"החברה הציונית-דתית מאוד ממוקדת משפחה וילדים. גם עכשיו, עם המלחמה והשכול, המשפחתיות מאוד מודגשת. לכן רווק בן 40 בחברה הזאת, יכול להרגיש בדידות מאוד גדולה בעולם", אומר ד"ר ארי אנגלברג (57), סוציולוג ומרצה בכיר בחוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית הדסה ירושלים.
במחקרו החדש, ד"ר אנגלברג בחן את השינויים הגדולים שחלו בציונות הדתית בהתייחסותה לחיפוש אהבה, ואת האפיקים אליהם רווקים ורווקות דתיים פונים כדי לקבל עזרה ועצות במסע שלהם למציאת האחד או האחת. "לפי ממצאי המחקר הנוכחי, לפני עשרים שנה נותני העצות לרווקים ורווקות היו כמעט תמיד רבנים, מחנכים ומחנכות. היום יש הרבה יותר נשים בתמונה, אפילו רוב נשי", הוא מסביר. "בנוסף, רוב נותני העצות הם אנשי מקצועות טיפוליים כמו קואצ'רים, פסיכולוגיים וכדומה.
"רבנים סברו שלא צריך להתאהב ורק אז להתחתן, אלא להתחתן ואז להשקיע עבודה רגשית בנישואים. התפיסה הייתה שאם יצאת עם יותר מחמש בחורות ולא הכרת את האחת שלך, אז יש לך בעיה"
"בזמנו, כשהרבנים נתקלו בבעיה של רווקות מאוחרת, הם נשענו על מה שכתבו רבנים חרדים אחרי השואה, כדי לפתור את הבעיה. הדגש היה איך לא לחפש התאהבות - כי זהו סמן של שטחיות מערבית, שרק מסנוורת וגורמת לאיבוד הדעת. הם סברו שלא צריך להתאהב ורק אז להתחתן, אלא להתחתן ואז להשקיע עבודה רגשית בנישואים. התפיסה הייתה שאם יצאת עם יותר מחמש בחורות ולא הכרת את האחת שלך, אז יש לך בעיה.
"ההנחה הייתה שזה תהליך שמאוד דומה לאמא ותינוק: תהיו בנתינה ותתגברו על היצר הרע כשתדאגו לאחר. כך האישה תתחיל לאהוב את הגבר והוא אותה, והאהבה תפרח, כשהדגש הוא על עבודת המידות.
3 צפייה בגלריה
ד"ר ארי אנגלברג
ד"ר ארי אנגלברג
ד"ר ארי אנגלברג. הציונות הדתית הושפעה מסדרות כמו 'סרוגים', 'סיינפלד' ו'חברים'
(צילום: אוסף פרטי)
"בתחילת שנות האלפיים בציונות הדתית עדיין היו רבנים שכתבו ספרים על התאהבות כמושג רדוד שקיים רק בהוליווד. הם טענו שיש להתרכז באהבה ולא בהתאהבות, שהיא קצרת מועד וחולפת. למעשה, היה כאן מסר כפול של רבנים: ייעוץ פרקטי לרווק, לצד ביקורת תקיפה של החילוניות האמריקאית הרדודה והשטחית לעומת תפיסת העולם העמוקה של היהדות. הדגש היה המאבק בתרבות המערב, כי היא זו שגרמה להסתבכות של רווקים. אז הרבנים נאבקו בהתאהבות, אבל הם לא היו משכנעים מספיק, או שהם נפלו על אוזניים ערלות".
