תקופת טרום החגים נחשבת לתקופה סוערת בקבוצת "דתילונים" בפייסבוק. "דתילונים" היא מילה מומצאת, שילוב לשוני מקסים שנועד לתאר זוג של דתי וחילונית או חילוני ודתייה. אביחי ואביטל פריזדה, מנהלי הקבוצה, הקימו אותה כשנפגשו: היא חילונית שמכבדת את הדת והוא דתי שומר מצוות, וביחד הם מצליחים לגשר על הפערים. מאז שפתחו את הקבוצה הפכו להורים לשלושה ילדים קטנים, והם מתגוררים כיום בפתח תקווה. "תמיד לקראת החגים יש יותר מתיחות", מספרת אביטל על הקבוצה. "לפני יום כיפור, למשל, רועש וגועש בקבוצה. כך גם במקרים של 'שבת חג', כלומר כשערב החג נופל באמצע השבוע. יש קושי עם זה".
לקראת חג הפסח, מסבירה אביטל, ישנו קונפליקט בראש ובראשונה סביב האיסורים התזונתיים המורכבים, בהתאם לעדה הספציפית. "יש אשכנזים שבפסח לא אוכלים המון דברים ומקפידים ממש", מבהירה אביטל. "לדוגמה, במשפחה שאצלה נעשה השנה את הסדר רמת האיסורים קשה, ברמה האישית והפרקטית".
איך פותרים את זה?
"אנחנו חוגגים חג פעם אחת עם המשפחה שלי ופעם אחת עם המשפחה שלו. אני לא מוותרת על חגים עם המשפחה שלי. זה לא הגיוני שנהיה רק אצל צד אחד, ובצד השני בכלל לא. בגלל שאין מטבח כשר וכלים כשרים אצל המשפחה שלי אז אנחנו מארחים, וככה הכול כשר".
הנושא השני שמעורר ויכולים לא מעטים הוא הניקיונות המפרכים וביעור החמץ. אביטל מספרת שבמשפחה שלה, הניקיונות דווקא מאחדים בין בני הבית: "זו פעילות כיפית עם הילדים שאוהבים לעזור ולסדר. בגלל שהחגים מהותיים מבחינה דתית, יש הנחה שהחילונים חוגגים את זה מסיבה לא מספיק חשובה, כלומר פחות מכירים במשמעות של החג במובן חילוני. לפי העמדה הזו לא יכול להיות שפסח חשוב לי באותה המידה כי אני חילונית. אבל אני אוהבת את פסח".
3 צפייה בגלריה
''אף אחד לא כופה עליי שום דבר''. אביטל ואביחי פריזדה ביום חתונתם
(צילום: דימה פצ'ינסקי)
קבוצת הפייסבוק נולדה במקביל להתפתחות הקשר של בני הזוג. זה קרה בשנת 2012, כשנפגשו באתר דתיים-לייט ("חיפשתי דתל"ש ויצא דתי", צוחקת אביטל). את הקבוצה הם פתחו במטרה למצוא זוגות נוספים כמוהם, עם אותם השאלות והקונפליקטים. "חשבנו שאנחנו מוזרים ואולי ניתקל באחד או שניים כמונו, ואז גילינו שיש אלפים", מספרת אביטל. "יש לנו כ-8,000 זוגות בקבוצה, ביניהם גם חילונים גמורים שאוכלים חזיר ונשואים לחרדים. בשנים האחרונות נראה שיש הרבה שנאה בין חילונים לדתיים, בפועל יש גם הרבה הכלה ורצון להיות ביחד. בגלל שזו קבוצת פייסבוק שבה אנשים שופכים את הלב, יש נטייה להציג יותר את הקשיים ופחות את הדברים הטובים".
בעצם, את שומרת מצוות למרות שאת לא מאמינה.
"אף אחד לא כופה עליי שום דבר. טוב לו להיות דתי? שיהיה דתי. אני עושה מה שאני רוצה. הילדים גדלים כשומרי שבת. בחרנו לפתור את הדברים בדרך של אור ולא במריבות. יש המון דברים שחשבנו שנעשה לפני החתונה, אבל דעות משתנות והחיים מביאים הרבה דילמות. היו דברים שפתחנו מחדש וחשבנו עליהם מחדש".
