רותם (השמות בכתבה בדויים לשם שמירה על הפרטיות) נישאה לאודי אחרי שנתיים וחצי של זוגיות פורחת. אלא שכבר בחלוף שנה היחסים הידרדרו והמילה 'גירושים' הפכה לאופציה מוחשית. "התחתנתי מאוד צעירה, רק בת 24. הייתי ילדה מאוהבת, כולם סביבי התחתנו, ורציתי גם להתחתן", משתפת רותם. "שנה אחרי הנישואים הייתה נפילת מתח. פתאום מצאתי את עצמי נשואה וזה לא היה כמו בחלומות. חלמתי על האביר על הסוס הלבן שיתנהג אליי יפה, אבל מצאתי את עצמי בבית לבד".
מה קרה?
"היה לו מאוד קשה לצאת מהדפוס של הרווק. הוא יכול היה להכין אוכל רק לעצמו או להדליק בוילר ולכבות אחרי שהוא התקלח בלי לחשוב עליי בכלל. הוא המשיך לצאת המון עם חברים, לא פספס שום מפגש חברתי - והיו הרבה, עד שלא נשארו לנו ערבים משותפים. הרגשתי שהוא לא רואה אותי".
אמרת לו את זה?
"באתי אליו בטענות שהוא לא עוזר בבית ולא נמצא איתי, והוא בא אליי בטענות שאני מתנהגת כמו שופטת ושוטרת ולא כמו בת זוג. הוא היה אומר שאני כמו ילדה קטנה שלא יכולה להסתדר לבד כשהוא הולך לחברים. לאט-לאט הזנחנו את מערכת היחסים בינינו ואת הזמן המשותף, ושמנו לב שכל אחד מעדיף להיות עם המשפחה והחברים ופחות עם הצד השני. היינו מאוד שיפוטיים וביקורתיים. כעסנו, הסתכלנו כל הזמן על מה שלא טוב והרגשתי שנדפקתי בבחירה שלי. גם הוא הרגיש כך. היה הרבה תסכול משני הצדדים.
"במקביל הייתה הזנחה אישית פושעת. אני הייתי עסוקה בלימודים, עבודה והישרדות ומאוד הזנחתי את עצמי ועליתי במשקל, וגם הוא הזניח את המראה שלו בבית, וגם זה הרחיק והשפיע. החשק ותדירות יחסי המין ירדו לגמרי. נוצר בינינו ריחוק גדול, אבל הזזנו הכול מתחת לשטיח, לא דיברנו על מה שמפריע מתוך פחד להתמודד, והתוצאה הייתה שהדברים נשארו וגדלו עד שהדבר הכי קטן הוביל לפיצוץ הכי גדול.
"היה שלב שלא הצלחנו לצאת מהלופ של ריב אחרי ריב. רבנו עד צרחות, עשינו המון רע האחד לשנייה. הוא הרגיש צורך לפרוק את העצבים בצורה פיזית, אז הוא היה מכה עם היד על השולחן, מעיף כוס או זורק קערה עם אוכל במטבח. הייתה אגרסיביות רבה. בשלב הזה גם הבנתי שזה חצה קו אדום אצלי, פחדתי מאוד ועזבתי את הבית לשלושה חודשים. רציתי להתגרש".
נשמע מורכב. מה עזר לכם לצאת מזה?
"בהתחלה הייתי מאוד נסערת ומרוסקת רגשית. הלכתי לטיפול רגשי שעזר לי להתחבר לעצמי ולהבין מה עובר עליי. הוא ביקש סליחה אבל הייתי נחושה בדעתי שאני לא רוצה לחיות כך ושאני לא נשארת במקום שרע לי בו. ניסינו לדבר פעמיים, וזה נגמר בפיצוץ. עם הזמן ראיתי שהוא עושה שינוי. במקום להאשים אותי, הוא התחיל לקלף שכבות ולהביע חרטה. נפתח לי הלב והבנתי שאני לא באמת רוצה להתגרש אבל גם לא הסכמתי לדבר איתו לבד, אלא רק במסגרת של טיפול.
"הוא הסכים, ועצם ההליכה לטיפול זוגי הייתה קרש קפיצה מטורף. הבנתי שהוא רוצה להילחם. בפגישה הראשונה הרגשתי שהוא והמטפלת תוקפים אותי, ויצאתי בסערה. בדיעבד, התברר שהיא רצתה לדבר קודם על המקומות שבהם הוא בסדר כדי לתת לו הרגשה שהיא רואה אותו, ובכך לרכך את העניין. אחרי הפגישה השנייה כבר המשכנו לבית קפה ושוחחנו ארבע שעות, ובפגישה השלישית קיבלנו משימה לצאת לדייט ראשון".
