"לא הצלחתי לשים את האצבע על מה לא בסדר בחיי הנישואים שלי, אבל ידעתי שמשהו לא תקין. הוא כעס כל הזמן, והכעס שלו התבטא בהתעלמות. זאת הייתה הדרך שלו לבטל את קיומי. הוא יכול היה להתעלם ממני במשך שבועות, לא לדבר ולא לענות, לא להביט בי בעיניים כאילו שאני לא קיימת. הוא גם אמר שאני לא מספיק. לא מספיק טובה, לא מספיק יפה, לא מספיק רזה", כך מתארת יעל, גיבורת הספר "כמו צפרדע בסיר", את מערכת היחסים המתעללת שעברה עם מי שהיה בן זוגה במשך שבע שנים.
יעל מספרת שהחיים לצידו של בעלה, רני, אף פעם לא היו מושלמים, אבל היא נאחזה בזוגיות למען שני ילדיהם, עד לרגע שבו התגלה לה שרני מנהל רומן עם המזכירה שלו. יעל מדמה את החיים לצד רני למשל הצפרדע והסיר המפורסם. בהתחלה ההרגשה טובה ונעימה, אך אט-אט המים מתחממים יותר ויותר עד שהיא מוצאת את עצמה לכודה בתוך הסיר. רגע לפני שהמים שורפים אותה בחיים, יעל מצליחה לאזור אומץ ולעזוב את הבית. היא נפרדת מרני ומתחילה להכיר נשים שחוו על בשרן את אותה חוויה ממש.
בין היתר, היא פוגשת את דניאלה, אישה בשנות ה-40 לחייה, שלקחו לה שנים עד שהצליחה להשתחרר מהכבלים של בעלה, שהיה מאיים עליה שייפגע בעצמו בכל פעם שרצתה לעזוב. "הסיפור של יעל ודניאלה הוא סיפורן של נשים רבות שחוו אלימות רגשית ומילולית בחיי הנישואים שלהן ויצאו ממעגל האלימות", מסבירה כותבת הספר, טלי ברסקי-לוי.
"אספתי סיפורים שבדרך כלל לא יוצאים לאור ולא נשמעים"
זהו ספר הביכורים שלה, אותו התחילה לכתוב לראשונה לפני חמש שנים. במקצועה היא בעלת עסק לכתיבת תוכן ולשיווק דיגיטלי. היא גרושה ואמא לשני ילדים קטנים (9.5, 6.5), ומתגוררת בפתח תקווה. "הספר שלי הוא רומן קומי-טרגי, המגולל את השנה הראשונה לגירושים של יעל, את סיפור הפרידה ואת כניסתה לשוק הבשר של הפנויים-פנויות.
"רציתי להראות שלמרות שמציאות החיים של נשים שחוות אלימות היא מאוד כואבת, זה עדיין יכול לקרות לכל אחת - לנשים נורמטיביות, קרייריסטיות, בעלות חיי חברה, שביום-יום יכולות להיות הכי שמחות ומאושרות. בעבר סברתי שכשמדברים על מעגל האלימות, מתייחסים רק לאלימות פיזית, מאחר שאלימות שקופה ושקטה היא עדיין לא מספיק מדוברת. היום אני יודעת שזה קורה בגלל שנשים שחוו אלימות כזו בנישואיהן והתגרשו, לא יכולות לדבר על החוויה הקשה, מתוך רצון לשמור על מערכת יחסים טובה עם הגרוש, לשמור על כבודם של הילדים ולהמשיך את החיים במקום להישאר במקום הכואב ההוא. אז בספר אספתי את הסיפורים האלו, שכמעט אף פעם לא יוצאים לאור ובקושי נשמעים".
איך אלימות שקופה באה לידי ביטוי?
"אלימות רגשית שקופה, גזיילטינג או 'גזילות דעת', כפי שמכנה זאת האקדמיה ללשון העברית, היא אלימות שקשה לזהות אותה ככזאת, גם עבור הקורבן וגם עבור הסביבה שלו. מדובר בהפעלת מניפולציה ושליטה על הקורבן בצורה מתוחכמת, שגורמת לו לפקפק במציאות. עם הזמן, הקורבן עשוי לאבד את הבטחון שלו ואת האמונה שלו בעצמו.
