תארו לכם את הסיטואציה הבאה: אתם מגיעים למדינה אחרת, פוגשים חבר ותיק, ומשום מקום – מתאהבים בו, וקשות. אלא שאז, ללא כל הכנה מוקדמת, אתם מוצאים את עצמכם שוב במרחק ענק האחד מהשני, ללא יכולת לדעת מתי והאם תיפגשו.
זה בדיוק מה שקרה לאלנה (33) ומתיאס (29), שבפגישה מחודשת בשוויץ, אחרי שנים של ידידות והתכתבויות בצ'אט, גילו שהם בעצם מאוהבים. ההתאהבות הקסומה תפסה את שניהם בהפתעה, וכשאלנה נאלצה לחזור לארץ, אף אחד מהם לא ציפה שתגיע הקורונה ותסגור עליהם את השמיים עד להודעה חדשה. "עכשיו, כשזה סוף-סוף מאחורינו, אנחנו נהנים מהאופוריה של להיות ביחד שוב", מספרת אלנה בשיחת זום שאני מנהל איתה ועם מתיאס, מסלון דירתם אשר בשוויץ.
הסיפור של אלנה ומתיאס מתחיל בשנת 2012, הרבה לפני שהמילה "קורונה" הפכה מבירה לנגיף. "כשהייתי סטודנטית לתקשורת חזותית, נסעתי לחילופי סטודנטים בעיר לוצרן שבשוויץ. הייתי נשואה באותה תקופה, אז כמובן שמראש לא חיפשתי כלום, מקסימום להתיידד קצת עם המקומיים. התחלתי להסתובב בעיר והכרתי שתי אחיות שהפכו לחברות טובות שלי. מתיאס הוא אחיה של אחת מהן".
איפה נפגשתם לראשונה?
"פגשתי אותו לראשונה בערב מופרע ומצחיק בפאב מקומי", אומרת אלנה, ומתיאס מוסיף את הצד שלו: "אני זוכר שהגעתי לפאב הרגיל שלי, ופתאום אני רואה בחורה עם מבטא זר ומחוך, בועטת בכמה בחורים, אבל ברוח טובה", הוא משחזר וצוחק. "לא הבנתי מה בדיוק קרה שם, אבל נראה שכל המעורבים היו ממש משועשעים. כשיצאתי החוצה, אחותי הצטרפה אליי והביאה איתה את אלנה. כשהבנתי שהן חברות, המחשבה הראשונה שלי הייתה - אוקיי, אני מניח שיש לנו ידידה חדשה. זה די שימח אותי כי היא נראתה כמו טיפוס שכיף לבלות איתו".
גם אתה היית סטודנט אז?
"לא, אני הייתי חייל בשירות חובה בצבא השוויצרי".
אלנה ממשיכה את הסיפור: "אחרי אותו ערב בבר, יצא לנו לבלות כולנו יחד בכמה חודשים שהיו לי שם. היינו סתם חברים, עד שחזרתי לארץ".
כשאלנה שבה אל שגרת הלימודים, העבודה והנישואים שלה, מתיאס תויג אצלה כידיד השוויצרי, עוד פרצוף שמשמח לראות אותו אונליין בפייסבוק, ושאפשר לשלוח לו דברים מצחיקים. למעשה, עד שהם נפגשו שוב פנים אל פנים, עברו לא פחות משמונה שנים.
מקום טוב להתחיל ממנו
במהלך אותן שנים, אלנה ובעלה דאז החליטו להיפרד. "הגירושים שלי לקחו כמה שנים. זה היה תהליך הדרגתי וארוך, אבל הדדי. התחתנתי מאוד צעירה, ועם הזמן הרגשתי שאנחנו כבר לא האנשים שהיינו. זה התחיל מריחוק מסוים שהרגשנו, והמשיך לקשיים בתקשורת שפשוט לא נעלמו.
"בשלב הבא כבר עברנו לגור בנפרד. קצת חששתי שזה יגמר מכוער, אבל התהליך הזה היה מאוד חיובי מבחינת היחסים בינינו. אומנם היו חיכוכים פה ושם, אבל הייתה הבנה שזה הדבר הנכון לעשות. לא רבנו על כסף ולא חיפשנו סיבות להתווכח. כיום הוא כבר נשוי שוב, ובאושר. את השנים שבילינו בנפרד הקדשתי לעצמי, להתפתחות מבחינה אישית ומקצועית".
