"התגרשתי אחרי עשרים שנות נישואים ושני ילדים. ביום שעזבתי את הבית, עברתי לדירה שכורה באזור המרכז, קומה 12 במגדל. אמרתי לעצמי - יש לי דירת רווקים וזה הזמן שלי להשתולל. אלא שתוך חודש כבר הכרתי את ליאור, ולמרות שרק נכנסתי לדירה, בשנייה ביטלתי את החוזה, מכרתי בפרוטות את הריהוט החדש שרק קניתי, שילמתי עוד פעם למתווכת שתמצא לי שוכר ועזבתי הכל".
כפי שהבנתם, ליאור חרוץ לא תכנן להתאהב מהר כל כך, אבל כשליאור אטיאס נכנסה לחייו הוא הבין שהיא כאן כדי להישאר. "הייתה לי הארה", הוא נזכר. "ערב אחד ישבתי בדירה לבד, אחרי שהחזרתי אותה הביתה, ואמרתי לעצמי - אני אותה לא מאבד. לא מעניין אותי כלום, זה מכתוב. בשמונה בבוקר שלמחרת שלחתי הודעה למשכיר וכתבתי לו 'שמע, קרתה סיטואציה, אני חייב להחזיר את הדירה'".
מה הבנת בעצם?
"הבנתי שאסור לי לפספס את ההזדמנות הזאת. אלוהים שם אותי בצומת ואמר לי - או ימינה או שמאלה. שמאלה זה כל יום בחורה אחרת בדירה, אבל אז אתה מאבד את עצמך, וימינה זה ליצור את המשפחה שתמיד רציתי, כי יש באישה הזאת הכל".
שלושה שבועות אל תוך הקשר וליאור עבר לגור במושב שדה-דוד, עם האישה שיש בה הכל, ליאור אטיאס, שהייתה אז גרושה בעצמה ואמא לילד אחד. "המוטו המשותף שלנו הוא 'אין אומץ אין תהילה'", הוא מסביר, וליאור מוסיפה: "בכל צעד שאדם לוקח יש סיכון. אנחנו יודעים להסתכל על הסיכונים אבל לא נותנים לפחד להקפיא אותנו. אנחנו מוכנים גם להקריב".
איך הכרתם?
"עבדנו באותה רשת קמעונאית גדולה. אני הייתי מנהל אזור צפון וליאור מנהלת אזור דרום. בהתחלה התנגחנו המון כקולגות כי שנינו רצינו להוכיח את עצמנו וזה יצר ביננו חיכוכים. לא היה קליק ראשוני, זה בטוח", הוא אומר וצוחק.
אז איך הקרח בכל זאת נשבר?
"שנינו עברנו גירושים באותו הזמן, פחות או יותר, ויצא שנפגשנו הרבה בגלל העבודה והתחלנו לדבר", משחזרת ליאור. "הסתבר ששנינו נכווינו בנישואים שלנו, איבדנו אמון וחלקנו משקעים דומים. השיתוף יצר חברות בלי כוונות לפתח משהו זוגי. אני זוכרת שאפילו נלחמתי במחשבות ובגעגועים, אבל זה התלהט".
זה מצריך אומץ להיכנס לזוגיות חדשה אחרי שנכווים.
"בהתחלה באמת פחדנו לקפוץ למים, אבל בשלב מסוים זה היה בלתי נשלט", היא אומרת, וליאור מוסיף: "הבנו שאין פה חזרה על הבחירות הקודמות. אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה דביקה, אבל לא תיארתי לעצמי שאני יכול לחוות קשר שעד אז האמנתי שקיים רק בסרטים, עם אישה שתומכת בי, שנותנת לי גב ושלא עוזבת אותי גם אם אני עושה טעות".
אתם ביחד כבר שנה וחצי. איך אתם יודעים שזאת לא רק ההתלהבות של ההתחלה?
"אני חושבת שזה הבונוס של פרק ב' - אנחנו יודעים כבר להסתכל על דברים אחרת. אני הייתי נשואה לחבר שלי מגיל שש עשרה, וכשדברים לא הסתדרו, שמרנו אותם לעצמנו וזה הוביל לכך שהתרחקנו והחברות נעלמה. אולי יכולתי להיות ערנית יותר, אבל אין לי חרטות. היום הכל גלוי ועל השולחן. אני סומכת על ליאור כי אני יודעת שאין לו כוונות רעות ושהוא לא יפגע בי. בעבר לשחרר היה עבורי משהו קשה, הייתי חייבת להגיד את המילה האחרונה, אבל מסתבר שעם הפרטנר הנכון, זה קורה בלי מאמץ".
