אחד הדברים המכאיבים ביותר אחרי פרידה הוא לגלות שגם אם חסמתם את האקס מהמדיה החברתית, רוחו עדיין מלווה אתכם דרך הזיכרונות והחפצים שמקיפים אתכם. הנה המקום בו יצאתם לדייט הראשון, כאן נפגשתם בסגר, זאת מברשת השיניים שלו, המגבת, התחתונים שהשאיר אצלך במגירה, הכרית שהוא קנה לך והמגנטים שנותרו על המקרר.
איך מתמודדים עם התזכורות היום-יומיות האלה שמסתתרות בכל פינה? יש מי שבחרו להחזיר הכול לאקס בדואר רשום, לשרוף את המזכרות המשותפות, או להפך - לשמור על החפצים המשותפים, אפילו 10 שנים אחרי.
"הכנסתי הכול לכלי אחד, ושרפתי"
"עברתי פרידה ממערכת יחסים ארוכה שבמהלכה גרתי עם בן הזוג שלי. כשנפרדנו, עזבתי את הדירה שלנו ועברתי לדירה אחרת. רק אחרי המעבר קלטתי שנשארו לי המון מתנות, מכתבים ואלבומי תמונות ממנו", משתפת אורית (שמות המשתתפים בכתבה שונו כדי לשמור על פרטיותם), בת 29 מהגליל.
מה עשית עם החפצים שנותרו?
"שמרתי אותם עד שמצאתי את עצמי מעבירה שעות מול הדברים האלה. למשל, הקשבתי שוב ושוב לכל ההודעות הקוליות ממנו, קראתי את המכתבים שהוא כתב לי, העברתי שעות בלהסתכל על התמונות שלו עד שהחלטתי שדי. אחרי חודשיים הבנתי שזה לא עסק ושהגיע הזמן להיפטר מהדברים. לבסוף, החלטתי שאני מארגנת טקס ניקיון מהחפצים".
טקס ההיפרדות מהחפצים שהזכירו את הזוגיות של אורית התחיל בשריפת המזכרות המרגשות ביותר שבן הזוג העניק לה, ביניהן מכתבי אהבה ותמונות משותפות. "לקחתי את כל המכתבים שהוא כתב לי, הכנסתי אותם לכלי אחד, ושרפתי. ההתמודדות שלי הייתה להעלים כל זכר לזוגיות שהייתה. שרפתי את הדברים כי היה בזה קצת קידוש של המלנכוליה, והשריפה הפכה לאקט תרפויטי, אפילו מיסטי. יש משהו מאוד רומנטי בשריפת חפצים לדעתי, יש לזה נופך טראגי, למרות שהיום אני בזה לזה. מה, אני ילדה בת 4?", היא אומרת וצוחקת. "אבל בתקופה ההיא זה התאים".
"יש משהו מאוד רומנטי בשריפת חפצים לדעתי, יש לזה נופך טראגי, למרות שהיום אני בזה לזה"
מזכרות שלא הועלו באש, נשלחו אחר כבוד לפח הזבל, אבל אפילו זה לא היה קל. "אספתי את כל מה שהזכיר לי אותו לתוך קופסה, ואת הקופסה זרקתי לפח. זאת אומרת, הלוואי שזה היה כזה פשוט. לקחתי את הקופסה עם כל הדברים שלו, הלכתי לפח, עמדתי מולו ולא הצלחתי להביא את עצמי לזרוק. יום אחרי יום הלכתי לפח ולא הצלחתי לזרוק שום דבר, ככה ברצף, עד שיום אחד החלטתי שדי. זרקתי את הדברים, עליתי הביתה ומיד התחרטתי. הייתי ככה קרובה ללכת בחזרה לפח ולהוציא אותם".
