בדיוק סיימתם לאכול את ארוחת הערב. הילדים כבר ישנים בחדרים שלהם. אתם מפנים את הצלחות האחרונות שעוד נותרו על השולחן, עדיין כועסים מעט על הוויכוח שניהלתם יחד בצהריים. לפתע, סירנה עולה ויורדת מפלחת את האוויר. בשבריר שנייה, כל המציאות משתנה. את ממהרת לתפוס את מבטו של בן זוגך, יד אוחזת ביד, והנה אתם כבר מזנקים יחד למסדרון, מעבירים את הילדים לחדר של שי, שם נמצא הממ"ד. אתם מתיישבים על המיטה וחצי הקטנה עם המצעים של ספיידרמן, מביטים זה על זו, לראשונה מתחילת היום, ועושים זאת ברכות ובידיעה שאתם מוגנים. יש לכם האחד את השנייה באש ובמים, משפחה אחת מלוכדת שיכולה להפיל הר.
בשנה האחרונה הפכו רגעים כאלה לשגרה עבור זוגות רבים בישראל. מקריית שמונה ועד שדרות, מתל אביב ועד ירושלים, אהבה נבחנה מול חרבות מברזל, כשזוגות מצאו את עצמם ניצבים מול מציאות חדשה ומעוררת חרדה, שכולה שינויים: פינוי לבית מלון, גיוס למילואים ולעיתים אף אובדן בל יתואר וקרובים חטופים. מה מאפשר לבני זוג להמשיך עם השגרה ולתפקד בצורה הגיונית ושקולה גם ברגעים מורכבים ומבעיתים כל כך? המטפלים ד"ר עירית קליינר פז, פרופ' רחל דקל וד"ר רון ניסים קוראים לזה "חוסן זוגי".
ד"ר קליינר פז: "אצל חלק מהזוגות התרחש קושי גדול להיות אמפתיים האחד כלפי השני, להיות קרובים ולתת כתף, כי שני בני הזוג נזקקו פתאום לכתף. נוצרה אפילו מין תחרות כזאת, של מי יותר מסכן ומי סובל יותר"
"אחוז הזוגות שמתנהלים ברוגע ובחוסן בימי שגרה הוא לא גדול. הרוב - לא קל להם. לא קל לבני אדם לחיות בזוג, גם בלי קשר למלחמה", אומרת ד"ר עירית קליינר פז, פסיכולוגית קלינית, מטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת המסלול לטיפול זוגי פסיכואנליטי באוניברסיטת תל אביב ומחברת הספר "הלא מודע הזוגי". "זוגיות היא מצב שאת כל הזמן צריכה להתחשב באחר, להיות מוכנה לשמוע על צרכים שונים משלך, ולהיתקל במצבים שאת לא מוכנה להם. תוסיפי מלחמה וקיבלת אתגר".
למה הכוונה?
"אין זוג שלא הושפע ומושפע מהמלחמה הזאת. היא פגשה את כולנו בכל מיני מצבים. קודם כל, בהיפרדות - היו כל מיני פרידות זמניות בין זוגות השנה, שלא היו לפני כן. בני זוג שיצאו למילואים ארוכים - חלקם עדיין שם, אנשים שהתנדבו, זוגות שפונו מביתם ונאלצו להתרגל לבית זמני וחדש – שעבור הרבה מהם הפך למעמסה כלכלית גדולה; שלא לדבר על הצורך להקל על הילדים שנמצאים כעת בבית ספר חדש, בסביבה חדשה. המצבים החדשים האלה מייצרים הרבה מאוד סטרס, ובגלל שכל אחד מבני הזוג עלול לנקוט אסטרטגיית התמודדות אחרת, נוצר מרחק. לעיתים המרחק מביא עמו ריחוק רגשי".
איך ריחוק רגשי מתבטא?
"אצל חלק מהזוגות התרחש קושי גדול להיות אמפתיים האחד כלפי השני, להיות קרובים ולתת כתף, כי שני בני הזוג נזקקו פתאום לכתף. נוצרה אפילו מין תחרות כזאת, של מי יותר מסכן ומי סובל יותר".
מישהי שראיינתי אמרה לי שבאחת משיחות הטלפון שקיימה עם בן זוגה שבמילואים, היא התלוננה בפניו שהיא צריכה עכשיו לדאוג לבדה לארבעה ילדים. בתגובה הוא ענה לה, "אז מה, אני שומר על 50 ילדים". כלומר, אני שומר עכשיו על פלוגה שלמה, מה את מתלוננת בפניי על הבעיות שלך.
