החמות שונאת את הכלה, הבעל לא מדבר עם הגיס - סכסוכים משפחתיים הם תופעה נפוצה ביותר בארץ ובעולם. לא סתם הקונספט הזה הניב לנו שמונה עונות של "עקרות בית נואשות" ו-234 עונות של בן-אל ואורטל תבורי.
וכשבמרכז הדרמה עומד זוג נשוי, זה כמעט אף פעם לא נגמר טוב - או שמתגרשים, או שאחד הצדדים מתנתק ממשפחתו ומוקיע מהחיים המשותפים את הגורם הבעייתי. אבל לעיתים קמים אנשים עם תעצומות נפש בלתי נתפשות, ומחליטים להושיט יד לשלום. לעיתים נדירות עוד יותר, הצד השני מושיט ידו בחזרה.
רגע לפני פסח, החג המשפחתי מכולם, יצאתי לבדוק מי אתם זוגות מופלאים שמצליחים לפתור סכסוך משפחתי עיקש, וכמה תעצומות נפש צריך כדי לרדת מהעץ.
"בשלב מסוים כבר ממש שנאתי את אמא שלו"
זה קרה לפני שמונה שנים, בערך חודש אחרי שלירון ואביב (השמות האמיתיים שמורים במערכת) הכירו. כבר בדייטים הראשונים היה ברור לשניהם שהקשר ביניהם הולך לכיוון רציני. המפגש עם המשפחה של אביב, לעומת זאת, לא הלך הכי חלק, בלשון המעטה. "אמא שלו התעלמה ממני לאורך כל הארוחה", אומרת לירון. "התעלמה ברמה שדיברתי אליה והיא לא ענתה לי. עד היום אני לא מבינה למה".
בדיעבד, אומרת לירון בחמלה מעוררת השתאות, לאמו של אביב היו נסיבות מקלות. שנה בלבד לפני המפגש האבא נפטר, והאם נשארה לבדה בדירה, מסוכסכת מאי אילו סיבות עם בתה. "אני חושבת שזה היה שילוב של 'לקחתי לה את הילד' יחד עם הריב שהיה לה עם הבת שלה שלא דיברה איתה, וכמובן האבא שנפטר", מסבירה לירון. "אביב הוא ליטרלי כל מה שנשאר לה".
אבל כל הנסיבות הללו לא הפכו את המפגשים במחיצתה למהנים יותר. גם כשהיא כבר התייחסה אל לירון, "היא הייתה מאוד עוקצנית ומאוד לא אהבתי לבוא לשם, בגללה", היא נזכרת בעצב. "ככל שהקשר ביני לבין אביב העמיק, כך הרגשתי שהיא פחות ופחות נסבלת עד שממש שנאתי אותה".
איך התנהגת את, מהצד שלך?
"לדעתי, הייתי ממש חמודה. קודם כל, אף פעם לא התעמתי איתה. הבנתי שזה שלה מהיום הראשון, וגם אביב היה מאוד מודע לאיך שהיא מתנהגת. במערכות יחסים אחרות שהיו לי, ההורים של בני הזוג תמיד אהבו אותי ואני אהבתי אותם והיינו ביחסים טובים. הפעם זה היה על לא עוול בכפי, ועד כמה שידעתי שזה שלה, זה לא היה כיף".
התקרית שפוצצה את הכול התרחשה שנה וחצי אל תוך הזוגיות של לירון ואביב. דודה של אביב הגיעה מחו"ל, ולרגל המאורע הוזמנו אביב ולירון לארוחה משפחתית במסעדה. "אמא של אביב כרגיל הייתה בלתי נסבלת, ובאיזשהו שלב היא התחילה לדבר משום מקום על זה שכשזוג מתארס, נהוג שהאמא של החתן נותנת את הטבעת שלה לכלה.
