אם הייתם תופסים אותי לפני עשור ומספרים לי איך ייראו החיים שלי בעוד עשר שנים מעכשיו, הייתי נקרעת מצחוק. העשור האחרון היה לא פחות ממהפך, שלא יכולתי לצפות בשום צורה ואופן. אז אומנם אני לא אישה של סיכומים, אבל אני לגמרי אישה של חגיגות. והעשור הזה שמסתיים, הוא הזדמנות חגיגית לברך על החיים, על התהפוכות ועל השינויים שעברתי במהלך הדרך.
לא יודעת אם אתם יודעים, אבל רק לפני עשור עוד עסקתי ביזמות נדל"ן, קונה, משביחה ומוכרת קרקעות. הימים שלי התחלקו בין ישראל וקפריסין והייתי על הקו יותר משהייתי על הקרקע. מצחיק שאחרי המהפך אחזור שוב לרחף, אבל הפעם בדרך אחרת לגמרי. באותה תקופה כבר רכשתי את הבית הראשון שלי, בית קרקע מהמם עליו חלמתי כל ילדותי. גם הייתי בזוגיות טובה עם טלי, שבה התאהבתי דרך הטקסטים השנונים שכתבה, ויחד הקמנו משפחה. שיחקתי מונופול למחייתי, חייתי את החיים הטובים והיה לי כיף. אין לי דרך אחרת לתאר את זה.
ואז הגיע השינוי האמיתי בחיי, זה שחילק אותם ל"לפני ואחרי". אחי הקטן, חיים, חלה בסרטן והוא בן 11 שנים בלבד. החיים של כולנו התהפכו כשבדיקות, טיפולים, תרופות ורופאים הפכו לשגרה האונקולוגית החדשה של חיינו. במשך שלוש שנים עברנו בין תקווה לאכזבה וחוזר חלילה. עד שהמוות הכריע את הכף, וגאל את הילד מייסוריו.
לא היה לי זמן לעצור את חיי ולהיכנע לאבל. עלמה, בתי המנומשת וכחולת העיניים שנולדה במהלך השנה, דרשה את תשומת לבי, וגם העסקים חיכו לי. לילה אחד, ראיתי פתאום את חיים, אחי, עומד מצדה השמאלי של מיטתי. "אהלן סיס", הוא חייך אליי בשובבות המאפיינת אותו, והוא נראה ממש כמו פעם - בריא, מדושן וחמוד. קפצתי בבהלה מהמיטה. "מה זה השטויות האלה?! הילד מת!", הזכרתי לעצמי, ואחרי שנרגעתי התחלתי לחשוב - הייתכן שחזרתי מהר מדי לשגרה? ואולי לא עיבדתי מספיק את האבל?
לא אלאה אתכם בכל ההשתלשלות, רק אגיד שבדרך מצאתי את עצמי עוברת בדיקות סי.טי ו-MRI, משוכנעת שזהו גידול בראשי שאחראי להזיות. משלא נמצא שום ממצא, עברתי לבדיקות פסיכיאטריות, בטוחה שאני על הנתיב הבטוח לאיבוד שפיותי. כשגם אפשרות זו נשללה, החלטתי סוף-סוף להתמסר לערוץ החדש שנפתח בתודעתי. ההתמסרות פתחה בפניי עולם אינסופי של גילויים מהפכניים, ומהר מאוד מצאתי את עצמי יוצאת לחקור את כוחה של התודעה, נסחפת אחר תיאוריות מדעיות שלא חלמתי שאי פעם אבין. ההארה שחוויתי פתחה לי ערוצים של מידע שזרם לתוכי ללא הרף, כשבמשך השנה הראשונה ישבתי על הספה, ביד אחת מניקה את עלמה התינוקת, וביד שנייה כותבת, ממלאת מחברות, רודפת אחרי האור שבראשי ומנסה לתמלל אותו למילים.
