אגרות לעורכי דין, חלוקת רכוש, הצורך בנכס נוסף, גובה דמי המזונות והסתגלות כלכלית חדשה הם חלק בלתי נפרד מהשיקולים שגורמים בשנים האחרונות ללא מעט זוגות להחליט שהם נשארים יחד, למרות שבתוך תוכם הם היו מעדיפים להתגרש.
יתרה מכך, גם זוגות שאזרו אומץ והתגרשו בתקופה כלכלית מתעתעת, חזרו בעל כורחם להתגורר יחד תחת קורת גג אחת, אחרי שלא הצליחו להתמודד עם המציאות הכלכלית העכשווית. נשאלת השאלה: איך זוג שרק רוצה לחיות בנפרד, מצליח להתגבר על הבעיות ולהמשיך לחיות יחד? האם החיסכון הכלכלי אכן שווה את הריבים, הוויכוחים והמחסור במרחב אישי? ואם כל כך יקר להתגרש, אז איך בכל זאת יכול להתמודד זוג גרוש עם ההוצאות הנלוות ואף הכפולות בתקופה של מיתון כלכלי?
אנחנו לא מצליחים לגמור את החודש. איך נשלם לעורכי דין?
גיל ודנה (38,42) מתל אביב, הם הורים לשני ילדים קטנים שנפרדו לפני שנה. השניים נישאו לפני שמונה שנים, לאחר שהכירו דרך מכר משותף. לדבריהם, לאחר חמש שנות נישואים הגיע המשבר. "כשהתחילה הקורונה, חווינו משבר כלכלי גדול מאוד, וכמובן שזה חלחל אט-אט אל תוך הזוגיות שלנו ובסוף הטביע אותה. גיל הוא צלם אירועים שנאלץ לצאת לחל"ת, וגם אני לא עבדתי באותו הזמן כי הייתי אמא במשרה מלאה לשני ילדינו הקטנים", משתפת דנה. "זה אבסורד כי נפרדנו בגלל המשבר הכלכלי שחווינו בקורונה, אבל דווקא המשבר הכלכלי הנוכחי הוא זה שמחזיק אותנו יחד כבר יותר משנה", אומר גיל.
"זה אבסורד כי נפרדנו בגלל המשבר הכלכלי שחווינו בקורונה, אבל דווקא המשבר הכלכלי הנוכחי הוא זה שמחזיק אותנו יחד כבר יותר משנה"
דנה מודה שהיא ציפתה שגיל יחפש דרכים יצירתיות אחרות לפרנס את הבית, ואילו גיל מוסיף שבשל הדיכאון אליו נפל כשהוצא לחל"ת, הוא ציפה מדנה לגלות הבנה וחמלה למצבו, ואפילו להציע להירתם ולעזור כלכלית במקום להוכיח אותו. אני משוחחת איתם ומרגישה שנכנסתי ישירות אל קו האש, ותוהה כיצד מנהלים חיים משותפים כשיש כל כך הרבה משקעים.
"זה לא שיש לנו ברירה", אומרת דנה. "נקלענו למצב הזה בעל כורחנו. נכון שגיל כבר התאושש כלכלית וגם אני קמתי על הרגליים והצטרפתי למעגל העבודה במשרה מלאה כמזכירה במשרד עורכי דין, אבל במצב הנוכחי אליו המדינה נקלעה, מסתבר שזה פשוט לא מספיק. אין לנו גב, אין לנו משפחה שיכולה לעזור, יש לנו דירה קטנה של שלושה חדרים שרכשנו יחד, אבל אי אפשר למכור אותה ולקנות שני בתים במקומה, ושכירויות זה נטו הפסד שאנחנו לא מוכנים לספוג".
השניים מודים בכנות שאין ביכולתם לעמוד בהוצאות הגירושים הכרוכות בעשרות אלפי שקלים: "אנחנו לא מצליחים לגמור את החודש, אז איך נשלם לעורכי דין? אם עד היום הכול התחלק בשניים, עכשיו הכול יכפיל את עצמו. אין מציאות אחרת. יקר לנו להתגרש", הם מכריזים בתסכול.
