כשמיכל הבינה שעליה להיפגש עם המרצה שלה פנים מול פנים, כדי לעבוד על ההגשה שלה לתזה - הלב שלה קפץ. היא נדלקה על איתמר (שמות המשתתפים שונו כדי לשמור על פרטיותם) כבר על היום הראשון של הקורס. משהו בהתנהגות הסמכותית שלו ובזה שהוא תמיד ידע הכול ועדיין נשאר חם ולבבי, עשה לה את זה.
מדי פעם המבטים שלהם היו מצטלבים בזמן השיעור, וכשזה קרה, מיכל הרגישה שתכף היא תתנגש בתקרה. זה היה מרגש ונעים מאוד, אבל לא היו לה תוכניות לגביו. בכל זאת, מיכל הייתה נשואה.
אז את מאוהבת במרצה שלך, ועדיין נשואה באושר לאמנון, אמרתי לה כשהיא שיתפה אותי בכך לראשונה. "אני ואמנון נשואים באושר כבר חמש שנים. בעצם, כמעט באושר. את יודעת איך זה בנישואים ובזוגיות בכלל. מתישהו זה קצת מקרטע, קצת משעמם".
והוא יודע על איתמר?
"לא על הרגשות, אבל בגדול הוא יודע עליו… תכלס, זה היה רעיון שלו שאני אחזור ללימודים. הוא זה שגרם להיכרות שלי עם איתמר".
"אין דבר מר מרגשות של אשמה ובושה"
כשהייתה בת 33, קמה מיכל והחליטה לעשות מעשה: לחזור לאוניברסיטה והפעם ללמוד את המקצוע שתמיד חשקה בו בסתר. אמנון, בן זוגה, הציע לה ללכת על זה. "הוא אמר לי, 'את לא סובלת את העבודה שלך. למה שלא תעשי את השינוי שאת מדברת עליו כבר כל כך הרבה זמן?'. יכול להיות שהוא בעיקר רצה לקבל ממני שקט, שאפסיק לפנטז או לפחות לא באוזניו, על מה היה קורה אילו כן הייתי לומדת את זה".
מיכל סיפרה לי שהיא מתוסכלת ממש, מפוחדת אפילו. הלב שלה דהר קדימה בלי שתתכוון, בלי ש"השגיחה" עליו כדבריה, ועכשיו נוצרה בפניה מציאות מורכבת ומטלטלת שעלולה לסכן אותה. אני נזכרת שכבר בשנה השלישית לנישואיהם, כשכבר החזיקו דירה וילד, מיכל נהגה להתלונן מפעם לפעם על ההרגלים המעצבנים של אמנון. היא אמרה שהוא לא מספיק עושה בשבילה, או שהוא לא מספיק יצירתי, וזה היה נשמע לי נורמלי.
מיכל גם ידעה שאחת להרבה זמן, זה גם ממש בסדר להידלק על מישהו אחר, ולו לרגע אחד. לצחקק בהתרגשות יחד עם חברה, לפנטז קלות, זה בסדר, זה קורה גם בזוגיות ארוכה וגם בזוגיות קצרה, ומיכל ידעה זאת. היא לא הרגישה אשמה שהיא נמשכת כל כך לאיתמר, עד שזה נהיה מאוחר מדי. כעת היא קצת מאוהבת, וזה מביך אותה. במקום ליהנות מהעוררות הפנימית שיצרה כניסתו של איתמר לחייה, היא בעיקר סובלת, כי בעיניה זה סימן לכך שכל מה שיש לה לא מספיק, ואין דבר מר יותר מרגשות של אשמה ובושה.
קרה ביניכם משהו?
"לא, מה פתאום", היא אומרת מיד. "אני לא יכולה, ברגע שהוא מסתכל עליי אני כמו דג אדום, מפחדת שכולם יראו שאני מסמיקה. אני מאבדת את המילים. ליאת, קשה לי להפסיק לחשוב עליו. בהתחלה זה היה כיף אבל עכשיו זה מפחיד. כי מה אם זה לא יעבור? לאן זה יוביל? איך אני יכולה להרגיש ככה כלפי מישהו אחר, כשיש את אמנון ואין לו מושג מה קורה בכלל?".
את עדיין אוהבת את אמנון?
"ברור. האהבה שלי אליו לא השתנתה. פשוט… יש עכשיו עוד משהו, שיותר מרגש ממנה. משהו שכאילו ממלא לי את כל החורים והחללים שנוצרו אצלי עם הזמן".
חורים וחללים?
"זה נשמע נורא, אני יודעת. אבל זה באמת מחזיר אותי לחיים. הייתי כבויה הרבה זמן ופתאום יש משהו מרגש שקורה לי, אבל גם מפחיד".
מה יקרה אם זה לא יעבור?
