"גם אם את בן אדם זוגי", ד"ר אליקים כסלו אומר, "אפילו אם את מתכננת להישאר נשואה לנצח, בסופו של דבר, יש סיכוי סטטיסטי די גדול שייצא לך להיות סינגלית שוב". בדיוק כשהוא מדבר, עוברות בגינה הציבורית שבה אנחנו יושבים שתי כלות שמתחתנות היום. הכלה הראשונה לבושה בשמלת ערב חושפת גב מסאטן לבן, הכלה השנייה בחליפה גברית מאותו בד ממש. הצלם שמשתרך אחריהן בכפכפים תל-אביביים שלוכיים אפילו לא צריך לעבוד קשה כדי להוציא מהן פוזות כלה-כלה מאוהבות. זה בא להן כל כך טבעי, היד של האחת שפורטת על הגב של השנייה כמו על צ'לו עדין. הדרך האינטימית שבה זאת עם השמלה מסדרת לשנייה קווצת שיער סוררת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"יפה, נכון?" כסלו אומר. הוא סינגל בן 40, אבל בניגוד לתדמית המקובלת שיש בחברה על רווקים "מאוחרים" - שלום לך בצלאל סמוטריץ' - הוא לא איזה קיפוד אנטי-חברותי ומריר. האמת היא הפוכה לחלוטין. כסלו לבבי וחם, רואים עליו שהוא אוהב באמת בני אדם.
"זה כל כך אנושי", הוא אומר עכשיו, "להסתכל עליהן ולהאמין שהן יהיו שמחות יחד לנצח, וגם יש פה דינמיקה יפהפייה ביניהן, יש ממש מתיקות. אפילו לי, שמצהיר על עצמי כסינגל מאושר, המראה הזה עושה חשק להתאהב כמוהן. אבל האמת המצערת היא שיש סיכוי שהן תתגרשנה, גם אם הן תחזקנה מעמד, סביר מאוד שבגיל השלישי אחת מהן תתאלמן מהשנייה. ואת יודעת מה? גם אם הן יישארו נשואות, אף אחד לא מבטיח להן שמערכת היחסים תמיד תהיה טובה ומספקת. וכשהמשבר הזוגי יקרה, האם תהיה להן את היכולת לא להרגיש בודדות ועצובות? לכן אני טוען שאנשים צריכים ללמוד איך להיות לבד וליהנות מזה, גם אם הם בזוגיות".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אחרי שקראתי את "לישון באלכסון" (הוצאת מודן), הספר המעולה ומעורר המחשבה שהוא כתב על סינגליות מאושרת, אני מכירה לא רע את כל הסטטיסטיקות. אחד מתוך ארבעה או שלושה, תלוי מי שואלים, מהזוגות המתחתנים במדינה יתגרשו. נכון לשנת 2020, רבע מהאזרחים הוותיקים במדינת ישראל היו אלמנים ואלמנות, כלומר הם מצאו את עצמם פנויים ופנויות שוב.
בספר של כסלו מצאתי עוד נתון שהקפיץ אותי - לפי המחקרים שלו, בעתיד הקרוב רבע מהילדים בארה"ב יהיו סינגלים. יגדלו ויחיו את חייהם לבד. נכון שאנחנו ישראלים ולא אמריקאים, כלומר משפחתיים יותר מבמבה באריזת אקסטרה-לארג' או מאזדה עם שבעה מקומות, ועדיין גם אצלנו זה כבר נהיה ברור שרבים מהילדים שלנו, שהיום משחקים בגן באמא ואבא של שבת, ימצאו את עצמם לא נשואים ואבא או אמא בעיקר של כלב האסקי.
"סינגלים הם הקבוצה הדמוגרפית שגדלה במהירות הכי גדולה בעולם כרגע", אומר כסלו, והוא יודע על מה הוא מדבר. כסלו הוא ראש תוכנית המצטיינים בביה"ס למדיניות ציבורית וממשל של האוניברסיטה העברית, ויש לו גם תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק ותארים שניים בסוציולוגיה, במדיניות ציבורית ובייעוץ חינוכי.
"רואים את זה בכל מקום, בטח בתרבות המערב. באירופה 50 אחוז ממשקי הבית בערים גדולות כמו מינכן או פריז הם של יחידים. אבל גם במדינות אולטרה-מסורתיות כמו איחוד האמירויות התהליך הזה קורה".
למה זה בעצם כל כך פופולרי?
"אנשים היום מעוניינים ביותר פרטיות וספייס בחיים שלהם. הערכים שרבים מאיתנו מקדשים היום הם כבר לא ערכי המשפחה, אלא ערכים פוסט-מטריאליסטיים כמו אינדיבידואליות, חופש והבעה עצמית. יש גם שינוי מאוד גדול במעמד האישה בשנים האחרונות, נשים לא זקוקות לגברים שיפרנסו אותן. תוסיפי לזה מגמות כמו נדודים דיגיטליים, העובדה שרבים מעוניינים לחיות את חייהם בכמה צורות, כולל בנדודים ממדינה למדינה, ותקבלי סל סיבות מדוע הם לא רוצים לקשור את עצמם בכבלים לאדם אחד".
