סיפור האהבה של נתי לנקרי (38) ואלי אזולאי (48) אולי לא היה נולד לולא החוצפה והתעוזה של נתי, שמודה שכשאת הופכת לגרושה, כל הבושה נעלמת, וכבר לא אכפת לך לעשות את הצעד הראשון. "אחרי שהתגרשתי עברתי לקריית מוצקין עם הבן שלי ולא הכרתי שם אף אחד", היא נזכרת, ומודה שכדי להפיג את הבדידות, היא הצטרפה לקבוצת הגרושים-גרושות של העיר.
"באחת מהפעמים הצטרפתי למפגש קבוצתי של הקהילה, שנערך בבית קפה בעיר, שם פגשתי את אלי. הוא נכנס באיחור והתיישב בכיסא הפנוי שמולי. הוא הסביר שהוא איחר מפני שעזר לאבא שלו לסדר את חבלי הכביסה בבית, ואמרתי לו, 'רגע, רגע, מה אמרת? אתה יודע לתקן חבלי כביסה?'".
מצחיק.
"אלי השיב בחיוב, ושאלתי אותו אם יש אפשרות שהוא יבוא לתקן את שלי. כשאת נהיית גרושה, אין לך בושה", היא צוחקת.
נו, והוא הגיע?
"ברור! לא רק שהוא הגיע אליי, הוא אפילו הביא את אבא שלו, כדי שייתן לו יד עם החבלים", נתי מספרת ועדיין צוחקת. "למחרת הוא צלצל אליי, שאל איך החבלים והציע שיגיע לבדוק. הסכמתי בשמחה, ואז הוא שאל אותי איזה קפה יש לי בבית. אמרתי לו שכיאה למורה לאנגלית, יש לי בבית קפה נמס ממש כמו בחדר המורים, ואז הוא ענה שקפה כזה הוא בשום אופן לא ישתה, ושהוא יעבור בדרך לקנות קפה מגורען.
"כמובן שבסוף הוא השאיר את קופסת הקפה המגורען אצלי בבית, ואז נוצר בינינו שיח סביב הקפה. הוא היה שואל אותי, 'השארתי אצלך קפה, מה, לא תזמיני אותי לעוד קפה?', וכמובן שהזמנתי, אבל לא ידעתי אם אני בכלל מעוניינת בזוגיות".
לא הבנתי, אבל אמרת שאת זאת שהתחלת איתו.
"כן, אבל גם הסברתי לו שממש הרגע התגרשתי ושאני לא פנויה לזוגיות. הוא ענה בישירות שהוא רוצה להיות איתי ושהוא יחכה עד מתי שארצה. המשכתי והסברתי שאין לי זמן, שאני אמא, לומדת, עובדת ושורדת, אבל הוא לא ויתר והציע שנמשיך להיות חברים ושנצא יחד לאירועים של הקבוצה ושנעשה קמפינג עם הילדים, וכך היה".
"הסברתי לו שממש הרגע התגרשתי ושאני לא פנויה לזוגיות. הוא ענה שהוא רוצה להיות איתי ושהוא יחכה עד מתי שארצה. המשכתי והסברתי שאין לי זמן, שאני אמא, לומדת, עובדת ושורדת, אבל הוא לא ויתר והציע שנמשיך להיות חברים "
"לא האמנתי שאמצא אהבה מהסוג שלא ידעתי שקיים"
אלי, שהיה אז גרוש ואב לשני בנים, בגילי 18 ו-23, טוען שהוא שם לב לנוכחותה של נתי בשנייה שבה ראה אותה. "הייתי גרוש במשך שנתיים לפני שפגשתי את נתי. מיד הרגשתי איתה קליק, אבל לא האמנתי שזאת הולכת להיות אהבה מהסוג שלא ידעתי מעולם.
"ראיתי שכיף לנו ביחד ושהיא אשת שיחה, ואחרי שנתיים של הוללות, הרגשתי שנמאס לי לקום כל בוקר עם מישהי אחרת או לבד. אמרתי לעצמי שאומנם אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל אולי בכל זאת יהיה כאן משהו טוב. כמובן שזה היה מאתגר כי היא מיד שמה לי ברקס, ואמרה שהיא לא רוצה זוגיות".
נתי, למה לא רצית זוגיות?
"למען האמת, כשנפגשנו עוד לא קיבלתי את הגט, והרגשתי שהכול מאוד טרי. עוד לא רציתי להיכנס לזוגיות חדשה ורציתי לחוות קצת את החיים כרווקה, מה גם שבאמת הייתי מאוד עסוקה".
"אחרי שנתיים של הוללות, הרגשתי שנמאס לי לקום כל בוקר עם מישהי אחרת או לבד. אמרתי לעצמי שאומנם אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל אולי בכל זאת יהיה כאן משהו טוב"
ואז מה קרה?
"זה היה בדיוק ביום ההולדת שלו. הוא אמר לחברים בקבוצה שהוא חוגג יום הולדת באיזה בית קפה, וכמובן שהגעתי. ראיתי שם כמה אהבה הוא מקבל מכל החברים שהגיעו ועד כמה הוא אהוב.