ואז מה קורה?
"בשנת 2019, כמה שנים אחרי הפרידה, החלטתי לנסות לפתח קריירה בחו"ל. את התקופה שלי בשוויץ זכרתי לטובה. כבר היו לי שם חברים ששמרתי איתם על קשר, כולל מתיאס, אז זה היה נראה כמו מקום טוב להתחיל ממנו. כשמצאתי את ההזדמנות, ישר הודעתי לכל מי שאני מכירה שאני חוזרת. כמובן שהוא ואחיותיו היו הראשונים שידעו על כך".
מתיאס: "אלנה הגיעה לשוויץ וכמובן שנפגשנו לדרינק, לחגוג את זה שהיא הגיעה. אני זוכר שהדבר הראשון שאמרתי לה היה 'וואו, עברו שמונה שנים ואת עדיין נראית נהדר'. שתינו, דיברנו, דבר הוביל לדבר, ונהיינו צמודים מאותו הרגע".
עד כדי כך פשוט?
"כן. בעצם, זמן קצר אחרי שהיא הגיעה כבר עברנו לגור ביחד. פחות מחודש, נראה לי".
אלנה: "הוויזה שלי הייתה רק לארבעה חודשים. לא היה נראה הגיוני לבזבז זמן וכסף על דירה זמנית".
מי יזם את המעבר?
"זה פשוט קרה. היה לנו כיף יחד וידענו שיכול להיות שהזמן שלנו קצר, אז זה הרגיש הכי טבעי שנבלה יחד כמה שיותר".
ובשלב הזה את כבר גרושה?
"למען האמת, לא. וכאן מתחיל הסיבוך שהגיע".
אחרי שלושה חודשים נפלאים יחד ועם פקיעת הוויזה, אלנה חזרה לארץ כדי להשלים את הליך הגירושים שלה. עשרה ימים לאחר מכן היא חזרה לשוויץ, אבל רגע לפני שהחתימו לה את הדרכון, הגיע מחסום בירוקרטי לא צפוי.
מתיאס: "כשהייתי בדרך לאסוף אותה משדה התעופה, המשטרה התקשרה אליי מהטלפון שלה. זה היה ממש מבלבל. הם שאלו כל מיני שאלות ובסוף אמרו לי שהיא לא יכולה להיכנס לשוויץ. כשהגעתי לשדה התעופה הם הסבירו לי את העניין הבירוקרטי המורכב. השורה התחתונה הייתה שמותר לה לחזור לכאן, אבל רק אחרי שתחזור לארץ לשלושה חודשים. החלק הכי מעצבן היה שנתנו לה יום אחד להישאר כאן, ואחריו הוטל עליה לחזור".
אז מה עשית?
"הצעתי לה להתחתן איתי".
רגע, מה?
אלנה: "כן, זה היה ממש ככה. דיברנו על כל הבלבול מוח של הבירוקרטיה ועל זה שנצטרך לעבור את זה כל כמה חודשים, אז הוא פשוט אמר, 'טוב, בואי נתחתן'. בלי טבעת, ובלי לכרוך ברך. פשוט 'יאללה בואי'".
אני מניח שהסכמת על המקום?
"שאלתי אותו אם הוא מתכוון להציע. אז הוא ענה, 'הרגע הצעתי'".
על פניו, נדמה היה שהכול הולך לכיוון חיובי. אלנה אומנם חוזרת לארץ מוקדם בהרבה ממה שקיוותה, אבל היא שבה עם חיוך ענק וסיפור מקומדיה רומנטית מהניינטיז. "חזרתי לארץ וכל מה שעבר לי בראש זה כמה מדהים מה שקרה. אוקיי, אז נהיה בנפרד כמה חודשים, הזמן יטוס וזה לא כזה נורא. בינתיים עברתי לגור אצל חברים בבאר שבע, המשכתי לעבוד מהבית וחיכיתי שהזמן יעבור. אלא שבדיוק אז - הקורונה הגיעה. השמיים נסגרו ושוויץ ננעלה מכל הכיוונים".
אוי ואבוי. אז כמה זמן הייתם בנפרד בסופו של דבר?