כן, גם המדחיקן הכי גדול לא יכול לקרוא את הספר של כסלו ולא להבין שאנחנו עושים טעות מאוד גדולה ביחס שלנו לסינגליות. אני למשל בן אדם זוגי בערך כמו מסרגות או פמוטים. אני באה תמיד בסט. מגיל 26 ועד היום לא עצרתי לשנייה את רצף בני הזוג והדירות המשותפות שחלקתי איתם. כשקראתי את "לישון באלכסון" כל הזמן שאלתי את עצמי - רגע, האם אני באמת ערוכה להיות סינגלית עוד פעם? הרי אין מה לעשות, הסטטיסטיקה נגדי, יש לי סיכויים גדולים להיפרד מבן זוגי הנוכחי, או להתאלמן ממנו. ובעצם, כשחושבים על זה, התרחיש הכי טוב שלי? זה שישאיר אותי בזוגיות לנצח? זה רק אם אני אמות לפניו. לא בדיוק ההפי אנד שקוראים עליו בשלגייה.
מה שמעלה אצלי את שאלת מיליון ההכחשות - רגע, האם יש לי בכלל סיכוי להיות סינגלית בת 60 שמוצאת הנאה ולא קורסת תחת נטל הבדידות שלה? התשובה היא כמובן שלא, אני לא ערוכה בגרוש לחיות בחברת עצמי, כי כמו רוב בני האדם, התייחסתי לזוגיות שלי כאל פוליסת ביטוח, ולא טרחתי לבנות לי בתוכי מקדש לבד נעים.
"ביקשתי ממשתתפים בסדנה ללכת להתבודד. שכל אחד ייקח עשר דקות ויהיה לבד. כשחזרנו דיברנו על החוויה הזאת, ומתברר שחוויית הלבד זו חוויה שצריך לדבר עליה, לעבד אותה. בסוף הסדנה, באה אליי מישהי שהיא נשואה, ואמרה, 'אני מרגישה שאני סינגלית בארון'"
הייתם מצפים שאני ואנשים אחרים נפנים את זה. הרי מתישהו נחלוק עם הסינגלים את אותה הסירה, בעצם את אותו קיאק ליחיד. ולכן האם זה לא חתיכת גול עצמי מפואר מבחינתנו להמשיך להתייחס לסינגליות כאל צורת חיים מביכה ולא נחשקת? הרבה יותר כדאי לנו להתחיל לחגוג אותה, לראות בדרך הקיום הזאת את הדברים הטובים, לייצר להם מסגרות תומכות וכיפיות במרחב הציבורי, אחרת מתישהו גם אנחנו נמצא את עצמנו מתמודדים עם הלבד שלנו תחת עיניים מתנשאות. ואולי כדאי לנו כבר עכשיו לדרוש מהממשלה שלנו זכויות לסינגלים, אחרת גם אנחנו נשלם משכנתה יותר גבוהה על דירת היחיד.
"בגלל זה כתבתי את הספר הזה", כסלו אומר, שולח מבט אחרון בכלות שמתארגנות לזוז לחופה שלהן. "לא רק כי אני רוצה שיידעו שאפשר להיות סינגל ומאושר. כי אני רוצה שאנשים שזוגיות כן מתאימה להם - ויש מלא כאלו ואני מכבד את הבחירה שלהם, יבינו שלא לעולם חוסן. יש להם סיכוי גדול לחזור להיות סינגלים, וכשזה יקרה, אני רוצה שיהיה להם את הכישור הזה, הכישרון הזה, להיות לבד אבל לא בודד. זה מה שמבדיל בין סינגלים מאושרים ללא מאושרים, היכולת ליהנות מהסוליטיוד שלך, מהלבד, בלי להרגיש בדידות".
אפשר ללמוד את זה?
"עשיתי פעם סדנה בפורטוגל על סינגליות. דבר ראשון ביקשתי מהם ללכת להתבודד. שכל אחד ייקח עשר דקות ויהיה לבד. כשחזרנו דיברנו על החוויה הזאת, ומתברר שחוויית הלבד זו חוויה שצריך לדבר עליה, לעבד אותה, בחברה של עוד אנשים. זה מנרמל את החוויה, להבין שעוד אנשים מתקשים באותם דברים, וזה נורא חשוב. בסוף הסדנה, באה אליי מישהי שהיא נשואה, ואמרה, 'אני מרגישה שאני סינגלית בארון'. יש מלא אנשים כאלו.