"זה לא שלא ידעתי את זה קודם, אבל משהו באינטראקציה החברתית הזאת פשוט שבה אותי. כשניגשתי לאחל לו מזל טוב, הנשיקה כבר הייתה קצת יותר מידידותית. שלושה חודשים לאחר מכן הבאתי לו מתנה לראש השנה, מפתח לבית שלי, והשאר היסטוריה".
אז עברתם לגור ביחד?
"הסכמנו שאנחנו לא גרים ביחד, ושכל אחד ממשיך לגור בבית שלו. לפני שלוש שנים אלי החליט לעזוב את הדירה שהוא התגורר בה בשכירות, ועבר לגור בקראוון. הוא מעמיד אותו ליד הבית שלי, כך שאומנם רוב הזמן אנחנו כן ישנים ביחד, אבל מבחינתנו אנחנו לא גרים ביחד, ולאלי תמיד יש את המקום משלו, לנסוע ולטייל".
אלי: "מבחינתי, המעבר מידידות לזוגיות היה מאוד ברור, מכיוון שהיינו תקופה ארוכה בחברות מאוד טובה. גם החיבור עם הבן של נתי היה מדהים. עוד לפני שהפכנו לזוג, הייתי פוגש אותו במפגשים של הקבוצה, נותן לו יותר תשומת לב ומשחק איתו, וכך התחלנו להכיר".
נתי: "אומנם היה לי את המחסום הזה כי לא רציתי זוגיות, אבל אלי מהר מאוד כבש אותי במחוות ובדאגה לבן שלי. חודש אחרי שהכרנו, חגגתי לבן שלי יום הולדת בבית והייתי צריכה עזרה לוגיסטית בשינוע כיסאות ושולחנות. אלי עזר לי בהכול, ואפילו הפעיל את הילדים.
"בסופו של דבר, מכיוון שהחברות בינינו הייתה טובה מהרגע הראשון, ומפני שהיה לנו קשר כל כך טוב מבחינת כנות ותקשורת, המעבר לזוגיות היה טבעי. גם הסביבה שלנו אמרה שהגיע הזמן, שאנחנו תפורים זה לזו, ושזה היה צריך לקרות מזמן".
מה למדתם על עצמכם מפרק א'?
אלי: "בשונה מפרק א', הפעם אנחנו חברים ואנשי סוד האחד של השנייה. אם אני רוצה בסוף שבוע לצאת לטיול ג'יפים או שנתי רוצה לבלות עם חברות שלה, שנינו מיד מבינים שלכל אחד יש את המקום שלו, ולדעתי זה תורם המון לזוגיות בינינו. בנוסף, למדתי להתעקש על דברים שחשובים לי ולהגיד בקול את כל מה שמציק לי. הבנתי שאני יכול לומר כל דבר, כל עוד זה בנועם וברוגע, ואז הכול נראה אחרת".
נתי: "גם אני למדתי לעמוד על שלי. לצערי, בפרק א' התנהלתי קצת כמו קורבן. היה לי ביטחון עצמי מאוד נמוך ונתתי לבן הזוג לשלוט ולהחליט עבורי. על כל דבר שהוא היה אומר או עושה, הייתי אומרת 'אמן'. אז למדתי לשים את עצמי במקום הראשון ולהיות קודם כל עבור עצמי. חשוב לי להיות שלמה עם כל החלטה שאני עושה, וזה עובד. חוץ מזה, גם הוא מסופק שהוא עומד על שלו ושאני מקבלת אותו כמו שהוא".
מקסים.
"ברור שיש חיכוכים ומחלוקות, אבל ברגע שיש תקשורת טובה, אפשר בקלות להגיע להבנות".
"בפרק א' היה לי ביטחון עצמי מאוד נמוך ונתתי לבן הזוג לשלוט ולהחליט עבורי. למדתי לשים את עצמי במקום הראשון והיום חשוב לי להיות שלמה עם כל החלטה שאני עושה"
אילו עוד דברים השתנו מפרק א'?
"אנחנו נותנים הרבה ספייס האחד לשנייה. זה אומר שיש לנו מחויבות ואהבה מאוד גדולה, אבל שנינו מרגישים חופשיים במערכת היחסים. כל אחד מאיתנו חי את חייו לצד הזמן שביחד. זה שונה בתכלית מהזוגיות שהייתה לשנינו בפרק א'".
"היום אגב אני פונדקאית", מוסיפה נתי. "כשהכרתי את אלי, עוד לפני שהפכנו לזוג, אמרתי לו שיש לי חלום להעניק ילד לזוג שלא יכול להביא ילדים לעולם. אמרתי לו שהוא יכול להיות לצידי ולתמוך או לבחור שלא לעשות זאת, אבל שזה חלום שלא אוותר עליו".
איך הוא הגיב?