קשה לחלקנו עם המחשבה שמישהו שאינו בן הזוג שלנו יכול לגרום לנו להתרגש ולהשתוקק אליו. כמו שאמרה מיכל, "מה אם זה לא יעבור? לאן זה יוביל?". אנחנו אמורים להסתפק במה שיש לנו, במיוחד כשמדובר בזוגיות תקינה ואוהבת, אז מה לעזאזל הבעיה? והאם זה אומר שמוטב כי נתאמץ, נתרחק, נחשוב עם המוח ונכריח את עצמנו לנתק מגע עם האדם החדש הזה שמסיח את דעתנו? שמשבש אותה?
"אני מרגישה שאם אני מחפשת במקומות אחרים, כנראה שמה שאני צריכה לא באמת קיים אצלי", היא אמרה לי בייאוש. "יכול להיות שההתאהבות שלי באיתמר מצביעה על משהו שצריך לתקן אצלי עם אמנון. אני כבר הרבה זמן מתעסקת בזה, שואלת את עצמי - מה לא בסדר אצלנו? איפה אמנון לא מספיק ממלא אותי? אבל כל מה שיוצא לי מזה זאת שנאה עצמית ועצבים על חוסר שביעות הרצון שלי.
"כי חוץ מדברים באמת קטנים, אמנון הוא מהמם, והכול ממש בסדר. והוא כל כך משתדל, ואין לו מושג שהאישה שלו בוגדת בו במחשבותיה עם גבר אחר. הוא לא יודע מזה כי אין לכך הצדקה, ואני גם לא רומזת לו על כך בשום צורה".
"נשברתי. סיפרתי לאמנון הכול"
את השיחה הזאת קיימנו לפני שהתחילו המפגשים האישיים שלה עם איתמר. חודשיים אחרי כן היא כבר נשמעה אחרת לגמרי: "את יודעת, התחלנו להיפגש ולעבוד יחד על התזה, ומצאתי את עצמי יושבת מול איתמר ולא יכולה אפילו להסתכל לו בעיניים.
"פחדתי שהוא יקלוט עליי שאני מסמיקה, כאילו שאם יהיה לנו קשר עין של יותר משלוש שניות, נקפוץ האחד על השנייה. הרגשתי רע בגלל אמנון. כל היום שלי הסתובב סביב המפגשים האלה. כמו איזה משהו מדהים שקורה לך באופן זמני בחיים, ולא ידעתי מה לעשות עם זה… בסוף נשברתי".
מה עשית?
"סיפרתי לאמנון. הכול".
זה לא היה מתוכנן. מיכל חשבה לעבור קורס, אפילו לפרוש לחלוטין מהלימודים, אבל המחשבה לא לראות את איתמר יותר צרבה בה כמו אש, והיא פשוט לא הצליחה להוציא את ההצעה הזו לפועל. באחד הערבים, כשישבה מהורהרת ליד המחשב שלה ואמנון התעניין באגביות בלימודיה, היא הגיבה בצורה מרוחקת ומוזרה. אמנון, שהרגיש לראשונה שמשהו לא בסדר, החל לחקור ולשאול עוד ועוד. ואז, אחרי רגע ארוך של שתיקה ואיפוק, זה פשוט יצא ממנה.
לא פחדת?
"ברור שפחדתי, אבל כבר לקחתי החלטה. הנישואים שלי חשובים יותר מאיזו הידלקות זמנית. הייתי מוכנה להגיד לו, מאמי, אני מבחינתי פורשת. רק תגיד את המילה, ואני מבקשת שיחליפו לי קורס או משהו. תביני, רק מלשבת קרוב לאיתמר כל הגוף שלי בער. זה לא לעניין התחושות האלו".
וממש אמרת לו את זה?
"לא, זה כבר היה מוזר לי מדי, אבל הוא קלט. הוא לא עיוור. הוא גם ראה שהתנהגתי קצת כמו ילדה מאוהבת ומבולבלת, ורציתי לשקף לו למה זה קרה".
ואיך הוא הגיב?
"בהתחלה הוא נראה מזועזע, בשוק. בכל רגע חשבתי שאוטוטו הוא קם והולך לארוז מזוודה. בכל פעם שהשתיקה חזרה ונמשכה יותר משלוש שניות, מצאתי את עצמי חוזרת ומדברת שוב. מלא שטויות. פירוטים של אותו דבר. באיזשהו שלב נשברתי והקול שלי נחנק. אני לא יודעת למה אני מספרת לך את זה, אמרתי לו, הייתי צריכה פשוט להתרחק מהאיש הזה וזהו. זה סתם עכשיו יכניס אותך ללופים של קנאה, ולא קרה בינינו כלום. נשבעת!".
למה באמת סיפרת לו במקום פשוט לפתור את זה עם עצמך, ולהתרחק?
"אני באמת לא יודעת. משהו בתוכי אמר לי לסמוך עליו, שהוא יבין. הנחתי שהוא יעריך את זה שאני שקופה איתו. לא הולכת ובוגדת מן הסתם, אבל גם לא מסתירה את זה. ככה קיוויתי שהוא יראה את זה".