כלומר, למרות הכול, רווקים ורווקות עדיין רצו להתאהב לפני החתונה? "נכון. היו בחורי ישיבה צעירים שהתחתנו בגיל צעיר בתחילת שנות האלפיים, אבל גם הרבה נחשפו לדברי אנשי המקצוע וזה לא עניין אותם. יותר מזה, היו הרבה רווקים שראיינתי ומבחינתם, 'אם לא התאהבתי, אני לא מתחתן'. היום, לעומת זאת, כבר לא מדברים על התאהבות כדבר שאינו חשוב, אלא כמסע רוחני. אדם נמצא במסע רוחני וגם פסיכולוגי ואי אפשר להפריד בין הפסיכולוגי לרוחני, כי הקב"ה יודע מה מדויק בשביל כל אחד, והוא מוביל אותו במסע שלו. זה המסר שמעבירים היום הרבה רבנים, ביניהם הרב יעקב ורשבסקי, שהוא 'הרב של הלב', וזהו מסר שהרבה יותר נעים לשמוע, במיוחד אם הגעת לגיל שלושים או ארבעים ועודך רווק. אתה רוצה לשמוע שהדרך שעברת לא הייתה לחינם. היום בציונות הדתית יש הרבה יותר גיוון, קבלת האחר והכלה".
מה לגבי שמירת נגיעה? "ביחס לעבירות דתיות בתחום המיני, נמצא שדמויות הסמכות מוסיפות להציב את 'שמירת הנגיעה' כיעד דתי-רוחני, אך ישנה הכלה רבה יותר מבעבר כלפי ה'נכשלים' בתחום זה. צריך להבין שרווקים ורווקות שראיינתי סיפרו שהם גדלו על הסדרה 'סרוגים' שעסקה ב'ביצה', היכן שיש ריכוז של רווקים ורווקות דתיים באזורים מסוימים כמו בירושלים, גבעת שמואל או תל אביב. שם שוכרים דירות, אומנם בנים ובנות בנפרד, אבל כן נפגשים באופן חופשי ויוצאים לדייטים, מקיימים ארוחות משותפות, מסיבות ואירועים שונים, ובדרך הזו מתחילים פחות לשמור מגע.
"חלק ממה שקורה בביצות הוא שלא שומרים נגיעה כבעבר כבר מגיל צעיר מאוד - בערך מגיל 25, ואלו ששומרים אחרי גיל שלושים הם מעטים. סיבה עיקרית לכך היא שהמון צעירים וגם דתיים נחשפו כבר בגיל ההתבגרות לפורנו, בגלל שהיום הכול זמין, נגיש ומהיר ברשתות ובאינטרנט. אציין שגם יש יותר פתיחות ושיח בנושא של תקיפות והטרדות מיניות שקורות יותר לנשים בשירות לאומי או בדייטים".
"חלק ממה שקורה בביצות הוא שלא שומרים נגיעה כבעבר כבר מגיל צעיר מאוד - בערך מגיל 25, ואלו ששומרים אחרי גיל שלושים הם מעטים"
מתי התחילה "בעיית הרווקות" בציונות הדתית ומדוע? "בעבר לא הייתה בעיה של רווקות, כי ברוב קהילות ישראל במאה ה-19 ההורים בחרו לילדים שידוך. ברגע שהגיעה המודרנה, הכול התחיל להשתנות. עם הזמן, גם בחברה היהודית-דתית הדברים משתנים בהדרגתיות, ותנועת ההשכלה תוקפת ביהדות המסורתית את נושא השידוכים.
"אחרי השואה, היהדות החרדית עוזבת את אירופה ומוצאת את עצמה בסביבה מודרנית, אך מקימה גטו כלפי חוץ. בשנות החמישים השידוכים עדיין לא נעלמו, אבל מי שגדל בציונות דתית כן ציפה להתאהב וזה קרה רוב הזמן די מהר, כי היה גרעין דתי, ומתוכו התחתנו האחד עם השני.
"כלומר, הדור של ההורים או הסבא והסבתא כן חיפשו עצמאית, אבל היו פחות דרישות וציפיות מבן הזוג, וגם כשההורים הפסיקו להחליט, נשארה התפיסה שנישואים הם מוסד ובזה התרכזו, למרות הרצון לרגש ולהתאהבות.
