"אני תמיד אומרת שאלוהים שולח לנו מסרים עוד לפני שאנחנו מבינים אותם", מספרת מישל שפירא (72), מרפאה בעיסוק. לפני 47 שנים היא טיפלה בבתו של בעלה הנוכחי, סידני שפירא (78), בתקופה בה שניהם עוד היו נשואים לאחרים.
"במהלך העבודה שלי טיפלתי במאות ילדים לפחות, אבל אף פעם לא אהבתי ילדה כמו שאהבתי את הבת של סידני. התחברתי גם לאמא שלה", היא נזכרת. "סידני לא היה מגיע למפגשים, למעט פעם אחת. אני זוכרת שראיתי גבר מאחורי עיתון, שלא כל כך רצה שנפריע לו", היא צוחקת. במשך שלוש שנים היא טיפלה בבתו, אבל גם בשנים שאחרי כן היא שמרה איתה על קשר טלפוני, מאחלת לה יום הולדת שמח ודורשת בשלומה. "נשארתי חלק מהחיים שלה", היא מתגאה.
לה ולסידני היה מכנה משותף נוסף: שניהם עלו ארצה מדרום אפריקה. סידני עלה לארץ עם אשתו הראשונה, כשהיא הייתה בהריון ב-1970, ומישל הגיעה ארצה בגיל 18. במהלך נישואיהם הראשונים, סידני היה המנכ"ל של הפדרציה הציונית של דרום אפריקה, ומישל הייתה מגיעה לימי עיון של הקהילה הדרום אפריקאית אחת לכמה זמן ומבחינה בו.
"בתור ראש הארגון לא היה קשה לשים אליו לב. אני זוכרת שהיינו פעם במסיבה של הקהילה הדרום אפריקאית. בעלי דאז היה במילואים והגעתי לבדי. כמה אנשים צחקו איתי שהם יזרקו אותי למים, ואמרתי לעצמי שרק זה חסר לי כי אני לא יודעת לשחות. נעמדתי מאחורי מישהו כדי שהם לא יתפסו אותי. בדיעבד, נעמדתי מאחורי סידני".
6 צפייה בגלריה
מישל וסידני. " נעמדתי מאחורי מישהו כדי שהם לא יתפסו אותי. בדיעבד, נעמדתי מאחורי סידני"
(צילום: אלבום משפחתי)
"כמעט היה לי התקף לב מרוב אהבה"
אחרי 15 שנות נישואים, סידני ואשתו התגרשו, ומספר שנים אחר כך גם מישל התגרשה. "אבי התנדב בארגון של סידני, ואחרי גירושיי הוא אמר לי שיש בחור מאוד נחמד שהתגרש לפני כמה שנים ושכדאי לי להכיר. אמרתי לו שלא מעניין אותי גברים בכלל, הספיק לי ואני לא רוצה להתחתן יותר. אני ממש זוכרת שאמרתי לו שאשמח להישאר לבד עד סוף החיים", היא משחזרת בחיוך. "כמובן שאבא שלי לא אהב את התשובה הזאת. הוא דיבר עם סידני ואמר לו שכדאי לנו להכיר".
ענק. ואז מה קרה?
"סידני התקשר אליי יום אחד, זה היה בתקופה שבה כבר התחלתי לצאת קצת עם גברים, ושאל אם הוא יכול לבוא לכוס קפה. אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד, וזה בטח לא אומר שאני צריכה להתחתן איתו, והיה מפגש מאוד נעים! דיברנו ואז סידני אמר לי שהוא כבר יודע עם מי הוא הולך להתחתן. חשבתי שזה מאוד מוזר שהוא בא אליי, ועומד לספר לי עם מי הוא רוצה להתחתן. לשנייה אפילו לא חשבתי שהוא דיבר עליי, זה היה הדבר הכי רחוק ממני. הייתי רק כמה חודשים אחרי גירושיי ועדיין בהלם מהנישואים הראשונים. אבל אחרי אותו היום כבר התחלנו לצאת באופן רשמי, ומהר מאוד התאהבתי. אז גם הבנתי את פשר המשפט שהוא אמר".
סידני, מה גרם לך לומר משפט כזה כל כך מהר?
"זאת הייתה פליטת פה, פשוט ככה הרגשתי. הייתי גרוש כבר שלוש שנים, והספיק לי. ראיתי מישהי שבאמת מצאה חן בעיניי, הרגשתי איתה משהו חם ונעים, וזה פשוט יצא ממני, בלי לחשוב. אבל האמת היא ששמתי לב אליה עוד קודם. ראיתי אישה מאוד חכמה ויפה".