מקסים. איך היה הדייט?
"אחרי שעתיים, ממש כמו בדייט הראשון שלנו, הוא שאל אם הוא יכול לנשק אותי. זה היה רגע מכונן, היה לזה אפקט מדהים. משם החלה התקרבות אמיתית. עדיין סירבתי לחזור לבית שבו הייתה לי טראומה, והחזרה הייתה מאוד איטית".
איך הזוגיות שלכם היום?
"התקשורת בינינו השתנתה לגמרי והפכה לפתוחה. הוא שינה את התפיסה שלו לגבי זוגיות, ואני הבנתי שאני לא שוטרת ולא מטפלת. למדתי להניח לו. מצד שני, למדתי להבהיר את הרצונות שלי. הבנתי ששידרתי מסר כפול בכך שלא מנעתי דברים שהפריעו לי. היום אנחנו עושים שיחות עומק על דברים ומגיעים לפשרות. למשל, מה המינון האידאלי של יציאות עם חברים בשבוע. למדנו להתפשר, לא מתוך ריצוי, אלא מתוך נתינה ובחירה.
"גם למדנו לריב בלי להתעצבן, לצעוק, לפוצץ שיחות או להכות בשולחן. במקום זה הוא מתעל את הכעס למקום חיובי כמו אימון או הליכה. הוא הבין שכשהוא פוגע בי בשעת ריב, המילים נשארות אצלי גם אחר כך, אז הוא שוקל מילים. גם אני למדתי לא להתעלם ולעשות פרצופים למשך ימים.
"יש לנו אפילו נוהל ריב - יש לנו חוק שאני לא הולכת לישון בוכה. אני לוקחת את השקט שלי לכמה שעות, ואז הוא ניגש אליי ואנחנו יושבים לדבר על מה שמפריע לנו. השיחה תמיד נגמרת בזה שאנחנו אוהבים האחד את השנייה. אנחנו זוכרים כל הזמן כמה שאנחנו אוהבים, ומראים את זה במחוות נעימות ורומנטיות. כשזה קורה כבר פחות אכפת לי כמה פעמים בשבוע הוא יהיה עם חברים, כי אני מרגישה שהוא רואה אותי.
"המשבר, שהיה הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים, בדיעבד היה גם המתנה הכי גדולה שקיבלתי. צמחתי ממנו, למדתי להיות לבד, התחלתי להגשים חלומות, ירדתי במשקל, התאהבתי בעצמי מחדש והוא בי. היום אני המעריצה הכי גדולה שלו. הוא אהבת חיי. המסקנה שלי היא שכל עוד הנר דולק אפשר לתקן", חותמת רותם.
"למדנו להיות קשובים לצד השני, לחמול זה על זו"
גם ערן ושירה התמודדו עם משבר זוגי שכמעט והביא אותם לגירושים. הסיבה לכך נבעה מפערים אישיים בתשוקה, לצד בחירתו של ערן לנהל רומן מהצד. "אני מאוד אוהב את שירה, אני נמשך ומשתוקק אליה כאילו שזה עתה הכרנו. היא מטריפה אותי, אבל יש בינינו פערים בתחום המיני", הוא משתף. "בגדתי כי לא ראיתי אופציה אחרת. אחרי שנה שבה חייתי חיים כפולים, הבנתי שאני לא רוצה לחיות יותר בהסתרה וסיפרתי לה את האמת. אמרתי שאני רוצה לפתוח את הנישואים. היא סירבה והציעה שנלך לטיפול זוגי בתנאי שהאופציה של פתיחת הנישואים תרד מהפרק. ידעתי שהחלופה היא גירושים, והסכמתי".
מה היה בטיפול הזוגי?
"הבנו שלשנינו יש אחריות למצב שהגענו אליו. אני הסתרתי והיא כנראה לא רצתה לדעת. התחלנו לדבר גם על פצעים יותר עמוקים שלנו. הבנתי שחייתי בתחושה שאני לא ראוי להיות אהוב כמו שאני, והיא הרגישה שהיא לא מספיק טובה. הבנו שאחד הדפוסים שלנו בזוגיות היה שאני הייתי בתפקיד האביר המושיע, והיא הייתה העלמה במצוקה שהצלתי.
