רגע לפני שמתחיל הסגר השני, ואחרי שלכולנו כבר די ברור איך נראית שהות משפחתית צפופה ומה הן ההשלכות שלה, ריכזתי מספר עצות להתנהלות זוגית מוצלחת בתקופה הקרובה, שנולדו מהפקת לקחים מתקופת הסגר הקודם. בחודשים שעברו מאז החזרה לשגרה, פגשתי זוגות ויחידים שביקשו לרפא ולשפר את הנזקים שהביא איתו וירוס הקורונה, ולמדתי מהם ואיתם על הכאבים, הקשיים והמוקשים שעלו בעקבות התקופה המאתגרת. כדי שבפעם הזאת הדברים ייראו אחרת, חזרתי למקרים שהגיעו אליי לקליניקה, בדקתי וחקרתי את התלונות המרכזיות שעלו, וניסחתי עצות שבתקווה יעזרו לכם לעבור את הסגר הקרוב בשלום.
"אין לי על מי להישען, אני לבד" - ודאו שאתם מרגישים שחלוקת המטלות הוגנת
"תקופת הקורונה הדגישה לי עד כמה אין לי באמת שותף. כרגיל, אני הייתי זאת שהייתה צריכה לנהל הכול. לדאוג לילדים, לעבודה ולבית, לוודא שההורים שלו ושלי מסתדרים ושיש להם את כל מה שהם צריכים, ובמקביל למצוא את עצמי בתוך השיגעון הזה של אדמה רועדת ואינסוף חששות ופחדים. הרגשתי שאני קורסת מכל העומס הפיזי והרגשי, ושבתוך כל המצב הזה לא היה לי את מי לשתף ולא היה לי במי להיעזר, ואם אין את זה, אז מה יש פה בכלל?"
סוגיית ה"נשיאה לבד בנטל המשותף" היא ככל הנראה הסוגייה המרכזית שחזרה ועלתה אצל זוגות לאחר הסגר הראשון, כשלב העניין היה ההכרה הכואבת של אחד הצדדים או אפילו של שניהם, שהם מרגישים לבד, שבשורה התחתונה הם חווים בדידות בתוך מערכת היחסים, ושאין ביניהם שותפות.
כשהנושא הזה עלה בחדר הקליניקה, הייתה לכך תקנה. האחד שיתף בתסכולים ובעלבונות, השני הסכים להקשיב, לראות ולקחת אחריות, ומודלים חדשים של עבודה משותפת נבנו. הפתרון המקרב התאפשר, כי קל לכולנו להסכים על כך שבבסיסן של מערכות יחסים קרובות יושבת ציפייה להדדיות, ושבמצב בריא ותקין כל אחד מהצדדים מתבקש לקבל אבל גם לתת.
כולנו גם מצליחים להבין שאנשים מתנהלים בהתאם לחוזים לא כתובים או מדוברים, אותם הם גיבשו לרוב בתחילת הדרך, ושלא בהכרח מתאימים יותר. מתוך התובנות האלו, כשבני זוג מצליחים לתקשר את מה שהם מרגישים ולדבר בהיגיון בלי להאשים או לפגוע, הם גם מסוגלים להשיג את שיתוף הפעולה של האהובים שלהם, ולהתאמץ יותר עבורם ועבור מערכת היחסים.
בסגר הנוכחי חשוב שמצד אחד, נדבר על מה שאנחנו מרגישים ומבקשים, ושמצד שני נוודא שאנחנו יוצאים מגדרנו עבור האחר. אם נוספו משימות חדשות שצריך לבצע, כמו הטיפול האינטנסיבי בילדים, בבית ובמשפחה המורחבת, שני בני הזוג צריכים לבדוק יחד איך להתמודד איתן ואיך להתחלק בהן, ולהגיע להסכמות חדשות שמתחשבות בכולם ומבטאות את החברות והשותפות ביניהם. אל תניחו שהדברים פשוט מתנהלים מעצמם, או שלבני הזוג שלכם נוח עם המצב. דברו על הדברים ודאגו לכך ששניכם בסדר איתם.
אם אתם מרגישים שהכול נופל עליכם, ודאו שאתם מתקשרים את הציפיות והבקשות שלכם בזמן ובמקום המתאימים, שהשיח נע סביב בקשות ולא סביב טענות, שאתם אופטימיים ומאמינים שתפתרו את הבעיות יחד, ושאתם באמת מפנים מקום להשתתפות של הצד השני. אל תתנו לדברים להידרדר, ודאגו לכך שקולכם ישמע.