"בכל פעם כשהקורבן מנסה להתנגד לאלימות, הנרקיסיסט שמפעיל את האלימות משתמש במשפטים כמו: 'את הוזה', 'את חיה בסרט', 'זה לא קרה', ובעצם מנסה לעמעם את הדעת של האישה, לגרום לה לפקפק באמונות ובתחושות שלה ולהאמין שהיא אשמה בכל, שהיא זאת שלא הבינה נכון, שהיא זאת שעשתה משהו לא בסדר. למי שמפעיל אלימות כזאת יש בדרך כלל מאפיינים נרקיסיסטיים, אבל גם כאן יש מנעד שנע בין הפרעה אישיותית ועד לקווים קלים יותר של נרקיסיזם".
"כשהקורבן מנסה להתנגד לאלימות, הנרקיסיסט שמפעיל את האלימות משתמש במשפטים כמו: 'את הוזה', 'את חיה בסרט', 'זה לא קרה', ובעצם מנסה לעמעם את הדעת של האישה, לגרום לה לפקפק באמונות ובתחושות שלה ולהאמין שהיא האשמה כאן"
מיהו הנרקיסיסט?
"הגבר הנרקיסיסט מאוד מתעתע. מצד אחד, הוא יכול להיות מאוד מרשים, כריזמטי וחברותי, ולכן לסביבה קשה מאוד להאמין שהוא אלים, אבל בפועל מדובר באדם ריק מבפנים, שמתקשה להתמודד עם אינטימיות. יש לו קושי ליצור חיבור רגשי ותקשורת חיובית, קשה לו להיות אמפטי, הוא לא יביע פגיעות, יהיה לו קשה לווסת כעסים, הוא לא ייקח אחריות על ההתנהגות שלו וינסה להקטין את הצד השני כדי להעצים את עצמו. הגבר הנרקיסיסט מאוד מתוחכם. הוא יודע להגיד את הדברים בצורה הנכונה. מהצד לא רואים כלום, הוא נראה בחור ממש נחמד, וגם כשמשתפים אחרים, לא מבינים על מה הקורבן מתלוננת ומה לא בסדר. זה גורם לקורבן לפקפק במציאות".
אפשר לקיים עם אדם כזה מערכת יחסים בכלל? או שלדעתך היא תמיד תגיע לגירושין?
"יש קושי גדול לקיים מערכת יחסים עם גבר כזה כי על פניו, היא נראית כמו מערכת יחסים נורמטיבית, אין בה מכות וקללות, אבל מי שנמצאת במערכת יחסים כזאת חווה אלימות מאוד קשה. אף אחד לא מלמד את הנשים איך לזהות מערכת יחסים כזאת, ועד שהן מבינות שמשהו לא בסדר, הן כבר עמוק בתוך הסיר של המים הרותחים. משם כבר קשה לצאת.
"אלה חיים שיש בהם המון מתח. את לא יודעת למה לצפות ומתי יגיע ההתקף הנרקיסיסטי הבא. את לא יודעת על מה הוא יתעצבן, ומה יהיה הטריגר. גם אם הוא קם על רגל ימין, יש כל הזמן חשש. זה קצת כמו ללכת על ביצים ולחשוש שיקרה משהו כל הזמן. גם הילדים חווים את המתח הזה, כמובן. הם כל הזמן לחוצים, כמו הנשים".
"אגב", מוסיפה ברסקי-לוי, "גם מבחינת הרשויות יש ממש אוזלת יד בטיפול בתופעה הזאת. מבחינתן זאת לא אלימות אלא סכסוך משפחתי. עד שאין אלימות קשה, המשטרה לא מתערבת. לצערי, ממש לא מזמן הקואליציה הפילה את חוק האיזוק האלקטרוני, שנועד להרתיע גברים במצבים שבהם יש סיכון מוגבר ואיום על חיי הנשים וילדיהן. הרבה פעמים האישה חוששת לפנות לעזרה גם אם האלימות מסלימה לאלימות פיזית, רק בשל חשש אמיתי מנקמה. אין באמת דרך לסייע לאישה מול הגבר האלים, והעזרה היחידה שממליצים עליה היא שהאישה תקבל כלים איך להיות חזקה מולו".
