במשך חמש שנים התעוררה יהודית קונפורטי מדי בוקר, כשהיא בוכייה וכואבת את פירוק הנישואים שהיו לה. בעלה עזב אותה אחרי 30 שנים ביחד, והיא התקשתה לקבל את הבשורה. אבל בוקר אחד היה שונה. יהודית כבר לא בכתה. נחתה עליה ההבנה שאם היא רוצה לשקם סוף-סוף את חייה, עליה לעשות מעשה בלתי שגרתי, שיעזור לה להתמודד עם הכאב והצער שהפכו לשגרת יומה.
המסקנה הייתה שעליה "לשבת שבעה" על האהבה שאבדה ולא תחזור. מודעת אבל מעוצבת נשלחה למשפחתה, חבריה ומכריה, וכולם הוזמנו לנחם אותה בבר תל אביבי במשך ערב אחד, שהתפרס על פני שבע שעות. יהודית מספרת שהחוויה הייתה כל כך מטלטלת וחזקה, עד שלמחרת היא התמוטטה והתאשפזה במיון.
"הבנתי שאנחנו לא נותנים מספיק זמן, אנרגיה ומחשבה לעצב התהומי שאנחנו חווים כתוצאה מהגירושים", היא מספרת. "המטרה שלי הייתה להכיר בכאב ושאף אחד לא יגיד לי כמה זמן מותר לי להיות באבל וכמה זמן צריך לעבור עד שאוכל להשתקם".
איך זה עבד בפועל?
"הגעתי לבר תל אביבי בשמלה לבנה וישבתי שם שבע שעות כנגד שבעת ימי האבל. הזמנתי צלם שיצלם את הכול. הבאתי מיקרופון כדי לראיין אנשים על מה שקרה לי ועל משמעות הזוגיות והפרידה בחיי, ואפילו ספר לכתוב בו", היא מתארת את המאורע המכונן בחייה.
האם הרגשת שהחלמת אחרי זה?
"כן. גם רציתי שאנשים יבואו לחבק אותי. רציתי שיבינו אותי. סלדתי מאמרות כמו 'יאללה-יאללה, הוא לא שווה את זה, תתקדמי'. חיפשתי את הנוכחות של אהוביי סביבי, וגם ראיתי את המפגש כהזדמנות לשיח רוחני על זוגיות בכלל".
"רציתי שאנשים יבואו לחבק אותי. רציתי שיבינו אותי. סלדתי מאמרות כמו 'יאללה-יאללה, הוא לא שווה את זה, תתקדמי'. חיפשתי את הנוכחות של אהוביי סביבי"
למה אושפזת?
"הגעתי למיון באפיסת כוחות. לא יכולתי לעמוד יותר על הרגליים מרוב חרדה. התקשרתי לחברה והיא חששה שזה התקף, ולכן הזמינה אמבולנס כך שהגעתי למיון בכיסא גלגלים. הייתי מאושפזת יום אחד עד הלילה ואז שוחררתי. אני חושבת שהייתי חלשה כי איבדתי את הזהות הקורבנית שאחזה בי, משהו שהייתי צריכה להסיר מעצמי כדי להתחיל מחדש. לאחר האשפוז חוויתי הקלה מיידית, ומאז אני חושבת שלשבת 'שבעה' על זוגיות זה סטארט-אפ. הפסקתי לבכות והצלחתי לעבור הלאה".
שיעור בתקשור
יהודית קונפורטי (63) היא מאמנת NLP, מרצה ומורה רוחנית המתגוררת ברמת גן. בשנים האחרונות היא מטפלת ביחידים ובזוגות באמצעות "תקשור וחיבור לאינטליגנציה על-חושית". היא טוענת כי יש המכנים אותה White Witch, בשל יכולות התקשור שניחנה בהם.
כשאני פוגשת אותה, הג'ונגל הסבוך המשתקף מבעד לקירות השקופים של ביתה, ריח הקטורת לצד הפסלים העתיקים ובגדי הווינטג' הפזורים במרחב, מבטאים היטב את דמותה הרנסנסית והלא שגרתית. "אני אומרת דברים שאנשים לא מעזים אפילו לחשוב בתחום היחסים שבינו לבינה. אני לא נכנעת לתודעה ולמוסכמות חברתיות שאומרות שבגילי אני צריכה לסבול מבריחת סידן או שאני לא יכולה להיות עם בחור שצעיר ממני וליהנות מארוטיקה ומחושניות".
