כשביקשו מאור לווין (36), סמנכ"ל לקוחות בכיר בחברת פרסום, להראות לבן של חבר משפחה את כל מה שיש לתל-אביב להציע, הוא לא תיאר לעצמו שתצמח מהטובה הזאת אהבה. אבל אז, על רקע העיר הלבנה ומבלי להתכוון בכלל, הוא הכיר את מי שהפך לבן זוגו בשנה האחרונה: רמירו נייטו רודריגז (30), עובד חברת התעופה הלאומית של ארגנטינה.
השניים התרגלו להתראות מדי מספר שבועות ולתקשר בשיחות וידאו בשאר הזמן, למרות הפרשי השעות הבעייתיים. ואז הקורונה הגיעה, וקטעה את הכל באחת. "הוא היה אמור להגיע שבוע שעבר לפסח לתקופה של שלושה שבועות, ועכשיו לא ברור מה יקרה בכלל", אומר מאור וניכר עד כמה קשה לו עם המצב. "מקלות בלתי נתפסת של מפגשים טראנס-אטלנטיים, זה הפך להיות סיוט שלא ברור מתי בכלל הוא ייגמר".
מה הכי מטריד אותך?
"החוסר וודאות, כמו מתי אוכל לחבק ולנשק אותו שוב. הכל אפוקליפטי!".
ואיך אתם מתמודדים עם זה?
"אנחנו מנסים לשמור על אופטימיות ואהבה מרחוק, אז אנחנו מדברים הרבה יותר טלפונית ומקווים שהרעה הזאת כבר תחלוף. בשנייה היחסים שלנו הפכו לטלנובלה בעל כורחנו".
יש בזה גם אלמנט מחזק?
"בוודאי. אנחנו לומדים על הזוגיות הזו, מבינים עד כמה אנחנו באמת אוהבים וחזקים ביחד גם בלי מפגש פיזי, ושומרים אמונים זה לזה. הגזירות על זרים גם כאן וגם בארגנטינה מאוד לא ברורות. יש לי מחשבות על זה שהייתי רוצה לנסוע לשם או שהוא יבוא לפה, או להיפגש באמצע הדרך ושניכנס לבידוד יחד".
מה אתה מתכנן לעתיד?
"הבטחנו שגם אם זה ייקח שנה או יותר, אנחנו נחכה עד לרגע שבו נוכל לחזור ולממש את אהבתנו. זאת זוגיות שלא מוצאים בכל יום, אז אני לא מתכוון לוותר עליה בכזו קלות, לא משנה מה".
"חוסר הוודאות מתסכל נורא וגורם לעוד יותר געגוע"
סגירת השמיים ונגיף הקורונה מערימים על מערכות יחסים טרנס-אטלנטיות כמו של מאור ורמירו לא מעט קשיים. גם ג'ין גורה (31) מתל-אביב ובן זוגה וויל קופר (25) מאנגליה נמצאים באותה סירה. השניים הכירו לפני שנתיים באינסטגרם ובאוקטובר האחרון התחתנו בדנמרק. כרגע כל אחד מהם נמצא במדינה שלו, עד שהשמיים ייפתחו שוב והם יוכלו להתאחד מחדש. "אנחנו מקפידים לנהל שיחות וידאו, להתכתב בהודעות ולתייג האחד את השני בסרטונים של חיות חמודות וממים מטופשים", אומרת ג'ין ומנסה לשמור על אופטימיות.
איך סגירת השמיים פגעה בכם?
"זה קטע לנו את התוכניות. ברגיל אנחנו נפגשים כל כמה חודשים ביעד אחר באירופה, ותמיד יש לנו כרטיסי טיסה לכמעט שנה קדימה. מאז שהתחיל עניין הקורונה, התחילו לסגור גבולות ולבטל כרטיסי טיסה. היינו אמורים להיפגש בפסח אבל עכשיו המצב לא ברור ונראה שהוא רק מידרדר".
מדאיג.
"מאוד! בעיקר כי לא ידוע מתי הכול יירגע ונוכל להיפגש שוב. חוסר הוודאות מתסכל נורא וגורם לעוד יותר געגוע. וזה מבלי להזכיר את הפגיעה הכלכלית - האם נוכל להרשות לעצמנו להיפגש באותה תדירות או שזה ייאלץ להצטמצם?"
ואיך אתם בכל זאת שומרים על שפיות ואופטימיות?
"יש לנו ערוץ יוטיוב משותף בשם JENN AND WILL, שהוא בעיקר ולוגים מהטיסות שלנו, אז למרות שאי אפשר להיפגש כרגע, אנחנו מצליחים להרגיש שאנחנו ביחד באמצעות הסרטונים שלנו. אנו צופים בעצמנו עושים שטויות ונזכרים ברגעים המיוחדים שעברנו".
מקסים! יש לך טיפים לזוגות שנמצאים במצב דומה?
"קודם כל, אל תיכנסו לפאניקה. אין לנו שליטה על המצב ולהיות בפאניקה או להתבאס יותר מדי לא יעזור. 'לונג דיסטנס' זה מלכתחילה לא דבר פשוט, אבל אם אוהבים אין דבר שיעצור בעדכם. מאוד חשוב לסמוך האחד על השני, לשים את האגו בצד ולא לריב. תזכרו שאם אתם מצליחים לנהל זוגיות שהיא 'לונג דיסטנס' ולהתגבר על המשברים, זה רק מוכיח שיש לכם זוגיות חזקה. אני יודעת שלנו יש אחת כזו, והתקופה הקשה של הקורונה רק מאמתת את התחושה הזו עוד יותר".
מה אתם הולכים לעשות כשכל הסיפור הזה יהיה מאחוריכם?
"עולים על הטיסה הכי זולה שנמצא כדי להיות שוב יחד!"