איך האלימות השקטה באה לידי ביטוי ביום-יום?
"למשל, בהטלת סנקציות ועונשים. אם עשית משהו שלא מוצא חן בעיניו, למשל לא שטפת כלים, לא ארגנת את הבית או לא היית מוכנה מתי שהוא אמר לך להיות מוכנה, הוא יעניש אותך. המאפיין הכי דומיננטי של ענישה הוא התעלמות, שתיקות מאוד ארוכות. אני כותבת עליהן המון בספר. אתם שני אנשים שחיים בבית והוא מתעלם ממך לגמרי, לא משנה מה תבקשי ותשאלי, הוא אפילו לא יסתכל עלייך. כשהקורבן חווה אירוע משמח כמו יום הולדת, הנרקיסיסט יהפוך את זה ליום הכי גרוע של הצד השני. הוא יתעלם, לא יתייחס וייתן לצד השני להרגיש לבד. אם מרימים את הקול או מתעצבנים – זה סוף פסוק מבחינתו".
"המאפיין הכי דומיננטי של ענישה הוא התעלמות, שתיקות מאוד ארוכות. אני כותבת עליהן המון בספר. אתם שני אנשים שחיים בבית והוא מתעלם ממך לגמרי, לא משנה מה תבקשי ותשאלי, הוא אפילו לא יסתכל עלייך"
קשוח מאוד.
"זה גם יכול לבוא לידי ביטוי באלימות מינית – לא לקיים יחסי מין, באלימות כלכלית – לאסור על האישה לקנות דברים, גם אם היא מרוויחה פי שניים מהגבר. אם את חושדת בבגידה, הוא תמיד יגרום לך לחשוב שמה שיש לך בראש, מה שראית, גם אם זאת ההתכתבות הכי חשודה שיש, זה שטויות וישכנע אותך שאת לא רואה טוב".
למה אישה שחווה כזאת התעללות לא עוזבת מיד?
"היא פשוט לא מבינה שזה לא בסדר, ומתחילה לחשוב שככה זה מערכות יחסים, גם אצל אחרים. כשאין אלימות פיזית, הקורבן נשארת עם סימני שאלה. כמובן שהיא תהיה גם זאת שתתנצל, כי המתעלל אינו מהמתנצלים. נוצר מעגל שבו הקורבן נותנת כל מיני צידוקים להתנהגות של בן הזוג שלה, ומשייכת אותה למבנה האישיותי שלו ולא לאלימות שקיימת בו, עם צידוקים כמו: 'לפעמים לא בא לו ללכת למקום כלשהו, הוא קצת עצבני, מחר זה יעבור לו'. בפועל, האישה שבויה בתפיסה שהיא זאת שלא בסדר. אלה הקולות שהיא שומעת מהגבר, והיא מתחילה להאמין בזה".
את חושבת שלאישה יש גם חמלה לגבר הנרקיסיסט?
"זה קשור לרצון לחמול אבל לא בהכרח. זה יושב על מבנה אישיות אופטימי, אישה שמאמינה שהיא תציל את המצב. כל הנשים שראיינתי עבור הספר הן נשים חזקות, אינטליגנטיות, קרייריסטיות, שעל פניו קשה להבין איך זה קרה להן. אם לא נכנסים לתוך הסיר יחד איתן, לא מבינים. רק מי שהיתה שם בסיר יכולה להבין. זה קצת מבאס".
מה עזר לנשים שראיינת לצאת מהסיר הרותח?
"לפעמים זאת פשוט הארה. פתאום קורה משהו, לאו דווקא ממשי, שגורם לך להבין שדי, זה המצב והוא לא הולך להשתנות. ברגע שמבינים, הקאט הוא מאוד מהיר. את קמה והולכת. מקרים נפוצים יותר הם כאשר יש סיבה מוחשית, התנהגות כמו בגידה, או ברגע שנחצה הגבול מהתעללות נפשית לאלימות פיזית. זה יכול להתרחש גם כשיש החמרה של האלימות והיא מתחילה להגיע במנות יותר גבוהות, כשהדינמיקה יותר אינטנסיבית או כשזה מגיע למצבי קיצון כמו בתקופת הקורונה. אז את מבינה שלא מדובר באירועים מקריים, שזאת פשוט בעיה. מהמקום הזה אפשר לאזור כוחות וללכת".