היום היא כבר מתחרטת על ההשמדה הדרמטית של החפצים. "האקס שלי ממש טוב בכתיבה, והמכתבים שהוא כתב לי היו מדהימים. ממש רציתי לשמור אותם אז אני קצת מתחרטת היום, הייתי רוצה להיפרד אחרת. הייתי רוצה להשאיר דברים שהם מקסימים ויפים. גם תמונות יפות שלנו מטיולים משותפים.
"את יודעת, מהמכתבים היה לי הכי קשה להיפרד. יש משהו במילים שנכתבו לך, במיוחד כשהן יפות, מרגשות, מלאות במחמאות. עד היום אני מוצאת את עצמי מצטטת ממכתב יומולדת שהוא כתב לי ואני זוכרת בעל פה, והיום אני מתבאסת שזרקתי אותו. מה גם שאחרי השנתיים האלה נשארתי בלי אף זיכרון מוחשי מהקשר. הכול אך ורק בראש שלי. היום הייתי מתנהלת אחרת. אם מישהו כתב לי מכתב אהבה מרגש, זה שלי. אני רוצה שהזיכרון הזה יישאר".
"יש משהו בלהעיף את הדברים שלו שגורם לך להבין שהפרידה אמיתית"
אחרי 7 שנות זוגיות, החליטו עדן טננבאום (31) ובן זוגה להיפרד. "כשנכנסתי לבית בפעם הראשונה אחרי הפרידה, הכול הזכיר לי אותו. הכול. הצטברו שם דברים מחוויות משותפות, מטיולים משותפים, אבל גם סתם מהחיים. המגבת שהוא תמיד השתמש בה, מברשת השיניים הבלויה שלו, הדיאודורנט, נעלי הבית, בגדים שלו שהיו אצלי. לא גרנו ביחד, אבל עדיין היו המון דברים שלו אצלי.
"הייתה נגיד פעם שבה היינו בטיול בחו"ל וקניתי לעצמי דברים לחדר – והם לגמרי מזכירים לי את הטיול שלנו. אותם לא זרקתי, אבל משאר הדברים החלטתי שאני נפטרת, אבל זה לקח כמה חודשים. גם לקח לי זמן להבין שזה באמת נגמר. יש משהו בלהעיף את הדברים שגורם לך להבין שהפרידה אמיתית. להיפטר ממברשת השיניים שלו זה להבין שהוא לא יחזור לפה יותר. לכן היה לי קשה בהתחלה לשחרר מהדברים, זה הרגיש לי יותר דרמטי מלצאת עם אנשים אחרים. ישר אחרי הפרידה נכנסתי לטינדר, אבל להוציא את הדברים שלו מהבית הרגיש לי כמו צעד קשה יותר. ממש לחתוך אותו ממני".
6 צפייה בגלריה
עדן טננבאום. "נכנסתי לטינדר, אבל להוציא את הדברים שלו מהבית הרגיש לי כמו צעד קשה יותר"
(צילום: אוסף פרטי)
הדרך של עדן להתמודד עם הזיכרונות החיים עברה בטקס טיהור עם חברות: "חודשיים אחרי הפרידה קראתי לשתי חברות שלי. הן באו אליי והוצאנו את כל הדברים שהזכירו לי אותו. כל פעם גילינו עוד משהו. פתאום קלטנו נגיד את המגנטים על המקרר. אספנו את כל הדברים ועברנו עליהם אחד-אחד, ובדקתי ממה אני נפטרת, מה אני רוצה להחזיר לו ומה לשמור.
כל מה שאמרתי תפס, הן לא ניסו לשכנע אותי אחרת. החברות היו תומכות מאוד. הן נתנו לי לספר מאיפה כל דבר, ואיזה זיכרון נשאר לי ממנו. זה קצת מזכיר את מה שקורה אחרי שבן אדם נפטר, כשמחלקים את החפצים שלו מהדירה ואז כל הזיכרונות עולים ואתה עוצר אחרי כל חפץ ומספר סיפור. זה ממש הרגיש ככה".