אך למרות הקושי, מסתבר שיש לשניים תוכנית פעולה מדויקת: "אנחנו לא נגור ככה לנצח. שנינו מנהלים 'תוכנית חיסכון לגירושים', אבל היא אמורה להתפרס על פני לפחות עוד שנתיים", משתף גיל בתוכניתם הכלכלית לגירושים במינימום הפסדים.
גיל מספר שהשניים כבר פנו ליועץ פיננסי עם התמחות בגירושים, ובנו יחד תוכנית פעולה פיננסית שמטרתה לאפשר להם לצאת לעצמאות כלכלית בנפרד. בינתיים הם מנהלים רישום של ההוצאות וההכנסות, ומנסים לחסוך בכל מה שאפשר, כי רק כך הם יוכלו לאפשר לעצמם להתגרש ולשמור על רמת חיים סבירה. "הפכנו את הגירושים למשימה זוגית, והמטרה המשותפת גורמת לנו להיות קרובים ולא אויבים, על אף אינספור בעיות, חוסר הסכמות, פגיעה באגו והרצון להיות לבד", מסביר גיל.
"כשישאלו מדוע אנחנו לא מתגרשים - מה נשיב? שאין לנו כסף? שאנחנו חוסכים לזה? זה מביש. אנחנו קוראים לעצמנו, 'שותפים עם ילדים' או 'יזיזים פלוס ילדים' בעתות מצוקה"
במהלך השנתיים האלה לא התחרטתם על ההחלטה להיפרד?
דנה: "ממש לא. לפחות לא מבחינתי".
גיל: "אנחנו פרודים אבל אנחנו לא מנהלים זוגיות עם אחרים. אנחנו מתפקדים כזוג נשוי לכל דבר כי אף אחד לא יודע שאנחנו פרודים".
המשפחה לא יודעת מזה?!
"הם לא יודעים כי אין טעם לספר. אנחנו חיים ומתנהלים כמו זוג נשוי ואנחנו בעיקר לא רוצים שהילדים ידעו זאת כרגע. כשישאלו מדוע אנחנו לא מתגרשים - מה נשיב? שאין לנו כסף? שאנחנו חוסכים לזה? זה מביש. אנחנו קוראים לעצמנו, 'שותפים עם ילדים' או 'יזיזים פלוס ילדים' בעתות מצוקה".
התגרשנו וחזרנו לגור ביחד
מגזין "פורבס" האמריקאי פרסם בנובמבר האחרון מחקר שנערך באוניברסיטת וירג'יניה ומצא כי מדובר בתופעה עולמית. מסתבר כי אינפלציה ומיתון כלכלי גורמים לזוגות נשואים לחשוב על פתרונות אחרים מלבד גירושים. על אף המתח הנפשי והקונפליקטים המתעוררים בשל חוסר היציבות הפיננסית, במחקר על רווחת המשפחה נמצא כי משבר כלכלי מביא דווקא לירידה בשיעור הזוגות המתגרשים. בעוד חלק מהזוגות מתאחדים לאור המשבר ומנסים בכל זאת להציל את התא המשפחתי, אחרים מראש נמנעים מגירושים, רק בגלל המחיר שגובה המהלך משנה החיים הזה.
ובכל זאת, נשאלת השאלה: מה עושים זוגות גרושים שהתגרשו ורק לאחר מכן הבינו כי הם לא מסוגלים לשאת בהוצאות הכרוכות בסטטוס החדש? לצורך העניין שוחחתי עם יוגב ושרון מבאר יעקב (32,33), זוג גרוש שחי יחד כבר מעל לשנתיים. יוגב מנהל קו חלוקה של מוצרי קוסמטיקה ושרון גננת. "אני אישה מסורתית ורציתי לעשות דברים בדרך המקובלת. אז למרות שידעתי שזה יהיה קשה כלכלית, נלחמתי על הנישואים האלה בשיניים", היא אומרת.
הם הכירו בילדות, אך רק לאחר הצבא הפכו לזוג ומאז היו בלתי נפרדים. הם התחתנו לאחר ארבע שנות זוגיות, אך לאחר שש שנות נישואים ושני ילדים משותפים (3,4), החליטו לפרק את החבילה. "נגיד את זה כמו שזה", אומר יוגב. "אני לא הייתי נאמן לשרון ונסחפתי אחרי נשים אחרות ברשתות החברתיות". כשאני שואלת אם הוא חש חרטה, יוגב משיב בחיוב. שרון מיד קוטעת אותנו ומצהירה שהיא לא מעוניינת לדבר על "הרומנים שלו".