"הוא אמר לי שאם יש לי חלום, הוא יעשה הכול כדי לעזור לי להגשים אותו, וכשהתחלתי את תהליך הפונדקאות הוא באמת תמך בי באופן מוחלט. במשך שש שנים אני ברכבת הרים של תרופות, טיפולים, הורמונים ושינויים במצב הרוח, ואלי מלווה, מכיל ותומך בצורה מלאה.
"כשנאלצתי להיעדר מהבית או לנסוע נסיעות ארוכות למרכז, הוא שמר על הבן שלי. היו גם תקופות שהיה איסור מוחלט על קיום יחסי מין, והוא קיבל הכול בהבנה. צריך להוריד בפניו את הכובע. היום אני בחופשת לידה אחרי שילדתי ביום העצמאות האחרון. אלי ליווה אותי לאורך כל ההיריון, תמך ועזר לי בכל דבר. עברנו חתיכת מסע".
וואו. מרגש כל כך.
אלי: "בעיקר התרגשתי כשנתי העירה אותי באחת בלילה ואמרה לי שירדו לה המים".
"היו גם תקופות שהיה איסור מוחלט על קיום יחסי מין, והוא קיבל הכול בהבנה. צריך להוריד בפניו את הכובע"
נתי, איך זה להיות פונדקאית?
"אני מאמינה שכשיש לך חלום את צריכה להגשים אותו ויהי מה, וזה היה החלום שלי. יש שני משפטים שמלווים אותי הרבה שנים: האחד הוא שאין דבר העומד בפני הרצון, והשני הוא שמחשבה מייצרת מציאות, ואלו המשפטים שליוו אותי כשבחרתי בתהליך הפונדקאות.
"הדרך לא הייתה פשוטה. במשך שש שנים היו לי הרבה כישלונות, עליות וירידות, מצבי רוח ועצבים, עברתי הפלה של תאומים, אבל מרגע שנכנסתי להיריון הייתי באופוריה. אף על פי שהקאתי בלי סוף, ולמרות הכאבים בגב ותחושת כבדות, היה לי כיף לראות את הבטן גדלה, לשלוח תמונות לאמא המיועדת ולהראות לה איך הבטן זזה".
איך את מרגישה כשאת עוברת לידה אבל חוזרת הביתה בידיים ריקות?
"האמת שרציתי כבר להחזיר את התינוקת להורים, לסיים עם הפרויקט ולחזור לחיים השפויים שלי. בנוסף, הפכתי להיות חברה טובה של ההורים. האישה הייתה מאושפזת במחלקת יולדות ואני במחלקת נשים, ומדי יום היינו נפגשות, והמשכתי להחזיק את התינוקת.
"היום אנחנו שומרות על קשר. היא שולחת לי תמונות של התינוקת, ואפילו קבענו להיפגש, כך שלמעשה לא הרגשתי פרידה מהתינוקת, וגם אם תהיה פרידה, אני אהיה בסדר. אני מרגישה סיפוק והגשמה מהתהליך ולא צריכה עוד מעבר לזה".
אלי, איך אתה הרגשת בתוך כל התהליך הזה?
אלי: "זה לא קל ולפעמים מפריע, אבל המטרה מקדשת את האמצעים, אז עושים הכול בשביל שהתהליך יצליח, גם אם זה אומר להתאפק ולא לעשות סקס. מבחינתי, הייתי כול כולי בתהליך, כי זה משהו שבער גם בי. כשהייתי ילד המשפחה שלי שימשה כמשפחת אומנה לילדים אחרים, ואפילו אימצנו שני ילדים. אני מרגיש סיפוק שנתתי מעצמי כדי שזוג יזכה לילד.
"בעבר הרגשתי שהרצונות והשאיפות שלי לא נלקחים בחשבון. לתחושתי, ביטלו אותי לגמרי. לכן ברגע שנתי אמרה לי שזה החלום שלה, הצעתי שנגשים אותו. לא רק שאנחנו תומכים האחד בשני בהגשמת החלומות שלנו, אלה אנחנו גם עוזרים בפועל, מייעצים וגורמים לזה לקרות".
לא היה לך מוזר שנתי בהיריון, אבל לא ממך?
"מתחילת הדרך שלנו ביחד ידענו שלא נרצה להביא לעולם ילד משותף, אז מהבחינה הזאת זה היה בסדר. חוץ מזה, בעיניי היריון זה סקסי בטירוף".
איזו עצה הייתם נותנים לזוגות לאור הניסיון שלכם?
"תהיו חברים לפני הכול. כשאתם חברים אתם מבינים את הצרכים של האדם שמולכם, עוד לפני שהוא בן זוג", אומר אלי, ונתי ממהרת לחזק: "בדיוק. אני מרגישה שאלי ממש מכיר ורואה אותי. אנחנו מקפידים על תקשורת טובה, אומרים בדיוק מה יושב לנו על הלב, מה אנחנו חושבים ומרגישים, ולא נותנים לצד השני לנחש. הקלפים על השולחן, גם אם זה לא תמיד נעים לשמוע".