"רציתי לשרוף חלק מהדברים, אבל חשבתי שזה יהיה יותר מדי פגאני. גם לא הייתי בכעס אז, הייתי באבל עצום. אני חושבת שאם הייתי כועסת באמת הייתי שורפת הכול"
מה נזרק בטקס הטיהור המשותף? "בעיקר דברים יומיומיים כמו המגבת והכפכפים שלו, אבל היו גם חפצים משמעותיים יותר", היא משחזרת. "השמלה שלי מהדייט הראשון למשל זאת שמלה בולטת כזאת שמאוד אהבתי ובכל זאת זרקתי אותה. היה גם צעיף שאהבתי והחלטתי לזרוק. רציתי לשרוף חלק מהדברים, אבל חשבתי שזה יהיה יותר מדי פגאני. גם לא הייתי בכעס אז, הייתי באבל עצום. אני חושבת שאם הייתי כועסת הייתי באמת שורפת הכול.
"בסוף נשארתי עם שקית ובתוכה מספר דברים מצומצם. אני עדיין נתקלת בה לפעמים. היום אני במקום אחר וזה פחות שורף. כן שמרתי בשקית כמה ספרים, אלבום תמונות שהוא הכין לי, בובה ותמונות שלנו. אני חושבת שאת התמונות הייתי רוצה להשאיר אצלי. אני מאוד אוהבת תמונות, והן מזכירות את כל הדברים הטובים שהיו בינינו, והיו. החוויה שרואים בתמונות היא של המון אהבה".
"שבוע אחרי הפרידה אספתי את החפצים ושלחתי לו בדואר רשום"
גם עבור רינת שמואליאן, בת 29 מרמת גן, הפרידה כללה עימות ישיר עם החפצים של האקס. "היינו יחד חמש שנים, מגיל 21 עד גיל 26, חתיכת תקופה. היינו מאורסים, תכננו חתונה. כשאת מתכננת חתונה את מבינה שזה קורה, שאת הולכת לחיות עם הבן אדם הזה לנצח. היה לנו איזשהו ריב והוא אמר, 'נתחתן, ומקסימום נתגרש'. שם נפל לי האסימון והבנתי סופית שזה לא מה שאני רוצה.
"בערך שבוע אחרי הפרידה הבנתי שאני לא מעוניינת שיישארו אצלי מזכרות ממנו. זה סוג הבן אדם שאני, ככה הייתי גם בפרידות קטנות יותר – שבוע אחרי הפרידה תמיד מחקתי את כול ההתכתבויות, מחקתי אותו מהפייסבוק, העלמתי מחיי את הבן אדם".
מה עשית הפעם?
"לקחתי את כל הדברים שלו שהיו אצלי - חולצות, בגדים, תחתונים, בשמים, שעונים ומגבות, ארזתי הכול בקרטון מאסיבי, הלכתי לדואר, שילמתי על דואר רשום ועוד אקסטרה - כדי לוודא שזה מגיע אליו, ושלחתי אותם לבית שלו. אומנם ידעתי שהוא לא רוצה לקבל את הדברים, אבל גם ידעתי שאם הוא היה מגיע לקחת אותם מהבית שלי, הוא היה מתחיל לדבר איתי, למשוך אותי בחזרה לקשר, וממש לא רציתי שזה יקרה. אני חושבת שזאת הדרך הכי טובה להתגבר על פרידה, פשוט להעלים הכול בבת אחת. אני לא רוצה למצוא במקרה חולצות שלו אצלי בבית".
אחרי שהדברים של האקס יצאו מהבית, רינת עברה לטפל בכל המתנות שהוא נתן לה לאורך השנים: "הייתה אצלי כרית שהוא עשה לי עם תמונות שלנו, שעון קיר שהוא הכין לי עם הקדשה ליומולדת, שעונים שהוא קנה לי. הוא מאוד אהב שעונים, וקנה לי חמישה שעונים של מייקל קורס. התלבטתי אם לזרוק אותם כי הם יקרים, אבל בסוף החלטתי שאני חייבת לזרוק אותם, אחרת בכל פעם שאסתכל על היד, אני אחשוב עליו. נפטרתי מהכול".