"בשלב מסוים אביב אמר לה, 'טוב, קצת חפרת. אף אחד פה לא מאורס', והיא מיד ענתה, 'נכון, מי פה כבר יתארס?', ואז אביב אמר לה, 'את יודעת שיום אחד אני ולירון נתחתן'. הייתה שתיקה ואז היא אמרה את המשפט הבלתי נשכח לפני כל המשפחה: 'לפעמים בן אדם אמור להבין שמגיע לו יותר'. זהו. סתמתי את הפה, והיו לי דמעות בעיניים, אבל לא אמרתי כלום".
"אחרי שזה קרה אמרתי לו, 'תשמע, אני שונאת את אמא שלך, אני לא רוצה לשמוע ממנה יותר בחיים'"
חכו, זה לא נגמר כאן. "כשהגיע החשבון, למרות שהדודה ארגנה את הארוחה, אביב שלף את כרטיס האשראי שלו בג'נטלמניות, ואז אמא שלו אמרה לי, שוב מול כולם: 'לא נמאס לך לחיות על חשבון הבן שלי?'. באותה התקופה, אגב, גרנו יחד בדירה של סבתא שלי".
אביב וקרובי המשפחה האחרים, שהיו עדים לעקיצה הרעילה, ניסו להגן על לירון, אבל הנזק כבר נעשה. "אחרי שזה קרה אמרתי לו, 'תשמע, אני שונאת את אמא שלך, אני לא רוצה לשמוע ממנה יותר בחיים'", היא נזכרת.
אחרי חודשיים בערך - צחוק הגורל - אביב ולירון התארסו. "אמא שלו הגיבה בבכי, ולא מאושר", מספרת לירון בשעשוע מריר. "היא אפילו איימה כי תגיע לחתונה שלנו בשמלה לבנה. היא אמרה את זה ממש בהתרסה. האמת? זה היה החלום שלי שזה יקרה, זה יכול היה להיות כל כך מצחיק".
לבסוף, החתונה עברה ללא הצהרה אופנתית נועזת מצד האם, וזמן לא רב אחריה, קיבלה לירון החלטה מכוננת. היא התקשרה אל חמותה והכריזה: "אני רוצה לדבר איתך".
"אמרתי לה, 'תקשיבי, באתי לדבר איתך כי מבחינתי המצב כמו שהוא לא יכול להמשיך. בין אם את אוהבת את זה ובין אם לא, אני הבחירה של הבן שלך. יום יבוא ואת תהיי הסבתא של הילדים או הילדות שלנו. אני לא רוצה שהם יגדלו בכזאת אווירה, ולא רוצה שכל פעם כשאלך לסבתא שלהם, אני אתלונן על כמה שאני שונאת אותך. אז אם עשיתי לך אי פעם משהו, אני פה בשביל שתגידי לי ושנדבר על זה. בסוף את לא פוגעת בי, אלא בבן שלך, כי את גורמת לו להיות בין שתינו'".
וואו. מה היא אמרה?
"היא לא אמרה דבר! היא הקשיבה, ואמרה שהיא שמעה את הדברים".
"אמרתי לה, 'יום יבוא ואת תהיי הסבתא של הילדים או הילדות שלנו. אני לא רוצה שהם יגדלו בכזאת אווירה, ולא רוצה שבכל פעם כשאלך לסבתא שלהם, אני אתלונן על כמה שאני שונאת אותך"
אז התנצלות לא הייתה שם, אך מאותה השיחה, מספרת לירון, שינתה החמות את יחסה אליה ב-180 מעלות. "לזכותה ייאמר שהיא לא עושה את זה בצביעות ולא כדי לסתום לי את הפה, כי כשהיא לא אוהבת מישהו, מרגישים את זה".
כיום, החמות אף מתקשרת מפעם לפעם כדי להתעניין בשלומה של לירון. "גם היא עשתה מהלך פה", מפרגנת לירון. "אני אומנם עשיתי את הצעד הראשון, אבל התגובה שלה לכך לא הייתה מובנת מאליה".
כל הכבוד לך.
"אני באופן כללי לא בן אדם עם אגו. כשמשהו יושב עליי במערכות יחסים, אני אומרת את מה שיושב לי על הלב, בטח כשזה בשביל אנשים שחשובים לי, ובמקרה הזה האדם שחשוב לי הוא אביב".