"בשלב הבא אני מבקש מאנשים בקבוצות שאני מעביר ללכת לסרט לבד, לשבת במסעדה לבד, לנסות לגלות את הכיף שיש בזה. כי אלו שני דברים שונים, להיות לבד ובודד. אם אתה לבד זה לא אומר שאתה גלמוד או עצוב. ואגב, הקשר הסטטיסטי בין בדידות לבין להיות לבד נחשב נמוך. אבל יש קשר, שהוא בעיקר בדמיון הקולקטיבי שלנו, וזה מעורר בנו חרדות קיומיות. יש בנו איזו מחשבה כשאנחנו רואים מישהו בגפו, שאולי הוא סובל מבדידות, והיא אכן נמצאה כפוגעת בבריאות הפיזית והנפשית שלנו באופן חמור, אתגר אמיתי שמדינות רבות היום נלחמות בו. אבל מוקד הבעיה הוא לא בהכרח ירידת מוסד הנישואים. גם 30 אחוז מהזוגות הנשואים מרגישים בדידות. לעומת זאת, סינגלים יכולים להיות מאוד חברותיים, אפילו יותר מאנשים נשואים".
סינגליות מאושרת, יש דבר כזה. כסלו ראיין מאות סינגלים וניתח נתונים של מאות אלפים נוספים במהלך העבודה על הספר, וזה מה שהוא גילה - ישנם רבים שהם סינגלים מבחירה, ולא מכורח. ומעבר לכך - רבים מהם מנהלים חיים עשירים לפחות כמו אנשים נשואים, אם לא יותר. לרווקים מאושרים יש חיים מלאים במפגשים חברתיים, בעבודה שהם אוהבים ומעניקה להם משמעות. תחביבים, בילויים, טיולים ונסיעות לחו"ל. ייתכן שזה לא נשמע מפתה, בטח בהשוואה לשבת המרהיבה שחברתי הנשואה עברה בסופ"ש הזה, לא רק שהיא בריב מתמשך וחמוץ עם בעלה, גם התינוק שלה הקיא על הרצפה. אז מה זה לקפוץ לוויקנד ברומא עם חמש חברות בהחלטה ספונטנית, בהשוואה לכל העונג הזוגי הזה.
תכף נגיע לשאלת השאלות - מה זה סינגל מאושר ואיך אפשר ללמוד להיות אחד כזה כדי להיערך לשינויים שאולי יגיעו בגיל השלישי. אבל בינתיים, כסלו מוכיח שהוא אכן הסוציולוג המדובר שהספר שלו (שיצא במקור בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה) עורר באזז בעולם וסוקר בכלי תקשורת רציניים כמו סי־אן־אן. הוא צופה באנשים מסביבנו כל הזמן, ועכשיו הוא מצביע על בחור כבן 40 שיושב לבדו על ספסל, שני מטרים מהכלות. לבחור הזה יש פק"ל רווק - הקורקינט החשמלי שלו שעון על העץ, חבילת הטבק לגלגול שלו מונחת על הספסל. האוזניות שצמודות לו לאוזניים והדרך שבה הוא נראה כל כך נינוח בחברת עצמו.
"נגיד שאנחנו יודעים בוודאות שהוא רווק מושבע", כסלו אומר, "נניח שמישהו ידליף לנו שהוא באמת מאושר להיות לבד. בכל זאת, לא תסתכלי עליו מוקסמת כמו על הכלות, כי הוא רווק וזו לכאורה קטגוריה ריקה, אין בה ג'וס כמו בזוג מאוהב. את לא תגידי לעצמך - המממ, כמה מרגש לראות מישהו כל כך נהנה מהלבד שלו, למרות שיש סיכוי שבחיים שלו יש לו מלא אהבה ורגש, לחברים, לעצמו. אפילו שאת לא יודעת עליו כלום, את תרחמי עליו, תגידי, למה הוא לבד? הוא בטח מת למצוא מישהי".
הוא צודק. אנשים פשוט מסרבים להאמין שאתה יכול להיות סינגל או סינגלית ולהרגיש מאושר ומוגשם ככה. במקום זה הגישה לכל רווק או רווקה, בטח בני 35 ומעלה, היא יותר כמו אל קובייה הונגרית. משהו לא פתור, שחייבים לשלוח אליו אצבעות חטטניות ולנסות לסדר אותו.
"אנשים לא מאמינים שיש אושר בסינגליות כי הם מקנאים", אני אומרת לכסלו, "כי מתחת להכל הם חומדים את החופש המיני והחופש בכלל שיש לרווקים, ועוד יותר מזה מקנאים בהם שבכל רגע נתון הם יכולים להיכנס למעלית או לבית קפה ובום, להתאהב בטירוף, שזה אולי הדבר הכי כיפי שיש לקיום האנושי להציע".
"אני לא יודע אם זו רק קנאה", הוא אומר. "זה גם איזה חשד שיש משהו לא תקין במישהו שמעדיף להיות סינגל, בטח בגיל מאוחר יותר. במהלך העבודה על הספר גיליתי ממצא מעניין. אנשים נשואים נוטים לחבב יותר סינגלים אם הם שייכים לסוג שרוצה להשתנות, שיוצא לדייטים, שמעיד על עצמו שהוא מת להתחתן. אבל סינגל ששמח בסטטוס שלו, זה כבר מעורר חשד עמוק. משהו בו לא בסדר. סינגלים כאלו נתפסים כמכוערים, לא בוגרים נפשית וילדותיים, וכמובן, אנטי־סוציאליים. וזה, כמובן, כל כך לא נכון".