"למעשה, הרווקות התחילה לבלוט ולבצבץ בעיני החברה בשנות האלפיים, כשאנשים נחשפו לסדרות טלוויזיה כמו 'חברים' ו'סיינפלד', ואלו הביאו למודעות את הרעיון של דירות רווקים בעיר. עד אז, גם בארה"ב רוב האנשים התחתנו בקולג' ורווק בעיר הגדולה היה בודד.

3 צפייה בגלריה
זוג דתי מחזיק ידיים
זוג דתי מחזיק ידיים
זוג דתי אילוסטרציה. "היום אנשים רוצים ליהנות מהחיים ולא רק להקים משפחה"
(צילום: Shutterstock)
ד"ר ארי אנגלברג מספר שאת המילה 'זוגיות' לא מוצאים בעברית לפני 120 שנה, וגם לא את המילים 'אינטימיות רגשית'. "לפני שלושים שנה אף אחד לא פנה לייעוץ זוגי. היום, גם כשבן אדם נמצא בזוג, הסיפור הוא מאוד עליו: עם מה הוא יכול להתמודד, עם מה לא, וכדומה. כלומר, אינדיבידואליזציה היא לא רק האדם לבדו אלא מיקוד פסיכולוגי בצרכים של האדם", הוא מסביר.
"תרבות המערב התחילה לחלחל מארה"ב, כמו שהיום תנועת 'מי-טו' חלחלה גם אל הציונות הדתית, כי אנחנו חלק מתרבות גלובלית. באופן דומה גם גיל הנישואים מתחיל לעלות במעמד הבינוני-גבוה, ואנשים רוצים ליהנות מהחיים ולא רק להקים משפחה, ובכל זאת גיל הנשואים נשאר יחסית צעיר בחברה הדתית".
"הרווקות התחילה לבלוט ולבצבץ בעיני החברה בשנות האלפיים, כשאנשים נחשפו לסדרות טלוויזיה כמו 'חברים' ו'סיינפלד', ואלו הביאו למודעות את הרעיון של דירות רווקים בעיר. עד אז, גם בארה"ב רוב האנשים התחתנו בקולג' ורווק בעיר הגדולה היה בודד"
מדוע אין שינוי מהותי בגיל הנישואים? "רווקים ורווקות עדיין רוצים להכיר בגיל צעיר, כי הם נרתעים מלהיתקע ברווקות המון שנים. מעבר לכך, יש מוסדות השכלה כמו בר אילן, שיש להם מדרשה ומלגות, דווקא בגלל שהחברה רוצה שהם יתחתנו בגיל צעיר, אז היא משקיעה יותר משאבים ומאמצים לצורך כך".
כלומר, החברה הציונות-דתית נרתמת כולה לעזור בבעיית הרווקות? "נכון. אצל החברה הציונית-דתית רווקות נתפסה כבעיה חברתית ברורה של הציונית הדתית כולה, לעומת החברה החילונית, ששם זה נתפס כבעיה אישית בלבד. כסוציולוג, חקרתי מה זה אומר על החברה: מדוע החברה החילונית לא תופסת את הרווקות כבעיה חברתית, ואילו הציונית הדתית כן, וגם איך ניגשת החברה הציונית-דתית לפתור זאת במאמצים אינטנסיביים.
"צריך להבין שלחברה הציונית-דתית לא נוח עם הרווקים והרווקות, כי הם מאמינים שזה לטובתם להתחתן ולהקים משפחה, כחלק מיהדות נכונה. לצורך פתרון בעיית הרווקות הוקמו בציונות הדתית ארגונים ומוסדות ללא כוונות רווח, שמארגנים אירועים ונרתמים למאמץ החברתי, לעומת החברה החילונית ששם אין מאמצים כאלו".