בין העולמות
בביתה של יסמין ישבי, עורכת מוזיקלית, מקפידים על שמירת כשרות. יסמין נישאה לעומר בן-רובי לפני כעשור, ויש להם שני ילדים, בן שמונה ובת שש. את פסח הקרוב הם מתכוונים לשמור ב"סטנדרט מסורתי ולא מעבר".
"בתחילת הדרך היה לי קושי מסוים כי הגעתי עם הרגלים מסוימים", נזכרת ישבי, "אבל אלו מחוות ששמחתי לעשות עבור עומר, כמו שהוא עושה עבורי מחוות ופשרות בחיים המשותפים שלנו. שינויי ההרגלים ותחושת אי הנוחות שבאה היו מנת חלקנו בתחילת הקשר. היום אנחנו משפחה. גם אם הפרקטיקות שונות, בתפיסת העולם, במהות - אנחנו אחד. אני לא מרגישה שיש בינינו פער. במהות אני מחוברת לעומר, לבית שיצרנו, לדברים שאנחנו מאמינים בהם ביחד".
ישבי גדלה בבית "מאוד חילוני" לדבריה, דור שלישי לקיבוצניקים, משפחה שבה "אין חיבור לדת". את היהדות היא גילתה באמצעות בן זוגה. "הקוד ההתנהגותי של היהדות מדהים", היא אומרת. "אני אמנם לא מצליחה לבצע אותו כרגע, אבל בהחלט מבינה את הרציונל מאחורי המצוות והמנהגים". בחלק מהמקרים יש לה פרשנויות משלה למצוות הדתיות: "כל מה שנוגע לכשרות, למשל, אני מפרשת בממד רוחני. איפוק זה משהו שכולם צריכים לבקש לעצמם בעידן של שפע, כשהכול זמין בלחיצת כפתור. גבולות פנימיים ומינון זה חשוב".
ומה עם חינוך הילדים?
"יש חגים יהודיים שהילדים חוגגים ולא ידעתי שקיימים בכלל, למשל שמחת תורה. זה חג מאוד מלהיב".
ישבי מעידה שהשייכות לבית כנסת ושמירה על מצוות החגים מסייעת לבנם לחוש שיש לו מקום בעולם. "הילד שלי הוא בעל תודעה מפותחת מבחינה חברתית וציר הזמן המשפחתי והלאומי", היא מסבירה. "השמירה על הכשרות והביקור בבית הכנסת מעניקים לו תחושה טובה של שייכות ומשמעות. יש לו מקום בעולם: חיבור יהודי-ישראלי. הילדים מקורקעים".
עצם העובדה שבעלך מקיים אורח חיים אחר ממך באותו הבית גורמת לקונפליקט?
"להיות בין העולמות, גם פה וגם פה, לא גורם לי לקריעה או להרגשה חצויה. אני מרגישה בנוח בקיבוץ, בתל אביב, בבית כנסת או על חוף הים בביקיני. בשנה שעברה, שנה שבה השסע בין דתיים לחילונים החריף, הקפדתי לא לומר על אף קבוצה שהיא האויבת שלי. אנשים טובים ורעים יש בכל מקום. קשה לי לחשוב שיש אדם במדינתי שהוא בבחינת זר".
"מצידי שאנשים ייקחו לחמניות ויפזרו אותן ברחוב בפסח"
דודו מצויינים ואורי טור ביחד כבר 13 שנה והורים לפודלית קטיה. בתחילת דרכם המשותפת של מצויינים (43, עיתונאי) וטור (41, מאייר) לא היה מובן מאליו עבור טור לשמור על הפרקטיקות הדתיות של בן זוגו. הוא לא הבין את המשמעות שלהן. "אני אדם מאוד חילוני במהותי, ומסתכל על העולם דרך פריזמה של מחשבה ספקנית וביקורתית", מסביר טור. "כשגיליתי לראשונה שדודו שומר כשרות, וראיתי עוד כמה סממנים מסורתיים כמו נישוק מזוזה, מיד קפץ לי קול לראש שאמר 'אוי לא'. לקח לי זמן להבין את הפרספקטיבה שלו ולעבוד על השיפוטיות שלי בנושא. הייתי צריך להפריד בין הדעות שלי על דת באופן כללי, לבין התפיסה שלי של האדם עצמו".