יש לי חברה, היא בת 44, יפהפייה שחורת שיער שמזכירה קצת את הקוריאנית מ"משחק הדיונון", והכי חשוב - חכמה, מוכשרת, מצליחה מאוד בקריירה. אולי זה מאיים על אנשים, העובדה שהיא נראית כה שמחה למרות שהיא סינגלית בגיל הזה, כי באופן כללי היחס כלפיה הוא אחיד - רחמים.
"יש איזו מישהי בעבודה שלי", סיפרה לי, "אפרורית, נראית מבוגרת בהרבה מהגיל שלה, לא ממש אהובה במשרד, אבל מה, כשהיא מדברת איתי אפשר לחשוב שהיא פיצחה את סודות האטום רק כי היא הצליחה להתחתן עם הבעל שלה, שאגב, דומה לביצה קשה עם משקפי שמש של סחי ומשעמם את כולנו בימי כיף.
"היא לא מפסיקה לחפור לי על הרווקות שלי, למה אני לא נשואה בגילי, האם אני בטוחה שזה מבחירה. ובכל פעם שאני חוזרת מנסיעה לחו"ל, השבוע זה היה מדובאי, עשינו שם שלוש חברות וויקנד, היא תמיד מרעילה לי את השמחה עם שאלות כמו נו, פגשת כבר מישהו? ומציעה לי עצות איך להצליח להיות כמוה, להתחתן. פעם אחת היא הגיעה לעבודה ואמרה שהיא מצאה לי שידוך, אפילו לא ביקשתי ממנה, היא פשוט עבדה בלנסות למצוא לי בחור בסופ"ש בלי שאפילו יש לה מושג אם אני רוצה בחור כרגע". את כסלו זה לא מפתיע.
אמרת פעם שנשואה שמשדכת לרווקה בלי לשאול, ובלי שהסינגלית ביקשה ממנה לשדך, משולה לאישה לבנה שאומרת לאישה שחורה, "אולי תנסי להיות לבנה? כדאי לך". שזה משהו שבעתיד יהיה אסור לעשות, לדבר אל סינגל ככה. "התרבות האמריקאית הנוכחית אולי הלכה רחוק מדי, ואני גם לא מצפה מישראל לאמץ את תרבות הפוליטיקלי קורקט במלואה, יש לנו קודים תרבותיים משלנו, ועדיין. כן יש דברים ביחס אל הסינגלים שכדאי לייבא ממנה, ובעיקר, הלוואי שנגיע לרבע מהשיח העדין שנהוג כלפי מיעוטים שם כשזה מגיע לדיבור על סינגלים.
"אני קורא ליחס שרווקים מקבלים בחברה 'סינגליזם', על משקל אייג'יזם. זהו יחס מפלה ומקומם בדומה לאפליה שעוברים מיעוטים אחרים. יש גם מלא מיקרו־אגרסיות, סינגל בא למסעדה, אתה לבד? אולי תשב על הבר? ואם כבר אז בפינה, שלא תתפוס לי כיסאות. לאירועים חברתיים לא נעים להזמין, אנחנו נפגשים שלושה זוגות, אבל אתה לבד, ואם תבוא תרגיש לא נעים, אז אולי אם תביא איתך עוד מישהי או מישהו שהם סינגלים גם? זה גם ידוע שסינגלים מקבלים פחות כסף במשכורת מנשואים. יש ביטול של ההצלחה שלך".
במה זה מתבטא?
"הזמן הפנוי שלהם נחשב פחות יקר. כמו בדוגמה שהבאתי בספר על הבחור הסינגל שביקשו ממנו להחליף את הנשוי בעבודה, והוא סירב. אף אחד לא הבין למה הוא לא מסכים, כי מה הוא בסך הכל עושה באותו הערב, פיקניק עם חברים. חשבו שזה אנוכי מצידו, להתעקש על הבילוי האגואיסטי שלו כשממול יש נשוי שיש לו ילדים שצריך לדאוג להם, אבל אני אומר - מה אתם יודעים על הפיקניק הזה של הסינגל?
"במחקר שלי על מה עושה סינגלים לסינגלים מאושרים, גיליתי ששמירה על מעגל של חברים ויצירת קשרים אנושיים הן גורם מאוד חשוב לאושר שלהם. אז למה הוא צריך לוותר על זה רק כי הוא לא בזוגיות? הוא חייב מגע אנושי בחייו כדי להיות שמח, הפיקניק הזה עם קבוצת התמיכה שלו, החברים, ממש חיוני בשבילו, לבריאות הנפשית שלו, אולי הוא אפילו מוצא בזה משמעות כמו שהורה מוצא בזמן איכות עם הילדים, ולהתייחס לזה כאל גחמה זה לא הוגן".
