בגיל 24, בזמן שנשים רק נישאות ומתחילות את חייהן הזוגיים, ענבל כבר הייתה חד-הורית שמגדלת לבד שני ילדים. "התחתנתי צעירה, בגיל 18", היא מספרת. "זה לא היה שידוך. היינו חברים מגיל 15 ואף אחד לא הכריח אותנו להתחתן, אבל היינו מאוהבים ובגלל שבשנים ההן עוד היינו דתיים, ישר גם הבאנו ילדים לעולם".
בהתחלה הכול באמת היה טוב, אהבת נעורים שהפכה למשפחה, אבל אז קרה משבר רפואי חמור ולא צפוי שהוביל לגירושים, וענבל נשארה לבדה. "גרתי עם הילדים בדירת שותפות כי לא יכולתי לממן דירה משל עצמי. גם כסף לא היה לנו. היו לי מאה שקלים בשבוע לקניות בסופר וזהו".
את ממש מתארת עוני.
"נכון, חוויתי שנים קשות. עבדתי בעבודות שונות במקביל כדי לפרנס את הילדים. בהתחלה חשבתי שאני היחידה בעולם שלא מקבלת מזונות, אבל עם הזמן הבנתי שזה קורה להמון נשים. היום אני אפילו חושבת שיש יותר גרושות שמצבן דומה לשלי, אבל הרוב מתביישות לספר. תבעתי מזונות מביטוח לאומי, אבל ברגע שאת מרוויחה מעל שכר מינימום, את לא מקבלת אגורה".
עוד סיפורי אהבה מפרק ב' של החיים:
לקשיים הכלכליים שחוותה ענבל הצטרפו גם קשיים חברתיים, תוצר לוואי של הגירושים. "לקחו לי כמה שנים כדי להבין שאחרי שהתגרשתי, חברים רבים נטשו אותי. פתאום את שמה לב שאנשים נעלמים מהחיים שלך. חברות הפסיקו להזמין אותי לשבתות, ואם לא הייתי מזמינה אנשים לשבת או הולכת להורים, הייתי נשארת לבד. לדעתי יש כאלה שחששו שגרושה תגנוב להן את הבעל, ויש כאלה שלא מארחים חד-הוריות כי הם משפחה שלמה של אבא, אמא וילדים, ומרגישים עם זה לא נעים".
המציאות שטפחה על פניה של ענבל הובילה אותה לייצר קשרים חברתיים מסוג חדש. "באופן טבעי ובהתחשב במצב, כל החברים שלי נהיו רווקים ורווקות כי הם כן יכלו לבוא אליי בקלות ואני יכולתי לבוא אליהם", היא מתארת.
יום אחד, בעת ביקור שגרתי של חבר ילדות, היא פגשה את יאיר חייט. "ישר נדלקתי עליו", היא נזכרת ועיניה נוצצות. "אפילו הייתה לי תחושת בטן שנהיה יחד. אהבתי את זה שהוא חמוד ומקרין טוב לב, וגם היה לנו מכנה משותף רחב - שנינו גדלנו כדתיים לאומיים ויצאנו בשאלה, ושנינו נולדנו בחו"ל. אני באנגליה ויאיר בארה"ב".
יאיר, גם אתה ישר נדלקת על ענבל?
"כשענבל נכנסת לחדר, אי אפשר להתעלם ממנה, כולה חיוכים וחיבוקים. מצד שני, באותן שנים לא באמת חיפשתי זוגיות ובטח שלא חשבתי בכיוון של גרושה פלוס שניים. גם הייתי בטוח שענבל מחפשת מישהו כמוה, גרוש עם ילדים. הייתי רווק צעיר שרק יצא בשאלה, ומה שעניין אותי היה ליהנות מהחיים המשופרים שלי מחוץ לבית ההורים".
בינתיים השניים החלו לבלות יותר ויותר על תקן ידידים. "כל פעם כשהייתי צריכה אוויר, הייתי לוקחת בייביסיטר ובאה אליו לדירה במרכז ירושלים", ענבל נזכרת ויאיר מוסיף, "מאוד נהניתי מחברתה והיינו מעבירים ערבים שלמים יחד, מדברים וצוחקים".
"הסתכלתי עליו ואמרתי בצחוק, תתחתן איתי?"
שלוש שנים של ידידות סטייל "סרוגים", סדרת הקאלט על צעירים דתיים ודתל"שים ירושלמים, חלפו להן, עד שיום אחד הכריז יאיר שהוא עובר לניו-יורק. "יש לי אזרחות אמריקאית וחיפשתי הרפתקה. גם הרגשתי שאין שום דבר בארץ שאני חייב להישאר בגללו. טסתי עם בן דוד שלי בלי כלום עלינו. במשך חצי שנה ישנו באותה מיטה בדירה פצפונת בברוקלין, אבל אמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ועם הזמן התחלתי להצליח. הלך לי מאוד טוב בתחום המחשבים, למרות שלא למדתי לימודים פורמליים, ולרגע לא חשבתי לחזור לארץ".
