הדירה החמימה והרגועה של עמליה ארגמן-ברנע לא מרמזת ולו לרגע אחד על האישיות שגרה בה - אישה מרתקת, סוערת כאוקיינוס ומלאה כרימון בסיפורים מרתקים. שמה של ארגמן-ברנע חתום על אלפי כתבות, סיפורים וראיונות מעל דפי עיתון "ידיעות אחרונות", בו כתבה מעל 30 שנה. במהלך הקריירה שלה הוציאה יותר מעשרה ספרים, ביניהם גם ספרי ילדים ושירה. המפורסם והזכור מבין ספריה הוא "ללכת שבי", אותו כתבה עם בעלה לשעבר, אהרון ברנע. מדובר ברומן תיעודי אודות הקשר שלהם עם סלאח תעאמרי, הפלסטיני הבכיר ביותר שנשבה על ידי ישראל. הרומן נכתב על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני בימי מלחמת לבנון, זכה להצלחה עולמית וזכויותיו אף נמכרו לחברת הטלוויזיה HBO.
נפגשנו על מנת לדבר על ספרה החדש, "ברקודה לארוחת בוקר", שיצא בהוצאת אגם, ולדון בנושא הכה מורכב העומד במרכז עלילת הספר: אהבה ומערכות יחסים בלתי אפשריות, נושא שאינו זר לארגמן ברנע. "אני לא מגדירה את עצמי כסופרת. אני יותר דוקומנטריסטית מאשר כותבת פרוזה", היא מבקשת להבהיר טרם נתחיל בראיון, "אבל הספר החדש הוא בכל זאת שונה. הוא רומן אהבה".
"ברקודה לארוחת בוקר" הינו רומן הלוקח את הקוראים אל עבר נופים מטריפים, סצנות ארוטיות הכתובות ביד אמן, כשמלה שנתפרה בתפירה עילית. הספר מגולל את סיפורה של אליענה, עיתונאית ישראלית וגרושתו של פוליטיקאי ישראלי, שפוגשת ברופא אמריקאי שנטש את חיי הבורגנות. יחד הם יוצאים למסע חוצה אוקיינוסים, וניצבים בפני האתגרים הגדולים שמציבים בפניהם החיים.
הסיפור מבוסס על רומן אשר היה לארגמן ברנע, רומן נדיר ומפעים הנותר חקוק בליבה, וזאת ממש לא הפעם הראשונה שחיי האהבה שלה פרושים לכל קורא. רוב חייך היית הדמות המספרת, בין אם זה סיפורים של אחרים או את הסיפורים שלך, אך גם חיי האהבה שלך זכו לחשיפה לא קטנה בתקשורת הישראלית, אני אומרת ורואה אותה מחייכת כמי שמבינה לאן אני חותרת. "את מתכוונת לסיפור הנישואים שלי", היא אומרת.
"תקשיבי, יש הבדל בין סיפור אהבה לסיפור נישואים - וזה לא אותו דבר. לא הייתי רוצה לדבר על העבר שלי, אבל זה מדהים אותי כל פעם מחדש שגם אחרי 20 שנה, אנשים רוצים לדעת על חיי הנישואים שהיו לי, וכל עיתונאי שראיין אותי אי פעם שאל על זה, ובעיקר נהגי המוניות שחופרים לי עד היום", היא אומרת משועשעת. "אפשר להגיד שזו הייתה מערכת נישואים מאוד סוערת ומלאת דרמות, שהייתה פרושה בכלי התקשורת, אבל זה גם נגמר וזה גם משהו שתמיד יהיה איתי. ככה זה. אני פרדוקס מהלך".
איך זה לצאת לעולם הרווקות אחרי גירושים בסוף שנות ה-40 שלך, כשיודעים עלייך כמעט הכול?