רווקה בת 44: "יש איזו מישהי בעבודה שלי, היא תמיד מרעילה לי את השמחה עם שאלות כמו 'נו, פגשת כבר מישהו?' ומציעה לי עצות איך להצליח להיות כמוה, להתחתן. פעם אחת היא הגיעה לעבודה ואמרה שהיא מצאה לי שידוך. אפילו לא ביקשתי, היא פשוט עבדה בלנסות למצוא לי בחור בסופ"ש בלי שאפילו יש לה מושג אם אני רוצה בחור כרגע"
לפעמים נדמה לי שלהיות סינגל זה די מהנה, והדבר היחיד שממש מפריע זה העין החיצונית שמסתכלת עליך כל הזמן ושופטת אותך. והעין השופטת הזאת היא חזקה מאוד בארץ.
"היחס הגרוע הזה, הסינגליזם, תורם רבות לאומללות הלא-הגיונית שיש לסינגלים רבים. תחשבי על הדודה שיושבת בשולחן סדר הפסח ומחטטת בחייו של הרווק. 'למה אתה לא מתחתן? למה אתה לא מוצא כבר מישהי?' היא עושה את זה לרוב בלי שהסינגל ביקש ממנה עצה על החיים שלו, בלי שהוא אפילו אמר 'אני אומלל'. הדודה הזאת מניחה שהסינגל סובל, ולא אכפת לה כמה הוא מחייך בשולחן ונראה שמח בחייו. ולמה היא מרשה לעצמה להסיק את זה? רק כי הוא לא הסתדר במערכת זוגית כמו כולם. למה זה עדיין נחשב תקין חברתית, להתנהג כמו כל הדודות האלו עם ה'בקרוב אצלך'? זה כמו שסינגל ייגש מיוזמתו לנשוי שלא שאל אותו או שיתף אותו בכלום ויגיד לו - נו, איך המצב עם אשתך? אתה נראה כאילו שאתה ממש סובל בזוגיות. בטוח שאתה לא רוצה להיפרד?"
לתחושתי בישראל הסטיגמה על רווקים היא יותר קשה מבשאר מדינות העולם.
"הרושם שלי, וזה למרות שלא עשיתי השוואה של לחצים חברתיים עם ארצות אחרות, היא שישראל שמרנית מאוד, גם בגלל הדת וערכי המשפחה. ישראל היא אחת המדינות שמובילות בעולם בדיווח על בדידות. וזה ממש מעניין, כי הנה מדינה שמקנה חשיבות עצומה למשפחתיות, שגיל הנישואים בה הוא צעיר בהרבה ממדינות אירופיות אחרות, אז מהיכן באה כל הבדידות הזאת? לדעתי הבדידות מאוד קשורה לציפיות ולמבנה החברתי. כי בדיווחי הבדידות אנחנו בראש הטבלה יחד עם מדינות כמו יוון ואיטליה, ולעומת זאת, במדינות קרות כמו נורווגיה, שהיית מצפה שתהיה שם בדידות, המצב הרבה יותר טוב".
וכאן אנחנו מגיעים למונח שמופיע בספר ושכדאי לשנן - נישואים חמדניים. זהו מונח שטבעו נעמי גרסטל ונטליה ססקיאן, והוא בא לתאר תופעה מעניינת שנבדקה במחקרים רבים. מתברר שזוגות נשואים הם הרבה פחות חברותיים מאחיהם הסינגלים. הם מתקשרים בסלולרי ושולחים סמסים הרבה פחות מסינגלים, הם מבקרים הרבה פחות את החברים והשכנים שלהם, ואפילו מבלים הרבה פחות עם המשפחה המורחבת. בנוסף, אם יש לך חברה נשואה, רוב הסיכויים שתקבלי ממנה הרבה פחות תמיכה רגשית או אפילו עצות פרקטיות, עדיף שתפני לרווקה, היא תהיה אמפתית יותר, וזה מוכח.
למה הנישואים של רובנו כל כך גרידיים, חמדניים? ולמה זה חשוב למחקר שלך?
"אנשים שמסתדרים בתוך זוגיות נוטים לבנות את העולם שלהם סביב בן הזוג, ואחרי זה הילדים, ושוכחים את הכישורים שהיו להם ברווקות, איך לפנות לאנשים זרים בבית הקפה או ברכבת, איך להסתדר בחברה חדשה של אנשים. הם גם מזניחים את החברים הישנים שלהם הרבה פעמים, פשוט כי הם טרודים בניהול המשפחה ואין להם זמן. הנקודה היא שאם את חיה בנישואים חמדניים, יש לך סיכוי די גדול לא לדעת מה לעשות עם הלבד שלך כשתתגרשי, או חלילה תתאלמני. וכיוון שבדידות היא המגפה של המאה הזאת, וכיוון שכבר הוכח שהיא פוגעת בבריאות הנפש והגוף בצורה מאוד מהותית, אני מציע שהאנשים שמנהלים את המדיניות יסתכלו על זה".