"יש ביטוי ששמעתי לאחרונה בהרצאה, שנקרא 'קורבנות תחרותית'. אלו מצבים שמופיעים בכל מיני אזורים בחיים שלנו, לא רק בזוגיות, שאנשים ככה מתחרים על הסבל. זה גם מושג שקיים במדינות כמו ישראל ופלסטין, שגם מתחרות על מי מהן סבל יותר לאורך ההיסטוריה.
"כשאדם באופן אישי נמצא במצוקה, הוא מה שנקרא 'נכנס לרגרסיה'. הוא עלול להזדקק פתאום להרבה יותר תמיכה, להפוך ליותר מצוקתי. כששניים כאלה מסתובבים בבית, עם חרדות, דכדוך, אובדן - כל הרגשות הקשים שמלווים עכשיו אנשים - אז קשה הרבה יותר להיות בן זוג שפנוי להיות אמפתי, להקשיב, להציע לצאת, לעזור ולתמוך. המצב הזה מחליש. זאת טראומה מתמשכת.
5 צפייה בגלריה
הפגנה נגד המהפכה המשפטית בהרצליה. "אנשים הגיעו מראש למלחמה הזאת כשהם מוחלשים"
(צילום: יורם זינגר)
"צריך לזכור גם שהרבה אנשים מראש הגיעו מוחלשים ל-7 באוקטובר, אחרי שנה של מחאה חברתית והפגנות, ותחושה גם ככה של חוסר ביטחון קיומי. בעצם מה שאני רואה זה שגם זוג שזה לא פגע בו באופן אישי עדיין מושפע מאוד מהמצב, מהסטרס המתמשך, או פשוט מעצם העובדה שכל השגרה שלו נפגעה.
"יש גם הרבה נזק עקיף. מספיק לראות את הסרטונים או לשמוע את הזוועות שקרו ב-7 באוקטובר כדי שניפגע מזה. אנחנו מדינה שהיא מאוד משפחתית, כולם מכירים מישהו שמכיר מישהו שנפגע. לכך מצטרפת התחושה, בלי קשר לדעות פוליטיות, שהצבא פישל ושהממשלה לא מספיק פועלת, ואנחנו כבר מרגישים כמו ילדים שההורים שלהם לא מתפקדים. זה מייצר כל כך הרבה חרדה, לא צריך פגיעה ישירה בשביל לחוות את זה.
ד"ר קליינר פז: "יכולת לשמוע כמעט מכל אחד הרגשת אשמה. שאני חיה, שבסדר לי, שילדיי במקום בטוח, שלא פינו אותי. קהילה שרואה אחרים סובלים ומשלמים מחירים צדדיים - מהר מאוד מופיעה אצלה תחושת אשמה, סוג של אשמת ניצולים, אשמה של מי שפחות רע לו"
"עוד משהו שאני מזהה זה המון אשמה. זה היה מאוד מוזר לראות כמה גוונים חדשים של אשמה מופיעים אצל אנשים אחרי 7 באוקטובר. מי שהיה חייל בעזה לפעמים הרגיש אשם שהחבר שלו נהרג או שהחבר שלו עבד קשה יותר או הסתכן יותר. מי שאיבד מישהו, מרגיש אשם שהוא נשאר בחיים.
"יכולת לשמוע כמעט מכל אחד הרגשת אשמה. שאני חיה, שבסדר לי, שילדיי במקום בטוח, שלא פינו אותי. קהילה שרואה אחרים סובלים ומשלמים מחירים צדדיים - מהר מאוד מופיעה אצלה תחושת אשמה, סוג של אשמת ניצולים, אשמה של מי שפחות רע לו. בגלל שזה מצב של מתח מתמשך, אז גם כל הרגשות השליליים מתמשכים: אשמה, כעס, עצב, פחד, זה ממש פוגע בבריאות, לא רק הנפשית, גם הפיזית, וכל דבר כזה פוגע ביכולת שלי לתת כתף לאחרים, להיות שם עבור בני הזוג והילדים.
"בנוסף, לאורך כל השנה הזאת בני זוג נדרשו להתמודד עם משימות מאוד קשות - להסביר לילדים מהו אובדן, להסביר לילדים מה זה ילדים חטופים, ואז הזוגיות גם נדרשת לקבל החלטות קשות. זה בעצם מייצר עוד קו, עוד קונפליקטים לקונפליקטים הקיימים גם ככה".
באילו קונפליקטים חדשים נתקלת השנה?
"הקונפליקט שאני נתקלתי בו ועדיין נפוץ מאוד בקרב זוגות הוא 'לנסוע או לא לנסוע'. אנחנו יודעים שלבעלי חיים וגם לבני אדם יש תגובות אוטומטיות במצבי סכנה. הן נקראות 'פלייט, פייט ופריז' (Flight, fight and freeze). אז קורה הרבה לאחרונה שבתוך זוג אחד מישהו מרגיש שחייבים לטוס תרתי משמע, לקחת טיסה ולהסתלק מפה, אם זה לתקופה מסוימת או ממש לעזוב, ומישהו אחר הוא בתגובת Fight - 'מה פתאום ללכת? צריך להילחם. צריך להתגייס למילואים או להתנדב'.