"כשנפרדנו אני לא יצאתי לעולם הרווקות, יצאתי לעולם!", היא מדגישה. "יצאתי לעולם בלי פחד. מה כבר יכול היה לקרות לי? עד הגיל הזה שבו התפרקה המשפחה שלי, כבר עברתי הכול: שכול, גירושים, דיכאון, פירוק משפחה. כל מה שאפשר לעלות על הדעת. לכן, כשיצאתי לעולם הייתי נטולת פחדים, ודווקא אחרי התקופה הקשה הזו מצאתי את עצמי בהרפתקה שבעצם שינתה את חיי - ועליה מבוסס הספר הזה. הרפתקה שחשפה אותי למשהו שלעולם לא הייתי מגיעה אליו אילולא רכשתי במהלך הגירושים מיומנויות וכלים של התנהלות יעילה בחיים, ללא חשש או תקיעות בעבר. התהליך הלא קל הזה לא גרר אותי לעמדה של 'כל הגברים שקרנים ובוגדים', או 'אני רוצה להיות לבד'. לא השלכתי מסיפור הגירושים שלנו על כל הגברים בעולם".
בקריאה בספר החדש הבנתי ששוב 'הלכת שבי' אחר ליבך, אחרי גבר חד-פעמי שהכרת.
"תפסת את השור בקרנו", היא מחייכת ומרחיבה, "אם אני מסתכלת על גארי, גיבור הספר הזה, ועל סלאח תעאמרי, גיבור 'ללכת שבי', אכן מדובר במתן אמון, האחד בזר והשני באויב כביכול. בספר הנוכחי יש הליכה אחרי מישהו שהוא לא אויב אבל הוא זר וצריך לבטוח בו עד הסוף. במקרה זה – גם להפוך את הקשר לאינטימי, בלי לבדוק ולחקור ולחפש אותו ברשת כפי שנהוג בימינו. מה גם שאת הגיבור שלי, גארי, לא היה סיכוי למצוא בשום רשת חברתית".
בימינו, במיוחד לדור הצעיר, זה נשמע ממש כמו סיפור נדיר. אנשים כבר לא מוצאים סתם ככה אהבה. הם מחפשים אחריה באפליקציות.
"בהחלט קרה לי סיפור יוצא דופן, אבל מה קדם למה - הביצה או התרנגולת? האם אני זאת שאפשרה לסיפור הזה לקרות? כנראה שכן והיה לי גם מזל, למרות שבמציאות, הדבר הראשון שעשיתי לאחר שפגשתי בגארי היה להקיא עליו".
מקורי! מה קרה?
"מה שקרה זה שהפלגנו יחד, וחטפתי מחלת ים ובלי שליטה הקאתי את נשמתי בתוך הביקיני הסקסי. איזו בושה, רציתי למות! במקום להתרחק ממני הוא ניגש אליי, חיבק לי את הבטן מאחורה ואמר לי להוציא הכול. המעיים שלי נשפכו. ואז הוא התחיל לנקות אותי מהקיא, לאט, בתנועות עדינות, שטף לי את הפנים והצוואר. אני חושבת שאז התחלתי להתאהב בו. לימים הוא נהג לספר 'ישבתי בקיא שלה עוד לפני שנישקתי אותה על השפתיים".
"טינדר זה כמו צמר גפן מתוק"
אבל רגע, לא כל סיפורי האהבה מתחילים במצב כל כך רומנטי, ומסתבר שכיום גם ארגמן-ברנע חוטאת לפעמים בסווייפים ימינה ושמאלה בטינדר. כשאני תוהה מה קורה בטינדר לאנשים שהם מעל גיל 60, ארגמן-ברנע פורצת בצחוק. "את בטוחה שאת רוצה לדעת?"
מאוד! רגע, תשאירי אותי במתח, איך ולמה בכלל הגעת לטינדר?
"משלוש סיבות עיקריות: א, אני אדם מאוד סקרן. ב, יש לי המון חברים צעירים, ו-ג, אני לא מבטלת באופן אוטומטי את השכלולים הטכנולוגים והדברים החדשים שנכנסים לחיינו. חוץ מזה, אני ממליצה לכל אחד להצטייד בחברים צעירים לדרך. למדתי את זה מאמא שלי, שתבדל לחיים ארוכים ושבעוד שלושה חודשים תחגוג 103, שתמיד הקיפה עצמה בחברות צעירות".