"ברגע שהסכסוך הגיע לאשתי, זה היה קו אדום מבחינתי"
הסכסוך המשפחתי אליו נקלעו בנות הזוג איימי הראל (30) ואיה הראל קיובצקי (32), מחיפה, הוא כבר בדרגת קושי מתקדמת במיוחד, אך לפני שנגיע אליו וכדי להבין את שורשיו, ביקשה איה לפתוח בדיסקליימר: "הקשר עם המשפחה שלי לא היה טוב עוד מאז שהייתי קטנה. היו הרבה אתגרים אבל יחסית הסתדרנו".
לדבריה, בשל העבר המתוח, היא לא מיהרה לספר למשפחתה שהאדם בו התאהבה יצאה מהארון כאישה טרנסית. ליתר דיוק, במשך שמונה חודשים היא ואיימי הסתירו את הסוד ממשפחתה של איה.
איה: "הגיע אוגוסט, והיינו אמורות לנסוע לאזכרה של קרוב משפחה שלי. באותה תקופה איימי כבר הייתה עם מניקור, חורים באוזניים ושיער ארוך, והנחתי שהם ישימו לב שמשהו פה לא רגיל".
לאיה יש אמא ושלוש אחיות, וכל אחת מהן זכתה לשיחת טלפון מקדימה, כדי להכין את הקרקע לקראת המפגש המכונן. התגובות נעו בין הלם לקבלה ולהשלמה, ולמשך כמה ימים קיבלה איה את הרושם שהכול עבר בשלום, עד שהמציאות התנגשה בתקווה. "פתאום בשבת אמא שלי התקשרה אליי, ואמרה בטון מאיים, 'אנחנו לא רוצים שתביאי לפה את איימי, לשום אירוע משפחתי. סבתא לא יודעת, ואנחנו חוששים שאם היא תגלה, יקרה לה משהו'".
אחרי דין ודברים בין השתיים, והתנגדות מצד איה שלא הותירה רושם רב על האם, החליטה איה לשים סוף לקשר עם משפחתה. "אמרתי סטופ! היום אני מוציאה מחיי את כל האנשים הרעילים! חסמתי אותם בכל פלטפורמה אפשרית, כולל אימייל. אלה היו חודשיים שלא דיברתי עם אף אחד מהם, וזה בזמן שהן מתקשרות למשפחה של איימי כדי לבדוק מה שלומי". "אליי הם לא התקשרו, למרות שהיה להם את הטלפון שלי", מבהירה איימי, שמשמיעה לראשונה את קולה בראיון הזה. "ואני גרה איתה, אני לידה כל הזמן".
אפשר להבין מדוע היא מפנה את הבמה לזוגתה. אחרי הכול, הדרמה העיקרית קרתה בין איה למשפחתה, אבל נדמה שזה לא רק זה. בעוד שאיה מדברת בשטף, יורה אמיתות קשות בזו אחר זו וחותכת בבשר החי, איימי אומרת את דבריה בשקט, במילים קצובות, אחרי מחשבה ארוכה.
השוני ביניהן מייצר יחד משהו יפה לעין, שלם למראה. בדרכיהן, כל אחת מהן מספקת לשנייה את שחסר לה, וכל אחת מהן מגנה על השנייה. יותר מאשר כאבה על התכחשות המשפחה של איה אליה, איימי הוטרדה מהכאב שנגרם לאיה.
"אחרי השיחה הזאת, אמרתי לסבתא שלי שאני לא אגיע לאזכרה", מספרת איה. "סבתא שלי הרגישה שמשהו לא בסדר, ובסוף הסברתי לה, 'איימי אישה'. היא אמרה לי 'תראי, אני כבר אישה זקנה, תעשו מה שבא לכם. חבל שאת לא באה, אבל בסדר'. נשארתי עם סבתא שלי בקשר, אבל לא באתי - וכל זה בגלל שאמא שלי לא רצתה שסבתא תדע".
