כולנו מגיעים לזוגיות עם פנטזיות רומנטיות ועם ציפיות גדולות להצליח, לצד היסטוריית האכזבות שצברנו ביחסים הקודמים שהיו לנו. מתוך כל אלה אנו מקווים לבנות את אידיאל הזוגיות המושלמת. אך כאשר האידיאל מתרסק אל מול המציאות וזוגיות פרק א' מסתיימת בגירושים, אנו ניצבים בפני אחד המשברים הקשים ביותר שנחווה בחיינו. כל אלה מובילים לתחושת כישלון עזה וצורבת, לאכזבה עצמית וקיומית ולמשבר אישי קשה.
זוגיות בפרק ב', בניגוד לפרק א', מתחילה ממקום קצת שונה. היא כבר לא נגועה בלחצים של זמן, ביציות שעומדות להיגמר או בחששות מהורות מאוחרת. הבעיה היא שאם בפרק א' אנשים לא פעם מרגישים שהם מוכנים לערוך פשרות מהותיות כדי לא לפספס חלילה את הרכבת, הרי שבפרק ב' הם לא נדרשים יותר לפשרות הללו, ולכן הם פשוט לא מוכנים להתפשר.
כך, במקום להגיע לזוגיות החדשה כשהם חכמים ומפוכחים יותר, מגיעים אנשי פרק ב' אל החיפוש מחדש אחר הזוגיות כשהם להוטים אפילו יותר להגשים את הפנטזיה שלהם במלואה. אלא שיחד עם הפנטזיה המועצמת מגיעים "הפרק-בתניקים" אל חיי הזוגיות כשהם חבולים ונפגעי טראומה, כשברוב המקרים הם אינם מודעים לעוצמתה, ואינם יודעים להצביע על האופן שבו היא משפיעה על הזוגיות החדשה שהם מבקשים ליצור.
זוגיות בטראומה
מקורה של המילה 'טראומה' הוא ביוונית, ומשמעותה המקורית היא פצע או פגיעה גופנית. רק במאה ה-19 החלו להשתמש במונח לתיאור תגובות רגשיות הקשורות לאירועים קשים של התעללות, אלימות או אסון. כאשר אירועים אלו אינם מעובדים כהלכה, הם נדחקים אל הלא-מודע ויוצרים מצב של פוסט-טראומה, המשפיע על אופן תפקודו והתנהלותו של האדם בחיי היומיום.
למתבונן מן הצד עשויים אירועים בעלי אופי פוסט-טראומטי להיראות תמימים ולא מזיקים, אבל עבור הסובל מפוסט-טראומה הם מייצרים טריגר בלתי נסבל, שמקפיץ את המערכת הרגשית ומעורר תגובה אוטומטית ולא פרופורציונלית של קיפאון, התקפה או ניתוק, שמטרתה להדוף את התחושות הקשות שהטריגר מייצר. אדם שאינו מודע לכך שהוא סובל מפוסט-טראומה יהיה מופתע מאוד מעוצמת התגובה שלו, וינסה לתרץ אותה לעצמו ולסובבים אותו, על מנת להרגיע את תחושת הבהלה והבלבול שתיווצר אצלו ואצלם.
אירועים פוסט-טראומטיים בזוגיות אינם בהכרח כאלה שניתן להצביע עליהם במובהק כבעלי אופי של התעללות רגשית או פיזית. מדובר בחוויות רגשיות כמעט יומיומיות, שמעוררות אצל בני הזוג תחושות של דחייה, נטישה, חוסר אונים, חוסר ערך, אשמה, בושה, השפלה ועלבון.
המטפל הזוגי והמיני ד"ר דיויד סנרש כינה את התופעות הללו בשם השנוי במחלוקת: "סדיזם זוגיות נורמלי". סנרש דיבר על האופן שבו כעסים סמויים במערכת היחסים מנותבים להתנהגויות פוגעניות ומכאיבות שנעשות באופן סמוי ומתוחכם, כך שקשה להצביע עליהם באופן ישיר ולכן גם קשה להתמודד איתם ולטפל בהם.
כמעט בכל זוגיות ארוכת טווח ניתן לראות התנהגויות כאלה בשלב כזה או אחר של הקשר: האשמות סמויות, סודות שמעיבים על הקשר (לאו דווקא בהקשר של בגידה), מילים פוגעניות שנאמרות בזמן הריב ושלכאורה מתנצלים עליהן אחר כך, שתיקות ארוכות ומנוכרות, פערים בתשוקה והימנעות ממין, מניפולציות סמויות ויצירת קואליציות בתוך המשפחה. כל מי שהיה או נמצא בזוגיות ארוכת ימים, מכיר את התופעות הללו ואת הכאב הנורא שהן מייצרות, ויודע שכאשר הן אינן מטופלת כהלכה, הן הופכות לטראומטיות ויוצרות טריגרים רגשיים שמתעוררים מחדש בזוגיות פרק ב'.