אם אתם נמנים עם הצד שממשיך פחות או יותר בענייניו כמקודם, נסו לבדוק איך בני הזוג שלכם מרגישים עם העומס שנוצר, ואיך אתם יכולים לעזור להם. מנקודת הראייה שלי, אין שום סיבה שבעולם שבגללה אנשים צריכים לזוז ממקומם ולהתאמץ עבור בן/ת הזוג שלהם, רק בתגובה לתחנונים, זעקות או איומים לסיום הקשר.
גם בלי השאיפה "להילחם על הבית" או חרדת הנטישה כגורם מניע לעבודה זוגית, אפשר לשנות ולהתאמץ עבור האהובים שלנו. הדרך הקלה, הפשוטה, הנכונה וההוגנת ביותר לעשות זאת, היא להראות להם באופן שגרתי ושוטף שאכפת לנו, ושאנחנו בסיפור הזה, כמו בכל סיפור אחר, ביחד.
"לך קשה? לי קשה!" - הרשו לעצמכם לשמוע את הקושי וגלו אמפתיה
"אני פשוט בהלם מהפינוק שלו. לא מספיק שאני זאת שעובדת כרגע, נלחמת מלחמת הישרדות על העסק שבזכותו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את רמת החיים שלנו, לא ישנה בלילות, רבה עם כל העולם בימים, והוא עוד מעז להתלונן על זה שאני לא עוזרת עם הילדים או הקניות לבית?! ברור שאני מבינה שזה קשה להיות עם הילדים כל היום, אבל הוא גם ככה לא עובד כרגע, ומה לעשות שכרגע הזירה הביתית נופלת קצת יותר עליו?! עד כמה אפשר להיות כל כך אטום כלפי האחר?"
הרבה פעמים, כשבני זוג מבקשים לשתף את האחר בקושי שלהם, במקום לזכות לאוזן קשבת הם מוצאים את עצמם מהר מאוד בתוך זירת מסרים שבה כל אחד מטיח באחר עד כמה הוא סובל ועד כמה קשה לו. במקום להיות האחד בשביל השני, להעניק זה לזו הכרה בתחושות שכל אחד מרגיש ולחשוב איך מקלים על כולם, המצב שנוצר הוא שיח מעגלי של השוואת קשיים והתחשבנויות.
למרות שהסיטואציה הזו עלולה להיות מאוד מייאשת, יש סיכוי טוב שהיא דווקא מבשרת על דברים חיוביים בזוגיות. כשאנחנו אוהבים מישהו ומאוד-מאוד רוצים שיהיה לו טוב, לפעמים קשה לנו לשמוע שקשה לו. בתגובה, אנחנו מכחישים, מתווכחים, הודפים, מצטדקים או מנסים לשכנע, ובכך מעבירים לבני הזוג שלנו מסרים פוגעניים שמשיגים בדיוק את המטרה ההפוכה מזו שכיוונו אליה.
בסגר הנוכחי חשוב שנסכים להקשיב לקשיים של בן/ת הזוג שלנו, גם אם אנחנו לא חושבים שהם מוצדקים. חשוב שנבדוק את התגובות שלנו, נשאל את עצמנו למה אנחנו מרגישים מותקפים כשבן/ת הזוג שלנו מספרים לנו שקשה להם, ונזכיר לעצמנו שאנחנו לא אחראים לאושר של בן/ת הזוג שלנו, שלא אכזבנו אף אחד או נכשלנו אם קשה להם, ושהמתנה הכי טובה שנוכל להעניק לאהובים שלנו היא את ההקשבה וההבנה שלנו, לצד ההכרה בקושי שלהם.
אז דברו ושתפו בקשיים, הראו לבן/ת הזוג שלכם שאתם מבינים איך הם מרגישים, שאלו אותם מה תוכלו לעשות כדי לעזור להם, ונסו לחשוב יחד על פתרונות אפשריים שיקלו על שניכם.
"בחיים לא רבנו ככה על כסף" – מצאו את התנאים שבהם תוכלו לדבר על כסף
"כשהיא התחילה לדבר איתי על הקניות שעשיתי ברשת, ועל זה שצריך עכשיו לראות איך מצמצמים את ההוצאות, הרגשתי שאני נשבר. תמיד היו בינינו פערים במיליון דברים, אבל לפחות הזירה הכספית הייתה שקטה. ההיסטריה שלה סביב הנושא הזה פשוט מוציאה אותי מדעתי. בסדר, זו תקופה קשה, אבל היא תעבור. מה שלא יעבור זה איך שאני מרגיש כלפי ההתעסקות האובססיבית שלה בכסף, והלחצים שהיא מפעילה עליי בנושא הזה כדי שאיישר קו עם החרדות שלה".