"מוצאים את עצמנו מדברים יותר ויותר על דאגות כלכליות ופחדים"
בן רייס (30) יוצר וידאו מרמת גן, וסינה וובר (28) ממינכן, מנהלת פרויקטים בפסטיבל סרטים דוקומנטרי ממינכן, נפגשו בגואה שבהודו לפני שנה וחצי. "זה היה היום האחרון שלה בהודו והספיקו לנו כמה שעות בשביל לגלות שאנחנו חולקים המון דברים במשותף כמו עניין באנתרופולוגיה, אהבה לאמנות, הרפתקנות וטעם מוזיקלי", הוא נזכר.
"בהתחלה הקשר לא היה מחייב במיוחד, נפגשנו מדי כמה חודשים. לאחר חצי שנה, החלטנו לטוס יחד לג׳ונגל לצלם סרט דוקומנטרי על אמנות עם איואסקה, ושם גם נרקמה הזוגיות שלנו. הצילומים ארכו חודש, במהלכם העמקנו את החיבור בינינו. הביקורים הפכו להיות תכופים יותר, מדי חודש, ממש עד לפני שבועיים. זה היה נוח עקב מחירי הטיסה הזולים, והעובדה ששנינו יכולים לעבוד מרחוק. הסרט המשותף שאנחנו עורכים כרגע גם עוזר לקשר שלנו לפרוח".
"הייתה לנו תקופה יפה ומשגשגת והקורונה הפתאומית, באופן אירוני לחלוטין, צצה ועכשיו היא מאתגרת אותנו", אומרת סינה.
איך אתם מתמודדים עם האתגר הלא פשוט?
"תמיד היינו מדברים שעות דרך הוידאו צ׳ט", משיב בן, "אבל לאחרונה אנו מוצאים את עצמנו מדברים יותר ויותר על דאגות כלכליות ופחדים לגבי הפעם הבאה שניגע האחת בשני".
מה בכל זאת נותן לכם את הכוח?
"בזכות החוויות שצברנו לאורך השנה האחרונה בפרויקטים המשותפים, וכנות מרבית שליוותה אותנו מיום א' של הקשר, אפשר להגיד שאנו רגילים להתמודד עם געגועים וקשיים גדולים מאלה. התמדה על אותם ערכים חזקים שמבססים את הקשר הזה, אמורה לעזור לנו - לא רק לשרוד את התקופה הקרובה, אלא לצאת ממנה קרובים ומגובשים יותר".
"בכלל בתקופה הזאת אנו לומדים להיות אסירי תודה לטכנולוגיה של ימינו, כי היא מאפשרת לאינספור אנשים לשמור על קשר עם אהוביהם, רחוקים ככל שיהיו", מוסיף רייס. "אנו לומדים גם להעריך את כל העובדה שקיימת הפריווילגיה לפתיחות הזאת שמאפשרת מערכות יחסים חוצות יבשות, דתות ואפילו משברים היסטוריים".
נשמע שיש לכם טיפים טובים לתת לזוגות שנמצאים במצב דומה.
"בטח. תכתבו האחד לשני, אפילו תתרגמו אחד לשני דברים שכתבתם בעבר. אישיים ונסתרים ככל שיהיו, זאת דרך נפלאה להכיר בנאדם מתוך דברים שקשה לפעמים לחשוף בשיחה של אחד על אחת. כמו כן, גם העולם המיני שלכם יתעשר פלאים, כשתתחילו לכתוב רגעים מיניים שחוויתם בעבר יחד, או עדיין לא הספקתם לחוות. גם אל תפחדו לחשוף את החולשות והפחדים שלכם. סמכו על אהוביכם שידעו להכיל את הקשיים שאתם חווים בתקופה הזאת", מייעץ בן.
כבר יש תוכניות לימים בהם נחזור לשגרה?
"לסיים לערוך ולהפיק את הסרט הדוקומנטרי שצילמנו בקוסטה ריקה, ולפרסם אותו בכל העולם. וכמובן לעשות מלא אהבה".
יוצאים לדייטים אונליין, כל אחד וכוס היין שלו
מרינה (25) היא סטונדטית לסיעוד ממודיעין, ואהובה מייק (27) הוא מהנדס כימי מרוטרדם שבהולנד. השניים היו אמורים לחגוג את יום הולדתו של מייק ביום ראשון הקרוב. למרינה היה כרטיס, אבל כמו שזה נראה, החגיגה המשותפת כבר לא תצא לפועל. "הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה בוולנטיין, עבר מאז זמן ואנחנו מאוד מתגעגעים", היא אומרת.
כיצד נהגתם לשמר את הזוגיות בימי שגרה?
"אני עובדת בתור דיילת קרקע באל-על אז יש לי הנחות בטיסות ואני מרבה לטוס אליו, גם אם זה לסוף שבוע קצר, והוא טס אליי לתקופות ארוכות יותר כמו שבוע-שבועיים".
איך אתם מעודדים האחד את השני בסיטואציה הזו?
"בגדול, אנחנו לא מדברים על המצב, אלא יותר על השוני של ההנחיות ועל איך כל ממשלה מגיבה למצב. אנחנו גם מדברים כל יום בטלפון, שולחים תמונות האחד לשנייה של חיי היומיום, ובעיקר לומדים להיות סבלניים, לדבר כמה שאפשר ולשמור על אופטימיות. עברנו תקופות לחוצות שמנעו מאיתנו להתראות, לעיתים למשך חודש שלם, ועברנו אותן. אני ממליצה לנסות לדבר כמה שאפשר, לקבוע דייטים אונליין, אפילו לראות סרטים וסדרות יחד, כל אחד מהמחשב שלו ועם כוס היין שלו".