"כמעט בכל זוגיות ארוכת טווח ניתן לראות התנהגויות כמו: האשמות סמויות, סודות, מילים פוגעניות שנאמרות בזמן הריב, שתיקות ארוכות ומנוכרות, פערים בתשוקה והימנעות ממין, מניפולציות סמויות ויצירת קואליציות בתוך המשפחה"
הדר (השמות שונו כדי לשמור על פרטיות המטופלים) הגיע אליי לטיפול חמש שנים אחרי שהתגרש. הוא סיפר לי שהטראומה הזוגית שלו התפתחה כתוצאה מהתגובות של אשתו לשיתופיו בקשיים שהרגיש בקשר. הכעס שהפגינה כלפיו, ההסתגרויות שלה - שנגררו לפעמים למשך ימים שלמים, ודמעות העלבון שסיימו כל אירוע כזה, גרמו להדר להפסיק לשתף אותה בצרכים וברגשות שלו, עד שהבין שהוא נעלם לחלוטין בתוך מערכת היחסים.
שחף, שהגיעה אליי מספר שנים אחרי גרושיה, חוותה דחייה טראומטית כאשר בן הזוג שלה הפסיק כמעט לחלוטין לשכב איתה מהרגע שנכנסה להיריון. כל הניסיונות שעשתה להיות מושכת עבורו נכשלו, והיא מצאה את עצמה, אחרי עשר שנות נישואים, כשהיא דחויה ונטושה על ידי מי שהיה בעבר אהוב נעוריה.
הדר ושחף לא הצליחו ליצור זוגיות חדשה אחרי שהתגרשו, כי החוויות מזוגיות פרק א' רדפו אותם וגרמו להם להתרחק באופן לא מודע מכל קשר משמעותי ומחייב. אומנם שניהם הצהירו כי הם חולמים על זוגיות חדשה ולכן פגשו אינסוף בני זוג פוטנציאליים, ניהלו עשרות מערכות יחסים קצרות וחסרות משמעות ועשו הרבה סקס מזדמן, אבל הם לא הצליחו ליצור אפילו זוגיות משמעותית אחת.
בכל פעם כשקשר שהם יצרו התקדם בצורה רצינית, הם חשו את אותן התחושות שהרגישו בנישואים שלהם, ומיד ביטלו את הכול. הדר נטש קשרים שגרמו לו להרגיש שהוא נדרש ללכת על ביצים ולהשתיק את הרצונות והצרכים שלו, ושחף עזבה כל קשר בו הרגישה שבן הזוג שלה לא נמשך אליה בטירוף ולא רוצה לשכב איתה כל הזמן. במקביל היא נִנטשָה פעם אחר פעם על ידי גברים שתפסו אותה כפרטנרית למין בלבד. מה שנראה מן הצד כהתנהגות הוללת של גְרושים מאושרים וחופְשיים, היה למעשה שורה של ניסיונות נואשים למצוא אהבה וליצור זוגיות חדשה, ניסיונות שנכשלו האחד אחרי השני.
גורלם של אלה שכן מצליחים לכאורה ליצור זוגיות חדשה בפרק ב' לא טוב יותר: הסטטיסטיקה מלמדת שכ- 70% מן הזוגות בפרק ב' נפרדים או מתגרשים, אחרי שמצאו את עצמם משחזרים בלי לדעת את הפרק הראשון שלהם, ולא מצליחים להשתחרר מן הדפוסים האוטומטיים שלהם. רבים מהם מרגישים שלמרות שהאמינו שהם מתחתנים עם אדם אחר לגמרי מהטייפ שנישאו לו בפרק א', השנים עברו והם גילו לתדהמתם שהם נמצאים שוב עם אותו סוג של טיפוס, ומשחזרים את אותה הדינמיקה שממנה ניסו לברוח.
פצעים ונשיקות
טראומות שאינן מטופלות משחזרות את עצמן פעם אחר פעם. גם אם אנחנו מנסים לברוח מתחושות לא נעימות ומאנשים שלא עשו לנו טוב, הרי שבלא-מודע אנחנו נמשכים לתחושות הללו במטרה להתגבר עליהן ולהצליח לנצח את מה שעורר אותן. אפשר להשוות זאת לאדם שמגרד פצע מתוך תקווה שהגירוי ייפסק, אך בפועל הוא רק גורם לפצע להמשיך להציק ולדמם. כשאנחנו מגרדים את הטראומות הרגשיות שלנו, אז במקום לטפל בהן אנחנו רק גורמים להן להמשיך לדמם ולפצוע אותנו ואת האהובים שלנו.
אחת הדרכים הבעייתיות להימנע ממפגש מחודש עם הפצעים הללו, היא באמצעות שורה של מבחנים שמעבירים הפרק-בתניקים האחד את השני: "תקבלי אותי כמו שאני" (כי אשתי הראשונה העבירה עליי ביקורת בלי סוף); "תוכיח לי שאתה אוהב אותי" (כי בעלי הראשון העדיף את העבודה שלו/את המשפחה שלו על פניי); "תרצי לעשות איתי אהבה כל יום" (כי אשתי עשתה לי טובה שהיא שוכבת איתי) ועוד.