"אז זה קונפליקט שאני פוגשת לא מעט, וזה ממש משפט שלמה. קשה נורא להחליט החלטה כל כך קרדינלית כמו הגירה, כשאחד מרגיש שחייבים לעזוב עכשיו, שאנחנו לא יכולים לגדל פה ילדים, ואצל השני זה 'מה פתאום, זאת המדינה שלי'. שניהם צודקים, מה שנקרא, ואז זה הכי קשה".
ד"ר ניסים: "חוסן זוגי הוא היכולת של זוג להתמודד עם אתגרים וקשיים, ליפול ולקום. זה לא אומר שהוא לא יחווה קשיים או כאב, אלא שלמרות הקשיים הזוג החזק יצליח לנווט יחד את הדרך ולצמוח מהקושי"
איך פותרים קונפליקט כזה?
"החוכמה היא להכיל את הקונפליקט לא בצורה של ריב ולא בצורה של מאבק כוחות, ובטח שלא דרך פעולות אימפולסיביות כמו שפתאום אחד נוסע, אלא בהבנה שטובת המערכת המשפחתית היא שההורים קודם כל לא יתחרפנו, סליחה על השפה הפשוטה. זה אומר שאני מבינה שבן זוגי או בת זוגי כרגע מגיבים אחרת למצב הזה, ושזה בסדר, זה נורמלי. אני חייבת להתחשב בזה ולהתייחס לזה, כמו שהיינו עושים בימים יותר רגועים. זה מה שנקרא 'חוסן זוגי'".
למה הכוונה?
"חוסן זוגי, בדומה לחוסן האישי, הוא למעשה היכולת של זוג להתמודד עם אתגרים וקשיים, 'ליפול ולקום'", אומר ד"ר רון ניסים, פסיכולוג קליני ומטפל זוגי ומשפחתי מוסמך. "זה לא אומר שהוא לא יחווה קשיים או כאב, אלא שלמרות הקשיים הזוג החזק יצליח לנווט יחד את הדרך ולצמוח מהקושי".
"כשאחד מבני הזוג רוצה לברוח והשני רוצה להישאר, והזוג לא מצליח להתמודד בתור צוות עם הדבר הזה, החוסן הזוגי שלו נחלש", מסבירה פרופ' רחל דקל, מנהלת מיזם אדוות להחלמה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. "לעומת זאת, זוג שיושב ביחד, מדבר, מחליט ומגבה אחד את השני - עובד כצוות. זוג כזה נותן ביטחון, גם רגשי וגם קונקרטי. יש תחושה של כל אחד מבני הזוג שיש על מי לסמוך. שהאחר שם בשבילך ושאת שם בשבילו".
ד"ר ניסים: "כשפועלים יחד, הזוגיות היא בעצמה מקור משמעותי לחוסן, במיוחד בעיתות משבר. הקשר הזוגי יכול לשמש כ'אי של ביטחון', שבו בני הזוג חווים הדדיות, רוך, אמפתיה, כבוד וביטחון"
"חוסן לא אומר שיש פתרונות פשוטים לכל קונפליקט", מבהירה ד"ר קליינר-פז. "זה פשוט אומר שאנחנו מספיק מצליחים להחזיק את עצמנו ואת עוצמת רגשותינו כלפי דברים, ושומרים על איזושהי הסתכלות יותר בוגרת, ששייכת לתקופות רגועות יותר.
"חוסן זוגי אומר להתחשב, לחשוב ביחד, לנהל דיאלוג, לנסות לקבל החלטות בצורה מושכלת ומשותפת. זאת זוגיות שקודם כל מבינה שאין הוקוס פוקוס, ובשביל למצוא פתרון שהוא טוב לכולם צריך לחשוב טוב-טוב, להתייעץ, לשבור את הראש, ללכת האחד לקראת השני. זה להמשיך למלא את התפקיד שלנו כהורים, כאנשים בעבודה. הנה, אפילו ההיבט הכלכלי - זוג עם חוסן טוב מבין שהוא לא יכול עכשיו לקחת מלון באירופה לחודשיים-שלושה. הוא צריך לחשוב איך הוא יעבוד, איך הם ישמרו על המסגרת הכלכלית.
