(צילום: אופיר יצחק)
"תעזוב אותי! תשחרר אותי!": לו הייתם שומעים זעקות אימה בוקעות מהדירה שלידכם, מה הייתם עושים? האם הייתם מתקשרים למשטרה או דופקים בדלת ומציעים עזרה? ואולי הייתם בוחרים להתעלם ולהמשיך את חייכם כרגיל?
מיצג אמנות חדש שהוצג השבוע במסגרת שבוע סדנאות של המחלקה לתקשורת חזותית ב'בצלאל', מנסה לעורר אנשים לשאול את עצמם את השאלות הללו, ולערוך בדק בית באשר לתגובתם בנוגע למקרים של אלימות במשפחה. אחת האמניות שהשתתפו במיזם, שנערך תחת הנחייתם של זאב אנגלמאייר ואורן פישר, היא הסטודנטית יובל פליישמן בת ה-25 ששרדה בעצמה מערכת יחסים בעייתית. "הייתי במערכת יחסים שלא הייתה בריאה לפני בערך שנה וחצי, ותמיד יצאתי עם התהיות האלה של - למה בעצם אף אחד לא מתקשר למשטרה?", היא משתפת.
אילו תגובות את מקבלת? כי לפחות בסרטון שראינו אנשים שם פשוט עוברים, מתעלמים, בטח עובר להם משהו בראש אבל אין לנו איך לדעת. מה אומרים לך?
"חלק התייחסו, חלק הגיבו באדישות כלפי העניין. היה אפילו בחור שככה בצחוק בא ובעט בבית קצת. אבל היו גם תגובות נורא מרגשות כשהצגנו את זה בתוך חלל ב'בצלאל' למשל. היו שתי בחורות בערך בגיל שלי, שפשוט באו ונעמדו לידי ולא היו צריכות להגיד שום דבר. ראיתי את הדמעות בעיניים שלהן וידעתי עד כמה זה נוגע אליהן, וזה לא רק באלימות בתוך מערכת יחסים, זה גם דיבר לאנשים שחוו אלימות בבית ובמשפחה וכולם אמרו בעיקר תודה".
את חושבת שזה יכול לשנות משהו? לגרום למישהו בפעם הבאה לקרוא למשטרה?
"חד-משמעית כן. אם אתם שומעים קריאות כאלה אז קודם כל להתקשר למשטרה. זה הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות. זה יכול להציל את הבן אדם הבא ובאמת זה לא משנה מה יגידו השכנים או מה יחשבו עליכם, זה יכול להציל חיים".