כמי שחיה בזוגיות מאוד חמדנית, שלא לומר טוטאלית יותר מתאומים סיאמיים שעושים אמבטיה עם ברווזי גומי, הדיון הזה נוגע לי בעצב חשוף. במיוחד נגע בי המחקר בעל התוצאות המפתיעות שערך כסלו בספר, שבו הוא בדק את שכיחות הבדידות על פי גיל ומצב משפחתי. הוא בדק שם רק שתי קבוצות, אלו שנישאו ואלו שלא נישאו מעולם. הגרף שהוא מראה בספרו מוכיח שלאורך זמן ההשפעה של נישואים על תחושת הבדידות יורדת. זה מגיע למצב כזה, שבגיל 78 עדיף לך להיות מבחינה סטסיסטית מישהי שלא נישאה אף פעם, ככה תרגישי פחות בודדה ממישהי שהתחתנה כדת משה והאגדות.
בהמשך הדרך, כסלו בדק את מידת האושר של שלוש אוכלוסיות שנמצאות בגיל השלישי. נשואים או אנשים בזוגיות ארוכה; פרודים, כלומר אנשים שהיו פעם בזוגיות ועכשיו הם גרושים או אלמנים; וסינגלים, כלומר רווקים שלא נישאו מעולם, מילה שכסלו לא אוהב, כי "בעברית רווק זה אומר שאתה ריק". כסלו גילה שהנשואים הם האוכלוסייה המאושרת ביותר, רק שהם מאושרים יותר באחוזים מאוד נמוכים, כמעט לא מהותיים, מהאוכלוסייה המאושרת ביותר שבאה מיד אחריהם - ואלו היו הסינגלים המבוגרים. כן, דווקא הם. הם אלו שדיווחו על מידה מרובה של הנאה בחייהם, של משמעות ושל סיפוק שהם מקבלים מעבודה, מתחביבים, או מקשרים חברתיים.
ופה אנחנו כבר מנפצים את אחת הסיבות הכי גדולות שבגללה אנשים רוצים להיות בזוגיות או להתחתן, כדי לא להזדקן לבד. הפחד להזדקן לבד הוא כל כך גדול ועמוק אצל סינגלים שאני מכירה, שיש לי חברה שהתחילה לצאת רציני עם בחור שהיא נמשכת אליו בערך כמו שהיא נמשכת לנוזל לניקוי חלונות. קצת לפני שהיא התחילה לצאת איתו היא קראה ידיעה על קשישה ערירית בפולין שנמצאה מתה בדירתה אחרי שבועיים.
יותר מהכל, המחשבה על עצמך כרווק בן 60 או 70 שלא התמסד מעולם מפחידה אנשים צעירים. הם מפחדים להיות זקן ששוכב חולה בדירת היחיד שלו ואף אחד לא מביא לו מרק. הם חוששים להיות הרווק המבוגר הזה שנראה נהדר וסקסי בגיל 40, ועכשיו הוא כבר מבוגר בהרבה ועדיין מגיע עם אותן חולצות פתוחות למועדונים, חושף פטמה חיוורת ומכוסה שערות שיבה, ורוקד טרנסים בלי להיות מודע לעובדה שהוא נראה כמו פינוקיו חלוד. אבל מהמחקר של כסלו, דווקא הסינגלים "הזקנים" היו מאושרים כמעט כמו הנשואים, מה שאומר שהפחד הרבה יותר גדול מהמציאות. הם בדרך כלל לא מוצאים את עצמם גוססים משפעת לבד בלי שאף אחד ידאג להם.
"סינגלים הם הקבוצה הדמוגרפית שגדלה במהירות הכי גדולה בעולם כרגע. באירופה 50 אחוז ממשקי הבית בערים גדולות כמו מינכן או פריז הם של יחידים. אבל גם במדינות אולטרה-מסורתיות כמו איחוד האמירויות התהליך הזה קורה. אנשים היום מעוניינים ביותר פרטיות וספייס בחיים שלהם. הערכים שרבים מאיתנו מקדשים היום הם כבר לא ערכי המשפחה"
אבל מה עם מי שכן חלו, או שבריאותם נפגעה? נהוג לחשוב שכדאי להתחתן כדי שיהיה מישהו שיטפל בך. מה עשו הסינגלים?
"אז פה אני מדגיש שוב, אני לא נגד זוגיות. אני מודה שיש יתרון עצום בזוגיות במובן הזה, מישהו דואג לך כשאתה חולה או עצוב או זקוק לטיפול. מה שמעניין לראות הוא שגם סינגלים מבוגרים מצאו לעצמם רשת תמיכה כזאת. המון מהסינגלים שדיברתי איתם סיפרו לי שהחברים שלהם דאגו להם הרבה יותר יפה ממה שאפשר אולי לחשוב. רבים מהם גם נערכו כספית מבעוד מועד ודאגו לביטוחים רפואיים ולחסכונות בדיוק לתקופות קשות. בעולם כבר מזמן מחפשים פתרונות יצירתיים לאנשים בגיל השלישי שלא כוללים זוגיות".