כסף הוא נושא מורכב מאוד, וגם אנשים שפחות או יותר הסתדרו ביניהם עם התחום הזה עד לתקופת הקורונה, מצאו את עצמם מתמודדים עם קשיים חדשים ומאוד מאתגרים לזוגיות. אחד השינויים היותר בולטים שהתרחשו בשנה האחרונה היה הצטרפותן של מאות אלפי משפחות למעגל האבטלה, כך שגם אנשים שמעולם לא התמודדו עם קשיי קריירה ופיננסיים, התבקשו להסתדר בתוך מצב מפתיע, מאיים, קשה ומעורר חרדה.
במובן הכספי, הסגר הנוכחי יכול להחמיר את המצב, ואפילו ליצור בעיות נוספות. אם אנשים הצליחו להרים את הראש, ולהרגיש שיש תקווה מסוימת לשים את הסיפור הכואב הזה מאחור, מגיע הסגר השני ויכול להביא לתחושות של ייאוש, תסכול וחוסר אונים.
בפעם הקודמת, אנשים סיפרו על המרחק שההיבט הכלכלי יצר קשיים זוגיים. הם סיפרו שלא הצליחו לעבוד יחד עם בני הזוג שלהם על שיפור המצב, לא הרגישו שמבינים אותם או שיש להם גיבוי, לא למדו להעריך או לכבד את ההתנהלות של האחר, ולא מצאו את הדרך להגיע זה אל זו, לעזור או לעודד. הסיטואציות האלו הולידו הרבה ריבים ומחלוקות, כעסים ומטענים, שהיה קשה מאוד לשכוח או לתקן.
בסגר הנוכחי כדאי שנתחיל לדבר על הנושא הכספי, והפעם ממקום שמבקש ללמוד את האחר. התחילו בלשתף האחד את השנייה במה אתם מרגישים כשעולים נושאים פיננסיים, בפחד הכי גדול שלכם בתחום, ולמה אתם חושבים שהוא נוצר. דברו על הדרך שבה התייחסו לנושא בבית שבו גדלתם, על ההבטחות שהבטחתם לעצמכם, על תפיסות החיים וסדרי העדיפויות, על סיפורים ששמעתם והשפיעו עליכם, על ההישגים שהשגתם - וגם על הכישלונות.
בהמשך, ספרו לבן/ת הזוג שלכם מה יכול לעזור לכם לדבר על הנושא, מה אתם מבקשים מהם, ובאילו מצבים יהיה לכם יותר קל לנהל דיון. הבטיחו זה לזו שאתם לא משאירים אף אחד לבד בזירה הזו, שאתם מכירים באחריות המשותפת, ושגם אם אתם שונים, וגם אם זה לא פשוט עבורכם, אתם רוצים ויכולים להתאמץ וללמוד לנהל את הסיפור הזה ביחד.
לסיכום, בסגר הקרוב שאליו אנחנו נכנסים, אנחנו יכולים להחליט שאנחנו שומרים על הזירה הזוגית, ואפילו מנצלים את המצב לצורך מקצה שיפורים שבאמצעותו ניצור חוויה זוגית מתקנת. לצד הסיפורים על הריחוק והקשיים ששמעתי בתקופה האחרונה, היו גם לא מעט סיפורים על זמן זוגי ומשפחתי שחיבר בין אנשים, על סדרי עדיפויות חדשים ומקרבים, על תחושות לכידות וחיבור, על הפתעות חיוביות ותגליות מרגשות – שניתן וכדאי ללמוד מהם.
התקופה הקרובה יכולה להיות קשה ולוחצת, אבל היא גם יכולה להוות הזדמנות לשינוי, תיקון ושיפור. נצלו את הזמן המשפחתי ואת העובדה שאתם עומדים מול איום משותף כדי לתקן ולהתאחד, להיזכר, לרענן את הטוב הקיים ולהודות על מה שיש.
חדי אקסלרד היא יועצת זוגית ומשפחתית, מרצה בתוכנית התואר השני ללימודי משפחה באקדמית תל-אביב–יפו, ומגישה פינת טלוויזיה העוסקת בהורות ובזוגיות