ליאור, גם אתה עושה דברים אחרת בזוגיות הזאת?
"אני זורם עם השיגעונות שלה", הוא עונה ושניהם צוחקים. "אם זה סרטוני טיק-טוק שילדים בני שבע עשרה עושים ואנחנו עושים גם, אם זה באחת עשרה בלילה לקום ולנסוע לדרינק בתל-אביב, ואם זה 'עכשיו בא לי אבטיח ומחר ים המלח בארבע בבוקר'. אני זורם עם הכל".
איך הסביבה שלכם הגיבה לקשר?
"כשרק סיפרתי להורים שלי שאני מתגרש, היה הלם בבית, אבל יאמר לזכותם שהם התעשתו מאוד מהר. אבא שלי אמר, 'אתה זה זכות, לא חובה, מגיע לך להיות מאושר ואנחנו מאחוריך'. גם יש לנו מעטפת תומכת של משפחה וחברים. מצד שני, היו גם אנשים שאמרו, 'רק עכשיו התגרשתם ופתאום תמונות, ונסיעות לבודפשט ושבוע לפני זה לירדן, ופה טיולים עם הילדים?!'. כלומר, יש אנשים שמבחינתם זה נראה פייק, והיה גם מי שאמר, 'חודש וזה ייגמר'".
איך אתם מסבירים את זה שלחלק מהאנשים קשה לפרגן?
"לא כולם מפרגנים למי שלא מסתיר את האהבה שלו", ליאור אומרת וליאור מוסיף: "יש המון זוגות שמפחדים לעשות את הצעד הזה. אנשים לא מאמינים שפרק ב' יכול להיות טוב, ואז הם אומרים, 'רגע, אני יושב פה בבית, לא אוהב את אשתי כבר שנים, ואלה מצליחים להם בפרק ב'".
"אז אני מבין אותם, זה באמת מפחיד", הוא מוסיף. "בפעם הראשונה שהפגשתי את הבנות שלי עם ליאור והבן שלה הלכנו לסרט ביחד, וכל הנסיעה לסינמה-סיטי רעדתי. לא ידעתי איך הן יקבלו אותה אבל הצלחנו. היום היא אמא נוספת בשבילן, עם שיחות נפש, חום וחיבוקים".
איך יודעים אם להישאר ולהילחם על הנישואים או שהגיע הזמן להיפרד?
"כשהזוגיות מלאה בתסכולים ובפחדים, כשיש רצון לא לחזור הביתה אלא לברוח, כשמבינים שזה כבר לא קיים וכשיש דברים שקשה לדלג עליהם", אומרת ליאור ומוסיפה: "באופן כללי, אני לא חושבת שצריך לחיות יחד מכוח האינרציה. זה בסדר לעשות את הצעד, כי אנחנו לא צריכים להיות במקום שלא טוב לנו ובטח שלא צריכים לחיות מתוך מטרה להראות לעולם שאנחנו זוג מאושר, כשבפועל הדברים הם לא כאלה".
"אז אני לא אומרת שאחרי כל פרידה מגיע פרק ב' יפה, כי זה באמת תלוי באיך כל אחד יוצא לחיים החדשים ומה המטרות שלו", היא מסכמת. "יש כאלה שרוצים לחוות את הנעורים שפספסו ולחגוג, יש כאלה שרוצים להתרכז בקריירה ויש מי שזוכה בפרק ב' מוצלח, אבל זה לא משנה. מה שחשוב זה להגיע הביתה, לפינה שלך, כשאתה שלם".
"אני אסכם את זה בחמש מילים", אומר ליאור. "צא וקח מה שמגיע לך".
למה אתה מתכוון?
"באיזשהו שלב בנישואים אמרתי לעצמי - אני אבא טוב, אני בעל טוב, אז למה זה מגיע לי? יום אחד קמתי והבנתי שאני לא אחיה לנצח. את השלושים-ארבעים שנה שנשארו לי אני אעבור כמו שצריך וכמו שמגיע לי".
יש לכם סיפור אהבה מפרק ב' של החיים? כתבו לנו