השלב הבא מבחינתה היה למחוק את הזיכרונות שלו מהפיסבוק. "מחקתי את כל התמונות שלנו, והיו המון. מחקתי מהאינסטגרם, מפייסבוק, מחקתי פוסטים שהוא כתב לי. ממש עברתי על הכול, ברמת התגובות ממנו. אשכרה הלכתי אחורה חמש שנים".
"גם 10 שנים אחרי, יש לי קופסה לכל אקס"
אל מול מי שהחליטו להיפרד מהחפצים המכאיבים, נמצאים אלו שבוחרים לשמר את החפצים והזיכרונות, לעיתים גם שנים ארוכות קדימה. מורן, בת 35 מירושלים, מעידה על עצמה שמגיל צעיר מאוד היא נוטה לשמור מזכרות רבות מחייה, כולל ממערכות היחסים שהיו לה. "אני בן אדם מאוד נוסטלגי, יש לי המון מזכרות מהמון דברים בחיים: יומנים שכתבתי בגיל צעיר, הזמנות מכל חתונה שהייתי בה. כשהתחלתי לחוות קשרים משמעותיים, מצאתי את עצמי עם קופסה שיש בה מזכרות מכל קשר. זה ממש הפך להיות הדפוס שלי בקשרים.
"כשאת עם החבר הראשון, הכול נורא מרגש, ואת שומרת דברים שהוא נתן לך, מזכרות מדברים שעשיתם ביחד. לאט-לאט התחלתי לשמור על דברים גם מקשרים אחרים. כבר במהלך הקשר עצמו שמרתי את כל הדברים - כל מיני בקבוקים קטנים מבתי מלון שהיינו בהם, עטים, מזכרות מחוויות משותפות, מתנות ומחזיקי מפתחות.
"היום יש לי קופסה לכל אקס. בכל קופסה כזאת יש את מה שמזכיר את הקשר: כרטיסים ממקומות שיצאנו אליהם, קבלות לקפה, מכתבים שנשמרו. גם לאקס הנוכחי יש קופסה משלו, שהייתה אמורה ללכת לנכדים שלנו, אבל בגלל שנפרדנו אני לא אסתכל עליה עכשיו".
מתי כן תסתכלי עליה?
"זה לוקח זמן ותלוי בהחלמה. את הקופסה של האקס שלי מלפני עשור פתחתי רק עכשיו בפעם הראשונה, 10 שנים אחרי הפרידה. לפתוח את הקופסה הזאת עשור אחרי היה מרגש מאוד. זאת הייתה פרידה שחוויתי בה קושי עצום, לא חשבתי שאצליח להתגבר עליו. כל העולם התמוטט עליי וזאת הייתה נקודת שבר. איזו התפתחות עברתי מאז, זה מעלה בי חיוך".
לא כואב לשמור את כל הזיכרונות האלה?
"אני בוחרת לשמור את הדברים כי כיף לדעת שהיית אהובה. בפרידה באופן טבעי את חושבת על כל הדברים השליליים בבן אדם. קל יותר לחשוב על כל הרע שהיה, וככה להתגבר מהר יותר. לעומת זאת, דרך הקופסאות אני שומרת לעצמי את הטוב. זאת דרך להרגיש שהיית אהובה. לזכור שהבן אדם הזה ממש אהב אותך, ואפשר לראות את זה במכתבים ובתמונות. זאת חוויה. זכית לאהוב ולקבל אהבה, וזה מדהים. בסוף, כל קשר מלמד אותך דברים. יש כאלה ששומרים את זה בלב, אני מעדיפה לשמור את זה פיזית".