יש לך טיפים איך ללמוד ליהנות מהסוליטיוד הזה? אני כל הזמן חושבת על גיל 70 שלי, וכמה חשוב זה שאני אכין לי עולם פנימי ומעניין ליפול לתוכו כשאני אפסיק להתעסק בחיצוניות.
"ראשית, להגדיר מחדש את כל עולם המונחים. לחשוב עם עצמך ולעשות הבחנה בין כל המילים האלו, סינגל, לבד, בודד. מהר מאוד מגלים שלבד זה לא בודד, וסינגל זה לא רווק ריק. לנקוט צעדים מעשיים גם מתוך הקשר הזוגי, להמשיך לטפח חברויות למרות שיש לך בן זוג, עולם פנימי עשיר משלך, ללכת ללמוד, לרכוש תחביב חדש. להתנדב".
פעם בשבועיים מתכנסת לה קבוצה מאוד מעניינת של אנשים באחד מהבניינים הכי יפים לשימור בתל-אביב. זוהי קבוצת ייעוץ ושיתוף שכסלו מנחה, והיא מיועדת לאנשים "רגישים זוגית". את המונח המבריק הזה טבע כסלו בעצמו, הוא גם מתכנן לעסוק בו בהרחבה באחד הספרים הבאים שלו.
"רגע, לפני שאני מסביר אני חייב לברר. את מכירה את האבחנה הפסיכולוגית שנקראת אנשים רגישים מאוד? היילי סנסטיב פרסון, HSP בקצרה. זה כבר נסרק גנטית, כלומר יש טענה שזה גן מסוים. זה בעצם מבנה אישיות שונה שמבטא צורך לעבד דברים בצורה עמוקה, אין אצלם סמול-טוק שטחי. יש להם גם יכולת אמפתית גבוהה, הם מאוד רגישים ומרגישים אחרים. לפעמים זה עד כדי כך שהם גם מרגישים את צער העולם כולו. יש להם גם רגישות לאורות, לרעש, לקולות, ורגישות למפגשים חברתיים, אחרי שעה של מפגש חברתי הם חייבים לחזור הביתה, להיות לבד".
ומשם מגיע המונח "רגישים זוגית".
"השאלתי את המושג הזה מהעולם הפסיכולוגי-אישיותי ויישמתי אותו בעולם הזוגיות. מה שאני רואה שוב ושוב הוא שיש הרבה אנשים שנכנסים לזוגיות והם הרבה יותר רגישים בתוך העולם הזה. למשל, הסוגיה הזאת של לצאת לדייטים עם מישהו ואז לעבור לגור איתו - לאנשים רגישים זוגית, יהיה קשה יותר עם המעבר. נוכחות של בן אדם אחר שחי איתם באותה דירה, ישן איתם באותה מיטה, הם רגישים יותר לזה. זה מתבטא בהמון אופנים. הם רגישים לקולות ולאנרגיה של הבן אדם השני, לכל מה שקורה בקשר. זה מאוד אינדיבידואלי ועם מינונים שונים, אבל זה חוזר שוב ושוב. אפשר לעבוד על זה, אפשר לנהל את זה ואפשר פשוט לקבל את זה, אבל חשוב להיות מודעים".
7 צפייה בגלריה
''לאנשים רגישים זוגית, יהיה קשה יותר עם מעבר למגורים משותפים עם בני הזוג''
(צילום: Shutterstock)
על מה אתם מדברים בקבוצה?
"אני מבקש מהם למשל לעשות לעצמם תעודת זהות. מי אני בתור סינגל? איך אני רואה ומגדיר זוגיות? ומשם אני לומד את המניעים לסינגליות שלהם, האם היא מבחירה או מכורח. זה הולך ישר לזה שהרבה סינגלים שמחים ונהנים מהסוליטיוד שלהם, זאת לבדות או יחידות שהיא לא בדידות. זה ממש ערך שמוצב גבוה בחיי הנפש שלהם, ואם את רוצה שסינגלים רגישים זוגית יהיו בזוגיות, חייבים להבין אותם ולכבד את הרגישויות שלהם, את הספקטרום שלהם".
לדוגמה?
"יום אחד בקבוצה דיברה בחורה אחת ואמרה - 'תקשיבו, אני חייבת להגיד שאני מאוד שמחה להיות פה, חשבתי שתיתנו לי טיפים על זוגיות, או שאני אגלה שכולם כאן בזוגיות ובאו לדבר על מה שקשה להם, לא ידעתי שיש כל כך הרבה אנשים כמוני'. ובאמת יש לנו תפיסה מאוד מקובעת מהי זוגיות ומה צריך להתאים לכולם. אבל סינגליות היא לא קטגוריה ריקה. יש המון אנשים שנמצאים בה בגלל רגישויות רבות וטעם שונה לגבי רעיון הזוגיות. וכן, חלק נמצאים בה מבחירה".
יש לי חבר נשוי שבאמת מאוד קשה לו לחלוק מרחב עם אשתו וילדיו, למרות שהוא ממש אוהב אותם. הגוף שלו משווע לספייס, הוא אפילו התחיל להתעניין בכוח בכושר רק כי "זה נותן לי כמה שעות עם עצמי לבד".