"הקשר בינינו התחזק מאוד מהר, בכל פעם שנפגשנו זה היה יותר ויותר חזק", מוסיפה מישל. "זה היה ללא שליטה. הייתי מחושמלת לגמרי. זאת הייתה תחושה כיפית והבטן שלי התהפכה. הרגשתי כמו בגיל 16, כמעט היה לי התקף לב מרוב אהבה. הרגשתי שהבורא סידר את המפגש בינינו. מדהים ששבוע לפני כן כשדיברתי עם אבי אמרתי לו בכל הכנות שאני לא מחפשת בעל או גבר ושאני אשמח להמשיך לגדל את הילדים שלי לבד. היו לי גירושים קשים, הייתי במשבר גדול, ירדתי המון במשקל ונהייתי די חולה מהעניין. פתאום שוב הייתה לי תקווה והכול נראה אחרת. היחסים שלנו התחזקו עוד ועוד. אחרי שנה כבר גרנו ביחד, ושנה נוספת לאחר מכן התחתנו".
6 צפייה בגלריה
מישל וסידני. באחד הדייטים הראשונים שלהם הוא בישל והיא סירבה לטעום ופגעה בו
(צילום: אלבום משפחתי)
"הייתה לנו תמיכה מאוד חזקה מהמשפחה של מישל. אבא שלה ואני עבדנו ביחד די הרבה שנים בארגון, והיינו חברים. ואולי גם בזכות זה הקשר הלך כל כך חלק. זאת לא הייתה הסיבה העיקרית אבל זה בוודאי עזר", מוסיף סידני.
"היו לי גירושים קשים, הייתי במשבר גדול, ירדתי המון במשקל ונהייתי די חולה מהעניין. פתאום שוב הייתה לי תקווה והכול נראה אחרת"
איך המשפחה קיבלה את המגורים המשותפים?
מישל: "היו לנו כל מיני קשיים ולא הכול הלך פשוט. נדרשו לנו מספר שנים של עבודה עם כל המשפחה כדי שהילדים יסתדרו. הילדים של סידני המשיכו לגור עם אמא שלהם, והיו תקופות שלבת של סידני היה קשה לראות את הבנות שלי גרות עם האבא האהוב שלה. הקושי שלה היה מובן, כולנו הלכנו לטיפול. היום יש להם הרבה במשותף".
מה גרם לכם לקבל החלטה על חתונה בפרק ב'?
סידני: "המסורת היהודית".
"דווקא מבחינה כספית עדיף היה לנו להישאר לחוד", צוחקת מישל ומוסיפה, "ממש צחקנו שזה לא השתלם לנו להתחתן. הייתי בת 38 כשהתחתנו וסידני היה בן 44. אנחנו נשואים כבר 34 שנים, אבל אני מרגישה שהתחתנו אתמול ושאנחנו ביחד מאז שנולדנו".
איך הגרושה של סידני הגיבה לקשר ביניכם?
"היא מאוד שמחה. היא אמרה שמבחינתה אני הבחירה הכי טובה, מפני שאני מכירה את הבת שלה ומאוד אוהבת אותה. אני מניחה שמכיוון שלא היו להם גירושים קשים, קיבלנו זו את זו בקלי קלות. אנחנו חברות עד היום. לפני שבועיים אפילו היינו אצלה בבית והיא לימדה אותנו איך לבשל מאכל דרום אפריקאי טיפוסי שאנחנו מאוד אוהבים".
איך היו חיי הנישואים שלכם כל השנים?
סידני: "מהרגע הראשון היה בינינו קשר מאוד פתוח, אם משהו הציק דיברנו עליו. אין לנו סודות, ואנחנו מספרים הכול. זה דבר שלא הרגשתי לפני כן. הפתיחות הזאת אפשרה לנו להיות יותר רגועים ושמחים מבפנים, ויכולנו לפתח את עצמנו. שנינו השגנו בקריירה שלנו הישגים חשובים מאוד בזכות זה שהבית היה שקט. עד היום, אם יש על מה לדבר – אנחנו מדברים, בלי להתווכח".