ובכל זאת, אתם עדיין חיים ביחד.
"יש שתי סיבות שבגללן אנחנו חיים ביחד", משיבה שרון. "אנחנו הורים לשני ילדים אז גם אם הוא רצח זה לא משנה את זה שלעולם נהיה קשורים זה בזה. הסיבה השנייה היא שאני לא יכולה לגדל שני ילדים קטנים וגם להחזיק בית, כשאני יודעת בוודאות שהמזונות שכביכול אני אמורה לקבל והמשכורת שלי לא יחזיקו אותנו".
השניים משתפים שהם ניסו להתנהל פיננסית בנפרד, אך לא היו מרוצים מהתוצאות: "יוגב שכר דירה קטנה בשלושת אלפים שקלים. ארנונה, מים, חשמל, אוכל מבחוץ ושאר דברים, והנה בזבוז מוחלט של כסף שיכול להגיע ישירות לילדים שלנו ואף לחיסכון", אומרת שרון, ויוגב מוסיף: "לפני שהחלטנו להתגרש חסכנו לבית והיינו קרובים לקנייה, אבל בגלל הגירושים זה לא קרה. היום זה התרחק מאיתנו אלפי שנות אור. מוצרים בסיסיים כמו לחם ודלק התייקרו, ובטח ובטח שמחירי הדירות".
"לפני שהחלטנו להתגרש, חסכנו לבית והיינו קרובים לקנייה, אבל בגלל הגירושים זה לא קרה. היום זה התרחק מאיתנו אלפי שנות אור"
ומה לגבי זוגית חדשה? אני שואלת ומגלה ששרון אכן נמצאת בזוגיות כבר חצי שנה, ואילו יוגב מגדיר את עצמו "פנוי להצעות". אני תוהה כיצד מנהלים זוגיות כשחיים עם הגרוש, ושרון משיבה בכנות: "נפגשים מחוץ לבית. אנחנו מתראים אצל בן הזוג שלי, וכשיוצאים לדייט או לחופשה, אז יש לי בייביסיטר ללא תשלום", היא צוחקת.
צחוק בצד, אני לא יכולה שלא לתהות עד מתי יימשך סידור המגורים הבלתי שגרתי הזה, ויוגב עונה תשובה יצירתית: "חשבנו לחסוך עוד קצת או לחכות לירידת המחירים ואז לקנות בית משותף עם יחידת דיור. שרון תגור בבית עם הילדים ואני ביחידה, וכך ננהל חיי משפחה בשאיפה לפרטיות, מינימום הוצאות ומקסימום משפחתיות".
ידעתי שאם נתגרש, אישאר חסרת כול
אופל לוי (38) מתל אביב הכירה את מי שהפך לימים לגרוש שלה, כשהייתה בת 22. היא הייתה עדיין ילדה שמחפשת את עצמה, בזמן שלו כבר היה עסק מצליח. "הוקסמתי מהאסרטיביות, מהכסף, מהכוח ומהיכולת שלו להצליח. זה מה שמשך אותי אליו בתור ילדה בת 22. הוא היה בעל עסק מאוד מצליח בזמן שאני הייתי מלצרית. הבעיה הייתה שההבדלים הכלכליים בינינו גרמו לי להיות תלויה בו מאוד מהר אל תוך הקשר. הוא כיסה לי חוב, עזר לי לקנות אופנוע חדש ואפילו מילא לאמא שלי את המקרר. זה הקסים אותי", היא מודה.
5 צפייה בגלריה
אופל לוי. "נתתי לעצמי להיות תלויה כלכלית כי לא הערכתי את עצמי ואת היכולות שלי"
(צילום: אוסף פרטי)
השניים החליטו להתחתן לאחר שש שנות זוגיות, והפכו להורים לשני ילדים משותפים (7,9). לאחר שלוש שנות נישואים, השניים חוו משבר אמון דרמטי ראשון. "כבר אז רציתי להתגרש, אבל ההחלטה הייתה קשה ומפחידה כי באותו הזמן הייתה לנו ילדה בת שנה ואני לא עבדתי. עצרתי פעילות עסקית כקוסמטיקאית, נשארתי בבית עם הילדים וויתרתי על הקריירה שלי למען המשפחה. גם היה בינינו הסכם ממון וידעתי שאם נתגרש, אישאר חסרת כול, אבל מערכת היחסים שלנו לא הייתה בריאה. לכן, למרות הפחד הכלכלי, החלטתי לוותר על הכול ולהתגרש".