ולא היה לך עניין עם הגיל? לא פחדת שיגידו, מה פתאום אישה בשנות ה-60 לחייה נכנסת לטינדר?
"ביומולדת 65 שלי אני וחברה שלי, שצעירה ממני בכמה שנים טובות, היינו בדרך להופעה של שלמה ארצי. בדרכנו לשם היא סיפרה לי שיש לה חבר חדש שאותו היא הכירה בטינדר. עד שהגענו לקיסריה היא כבר שכנעה אותי להצטרף, והופ הייתי בטינדר. אני לא מצרה על הגיל שלי וכשאני חושבת על כך שבקרוב ימלאו לי 70, אני נזכרת שגם שלמה ארצי בן 70", היא צוחקת. "זה נותן לי הרגשה שהדור שלי מלא באנשים מופלאים ונפלאים. אני גאה שאני חלק מהדור הזה.
"אבל לשאלתך ומבחינת החוויה, אז הרוב הגדול של הפרופילים בטינדר זה זוועת עולם!", היא יורה באוויר ומיד מסייגת, "ולמרות זאת, בין כל התמונות, הימינה והשמאלה, הסתתר גם בחור עם חיוך טוב לב ועיניים כחולות. יצרנו קשר ויצאנו תקופה. אומנם זה לא עבד בסוף, אבל אני מוכרחה להגיד שכשהקשר הסתיים, הזכרתי לעצמי שהוא התחיל בטינדר. כלומר, זה התחיל ממשהו אופנתי ונגמר כמשהו אופנתי. בניגוד למערכות יחסים אחרות שהיו לי, זו מערכת יחסים שלא נותרה חרוטה בתודעה או שעיצבה אותי. טינדר זה כמו צמר גפן מתוק כזה שאוכלים, נמס בפה ומתפוגג עם הטעם".
אפילו שרון סטון נכנסה לאפליקציית הכרויות.
"כן, והעולם נעמד על שתי רגליו ולא האמין: למה שרון סטון שם?! למה אישה כמוה צריכה לחפש באפליקציות? הרי כל גבר חולם להיות איתה. וזה מחזיר אותי לפזמון השחוק שגם כתבתי עליו בבלוג שלי תחת הכותרת 'איך אישה יפה כמוך לבד'?
"אנשים צריכים להבין שכל הדברים שאת רוצה לעשות עם בן זוג בגיל צעיר, מתחלפים בגיל שלי מ'מישהו לרוץ איתו' ל'מישהו לבכות איתו'. לצערי, יש לנו הרבה על מה לבכות. זה לא אומר שאי אפשר לעשות מלא דברים אחרים, אבל זה דומה לאחת ממטרות הזוגיות של הרבה זוגות והיא 'להזדקן ביחד'. כי הבדידות תמיד ברקע, אך רוב האנשים מסתירים את זה. כולנו בודדים".
מניסיונך, מה היית ממליצה לנשים בוגרות שמחפשות אהבה בטינדר?
"תכנסו לטינדר אם אתן נשים שיודעות לנהל את חיי הרגש שלהן. כלומר, תירשמי רק אם את יודעת לנהל את הג'י.פי.אס הרגשי שלך".
אז מה לאחל לך לעשור הבא - מישהו לבכות איתו? אולי לרוץ?
"בגילנו קשה למצוא מישהו שאפשר גם לרוץ איתו וגם לבכות איתו, אז לומדים לחלק בין מה שאנו צריכות בין גברים שונים. אני, בכל אופן, זכיתי למצוא מישהו להפליג איתו".
בגלל שאת יותר אנרגטית ממני לא אתפלא אם באמת בעשור הבא תחזרי לאוקיינוס.
"לא, נוח לי כרגע בבית וגם בדיוק עכשיו עשיתי מנוי לחברת טלוויזיה, חבל לבזבז את המנוי".
