"הוא היה אומר שאני שמנה, שיש לי רגליים ענקיות. אולי אם הייתי רזה יותר זה היה עובד?". הדברים שהיא מספרת לי מצמררים אותי. רק לפני מספר רגעים היא שיתפה אותי במניפולציות שהוא היה עושה לה כשהיא לא רצתה לשכב איתו אחרי יום ארוך בעבודה. אמרה שהוא היה קורא לה 'שפחה' ו'טיפשה'. בעבר, החוזק והכוחניות שהוא הפגין העניקו לה ביטחון, עד לאותו הרגע שבו הוא אחז בה בחוזקה בזרוע, ואז היא באמת התחילה לפחד.
"ראיתי שהוא אגרסיבי, אבל אף פעם לא שיערתי שזה יופנה אליי", היא מודה. ברור שאת נורות האזהרה שרואים בדיעבד קשה לראות בזמן אמת, כל שכן כשמאוהבים. אבל חברתי אפילו לא בטוחה שעוד נותרה אהבה בבית שלה. "אני תוהה אם הוא באמת אוהב אותי", סיכמה.
עוד בנושא:
תמיד שאלתי את עצמי איך זה שהפה שמקלל יכול בו זמנית להיות גם הפה שאוהב? מצד אחד, הוא אומר לה שהיא האישה שלו, ומצד שני, הוא ידאג לומר לה שהיא אפס, מטומטמת, שהיא לא תגיע לשום דבר בחיים שלה, גם אם יש לה כבר קריירה. אולי היה יותר קל אם הוא היה משאיר סימנים כחולים. הרי אם הוא היה סוטר לה, היא הייתה מבינה שזו אלימות ברורה ומובהקת, ועם אלימות לא נשארים. אבל אין מכות ואין סטירות, יש רק מילים שפוגעות.
"מה יש לאהוב בך בכלל?". שלאק, כמו סטירה מצלצלת. המילים שלו מעליבות, מקטינות ומשפילות. המפלצת שבו מנסה לשאוב ממנה את שאריות הביטחון שעוד נותרו לה, רק כדי שהוא ירגיש יותר חזק ופחות נפסד. עם הזמן כבר לא יישאר מה לשאוב. היא תהיה כבויה כמו סמרטוט ריצפה משומש.
היא סיפרה לי שהוא מתיש אותה בנאומים על כמה שהיא אף פעם לא בסדר, לא יודעת ללמוד מהטעויות של עצמה, לא משתפרת. אמרה שכשהוא לא נואם, הוא שותק. לעיתים הוא יכול להעביר כך ימים שלמים בשתיקה. הוא מעניש אותה, והיא נשארת רק כדי לשמוע את השתיקה שלו צועקת לה באוזניים, מחרישה. אז היא מבשלת לו ומכבסת לו, אולי גם מפרנסת אותו, אבל הוא ממשיך לגעור בה, להשפיל.
מסתבר שאפשר להרוג גם בלי להשתמש בנשק חם. המילים שלו הורגות אותה על אש קטנה. הנפש נמסה לאיטה, נחרכת על הלהבה, ובוער לה לקום אבל היא גם מפחדת לחתוך ורוצה לתת למי שהיה פעם אהוב חייה עוד הזדמנות. אז היא נותנת הזדמנות ועוד הזדמנות, עד שהיא הופכת לצל, דמות דהויה של עצמה.
האימה ממנו ממשיכה לגדול בתוכה כמו חיה רעבתנית, והוא מאכיל אותה נהדר, מאביס ממש. בכל פעם שהוא נעמד מעליה וצועק, ואף על פי שהיא מבהירה לו שכך זה לא יכול עוד להימשך, שזה הריב האחרון, היא תמיד מוצאת את עצמה נשארת לסיבוב נוסף. קופצת בכל פעם מחדש על הזדמנות הפיוס הראשונה, רק כדי לזכות במנה קטנה של שקט.
אבל האמת היא שהוא לא ישתנה. כלום לא ישתנה. ולחברתי נותרו שתי אפשרויות בלבד - או לחיות ככה, כמו שזה לעד, או לחתוך את זה מיד, לפני שהיא הופכת למבוגרת מדי, דיכאונית מדי וחולה.
אלימות היא לא רק מכות וסימנים כחולים גלויים - דברים שאפשר לראות ודי קל להסתיר. יש גם תחום אפור של אלימות סמויה, זו שפוצעת את הנפש, ואותה קשה לזהות. היא מתוחכמת, מתעתעת, היא עשויה ממילים שפוצעות ומשתיקות משפילות. אף אחת לא צריכה לחכות לסימנים הכחולים. אם מישהי הולכת בבית על ביצים, מתכווצת מההערות של בן הזוג שלה, מרגישה מושפלת, נרמסת וכאובה, חשוב לי שהיא תדע שהיא לא שק חבטות. ולאישה כמו חברתי אני אגיד - תני לעצמך סיכוי להינצל. את ראויה לחיים טובים יותר.
- נשים שנמצאות במערכת יחסים אלימה יכולות להתקשר לקו החירום של משרד הרווחה בטלפון 118 או 077-9208560. המוקד מאויש במשך 24 שעות ביממה ומעניק שירות בעברית, ערבית, רוסית ואמהרית.