מישל: "אנחנו החברים הכי טובים ומדברים המון. אני יכולה לומר לסידני את כל מה שאני מרגישה, גם אם זה קשה. זה משהו שלא עשיתי בנישואיי הראשונים. התחתנתי בגיל 20, הייתי עולה חדשה שהתחתנה עם עולה חדש, הייתי ילדה מאוד תמימה, והדבר האחרון שהייתי צריכה לעשות היה להתחתן. מהר מאוד גם מצאתי את עצמי אמא לשלושה ילדים. הייתי מאוד תלויה בבעלי לשעבר, ופחדתי מהצל של עצמי.
"בדיעבד, הנישואים הראשונים שלי היו סוג של טראומה. לא מפני שהגרוש היה אדם רע אלא מכיוון שאני לא הייתי צריכה להתחתן. הייתי ילדה שלא הבינה את עצמה והייתי צריכה לעבוד על עצמי הרבה יותר לפני צעד כזה משמעותי. חשבתי שהנישואים יביאו לי את הגדילה שאצטרך, אבל זה היה הדבר הכי רע עבורי. למזלי, אלוהים עזר לי לצאת מזה. חשבתי שעוד אגיע לבית חולים פסיכיאטרי מרוב שהיה לי קשה. ב-15 השנים שבהן הייתי נשואה לא אהבתי את מי שהייתי, אני לא יודעת איך היה לי ראש ללמוד או לגדל ילדים, חייתי בהישרדות".
"הנישואים הראשונים שלי היו סוג של טראומה. לא מפני שהגרוש היה אדם רע אלא מכיוון שאני לא הייתי צריכה להתחתן. הייתי ילדה שלא הבינה את עצמה והייתי צריכה לעבוד על עצמי הרבה יותר לפני צעד כזה משמעותי"
זה נשמע מאוד קשה.
"היום אני גאה בעצמי שמצאתי את עצמי, ואני אוהבת את מי שמצאתי. אני מאושרת שבמשך תקופת חיים אחת הצלחתי לעשות כזה שינוי. מצאתי את הזוגיות הכי נכונה לי כי הייתי מוכנה. זה היה חלק מתהליך ההתפתחות שלי. ברגע שהתחתנתי עם סידני, רק התחלתי להתפתח, גם מקצועית וגם בתור אמא, והכול עם הרגשה של גאווה ושמחה, שאני עומדת על הרגליים שלי ולא זקוקה לפרטנר בשביל להרגיש שאני קיימת. סידני ואני זה כמו שני עצים שגדלים יחד. כל אחד גדל זקוף".
איך למדתם לדבר בפתיחות?
"זאת הייתה הכימיה בינינו מהרגע הראשון. היחסים בינינו היו כל כך אמיתיים. לי לקח קצת יותר זמן להיות יותר כנה ולדבר בפתיחות, מפני שבאתי ליחסים יותר סגורה ופגועה מהיחסים הקודמים שלי, אבל די מהר הבנתי שאני יכולה לסמוך על סידני, ושיש מקום שווה לשנינו. מאוד כיבדנו האחד את השני והרגשנו שותפים. אנחנו עובדים יחד כצוות.
"אני למשל לא אוהבת לבשל. לפני שהתחתנו, סידני הגיע אליי הביתה ושאל אם הכנתי משהו לאכול. השבתי לו שאני לא אוהבת לבשל. היה לי את האומץ לומר מי אני. יותר מזה, פחדתי לטוס, פחדתי ממעליות, הייתי חבילת פחדים, אבל הרגשתי שסידני מקבל אותי בדיוק כמו שאני. לא הייתי צריכה להעמיד פנים שאני לא מפחדת מהמעלית או שאני אוהבת לבשל".
מקסים.
סידני: "אני זוכר שבתחילת יחסינו הזמנתי אותה לארוחת ערב אצלי, התאמצתי מאוד, בישלתי כל היום וארגנתי ארוחה אסייתית מושקעת. כשמישל נכנסה לדירה, היא שאלה, 'מה זה הריח הזה?'. אמרתי לה שזה אוכל, והיא שאלה אותי אם אכפת לי שהיא לא תצטרף לשולחן ותשב ליד חלון פתוח. נפגעתי, כי עבדתי ממש קשה וחשבתי שהכנתי לנו ארוחה ממש מיוחדת. היא לא טעמה שום דבר".
וואו.