המשפחה של איימי דווקא קיבלה את הבשורה היטב, אבל איימי עצמה נקלעה למרה שחורה, ודווקא לא בגלל משפחתה של בת הזוג. "כולם קיבלו אותי, אבל אני לא הצלחתי לקבל את עצמי. הידרדרתי לאלכוהול כי לא רציתי לחשוב ולהרגיש שום דבר, לא רציתי לדעת. זו הייתה חצי שנה שבה שתיתי המון, וזה הגיע למצב שהפסיכיאטר אמר לי ללכת לגמילה".
"אמא שלי ניסתה לחזור איתי לקשר דרך החמות שלי, אבל אני הייתי מאוד עקשנית ואמרתי - ניתוק זה ניתוק"
בזמן שהן מתמודדות עם משבר הזהות של איימי ובעיית השתייה ממנה סבלה, לא ראתה איה לנכון להכיל גם הדרמות שסיפקה אמה, אבל האם לא ויתרה. "אמא שלי ניסתה לחזור איתי לקשר דרך החמות שלי, אבל אני הייתי מאוד עקשנית ואמרתי - ניתוק זה ניתוק", מספרת איה. "ברגע שהסכסוך בינינו הגיע לאשתי, זה היה קו אדום מבחינתי".
ואז קרה האירוע שטרף את הקלפים. "יום אחד איימי כותבת לי, 'אמא שלך התקשרה אליי'", נזכרת איה. "אני התעצבנתי, חזרתי הביתה, ומסתבר שבינתיים היא התקשרה פעמיים. סבתא שלי גם התקשרה אליי, ואמרה לי, 'אמא שלך מחוץ לבית, תפתחי לה את הדלת'". אמא של איה, מסתבר, פשוט החליטה לנחות אצלן בבית ללא התראה מוקדמת, וללא יכולת לחזור מאחר שהיא עלתה על הרכבת האחרונה.
"יצאנו אני, איימי והכלבה לחפש את אמא שלי, ואז מצאנו אותה. היא באה לחבק אותי ואמרתי לה, 'איך את לא מתביישת?'. כעסתי. לא רציתי להכניס אותה הביתה, אבל אז נזכרתי שהיא בת 62, והיא אמא שלי, והיה ערב מאוד קריר".
בבית, הטיחה איה את כל המטענים שצברה כלפי אמה במשך שלושה עשורים. למרבה השמחה, האם עברה מהתגוננות והכחשה מוחלטת, לקבלה ולהשלמה עם טענותיה הקשות של בתה. יותר מזה, היא הסכימה, לראשונה, לפנות לאיימי בלשון נקבה. לאחר הביקור הזה, הסירה איה את החסימות מכל בנות משפחתה.
השבועות עברו ואיה ואמה החלו להתקרב. איה זכתה לשמוע מאמה סיפורים שהיא מעולם לא ידעה על חייה האישיים, ושיתפה אותה בחזרה בסיפורים אישיים משלה.
לזכות מי את זוקפת את ההתקרבות המחודשת של היחסים?
"לאמא שלי. בשיא מגפת הקורונה, שבועיים אחרי שהחלימה, היא אמרה - 'אני מגיעה לחיפה בלי כתובת ובלי דרך לחזור. לא אכפת לי אם לא יתנו לי להיכנס, אני שם'".
איימי, איך את רואה מהצד את השינוי?
"השינוי מאוד נוכח. עד אז כל השיחות בין איה לאמא שלה היו מאוד שטחיות, ברמה של מזג האוויר".
"מזג האוויר ו'אחותך בהריון'", צוחקת איה. "אלה שני הנושאים היחידים שדוברו". ואיימי מוסיפה: "אחרי שאיה הוציאה את כל המשקעים והרגשות השליליים, בפעם הראשונה אמא שלה הייתה יכולה לראות מה היא עשתה לא בסדר. הקשר ביניהן לאט-לאט התחזק, השיחות נעשו יותר עמוקות וכנות, ונוצרה ביניהן לראשונה האפשרות להתחבר באמת".