2 צפייה בגלריה
טלי ברסקי לוי. "האישה שבויה בתפיסה שהיא זאת שלא בסדר. אלה הקולות שהיא שומעת מהגבר, והיא מתחילה להאמין בזה"
(צילום: דנה אופיר)
איך הגעת לנשים האלה?
"התחקיר היה מאוד טבעי. הסיפורים ממש באו לפתחי. הספר נכתב על פני חמש שנים, כך שלא מיהרתי. בררתי את הסיפורים והיה לי חשוב לייצר גיוון, להביא מגוון סיפורים ודוגמאות, גם של נשים גרושות וגם של נשואות, ולהראות שאף אחת לא חסינה. הדמויות מבוססות על סיפורים אמיתיים, בעילום שם כמובן. לצורך הספר, שמעתי לדעתי, בין 15 ל-20 עדויות של נשים. האמת היא שאני שומעת אותן כל הזמן. אני מרגישה שקיבלתי תפקיד לעזור לנשים להביא למודעות את הנושא הלא מטופל הזה. אני חושבת להוביל גם מעגלי שיח של נשים שחוו אלימות מהסוג הזה. אולי אעשה זאת בעתיד".
מהם הכלים שנדרשים לאישה כדי לצאת ממערכת יחסים כזאת?
"בעיניי, מה שיכול לתת כוח לצאת מהמקומות האלה זה לפגוש נשים אחרות שעברו חוויה דומה ולדבר על זה. כשנשים מבינות שהן חוו משהו דומה לנשים אחרות, זה נותן להן כוח ותחושה שהן לא לבד. גם עזרה מקצועית יכולה לעזור, אף שלטעמי אנשי מקצוע לא תמיד מבינים את הסיטואציה. כשזוג כזה מגיע לייעוץ זוגי, הרבה פעמים לא מעירים לגבר על ההתנהגות הפוגענית שלו".
"בעידן של הניו-אייג' והפסיכולוגיה החיובית מלמדים אותנו לקחת אחריות, אבל האמת היא שלא תמיד צריך לקחת אחריות. צריך גם לדעת לומר שיש התנהגויות שלא קשורות אלינו, ושאנחנו לא תמיד אשמות בכל מה שקרה לנו"
מה שמעת על החוויה של נשים שהצליחו לצאת ממעגל האלימות השקטה?
"קודם כל, לגברים הנרקיסיסטים יש אפשרות להשפיע על הנשים גם אחרי הפרידה. התקשורת יכולה להמשיך להיות אלימה מאוד. נשים גרושות מנסות להמשיך את החיים שלהן, אבל הן נשארות עם פוסט-טראומה. יש פלשבקים של התנהגויות מהעבר גם במערכות יחסים חדשות, למשל צורך להתנצל על כל דבר. יעל למשל, מתנקמת בגרוש על מה שהוא עשה לה, על ידי זה שהיא תמיד משאירה כוס בכיור, ואף אחד כבר לא יכול להעיר לה זה. הפוסט-טראומה רודפת גם אחר כך, ויש ניסיון לייצר ניצחונות קטנים כדי להישאר בחיים. הנשים שפגשתי לאורך הדרך האמינו במשך שנים שהן עושות משהו שלא בסדר. בעידן של הניו-אייג' והפסיכולוגיה החיובית מלמדים אותנו לקחת אחריות, אבל האמת היא שלא תמיד צריך לקחת אחריות. צריך גם לדעת לומר שיש התנהגויות שהן לא קשורות אלינו, ושאנחנו לא תמיד אשמות בכל מה שקרה לנו".
מה המסר שהיית רוצה להעביר?
"יש בי קריאה לנשים שמרגישות שהן במעגל האלימות הקשה הזה, לקבל עזרה מקצועית, להתחזק מבפנים ולהיות מספיק אמיצות כדי להפוך את הקערה או את הסיר על פיהם".
