לפני שש שנים לקחה גליה פלד (42) חופשה מהקיבוץ בו התגוררה מרבית חייה, וטסה לסיבוב של שנה באירופה. על פניו, הוגדרה הנסיעה כמסע התנדבות בקהילות אקולוגיות, אבל בינה לבינה היא ידעה שהמטרה האמיתית הייתה אחרת. "הייתי רווקה בת 36 שעדיין לא חוותה מערכת יחסים רצינית", היא אומרת.
"מצד אחד, כבר הרגשתי כמיהה עזה לזוגיות, ומצד שני לא הצלחתי למצוא מישהו לבנות איתו קשר מחייב. התחלתי לחשוב שאולי הקונספט הזה לא מתאים לי בכלל, והחלטתי להתרחק מהכול ולברר האם הרצון שלי במשפחה, בן זוג וילדים הוא רצון אמיתי שמגיע מהלב, או שאולי המקור הוא חיצוני – כלומר, שאני רוצה אותו רק בגלל שככה כולם עושים".
ומה גילית?
"זיהיתי שהרצון למשפחה ולילד הוא רצון אמיתי", היא אומרת. "כשאת מטיילת לבד, את לומדת להכיר את עצמך טוב יותר. בקהילות בהן התנדבתי פגשתי אנשים שחיים בצורות חיים אלטרנטיביות ונחשפתי לסוגים שונים של מערכות יחסים. זה פתח לי את הראש וחידד לי מה אני רוצה עבור עצמי".
את יכולה לתת דוגמה?
"במשך תקופה לא קצרה חייתי בקהילת טמרה בפורטוגל, שזו קהילה שמתאפיינת בחקר מערכות יחסים ואהבה. אין שם דבר כזה צורה אחת של מערכת יחסים, ומעודדים אותך לבחור בתוך איזה מערכת יחסים את רוצה לחיות - פתוחה יותר או פתוחה פחות, בתא זוגי שמגדל את הילד שלו בבית אחד, או כזוג שחי בשני בתים.
"הבנתי שהכול אפשרי, והחלטתי שכאשר אחזור לארץ, אשאף לזוגיות שבה נגדל את הילד שלנו בשני בתים נפרדים. גם ראיתי איך חברות שלי שהתגרשו מגדלות את הילדים עם הגרוש בשני בתים, והאפשרות הזאת, שיש בה הרבה חופש, קסמה לי".
יכול להיות שהמשיכה למודל הזה קשורה לעובדה שגדלת בקיבוץ?
"זה נכון שהמודל של אמא אבא וילדים שחיים באותו בית, לא היה משהו שגדלתי לתוכו מרגע שנולדתי. אני גם זוכרת את עצמי בתור ילדה שגדלה בתוך קבוצה, מחפשת כל הזמן את האינדיבידואליזם שלי. מאז ומתמיד רציתי אויר וחשבתי שיהיה לי את זה בשני בתים נפרדים".
עוד בנושא:
"אופיר לא נבהל מהעובדה שכיוונתי למשהו רציני"
אבל האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק, כמו שאומר המשפט הידוע. זמן קצר אחרי חזרתה לארץ, הכירה גליה באתר היכרויות את אופיר עוז (43), אב לילד ממערכת יחסים קודמת, והשניים התאהבו. אופיר נכבש באופטימיות, בצחוק ובגישה החיובית לחיים של גליה, ודי מהר הציע לה לעבור לגור יחד, אך כששמע את הרעיון שלה לגבי זוגיות בשני בתים, הוא נאלץ להטיל על כך וטו. "אמרתי לגליה שאין מצב", הוא משחזר. "באותה תקופה הבן שלי גר בחיפה, אני גרתי בבנימינה והעבודה שלי הייתה בהרצליה. לא רציתי להכניס בית שלישי למשוואה".
ואם לא היה לך ילד, יש מצב שהיית מסכים למודל הזה?