"פיתחנו יחסי תלות, בהם לא יכולתי לכעוס עליה אף פעם כי שמרתי עליה, והיא מצידה פחדה לכעוס בעצמה מחשש שאעזוב אותה. התוצאה הייתה שאף פעם לא רבנו ולא היינו פותחים דברים. במקום זה סבלנו מריצוי וביקורת עצמית. כתוצאה מהטיפול למדנו להיות קשובים לעצמנו ולצד השני, למדנו לחמול. היא הבינה שבגדתי בה לא כדי לפגוע בה אלא כדי לפעול עבורי, ואני הבנתי שזו הייתה בחירת אסטרטגית אומללה".
איך משקמים פגיעה באמון?
"הפגיעה באמון הייתה קשה. אין לי ספק שהיא סובלת מפוסט-טראומה. כשעולה לה חשד, זה מתבטא בכעס, בריחוק ובאמירות עוקצניות. אנחנו מדברים על זה ונושמים הרבה. כשהיא משחררת כעס זה כואב לי, אבל אני גם שמח שהיא מוציאה ולא שומרת את זה אצלה. אני מבין שאני גם לא יכול לכעוס עליה בחזרה, הרי פגעתי בה. אני צריך להיות בשבילה ולתת לה מה שהיא צריכה ממני באותו הרגע".
ומה באשר לפערים בתשוקה?
"עדיין לא לגמרי התגברנו על זה. בשלב מסוים ניסינו בכל זאת לפתוח את הנישואים לבקשתי, אבל זה לא צלח כיוון שמהר מאוד הבנתי שאני רוצה להתמקד בנו. היום ברור לי שהיא הכי מרגשת אותי ושאיתה אני רוצה לחיות ולהזדקן. אנחנו יחד מתוך בחירה יומיומית, וזו גם עבודה יומיומית".
"חזרנו לצאת לדייטים. התאהבנו מחדש"
שחף בת ה-33 נשואה מזה עשור לסיוון בן ה-40. כבר בחלוף שש שנות נישואים, כששחף הייתה בהיריון שני, חמותה חלתה בסרטן ונפטרה מיד אחרי הלידה. בנקודה ההיא הזוגיות שלהם שקעה למשבר עמוק. "מהרגע שחמותי חלתה סיוון דעך, וכשהיא נפטרה הוא היה שבור. בבת אחת הוא איבד את עצמו. לא הכרתי אותו ככה ולא קיבלתי את השינוי. רציתי את הגבר שהתחתנתי איתו. במקביל גם אני שקעתי בדיכאון עמוק כתוצאה מהלידה ומהמוות. הייתי צריכה אותו איתי אבל הוא לא היה שם", משתפת שחף.
"בנוסף, שקענו בקשיים כלכליים. העסק שסיוון פתח לא הצליח, והרגשנו שאין קרקע יציבה תחתינו ונפלנו לתהום. אמא שלי הגיעה לעזור לנו כדי שאוכל לחזור לעבוד, אבל היינו גמורים ושבורים. חיינו בתחושת אומללות וחוסר אונים שכל החיים קורסים מולנו. כל זה הביא אותנו לקצה.
"באחד הימים רבנו בצורה משמעותית והכול התפוצץ. הודעתי לו שאם הוא לא מתאפס ומתחיל לדאוג לבית שלנו, לא יישאר בית כי אני אורזת ועוזבת עם הילדים. באותו רגע הוא הבטיח לי שהוא מתאפס על עצמו ומוצא עבודה. התחלנו להניע את היציאה מהמשבר הכלכלי להצלת הבית, ואז גם את הצלת הזוגיות".
איך התנהל אותו מבצע להצלת הזוגיות שלכם?
"הוא באמת מצא עבודה מזדמנת כדי לחזור לתפקד, ועבד מאוד קשה בשביל להוכיח את רצונו הטוב. בנוסף, קיבלנו ליווי מעמותה שמסייעת למשפחות בקשיים כלכליים, וברגע שראיתי שהוא נאמן לתהליך, ירדה ממני אבן והתחלתי לנשום. ברגע שהמצב הכלכלי התחיל להתאזן, שאר הדברים פשוט זרמו מפני שהיה לנו רצון להצליח. הבנתי שאיבדתי את עצמי, והתחלתי לעשות שינויים בחיים שלי.
"חזרנו להתחלה, לקחנו את עצמנו בידיים ושאלנו מה כל אחד רוצה מעצמו, ובהתאם גם מה הוא מצפה מהצד השני. עברנו תהליך מדהים ביחד ולחוד. במקביל למדנו לפתוח, לדבר על הקשיים ולהביע את עצמנו כדי לא להגיע שוב לאותו המקום. אנחנו מדברים המון. חזרנו לצאת לדייטים ולהעניק תשומת לב זה לזו, גם במילים וגם במעשים. התאהבנו מחדש".