יהודית מדברת במונחים כמו "חוזים". היא מאמינה שקיים "חוזה" עם כל אדם המגיע לחיינו, בייחוד עם אילו שהופכים לבני הזוג שלנו. כשמגיע אליה זוג לטיפול, היא מקבלת מסרים חזותיים באמצעות פעולת התקשור, ואלו עוזרים לה להבין מה האתגר העיקרי של הזוג והאם ביכולתם להתגבר עליו. "בתקשור ניתן להבחין כיצד הזוג מחובר זה לזה. אם המטרה של הזוגיות היא חזון משותף, יתקבל מסר חזותי של חיבור של הגרון. חיבור ראש לראש יעיד על חיבור נשמתי ועל איזשהו תיקון שעליהם לעבור". לדבריה, קיימים גם מקרים שבהם אי אפשר לתקן את מערכת היחסים כי לא נותרו לזוג עוד שיעורים שעליו ללמוד, וה"חוזה" ביניהם הסתיים.
"כשהייתי בת שש כבר ידעתי מה קורה אצל אחרים בלי להסביר כיצד. ידעתי למשל מה קורה לשכנה שלי בגוף, ידעתי שהיא סובלת ושבעלה בוגד בה. יכולתי להיכנס לכאב של אמא שאיבדה את הבן שלה. פשוט בשלב מסוים בחיי פשוט סגרתי את זה. הכנסתי את היכולות האלה לתוך בועה כדי להגן על עצמי והתעלמתי מהן".
"כשהייתי בת שש כבר ידעתי מה קורה אצל אחרים בלי להסביר כיצד. ידעתי למשל מה קורה לשכנה שלי בגוף, ידעתי שהיא סובלת ושבעלה בוגד בה. יכולתי להיכנס לכאב של אמא שאיבדה את הבן שלה"
יהודית מספרת שבתחילת דרכה המקצועית היא בכלל למדה באוניברסיטה על תולדות האמנות. בגיל 30 נרשמה ללימודי תסריטאות וכתיבה, והחלה לעבוד כקופירייטרית במשרד פרסום. רק בגיל 38 החלה לטפל באנשים. במשך עשר שנים היא שילבה בין עולם הפרסום לטיפול בתקשור, עד שבשלב מסוים החליטה להפוך למתקשרת במשרה מלאה.
"הכול התחיל שנתיים אחרי שהתחלתי לעבוד בפרסום. בתי חלתה באופן פתאומי במחלת פרקים, ואני זוכרת שהתחלתי לשאול את עצמי – למה זה קרה דווקא לי? חיפשתי תשובות שהובילו אותי למסע רוחני של ממש, וכחלק מהמסע הזה התחלתי ללמוד הילינג".
יהודית טוענת שמהר מאוד לתוך הלימודים היא הבחינה שהידיים שלה "מתחילות לראות": "הבנתי שכל חלק בגוף הוא ישות אנרגטית בפני עצמה, והתחלתי לקבל תשובות על מה שמתחולל בתוכנו. ואז יום אחד שכבתי במיטה ופתאום הופיעה לנגד עיניי הולוגרמה ענקית שהטעינה אותי כמו גנרטור. הידיים שלי התחילו לעקצץ וממש קיבלתי את ההרגשה שנבחרתי לטפל באנשים".
מה זה אומר?
"זה אומר שהרגשתי מספיק ביטחון כדי להבין שביכולתי לעבוד עם אנשים ללא מגע כלל, רק בעזרת כוח המחשבה והתקשור, אבל בגלל שבהתחלה לא היו לי מספיק כלים וטכניקות, לא ידעתי מה לעשות עם כל המסרים שהתחלתי לקבל. החלטתי לפנות לעולם ה-NLP כדי לקבל כלים מתאימים, ורק אז התחלתי ממש לטפל באנשים. היום אני רואה את האנרגיות של האנשים ומצליחה לתרגם אותן למילים ולמשפטים באמצעות טכניקות מעולם ה-NLP. אני עוזרת למטופלים להחליף אמונות שכבר לא משרתות אותם בתודעה חדשה שכן תשפר את חייהם".