"יכול להיות שכן. גם לי יש ראש פתוח ואני לא פוסל משהו רק מהסיבה ש'ככה לא עושים', אבל יש פה גם עניינים אחרים כי תא משפחתי שמחזיק שני בתים זה אתגר כלכלי, במיוחד לאבא לילד שמשלם מזונות. אז בתיאוריה זה נשמע נהדר, אבל המציאות מורכבת יותר".
גליה הסכימה להתפשר, אך היא בהחלט נלחצה מעט מהמעבר הצפוי. "אף פעם לא חייתי עם בן זוג וחששתי שזה יפגע לי בתחושת החופש", היא אומרת. "גם הבית שקיבלתי מהקיבוץ אחרי שחזרתי היה קטן, ומבחינה טכנית חשבתי שיהיה צפוף מידי, אבל למרות זאת הייתה לי האמונה שיהיה בסדר, ושאם כולם עושים את זה אז גם אני אצליח".
אופיר, מה חשבת על המעבר לקיבוץ?
"שמחתי. מאז הצבא אני חושב שיצא לי לגור כבר ב-30 ישובים. עבורי, לשנות אווירה ומקום מגורים זה דבר מרענן, אבל מה שמדהים הוא שאחרי שנפרדתי מהאקסית שלי, עשיתי רשימה של עשרה דברים שאני רוצה בבת הזוג הבאה והדבר הראשון היה 'גרה בקיבוץ או במושב'".
4 צפייה בגלריה
"גברים שהכרתי לפניו נסוגו ברגע שהתחלתי לדבר איתם על הרצון שלי במשפחה"
(צילום: גליה פלד)
גליה, מה היה שונה בקשר עם אופיר שדווקא איתו זה הצליח?
"אופיר לא נבהל ממני", היא אומרת בחיוך. "הוא לא נבהל מהצורך שלי בשינויי אווירה, הוא לא נבהל מזה שעל ההתחלה אמרתי לו שאני רוצה ילד, והוא לא נבהל מהעובדה שכיוונתי למשהו רציני. גברים שהכרתי לפניו נסוגו ברגע שהתחלתי לדבר איתם על משפחה. יכול להיות שזה גם עניין של גיל ושל שלב בחיים, ויכול להיות שמדובר בעיתוי. הוא היה בשל, אני הייתי בשלה והדרכים שלנו הצטלבו".
"הכרתי את גליה יום אחרי שהחלטתי שאני מפסיק עם דייטים לחלוטין, אחרי שנה של ניסיונות כושלים ודייט אחרון מחורבן במיוחד", מוסיף אופיר. "החלטתי להתרכז בכתיבת הספר שלי. אמרתי לעצמי שאני גם ככה חצי לבד, חצי רווק, חצי אבא שמנהל סוג של מערכת יחסים עם אם בני, ושיש לי מספיק על הראש, אבל כמו שקורה בחיים, ברגע ששחררתי התקבלה הודעה מגליה באתר.
"זו הייתה הפעם הראשונה שבחורה כתבה לי ולא אני לה, וזה הזכיר את מה שאולי שכחתי - שהדרך לזוגיות היא קודם כל להרגיש טוב ושלם עם עצמי. כששחררתי, צצה האהבה הגדולה של חיי".
לאפשר חופש כדי לא לחנוק את הזוגיות
את המעבר למגורים המשותפים מתאר אופיר כלא פחות מאשר תענוג. "תחילת הדרך הייתה כיפית והרמונית, אבל למרות שללא ספק גליה היא אהבת חיי, בשלב מסוים הגיעו הקשיים, כמו שקורה אצל הרבה זוגות", הוא מודה בכנות.
עם איזה קושי משמעותי התמודדתם בזוגיות שלכם?