מיכל לקחה סיכון גדול בכך שסיפרה לבעלה. בני זוג רבים לא היו מקבלים בשקט את העובדה שהפרטנר שלהם נדלק על מישהו אחר, כי אם נדלקת על מישהו אחר, איך תוכל לטעון שאתה אוהב אותי? איך תשים אותי בעדיפות הראשונה? מה חסר בי, מפריע אצלי, שבגלל זה הלכת ונתת ללב שלך להימשך לאדם שאינו אני? מיכל ידעה זאת, והתכוננה לגרוע מכל. הרי אם היא נדלקה על אחר פעם אחת, איך אמנון ידע שזה לא יקרה לה שוב? למשל, עם הקופאי בחנות, עם בחור מחוג יוגה או עם אחד מידידיה האפלטוניים?
ואז הוא ענה באופן שהדהים אותה לגמרי: "זה נשמע כאילו התאהבת בו קצת", הוא אמר לה מחייך, כאילו הבהלה שלה חמודה להפליא. "זה מה שנותן לך דרייב ופאשן לקורס הזה בחודשיים האחרונים?", הוא שאל ברכות, והשניים צללו פתאום לשיחת עומק שבה היא חידדה ללא הרף שרגשות האהבה היציבים שלה כלפיו לא השתנו, ושהיא לא זימנה את ההידלקות הזו שאינה מעידה על דבר.
"אני לא חושב שאת צריכה לפרוש, להיפך", הוא אמר לה. "זה שהתאהבת בפעם הראשונה מאז שהתחתנו במישהו שמדריך אותך למסלול חדש ומרגש בחיים - נשמע לי כמעט טבעי, כאילו שהוא ממלא לך משהו שאת צריכה עכשיו, משהו שאני לא יכול לתת לך".
הם המשיכו לשוחח בפתיחות וסגרו ביניהם את דרך הפעולה של מיכל מעתה והלאה: היא תמשיך ללכת לקורס, היא תמשיך להיפגש עם איתמר, היא תמשיך להרגיש בנוכחותו עוררות מנטלית ופיזית, ואז היא תיקח את כל זה הביתה, ותספר לאמנון איך עבר עליה היום. היא לא תספר לאיתמר כלום, היא לא תעשה איתו כלום. רק תמשיך את מה שהיא עושה עכשיו. רק שהפעם, היא תכניס את אמנון בסוד העניינים.
אם היה לה הבוקר מפגש עם איתמר שהותיר אותה משולהבת וסמוקה - אמנון ממש ישמח לראות אותה במצב הזה בערב, ממש כמו שהיא אוהבת לראותו משולהב וסמוק אחרי צפייה במשחק כדורגל סוער שבו הקבוצה שלו ניצחה.
ואז מה קרה?
"הדבר האחרון שחשבתי שיקרה", צוחקת מיכל.
מסתבר שמאותו הרגע, משהו מדהים נפתח בינה לבין אמנון. זה התחיל בגל ההקלה הענק שחשה, והמשיך עם עלייה מטורפת במשיכה שחשה כלפי אמנון. "כאילו בבת אחת נדלקתי עליו מחדש. כל כך הערכתי אותו, את הביטחון שלו והאמונה שלו באהבתנו, עד שפשוט רציתי אותו פי מיליון".
והתשוקה לאיתמר?
"זה לא היה בתכנון, אבל בפועל ההתלהבות המטורפת ממנו נרגעה. לפחות מספיק נרגעה כדי שאפסיק להרגיש אשמה כל הזמן. חוץ מזה, הסקס שלי ושל אמנון חזר להיות מעולה, ולא בגלל שחשבתי על איתמר או משהו כזה", היא ממהרת להבהיר, "אלא כי פתאום יכולתי לשלב".
כלומר, לזכות בשניהם?
"לא. הכוונה היא שפתאום יכולתי לשלב את האנרגיות החדשות מאיתמר יחד עם הנוכחות היציבה והאהובה של אמנון. לא הייתי צריכה להתנער מזה כשאני באה לאמנון, להסתיר, להתאפק. לא הפרדתי ביניהם יותר. אמנון אפשר לי להכניס את הריגוש הזה אל תוך מערכת היחסים, כי הוא הבין שזה לא שהפסקנו לאהוב האחד את השנייה וזה לא שאני רוצה להיות עם איתמר במקום. הוא מבין שלא יקרה בינינו שום דבר.
"אלו רק תחושות, וכל עוד אלו רק תחושות, הן אינן מסוכנות. להפך, הן יכולות לעשות רק טוב - כמו להוציא ממני מחדש את בת ה-16 הסקרנית והמתלהבת. חוץ מזה, אמנון נהנה ממש מהחשמל החדש שהבאתי. הוא רק הרוויח".
הכותבת היא סופרת, מרצה באוניברסיטת בן גוריון ומנחת כתיבה טיפולית