ככל שסף הרגישות של בני הזוג גבוה יותר, והחוויות הטראומטיות שהם סוחבים איתם מן הזוגיות הראשונה קשות יותר, כך הנכונות שלהם לאפשר למישהו להצליח במבחנים הללו קטנה יותר. אנשי פרק ב' נוטים בקלות לראות צל הרים כהרים, וכל אירוע, קטן כגדול, מזכיר להם אירועים מן העבר ומעורר בהם תגובות שקשה עד בלתי אפשרי לִצְפות מראש ולהבין את עוצמתן ואת עומקן.
"הטראומה הלא מטופלת שהביא איתו בן הזוג של שרה, גרמה לו להתייחס אליה באופן ששיחזר את הדפוסים הישנים שלו, וכתוצאה מכך היא מצאה את עצמה נאשמת בהאשמות שאין לה מושג איך להדוף"
שחזור טראומות מפרק א' והשלכתן על מערכות יחסים בפרק ב' נעשה באחת משתי דרכים: הראשונה היא בחירת בן זוג שדומה באופיו ובדפוסי ההתנהגות שלו לבן הזוג הקודם, מתוך אמונה ותקווה לא מבוססת שהפעם זה יהיה אחרת, והשנייה היא בחירת בן זוג שונה מן הראשון, כאשר למרות ההבדלים האישיותיים המהותיים שמביא איתו בן הזוג החדש, מצליח בן הזוג הטראומטי לגרור אותו לאותם דפוסים הרסניים מהם סבל בזוגיות הראשונה שלו.
השכילה לבטא זאת שרה, שאחרי שנתיים בפרק ב' הרגישה שבעלה פשוט לא רואה אותה: "הוא מסתכל עליי ורואה דרכי את אשתו הראשונה. כל הטראומות שהוא עבר איתה מושלכות עליי, ואני יודעת שלא משנה מה אגיד או אעשה, אני לא אצליח לשכנע אותו שאני מישהי אחרת ושמשהו אחר קורה לו איתי כאן ועכשיו". כלומר, הטראומה הלא מטופלת שהביא איתו בן הזוג של שרה, גרמה לו להתייחס אליה באופן ששיחזר את הדפוסים הישנים שלו, וכתוצאה מכך היא מצאה את עצמה נאשמת בהאשמות שאין לה מושג איך להתחיל להדוף, ללא יכולת לצאת מן המבוך הרגשי שנכנסה אליו.
לעצור את הגלגל
מי שיוצא מזוגיות פרק א' עם תחושה שהוא הבין את הטעות ולמד את השיעור, אבל מסכם את ההבנה שלו במסקנה שכל מה שהוא צריך לעשות זה לבחור נכון יותר, לא הבין למעשה דבר. הבעיות בזוגיות שלנו מתחילות תמיד בנו, בין אם בחרנו לא נכון, ובין אם שחזרנו דפוסים חולים עם בן הזוג חדש.
בסופו של דבר, אנחנו כלואים בתוך עצמנו ובתוך הטראומות הלא מטופלות שלנו. לכן, השינוי שנצטרך לעשות על מנת ליצור זוגיות בריאה ומספקת, מתחיל בריפוי עצמי. השלב הראשון והחשוב ביותר בתהליך הריפוי הזה הוא היכרות עם הדימוי של בן הזוג האידיאלי שלנו ועם האופן המורכב שבו הוא נוצר, תוך יצירת דימוי זוגי חדש, בריא וריאלי יותר. בשלב השני צריך מי שסובל מזוגיות בטראומה לזהות את הטריגרים המפעילים אותו, ולעקוב אחר שרשרת התגובות שלו מרגע הלחיצה על הטריגר ועד לשיאו של הקונפליקט הזוגי. בשלב השלישי עליו ללמוד ליצור תגובות חדשות לטריגרים הישנים, ולפתח יכולת רגשית לעצור, לנשום, להרפות, לחזור להווה ולהבחין בין בן הזוג הפוצע מן העבר לבן הזוג הנוכחי שעומד מולו ברגע זה, ולפוטנציאל הזוגי החדש האפשרי איתו.
כמעט כל זוגיות שניכנס אליה תהיה נגועה בטראומות שלנו ובאלה של בן/ת הזוג שלנו. היכולת להכיר בכך ולעבוד עם התחושות הקשות שמתעוררות בנו, מאפשרת יצירת זוגיות מרפאה וצומחת. זוגיות כזאת לא תהיה דומה לפנטזיה הרומנטית שלנו. היא לא תרפא אותנו מן הטראומות שצברנו, אבל היא תאפשר לנו לרפא את עצמנו, לצמוח יחד וללמוד אהבה אמיתית - מה היא.
כנרת טל מאיר היא מחברת הספר "סוד האהבה" ומייסדת את "שיחה שנוגעת": בית להתפתחות אישית זוגית ומינית