"מהר מאוד הבנו שיש שני דברים שמאוד חשובים לשנינו: חופש ואינדיבידואליזם. אני סופר וגליה צלמת, אלה עיסוקים יצירתיים שמצריכים זמן לבד, והיינו צריכים ללמוד איך לאפשר את זה האחד לשני כדי לא לחנוק את הזוגיות".
יש לך דוגמה קונקרטית?
"כשגליה רצתה לנסוע למדבר לשלושה ימים, אז למרות שיש לנו ילד קטן ועוד ילד שלי שאני צריך לדאוג לו, הפכתי עולמות כדי שהיא תיסע. לא רציתי שתהיה אפילו פעם אחת שהיא זקוקה למשהו בשביל הנפש וזה לא מתאפשר לה. גם אצלי, כשסיימתי את הספר והייתי צריך לעבור על כולו לקראת העריכה האחרונה - אז למרות שהיינו עם תינוק בבית, גליה אפשרה לי לשבת שבוע שלם ורק לכתוב. במערכות יחסים קודמות היה לי קשה לקבל דבר כזה מבת הזוג".
גליה, מה את יכולה לספר על יחסייך עם הבן של אופיר?
"זה לא היה פשוט וגם פה עברנו ואנחנו עדיין עוברים תהליך. לפעמים הוא זה שמתרגם אותי לא נכון ומאתגר אותי, ולפעמים אני זאת שמאתגרת אותו, אבל לאט-לאט אנחנו מקבלים את זה ששנינו חלק מהחבילה ומהמשפחה, ולומדים להתנהל בתוך הדבר הזה".
לפני כן חשבת על הקשיים שאולי יתעוררו, או שזה הפתיע אותך?
"הקושי הפתיע אותי", היא מודה בכנות. "למרות שעבדתי המון שנים בתור אשת חינוך והייתי אשת חינוך טובה, כשזה אצלך בבית זה אחרת. היו סיטואציות שלא ידעתי אם זה המקום שלי להתערב, אבל למדתי לקבל את זה שאני לא אמא שלו. היום, כשנכנסים לפינות, אופיר מטפל בזה".
טיפול זוגי מקרב
בין הסגר הראשון לסגר השני ניצלו גליה ואופיר את הזמן ללכת לטיפול זוגי נקודתי. "פתאום שנינו היינו בבית כל הזמן, והגענו לנקודה שכל אחד היה בשיא מבחינת העומסים שלו, אז במקום לתת לתקשורת בינינו להמשיך להתדרדר, עשינו פאוזה והלכנו לייעוץ", אומרת גליה.
מה רציתם לקבל בייעוץ הזוגי?
"רצינו כלים שיחזירו אותנו לדרך של תקשורת מקרבת וילמדו אותנו איך להתארגן מחדש בסיטואציה החדשה שנוצרה בקורונה. היינו בסך הכול בחמש-שש פגישות וזה ממש עזר לנו".
עם אילו תובנות עיקריות יצאתם מהטיפול?
"חילקנו בינינו מחדש את הנושא של ניקיון וסידור הבית למשל. למדנו איך להגיד דברים האחד לשני ומתי להגיד אותם. למדתי שאם אופיר עובד ואני בדיוק צריכה ממנו משהו, אז לא לזרוק לו משפט וללכת, אלא לשאול אותו, 'אתה פנוי עכשיו? יש לך קשב?'
"עוד דבר שלמדנו הוא שבסוף כל יום, מומלץ מאוד לשבת ולנהל שיחות שהן לא רק טכניות, אלא על איך אנחנו מרגישים ולשתף בחוויות. וכמובן שלפעמים אנחנו רק רוצים לדבר ושיקשיבו לנו, בלי שימהרו לתת לנו עצות - אז למדנו גם את זה".
"כבר 40 שנה שאני מנסה ללמוד איך רק להקשיב בלי לתת עצות או פתרונות, ולאט-לאט אני מתחיל לתפוס את זה - שלפעמים פשוט צריך לסתום", אומר אופיר ושניהם צוחקים.