"אז יש סיכוי שהחבר שלך היה תמיד רגיש זוגית ובכל זאת התחתן בלי ממש לדבר עם אשתו על הרגישות הזאת שלו. למה? כי זה לא מקובל. יש אנשים שיצאו עם מאה אנשים, וכלום לא יעזור, זה לא קשור למי שהם פוגשים, זה המרחב הזוגי שמאתגר אותם.
קשה בישראל לדמיין זוגיות שמתאימה לאנשים רגישים זוגית, למשל, מרב מיכאלי וליאור שליין, הם מדהימים בעיניי, פורצי דרך בשיח הישראלי. אולי זה המודל שישכנע אנשים שיש עוד מודלים של זוגיות שמתאימים לאנשים מסוגים שונים. אבל בינתיים? פשוט אין דיון על סוגים שונים של זוגיות. אנחנו מדברים על העדפות בקפה, חזק, חלש, עם קצף או בלי, אבל לדבר על איך אתה רוצה את הזוגיות שלך? איך אתה רוצה שהסינגליות שלך תיראה? זה לא".
הנקודה הזאת, שיש אנשים שהם פשוט רגישים זוגית, היא סופר-חשובה. ראשית, כי זה שופך אור חדש ופחות ביקורתי על חלק מהרווקים והרווקות שאנחנו פוגשים. ומה אם הרווק שמחליף נשים כמו חול לחתולים הוא לא דוש, אלא פשוט טיפוס אובר-סנסטיבי שמתקשה פיזית להירדם כשישנים איתו במיטה אחת? או שהוא טיפוס שחייב המון זמן לבד כדי לחשוב את המחשבות שלו? מה אם הבחורה שכבר הגיעה לגיל 39 ועדיין פוסלת כל אחד שהיא פוגשת היא לא בררנית וחיה בסרט, אלא מישהי שעמוק בפנים יודעת שהיא פשוט תתקשה מאוד לגור יחד עם מישהו, כי היא אחת כזאת שלא יכולה לשהות אפילו במסיבה ליותר מ-40 דקות?
אני יודעת, יש אנשים שיגידו שזה קשקוש, שכל המילים הגבוהות האלו כמו “אובר-רגישות” הן רק כיסוי לאנוכיות, לרצון לשמור על דירת הסינגלים שלך נקייה ויפה, להגן על החופש שלך לצאת לאיזו סדנת מיינדפולנס שבא לך. רק שצר לי, הביקורת כלפי סינגלים בחברה הישראלית כל כך גבוהה, שלא לדבר על המחיר של להרגיש כמו פריק בכל אחד ממיליוני ההתכנסויות המשפחתיות שכל כך אוהבים במדינה שלנו, שלא נראה לי שאגואיזם הוא זה שמניע את רוב הרווקים. הרי אם הם היו כל כך אגואיסטים, הם היו מתחתנים כבר עם מישהו ומגינים על האגו שלהם משאלות כמו "אבל למה אתה עדיין לבד?"
"יש מלא מיקרו־אגרסיות, סינגל בא למסעדה, אתה לבד? אולי תשב על הבר? ואם כבר אז בפינה, שלא תתפוס לי כיסאות. לאירועים חברתיים לא נעים להזמין, אנחנו נפגשים שלושה זוגות, אבל אתה לבד, ואם תבוא תרגיש לא נעים, זה גם ידוע שסינגלים מקבלים פחות כסף במשכורת מנשואים"
כמה מהסינגלים שפגשת הם הדוש התל-אביבי הזה שרוצה רק לדפוק ולזרוק?
"אני לא חושב שהם כל כך שכיחים, כמה כאלו באמת יש? וגם אם במהות יש הרבה כאלו, אני חושב שהם הפנימו את הסיפור על הרווק ההולל שסיפרו להם על עצמם, הם לא באמת כאלו. הם מדגמנים את ההולל, הצייד, כי הם לא באמת מעיזים לדגמן את עצמם עם ההעדפות הרגשיות האמיתיות שלהם. קשה להגיד לאנשים ובטח לדייט שלך - לא בטוח שמתאים לי חתונה, אני יותר מדי צריך שקט וזקוק לספייס".
אם עולה מדבריו של כסלו שהכל מושלם בלהיות סינגל, הוא ממש רחוק מלהרגיש ככה. "זוגיות היא דבר טוב", הוא אומר, "אם יש לך זוגיות טובה, את שייכת לקבוצה מאושרת מאוד, וזה חשוב להגיד, כי אני לא פה במלחמה ובתחרות של מי יותר מאושר. אני כן רוצה שנדבר על זה שסינגלים מרגישים שהם פיספסו את הדבר הכי מדהים בעולם כי הם לא חוו זוגיות ממוסדת, וכל דבר אחר שיש להם הוא החמצה. לא, יש ספקטרום שלם של חוויות שהוא לא החמצה, פשוט משהו אחר".
פורסם לראשונה: 07:49, 05.11.21