"עודני רווק ועם השנים זה רק נהיה קשה יותר"

אחרי התואר הראשון שלו בפסיכולוגיה והיסטוריה יהודית, והתואר השני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ד"ר ארי אנגלברג היה צריך לבחור נושא לדוקטורט. "יכולתי כמו רבים אחרים לבחור מקומות רחוקים בעולם, אך נמשכתי לחקר עצמי והסביבה שלי. אני בוגר ישיבת הסדר, ישיבת הכותל, וגדלתי בבית דתי. הייתי רווק לא צעיר, בן 35, כשחיפשתי נושא לדוקטורט, ונושא הרווקות נראה לי מעניין בפני עצמו. היה לי קל לראיין רווקים שהיו בסביבתי והרגישו איתי בנוח. מצד שני, המחקר עצמו היה מאוד מרוחק ממני אישית, במובן שלא סיפרתי על עצמי שום דבר ממה שעבר עליי בחיי האישיים. המטרה הייתה להבין מה רווקים ורווקות אומרים ומרגישים, וגם מה אומרים להם אנשי המקצוע".
3 צפייה בגלריה
ד"ר ארי אנגלברג
ד"ר ארי אנגלברג
ד"ר ארי אנגלברג. עדיין רווק ועם השנים זה נהיה קשה יותר
(צילום: אוסף פרטי)
מה היו התחושות באותו הזמן כרווק בן 35 במגזר הציוני הדתי? "עודני רווק, ועם השנים זה נהיה קשה יותר. בשנות המילניום זה היה פחות קשה כי היה שלב שמאוד נהניתי. בראש שלי תמיד חשבתי שאני רוצה להתחתן, אבל בגיל 30 כשהגעתי ל'ביצה', השכונה של הרווקים והרווקות הדתיים, במיוחד אחרי שהיו לי נעורים לא טובים מבחינה חברתית, הפכתי פתאום לפופולרי, וחוויתי הווי חברתי וארוחות משותפות של בנים ובנות ביחד, וזה היה כיף.
"עם הזמן, אתה כבר הופך ליוצא דופן, והרווקות שלך הופכת לדבר מוזר בעיניי הסביבה. בכלל החברה הישראלית מתייחסת לרווקות בגיל מאוחר כאל משהו מוזר או קשה, בגלל שזו חברה משפחתית. זה טמון גם בשפה: בשפה האנגלית אין הבדל בין גרוש לרווק והוא נקרא 'סינגל', ואילו בארץ ההבדל נורא בולט בין השניים.
"כשאנשים מזדהים במעגלים חברתיים, הם מציגים עצמם קודם כהורים, ואז בהגדרתם המקצועית. בדורות הקודמים זה לא היה ככה, כי להורים היה פחות זמן עם הילדים, והתפקיד ההורי לא היה חלק מהזהות. בחברה המערבית אדם תקין זה אדם שהקים משפחה, וזה לא משנה אם הוא הומוסקסואל או לא. בסוציולוגיה, ביחס למדינות מערב, החברה הישראלית היא הכי משפחתית והדגש הוא שמי שאין לו משפחה, אז הוא יוצא דופן ויותר קשה לו".
"בעבר", מסכם ד"ר אנגלברג, "לא היה ציפיות כמו היום ומושגים כמו אינטימיות רגשית, שותפות וחברות לא היו בשיח. הנישואים החזיקו מעמד רוב הזמן, כי הם נתפסו כמוסד שמנהל את החיים, כמו שיש בית כנסת. אבל המודרנה המאוחרת מתבטאת בהתגברות של האינדיבידואליזם, והנישואים הפכו להיות יחידה נפרדת ומופרדת, כי אנחנו רוצים שבן הזוג יהיה גם חבר וגם מפרנס, גם יצחיק וגם יקשיב, והמיקוד בנישואים הוא על היחידה הזוגית, שנותנת משמעות לחיים שלנו. לא בטוח שבעבר אנשים חיפשו שיתקיימו בנישואים שלהם כל הדברים הללו".