"רגשות שליליים, בעיקר חרדה, גורמים לנו לפעמים לפעול בצורה אימפולסיבית. חוסן זוגי אומר שגם אם ממש בא לי עכשיו לחטוף את הילדים ולברוח איתם למלון בפריז, כי רק שם אני ארגיש בטוחה, ובן הזוג שלי לא מוכן, או דורש שאני אעצור ושנחשוב על זה, אז לעשות את מה שעושה אדם בוגר בזמן מלחמה ביחד, ולהמשיך לפעול יחד כמערכת. לא להתפצל לרצונות שונים".
"כשפועלים יחד, אז זוגיות היא בעצמה מקור משמעותי לחוסן, במיוחד בעיתות משבר", אומר ד"ר ניסים. "הקשר הזוגי יכול לשמש כ'אי של ביטחון', שבו בני הזוג חווים הדדיות, רוך, אמפתיה, כבוד וביטחון. הקשר מאפשר לבני הזוג לחוות חיבור ותמיכה הדדית, גם לנוכח קשיים ואתגרים משותפים".
פרופ' דקל: "יש מושג שנקרא באנגלית Weness. זאת אומרת, כמה אנחנו We. כמה אנחנו יחידה זוגית ומלוכדת שמתמודדת ביחד, ולא שני אנשים שכל אחד בשלו"
מהם התנאים שצריכים להתקיים בשביל שזוגיות תצליח להיות משאב של חוסן?
פרופ' דקל: "קודם כול, איכות הקשר לפני המלחמה. אם זוג נכנס לאירוע הזה בזוגיות טובה וחזקה, יש להם יותר סיכוי להתמודד יחד. אבל אם זוג הגיע למלחמה עם מורכבות, זה עלול להקשות על ההתמודדות המשותפת. תנאי נוסף וחשוב הוא מידת המחויבות לקשר. לדעתי, אנשים שרוצים להיות יחד ולהתמודד יחד יתאמצו על הקרבה ביניהם, גם בזמנים קשים. אבל זוג שהוא מפוצל, חושב על פרידה או שיש פערים מאוד גדולים במחויבות לקשר, ימצא את זה יותר קשה.
"יש מושג שנקרא באנגלית Weness. זאת אומרת, כמה אנחנו We. כמה אנחנו יחידה זוגית ומלוכדת שמתמודדת ביחד, ולא שני אנשים שכל אחד בשלו. התנאים הם תקשורת זוגית טובה, קבלה או תיקוף רגשי, והכרה בחוויות השונות. למשל זוג שחווה שכול - אירוע מטלטל ומשנה חיים שהוא כמובן לא צפוי. כל אחד מבני הזוג מתמודד בצורה אחרת. האבל והאובדן הם כל כך קשים, שלפעמים קשה להכיל את הדרך השונה שכל אחד מהם בוחר להתמודד איתה.
"אם הגבר ממלא את הבית בחפצים של הנצחה וזיכרון והאישה ממש לא רוצה את ההנצחה, כי עבורה זה רק מגביר את הכאב ומזכיר את המוות של הבן או הבת, אז הפער הזה בסגנונות ההתמודדות והקושי להכיל את סגנון ההתמודדות השונה עלולים ליצור מרחק".
לסיום, איך זוג יכול לעבוד על החוסן או לשמור על החוסן הזוגי שלו?
ד"ר קליינר-פז: "הוא יכול ללכת לטיפול זוגי, או לעשות לבד את העבודה החשובה הזאת של למשוך את התגובות שלנו מהמקום האוטומטי שלהן, בחזרה לתגובות שהן יותר בוגרות. למשל, במצב שבו שאני כועסת על הצד השני, וחושבת שהוא בוחר בהחלטה שגויה, עליי להרים את עצמי מהמקום שרואה את האחר כאויב, או כמישהו שמציע פתרונות מסוכנים, ולהזכיר לעצמי שזה בן הזוג שלי, שאני מכירה אותו, שהוא לא נגדי. זאת אומרת, לצאת מהמקום הקפריזי ולהזכיר לעצמי שאנחנו צוות ושאנחנו חייבים להמשיך לעבוד כצוות, גם אם בסוף הפתרון יהיה לפצל - אבל שזאת תהיה החלטה משותפת".
"זוג, כשהוא עובד ביחד, זה דבר חזק", מסכמת ד"ר קליינר-פז. "זה שני כוחות סוס. אלו שני אנשים עם חשיבה קצת שונה, שהרבה פעמים משלימים זה את זה. ברגע שבני הזוג חוזרים למקום שרואה את הדברים באופן מושכל, באופן שהוא לא רק רגשי, הם מתחזקים. אי אפשר לנטרל את הפחד כשיש מלחמה, אבל אפשר לשים לידו את ההיגיון, את שיקול הדעת, את הניסיון. לתת לכוחות האלה גם להשפיע על ההחלטות שלנו".
פורסם לראשונה: 11:18, 21.10.24