עם ענבל הוא שמר על קשר בעיקר בסקייפ ובפייסבוק, עד שבוקר אחד הצעה מיוחדת במינה הגיעה לפתחה. "הציעו לי להדריך ילדים יהודים במחנה קיץ בארה"ב", היא נזכרת. "זאת הייתה הצעה שלא יכולתי לסרב לה. בתור מישהי שבארץ בקושי היה לה כסף לאוכל, בחיים לא חשבתי שאגיע לארה"ב, אבל הציעו לשלם לי ולילדיי את כרטיסי הטיסה, בנוסף למשכורת שאקבל".
חודשיים בילו ענבל וילדיה במחנה קיץ במסצ'וסטס, ובסיומו הגיעו לבקר את יאיר והשותף שלו במנהטן. "זאת הייתה דירה מיניאטורית, שני חדרים בלי סלון, ויאיר הציע שנישן על מזרן מתנפח במטבח. ירדתי מהאוטובוס אחרי נסיעה של חמש שעות, עם שני ילדים ושלוש מזוודות ענקיות. הבן שלי הקיא בנסיעה והייתי בהיסטריה, ופתאום אני רואה את יאיר שבא לאסוף אותנו. הייתי על סף דמעות והוא פשוט אמר אל תדאגי, הוציא לילד בגדים מהמזוודה והצליח להכניס את המזוודות לאוטו קטנטן עם מלא דברים בבגאז'. הסתכלתי עליו ואמרתי בצחוק, 'תתחתן איתי?'"
ענבל מספרת שהשבוע שאותו בילו יחד היה אחד המושלמים שחוותה בחייה. "יאיר הלך לעבודה בבוקר וחזר בערב, ואני והילדים בילינו כל יום במקום אחר. הלכנו להצגה בברודוויי, נסענו לקוני-איילנד, היינו בחוף ובלונה-פארק, ביקרנו בכנסיית גוספל בהארלם ובערב השארנו את הילדים עם השותף שלו ויצאנו לפאב", היא משחזרת בעיניים בורקות.
בלילה האחרון של ענבל וילדיה במנהטן, הם התיישבו ליד השולחן הקטן שבמטבח. "תמיד חשבתי את מי אני משדכת ליאיר? מי מספיק טובה בשביל יאיר? ופתאום אני יושבת מולו וחושבת לעצמי, מה איתי? למה אני לא מספיק טובה בשבילו? ואז רכנתי אליו ונישקתי אותו".
כבר יצא לך ליזום נשיקות?
"כן. אני בחורה די יוזמת. אני לא יודעת מאיפה האומץ כי יש לי בפנים פחדים גדולים, אבל כשזה מגיע לרגע האמת אני אומרת לעצמי, על מה תתחרטי יותר, על זה שעשית או על זה שלא עשית? ואז אני בדרך כלל עושה".
יאיר מודה שהיה בהלם. "מהרגע שהיא נישקה אותי, משהו אצלי השתנה. פתאום הצלחתי לראות אותה בתור בת זוג פוטנציאלית. לפני כן לא חשבתי שאני קשור לחיי האהבה שלה, אבל זו הייתה הצהרת כוונות מצידה שהיא סומכת עליי, ואמרתי לעצמי, אם היא רוצה אותי, מי אני שאגיד לא? על בחורה כמו ענבל לא מוותרים".
למחרת ענבל לא הפסיקה לבכות. "כשהילדים שאלו אותי, 'אמא למה את בוכה?', עניתי שאני משאירה פה את החברים הכי טובים שלי ואני עצובה. לאורך כל הטיסה חזרה לא הפסקתי לבכות", ענבל נזכרת. "איך שהתחברנו לסקייפ בבית, יאיר שאל אותי אם אנחנו מאוהבים, ואמרתי לו, 'אני חושבת שכן'".
כעבור מספר חודשים הגיע יאיר ארצה לביקור. "התארחתי אצל ענבל. רציתי קצת לגשש ולראות איך זה מרגיש עם הילדים, והשבוע הזה עזר לי לקבל החלטה ולחזור לארץ. מהרגע הראשון הרגשתי שייך, הילדים אהבו אותי וקיבלו אותי, ולא היו שום מטענים מצידם. בזכותם הפכנו למשפחה. אני תמיד אומר שאם ילד לא מקבל אותך, לא משנה מה תעשה וכמה תשתדל, זה לא יצליח".
יש לכם טיפים לאנשים שמחפשים זוגיות פרק ב'?
"אני תמיד אומר לחברים הרווקים שלי, 'חבר'ה, רק גרושות! אתם לא מבינים איזה יופי זה'. מי שהתגרשה כבר יודעת מה היא רוצה והיא לא תחזור על טעויות העבר. להפך, היא תעשה הכול כדי שבפעם השנייה זה כן יצליח. אני גם חושב שאנשים נוטים לחפש את מה שדומה להם, את מה שסימטרי, וזו טעות. צריך לשבור סטיגמות. שום דבר לא צריך להיות קבוע מראש כי מה שחשוב זה הבן אדם".