מה היית אומרת לזוגות שנמצאים בשיאו של משבר זוגי מתמשך?
"זו עבודה תמידית על הקשר, אבל אנחנו מאמינים שכשיש אהבה אפשר לנצח הכול. זה היה לפני חמש שנים, והיום אנחנו בזוגיות הכי חזקה שהייתה לנו אי פעם. המסר שלי הוא שתהיו נאמנים לעצמכם. אם יש אהבה ורצון להצליח, אל תוותרו".
איזונים ובלמים
קשיי התקשורת של סיגל ואלי באו לידי ביטוי כבר בראשית החברות, אך אחרי הנישואים הקשיים התעצמו, והמריבות הפכו לכואבות יותר ויותר. "התחתנו אחרי שנתיים של זוגיות", מספרת סיגל. "עד היום קשה לי להיזכר בתקופה שבה הילדים היו קטנים כי זה מציף אותי. לא היה לי טוב, ותמיד האשמתי את עצמי שאני לא בסדר. בדיעבד, חיקיתי את מה שראיתי בבתים שלנו. תפסתי את המקום של האישה הקטנה, זו שלא לומדת, לא מפתחת את עצמה או מתפרנסת בזכות עצמה. בעקבות זה ברור לי שלא הייתי מספיק מוערכת על ידו".
מתי אירע הפיצוץ?
"אין בינינו איזונים, שנינו יודעים להתעצבן, ובשעת כעס אין מי שירגיע האחד את השני. מה שקרה זה שכשהילדה הבכורה שלנו הייתה בת חודשיים, המריבות הפכו לקשות מאוד וקולניות. זה היה גיהינום. לא הייתה לו טיפת רחמים אליי. הוא היה מסוגל לא לדבר איתי ימים רצופים. חשבתי על גירושים, אבל לא הייתה לי תמיכה כי ההורים שלי לא הסכימו לקבל את הרעיון של גירושים, ונשארתי. אחר כך חשבתי שאם נביא ילד נוסף, הדברים יסתדרו. בדיעבד, ברור לי שזו הייתה תקוות שווא, והדברים רק הלכו והסתבכו.
"באחת הפעמים השכנים אפילו הזמינו לנו משטרה, והשוטרים לקחו אותו מהבית. הוא עזב להורים שלו, ואני נשארתי לגמרי לבד. אחרי שבוע גיליתי שאני בהיריון. הוא שמח על הגילוי וחזר הביתה. תקופת ההיריון הייתה טובה יחסית כי הוא שמר עליי והיינו בציפייה לתינוק, אבל כשהבן שלנו היה בן חודשיים שוב התפרצה מריבה קשה, שוב השכנים הזמינו משטרה ושוב הוא עזב את הבית. בשלב הזה כבר היינו פרודים והלכנו לרבנות כשהתינוק בעגלה. אני זוכרת שהרגליים שלי רעדו".
ובכל זאת לא התגרשתם. מה השתנה?
"בזמן שהיינו פרודים, הבנו כל אחד עם עצמו שאנחנו לא באמת רוצים להתגרש. בעצמי פחדתי להיות לבד. ידעתי שאין לי תמיכה ושאין לי יכולת כלכלית, ולמרות הסבל שעברתי איתו, מאוד אהבתי אותו. הוא הרגיש אותו הדבר והודיע שהוא חוזר הביתה. אמרתי לו שככה לא חוזרים, ואז משהו השתנה. הוא חיבק אותי והרגשתי את כל האהבה שיש לי אליו. ראינו את הילדים קורנים מאושר והבנו שאנחנו צריכים להתאמץ יותר. מאז לא רבנו בצורה כזו, והשתדלנו לשמור שהטונים לא יעלו. במהלך הדרך היו תקופות יותר קשות אבל הוא כבר לא עוזב את הבית".
מה עוזר לכם היום בשעת מריבה?
"אני כל הזמן רואה את הילדים לנגד עיניי. אני יודעת מה הריבים בינינו עושים להם, אז אני מצליחה להישאר מאופקת ולשמור על איזון. בנוסף, למדתי את הטיפוס שאני חיה איתו. גם אם יש בינינו ריב אנחנו כבר לא חושבים על גירושים. הוא הגבר שלי ואני לא יכולה לדמיין אותו עם מישהי אחרת. אולי הוא גם התיקון שלי. אני אוהבת אותו אהבה מאוד עמוקה, הוא הדם שזורם לי בעורקים. אני מרגישה שגדלנו יחד ושצמחנו מהכאב. הזוגיות שלנו היום הרבה יותר חזקה".