היום זה השתנה?
"אני עדיין לא מושלם, ונוטה לשכוח שהוא לא אוכל חמץ בכל פסח מחדש לפחות שבע פעמים".
השינוי הזה באורח החיים הפריע לך?
"ייתכן שזה היה מפריע לי לו נדרשתי באמת לשנות את ההרגלים שלי, אבל הדבר היחיד ששונה הוא שבפסח כל אחד מכין אוכל לעצמו. האמת היא שכל עניין הכשרות הרבה יותר בעייתי בטיולים בחו"ל, כי אנחנו לא רוצים להתפצל לאורך כל הטיול. אבל זה פתיר. אנחנו משתדלים להתחשב אחד בשני ולתקשר מה כל אחד רוצה. יש גם פתרון אוניברסלי פשוט: פסח זו הזדמנות לקצץ בפחמימות, אז הרבה פעמים אנחנו הולכים לכיוון הזה".
עבור מצוינים, שמירה על המצוות הדתיות היא חלק מהותי מהזיכרון של אמו, שאותה איבד בגיל צעיר. המנהגים הם לא מצווה עבורו, אלא אמצעי להתחברות למשפחה ולאלו שאיבד. "גדלתי בבית מזרחי מסורתי טיפוסי בפריפריה, והיום אני הומו תל-אביבי שחי בסביבה שמאוד מנוכרת לדת ומסורת", הוא מסביר. "אני מרגיש את המתח בין הקטבים האלה – בין מי שהייתי לבין מי שאני היום – ואני מצליח ליישב אותו בשמירה על עוגנים שמחברים אותי לעבר שלי.
3 צפייה בגלריה
''אני צריך לשמר את העולם של ההורים שלי לא רק בשבילי, אלא גם בשביל האחיינים שלי''. ליל הסדר
(צילום: shutterstock)
"בתור מי שהתייתם מאמא שלו בגיל 14, הזיקה הזו לעבר חשובה גם כדרך לשמר משהו מאמא שלי. היא נולדה בטורקיה, בת לחזן, שפת האם שלה הייתה לדינו – מה מכל זה נוכח בחיים שלי היום? אני מרגיש שאם אתנכר למסורת המשפחתית, זה במובן מסוים לקבור את אמא שלי בפעם השנייה, להרחיק אותה עוד יותר ממני. אני לא חושב שהשמיים ייפערו ואש הגיהינום תבלע אותי אם אוכל פיתה בפסח, אבל חשוב להימנע מזה בעיקר בשביל האחיינים. אני צריך לשמר את העולם של ההורים שלי לא רק בשבילי, אלא גם בשבילם. כדי שידעו מאיפה באו, ויכירו את הזהות הייחודית למשפחה שלהם".
היה קונפליקט בתחילת הקשר בנושא השמירה על המצוות?
"היה קונפליקט, בעיקר בתחילת הקשר. בן הזוג שלי גדל בסביבה מאוד חילונית ואתאיסטית, שלרוב מניחה שכל מה שקשור בדת הוא שטות מגוחכת. אז היה צורך ליישב את הסתירה לכאורה: איך ייתכן שבן הזוג שלך, שאתה אוהב ומעריך, עושה משהו שנראה לך כל כך מיותר? בסוף הוא הבין, ואין סיבה שהוא יתעקש שאני אוכל חמץ בפסח, ואני לא מצפה ממנו להימנע מאכילת חמץ. אני לא חושב שהוא צריך 'להתחשב' בי. בגולה יהודים חיו בסביבות נוכריות עתירות חמץ ולא קרה כלום. זה צריך להיות הסטנדרט בארץ – חיה ותן לחיות. מצידי שאנשים ייקחו לחמניות ויפזרו אותן ברחוב בפסח. זה לא נוגע לי".
מצוינים וטור יצרו יחד מסורת משעשעת חדשה משלהם בפסח, כזו שמכירה בייחודיות של המצב שבו אנחנו נדרשים למזון נטול טעם במשך חג שלם. "פעם בשנה, בכל פסח, אנחנו מקפידים להזמין פיצה טבעונית ללא גלוטן. אנחנו קוראים לה 'הפיצה הכי אשכנזית בעולם'".
פורסם לראשונה: 07:32, 19.04.24