כשאני תוהה איך אנשים מגיבים למקצוע הלא שגרתי שלה, ואיך היא מתמודדת עם כל הספקנים למיניהם, יהודית עונה: "גם הספקנים מבינים מהר מאוד שאני מדברת לעניין. אנשים מגיעים אליי ויוצאים מכאן עם מסר מאוד ברור. הם מופתעים לטובה ומבינים שוואלה, זה אמיתי".
יש לך דוגמה לסיפור הצלחה כזה?
"רווקה שדיברה איתי בטלפון סיפרה שהיא יפה ומצליחה והפגינה הערכה עצמית מאוד גבוהה. היא תהתה בקול מדוע היא לא מצליחה למצוא זוגיות, אך כבר בשיחה איתה קיבלתי מסר חזותי בדמות של כיתת יורים בבטן, דבר שמסמל פחד מאינטימיות. הפחד מאינטימיות וממיניות הוא קרוב משפחה של היעדר ביטחון עצמי. לכאורה היא הציגה ביטחון עצמי גבוה, אבל בפועל לא באמת היה לה כזה כי היא לא מעריכה את עצמה, ופה מתחילה העבודה המעשית".
שהיא?
"צריך להחליף את הדיסק במוח ולהאמין שאפשר להחליף תודעה ולהתגבר על אוטומטים ועל דפוסים מקובעים על ידי שתילה של קבצים חדשים. למשל, היום אני לומדת שמותר לי להרוויח הרבה כסף גם אם בעלי לא מרוויח טוב, ושזה בסדר ולא מוריד ממני או ממנו".
אני תוהה כיצד יהודית, שמקבלת מסרים על חייהם של אחרים, לא קיבלה מסר על הרומן שהתרחש לדבריה מאחורי גבה והביא לכישלון נישואיה. "אנחנו משקרים לעצמינו על בסיס יומיומי, אז מה הפלא?", היא עונה בלי למצמץ. היא טוענת שהיא דווקא ראתה את זה מגיע ואפילו קיבלה מסרים בתקשור, אך סירבה בכל תוקף להכיר במתרחש. "העיוורון הרצוני שיצרתי לעצמי היה כל כך אמיתי וחזק עד שהתודעה שלי סירבה להכיר במציאות. זה מדהים כי לפני שהתגרשתי כבר כתבתי על האישה הזאת בספר שלי", היא נזכרת ועיניה נפקחות לרווחה. "כנראה שחיו בי אז שתי יהודיות: יהודית אחת שידעה הכול על הרומן האסור, כולל את זהותה של האישה האחרת, ועוד יהודית שעצמה עיניים מבחירה והתעלמה ממה שקורה".
היום היא מקבלת את הטרגדיה בעיניים פקוחות: "צריך לדעת לדבר את האמת של עצמך ולהגיד – כן, נבגדתי, כן, הייתי חלשה וכן, אני לוקחת אחריות גם על המקום שלי. היום אני אישה מינית וחזקה והמטרה שלי היא להשתחרר מהשתלטנות ומהקורבנות. אז נכון שלאחר 30 שנות נישואים ובשיא הנשיות שלי נותרתי מרוסקת, אבל הוא לא 'זבל' ואני לא קורבן.
"אני בגדתי בעצמי ראשונה כי הייתי עיוורת מרצון. לא ראיתי שהיה לו קשה מבחינת הציפיות, ומנגד הייתי עסוקה בלגדל ילדה חולה, לנהל ולפתח קריירה ולהבין מי אני כאישה. הוא בגד בי מתחת לאף כי אחרי שכל החיים עשיתי ממנו 'יצור-על', הפסקתי להעריץ אותו. בסוף בגידה היא זעקה לתיקון, להצלה של הקשר. יכול להיות שאחד הצדדים זקוק לאישור מבחוץ, אבל יש פה גם אחריות על הצד הנבגד שצריך לבדוק מה הוא עשה לא בסדר. שני הצדדים ביחד בזה".