"האמת היא שרציתי להקיא מהריח", מסבירה מישל, ומציינת שהיא סובלת מבעיה בוויסות החושי. "יש לי בעיה עם ריחות וטעמים. פתאום סידני מצא את עצמו עם חברה שלא אוכלת הרבה דברים. אני גם לא אוהבת את כל סוגי המגע. הייתי צריכה ללמד אותו איפה לגעת, איך ללחוץ חזק ולא לדגדג למשל. אני הולכת רק עם בגדים מסוימים, לכן כשסידני רצה שאלבש שמלה מיוחדת עם גרביונים ועקבים לאיזה אירוע, אמרתי לו שאני לא יכולה להתלבש ככה כי זה מציק ומגרד לי. כשהיינו הולכים לים, הייתי יושבת על מגבת ונזהרת שהחול לא יגע בי. בשלב כלשהו סידני שאל אותי אם זאת בדיחה".
סידני: "זה מציק לי, אבל אני מקבל את זה כי אני רוצה להיות עם מישל, אפילו אם מבפנים אני מוצא את עצמי אומר – אוי! עוד פעם השטויות האלה".
על מה למדתם לגשר במשך השנים?
מישל: "סידני מאוד אוהב ללכת לבית כנסת. גם לי הדת חשובה, אבל אני לא מרגישה צורך ללכת לבית כנסת. בהתחלה סידני ביקש ממני להתלוות אליו, אבל מהר מאוד הוא למד שאנחנו יכולים להסתדר מצוין גם אם הוא הולך לבדו. במשך השנים למדתי להיות איתו בחלק מהתפילות ואני נהנית מזה. אנחנו אפילו עושים יחד הבדלה. זה הפך להיות חלק מהחיים של שנינו".
6 צפייה בגלריה
סידני ומישל. "נישואים זה לא דבר שבא בקלות. צריך לעבוד ולגדול ביחד"
(צילום: אלבום משפחתי)
מה עוד אתם אוהבים לעשות ביחד?
סידני: "אנחנו גרים היום בדיור מוגן ב'אחוזת פולג'. יש פה הרבה פעילויות ומישל עסוקה משבע בבוקר עד הערב. היא חברה בכל כך הרבה חוגים כאן, בעוד שאני אוהב להיות בבית עם העיתון, הטלוויזיה והמחשב, ועדיין מתנדב בעבודה הקודמת שלי. לפעמים זה קצת מפריע שהיא נעלמת על הבוקר, חוזרת ושוב רצה למקום אחר. אני מציע לה לפעמים לנוח ולהירגע קצת, להיות איתי".
ממרום שנותיכם - מה הטיפ לזוגיות טובה וארוכת שנים?
מישל: "להגיד את האמת שלך, גם אם זה כואב. סודות לא יכולים להיות חלק מיחסים טובים. לא צריך לשתף בהכול, אבל צריך מספיק פתיחות כדי לספר האחד לשני את הדברים החשובים. נישואים זה לא דבר שבא בקלות. צריך לעבוד ולגדול ביחד. היו תקופות שהלכנו לליווי".
סידני: "בעברי חשבתי שזאת בושה ללכת לטיפול, אבל בפרק ב' הרגשתי שזה כן מתאים, שזה מאוד חשוב להיעזר באיש מקצוע ולהיפתח בפני מישהו אחר שיכול להדריך ולכוון".
"בעברי חשבתי שזאת בושה ללכת לטיפול, אבל בפרק ב' הרגשתי שזה כן מתאים, ושזה מאוד חשוב להיעזר באיש מקצוע ולהיפתח בפני מישהו אחר שיכול להדריך ולכוון"
מה הייתם מייעצים למי שזה עתה התגרש?
סינדי: "לא להיכנס לתוך עצמך ולהתמלא במחשבות חרטה ומסכנות, שעשויות להכניס לדיכאון. במקרה שלי, גרושתי יזמה את הגירושים, וקיבלתי את זה. צריך להיות מספיק בוגר כדי לקבל את המצב. אני גם מאמין שנחוצה תקופת רגיעה אחרי הגירושים, לקחת פסק זמן או להתפרפר קצת. אצלי התקופה הזאת נמשכה שלוש שנים וממש נהניתי ממנה".
מישל: "הכי חשוב בעיניי זה להביט במראה ולדעת מי אתה ומה אתה באמת רוצה. בנוסף, ברגע שאדם יכול להבין למה הוא עשה דברים כפי שעשה בלי לכעוס על עצמו, לקבל את העבר שלו ולהבין שהוא עשה את הדבר הכי טוב שהוא היה יכול באותו הרגע, זאת בעיניי המתנה הכי גדולה שהוא יכול לתת לעצמו".