היא מודה כי הפחד שהיא לא תצליח לשרוד כלכלית, ניהל את חייה במשך ארבע השנים שהגיעו אחרי ההחלטה הגורלית: "בהתחלה שכרנו שני בתים ואחרי כמה חודשים הוא עבר לגור איתי בגלל הילדים והרצון להעניק להם משפחה ולהיות אבא טוב. אני הסכמתי לכך כי לא האמנתי שאוכל להסתדר כלכלית לבדי. בקורונה בכלל הייתי בחרדה קיומית לאחר שפיטרו אותי ונותרתי חסרת עבודה. נוצר מצב שנאלצתי לשחרר את הפיצויים ובעצם איבדתי את כל החסכונות".
באמת הצלחתם לגור ביחד?
"לא כל כך. אלו היו אלה ארבע שנים של סיוט. חווינו חוסר יציבות ובלבול, קנאה ויותר מכל הילדים חיו בבית עם הורים שלא אהבו האחד את השני והיו עדים לריבים בלתי פוסקים. אימי ואחותי שתמכו בי, הבינו לפניי שזה לא יכול להימשך ככה יותר. בדיעבד, אני מבינה שבכל המישמש הזה, של חיים ביחד-לא ביחד, הפכו אותי לבובה על חוט. זרמתי עם הכול כי לא הבנתי את המקום שאני נמצאת בו ולא האמנתי שאני יכולה לקום על הרגליים ולעמוד בזכות עצמי. נתתי לעצמי להיות תלויה כלכלית כי לא הערכתי את עצמי ואת היכולות שלי".
"הפכתי לבובה על חוט. נתתי לעצמי להיות תלויה כלכלית כי לא הערכתי את עצמי ואת היכולות שלי"
היום, שלוש שנים לאחר מכן, אופל מנהלת קליניקה עצמאית מצליחה לטיפולי יופי במרכז תל אביב, והיא והגרוש חולקים משמורת משותפת. אני שואלת מה הביא לשינוי ולשגשוג: "עבודה קשה ואמונה בעצמי. כשהתגרשנו, הייתי צריכה יציבות כלכלית אז עבדתי כשכירה משמונה עד שלוש, חזרתי הביתה לעבודתי כקוסמטיקאית ובערב יצאתי למלצר. הייתי צריכה להתמודד עם הוצאות שלא הכרתי לפני כן, אז עבדתי בשלוש עבודות בהתחלה עד שהגעתי להצלחה שלי".
כדי שנשים אחרות לא יחוו את הקושי שחוותה, אופל ממליצה לנשים להיות חכמות ולשמור על עצמאות כלכלית: "כדאי לחסוך ליום שחור. אם הייתי חוסכת כסף, היציאה שלי לעצמאות הייתה יכולה להיות הרבה יותר קלה ופחות משתקת ומרתיעה. מילדה מפוחדת שחשבה שהיא לא תצליח בזכות עצמה, הפכתי לאישה עצמאית וחזקה שמבינה שהיא יכולה הכול. תודה לאל. נכון שהצעד הראשון הוא הכי מפחיד, אבל מהמקומות הכי נמוכים אפשר להגיע למחוזות הכי גבוהים".
"אנחנו חרא של זוג, אבל החברים הכי טובים"
אם אתם תוהים כיצד ניתן להתגרש ולא לפשוט רגל בתקופה של אינפלציה ויוקר מחייה, כדאי שתקשיבו לשחר שירזי ולירז מישמרתי (39,44) מחולון. השניים גרושים מזה שנה וחולקים משמורת משותפת. לירז עובדת כיועצת לימודים במכללה למנהל, וכעצמאית בתור מאפרת ומעצבת תכשיטים. שחר הוא מנהל אתר עדיקה ושניהם עובדים במשרה מלאה. "בתור בני זוג אנחנו חרא של זוג, אבל בתור חברים אנחנו החברים הכי טובים", צוחק שחר.