ברבות הימים, כל הגילויים והתובנות הללו נאספו לתפישת "המטאיזם" - פילוסופיה מעשית לעבודה עצמית עם התודעה. אין צורך לציין שאת עולם הנדל"ן עזבתי באחת, כי מה זה מונופול לעומת פארק שעשועים מטאפיזי וכל-אפשרי? התחלתי לשחק ומאז לא הפסקתי. במשך השנים הצטרפו אליי תלמידים וחברים למשחק, והאפשרויות רק הולכות וגדלות, נפתחות כמו מפרקי הירך שלי בתנוחת לוטוס ביוגה, שגם היא אגב, הייתה עוד הפתעה שהביא איתו העשור המשובח הזה אל חיי.
בינתיים, גם הזוגיות שלי, שהייתה לגמרי אהבת אמת, הפכה להיות גרושת אמת. הפרידה מטלי הייתה אחד הדברים הכואבים שחוויתי בחיי, ולא משנה שהאהבה הבאה כבר עמדה בפתח הדלת, הכאב היה קשה מנשוא והאכזבה שבפירוק הייתה צורבת. למזלנו, שתינו התעלינו מעל הכל, והמשכנו לגדל את עלמה ביחד. בינתיים אנחנו עושות עבודה נפלאה, שלא לדבר על כך שנשארנו משפחה. עלמה, שבתחילת העשור הקודם הייתה גורת יונקים קטנה, הפכה עכשיו למתבגרת בת 10, דעתנית ומיוחדת, שמלמדת אותי מדי יום מהי אהבת אם.
לפני שבע שנים, עמוק בתוך העשור המכונן הזה, נכנסה אלימור לחיי, או 'שתחיה' שכבר הכרתם מהטורים והסיפורים. מבחינה כרונולוגית היא הייתה שם כבר שנים לפני, במסגרת מעגל אמהות-חברות שנפגשות עם הילדים בחופשות. לא היה בינינו קליק או חיבור עמוק, זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, וגם לא משני או שלישי. מה שהתחיל כריבאונד שהקל על הפרידה, התגלה לבסוף כלא פחות משידוך משמיים. הקשר בינינו שהיה מבוסס על הדיפה-דחייה הפך לזוגיות מחייבת, מכבדת ואוהבת.
השיא אירע לפני מספר שנים, כאשר 'שתחיה', שעברה בינתיים תהליכים אישיים מכוננים בתפישה, החליטה להצטרף אליי לשליחות ולהקדיש את חייה להעברת הבשורה. הפסד גדול למייקרוסופט, רווח אדיר לי ולמרחב מודעות. מהרגע שהיא לקחה על עצמה את המנכ"לות, לא ניתן להסביר מה קרה לנו. ואני לא מדברת על המריבות של תחילת הדרך, כשכל אחת עוד דרכה על יבלות השנייה ונכנסה לטריטוריה לא לה. אני מתכוונת לתקופה שהגיעה אחרי זה, כשלמדנו לעבוד ביחד בצורה הרמונית, ויצרנו יחד "פור-פליי" אקסטטי שלא נגמר.
אם הייתם מספרים לי לפני עשר שנים שכך ייראו החיים שלי, לא הייתי מאמינה. ועכשיו, בפתחו של עשור חדש, אני כבר מספיק מנוסה בשביל לרקוד בלא-נודע ולהתמסר אליו בשמחה. וזה בדיוק מה שאני רוצה להציע גם לכם, קוראים יקרים, בפתחה של השנה והעשור החדשים. שימו לעצמכם מטרות, אבני דרך משמעותיות שתרצו להגיע אליהן בעשור הקרוב, אבל בעיקר התמסרו למה שהחיים מציעים לכם, תגידו כן להפתעות - גם אם זה לא בדיוק מה שתכננתם, תזרמו בכיוון הרוח, תאפשרו לה להכניס לכם טוויסט בעלילה. אומרים שהחיים זה מה שקורה בין התוכניות, ואני מוסיפה שהדברים הטובים באמת באים בהפתעות. כך שלא משנה באיזו נקודה אתם נמצאים כרגע בחיים, גם אם זה אבל או פרידה, אין לכם מושג לאן הטרמפולינה הזו עומדת להקפיץ אתכם. עשור מרגש עומד לפנינו. זו לא נבואה או תפילה, זו פשוט בחירה.