השניים הכירו במועדון לילה, כשלירז מתארת את הקשר ביניהם כהתאהבות ממבט ראשון. אחרי שלוש שנים הם התחתנו. לאחר תשע שנות נישואים ושני ילדים (5,9), החליטו להתגרש. "כשהתחתנו היה קשה. לא הצלחנו לחסוך. הרגשנו שאנחנו לא מבזבזים ועדיין עומדים במקום ולא מתקדמים. מי שעזר לנו להתנהל כלכלית זה ארגון 'פעמונים', שהוא חינמי בכלל. הם הסבירו לנו כמה חשוב לנהל טבלת אקסל של הוצאות מול הכנסות ולהפיק דוחות". "אחרי שהחלטנו להתגרש אני נשארתי בבית כי הוא שייך למשפחה שלי, ולירז עזבה ושכרה דירה בחולון. חתמתי לה ערבות", מוסיף שחר.
לדבריהם, הם נותרו להתגורר במרחק הליכה האחד מהשני כדי להשאיר את הילדים בסביבתם הטבעית ולשמור על אחדות המשפחה. "גם קידוש אנחנו עושים ביחד", מציינת לירז. "אנחנו עדיין משפחה, אנחנו מגדירים את זה כהורות משותפת. יש לנו אחריות הורית ואנחנו מגדלים את הילדים ביחד, פשוט בבתים נפרדים".
למרות בקיאותם הפיננסית, לירז מודה שגם היא חוותה פחד מהותי לצאת לעצמאות הכלכלית: "שחר היה המפרנס העיקרי. כשרציתי להתגרש, בכיתי את חיי והייתי בפחד כלכלי גדול מאוד שלא אסתדר ושלא אוכל לתמוך בילדים שלי. המגשר שליווה אותנו עזר לי בתהליך והדריך אותי במה כדאי להשקיע יותר ובמה פחות, ואפילו ביקש משחר לעזור.
"הוא פשוט אמר לי, 'אם את רוצה להתגרש, את צריכה לדעת איך להגדיל את ההכנסות'. אז עבדתי תקופה במשק בית ויצרתי פתרונות יצירתיים. כדי להצליח וכדי להיות מאושרת צריך לצאת מאזור הנוחות ולהפוך את הפחד לדחף. אני שומרת שבת ומאמינה שהפרנסה מהשמיים, אבל חובת ההשתדלות היא עלינו".
לירז מדגישה שמשמורת משותפת היא פתרון כלכלי מעולה: "אומנם המזונות פחותים אבל יש אפשרות להשלים הכנסה. יש לי ימים שאני בלי הילדים ואז אני יכולה לעבוד יותר שעות. פעם בשבוע אני מנהלת דוכן תכשיטים ואיפור בחולון ומעבירה סדנאות ימי הולדת. יש לי זמן להתפתח מקצועית וגם זמן לעצמי".
"היא לקחה תחום שהיא אוהבת והפכה אותו להכנסה נוספת", אומר שחר. "לימדו אותנו ב'פעמונים' שבמקום לצמצם הוצאות, שווה ללמוד איך להגדילן".
לירז מוסיפה שגם חיסכון לוקח חלק נכבד בחייהם: "במקום לקנות לחם כוסמין וחטיפי גרנולה אני מכינה בבית. אני משתדלת לא לקנות אוכל בחוץ. גם טיפולי יופי אני עושה לעצמי בבית. בנוסף, אני משתדלת לנהל חיסכון. למדתי לא להתנהל עם כרטיסי אשראי. רק עם דיירקט כי זה יורד אוטומטית".
לסיום, הם מספרים בהומור שהעדה הפרסית לימדה אותם לחסוך: "הוא נסע לסופ"ש בצפון עם קבוצת גרושים ואני לא הספקתי לעשות קניות לשבת, אז עשיתי קניות בבית שלו ולקחתי הכול מהמקרר ומהארונות", לירז צוחקת, ושחר מוסיף משועשע: "אני השתמשתי במנוי נטפליקס שלה ולפני שהיה לה כסף לקנות מכונת כביסה, היא כיבסה אצלי, השתמשה בדוד למים חמים ובשלל הטבות. הסוד הוא בעיקר ערבות הדדית, שיתוף פעולה, עזרה וחברות טובה".