"חשבתי שאני מגיעה לארץ לשלושה חודשים, ומצאתי את עצמי תקועה כמעט שנה".
"שאלתי אותו אם הוא מתכוון להציע, אז הוא ענה, 'הרגע הצעתי'"
מה עושים במצב כזה?
"כמובן שמדברים ומתכתבים הרבה, אבל ניצלנו את הזמן כדי לטפל בעוד מכשולים לקראת החתונה. היינו צריכים אישורים למיניהם, כמו תעודות לידה, הרים של ניירת וביקורים תכופים בשגרירויות. היה קשה לנהל את הכול בשלט רחוק, אבל זה מילא לנו מצוין את החודשים האלה. בסופו של דבר, כשחזרתי זה אפשר לנו להתחתן יחסית מהר ובקלות".
שני עדים, מסכות, ופסקול הסרט "פורסט גאמפ"
ואכן, אחרי עשרה חודשים ארוכים בנפרד, אלנה תפסה את הטיסה הראשונה שמצאה חזרה לשוויץ. הזוג הלהוט התחתן בהקדם האפשרי, בלי לבזבז זמן על הפרטים הקטנים.
אלנה: "החתונה הייתה בדיוק מה שאתה מדמיין כשאומרים 'חתונת קורונה'. פשוט, קטן ומינימליסטי. התחתנו בעירייה עם שני עדים, שמלה מ'אטסי' ומסכות".
מתיאס: "המנהלת של המקום חיתנה אותנו כי רק היא ידעה אנגלית. אפילו את המוזיקה נתנו לה לבחור לבד, אז היא הפעילה את הקובץ הראשון שעלה במחשב. למעשה, התחתנו לצלילי הפסקול מהסרט 'פורסט גאמפ'".
אלנה: "ממש התאפקנו לא לצחוק. גם מכל האווירה הקומית של הסיטואציה, אבל גם מרוב התרגשות. זו הייתה חתונה ממש קטנה וכיפית. לא הייתי עושה את זה אחרת".
מי היו העדים?
מתיאס: "חברה שלה ואח שלי".
"המנהלת של המקום חיתנה אותנו כי רק היא ידעה אנגלית. אפילו את המוזיקה נתנו לה לבחור לבד, אז היא הפעילה את הקובץ הראשון שעלה במחשב. למעשה, התחתנו לצלילי הפסקול מהסרט 'פורסט גאמפ'"
ואיך החיים עכשיו?
"למען האמת, אני עדיין המומה שהכול הסתדר", אומרת אלנה. "קצת מחכה שמשהו רע יקרה. בינתיים עברה חצי שנה והוא עוד לא ביקש מהרשויות לגרש אותי", היא יורה משועשעת. "אתה יודע, בכלל לא האמנתי שאתחתן בפעם הראשונה, אז הפעם השנייה היא בכלל הפתעה גמורה. יש בי איזה חלק ילדותי שעדיין בהלם. אני לא יודעת אם זה נכון גם לגביו, אבל כל מי שאני פוגשת כאן ומכיר אותו ממש בהלם שהוא התחתן".
מתיאס: "בדיוק דיברתי עם חבר שלא פגשתי המון זמן, והוא אמר, 'אני לא מאמין שהתחתנת', שזה די מתאר את איך שאני מרגיש. אף אחד, כולל אני, לא האמין שאני אמצא מישהי שאוהב כל כך עד שארצה להתחתן איתה. אבל הנה אנחנו כאן".
אלנה: "אנחנו עושים הכול ביחד, אבל יודעים גם לתת ספייס זה לזה. יש לי את המרחב האישי שלי ולו יש את שלו. חוץ מזה, יש לנו מלא ערבים שאנחנו יושבים יחד על המרפסת, מאזינים לספרי-שמע, הוא מעשן מקטרת ואני מאיירת".
מתיאס: "כן, אנחנו הופכים לאט-לאט לזוג זקן, אבל אנחנו גם מאוד אוהבים לטייל ביחד. היא כמו תיירת טרייה שאפשר לראות איתה את כל שוויץ כי הכול חדש לה".
היא כבר מלמדת אותך מילים בעברית?
"למען האמת, כן. בגלל שיש לנו את אותו חוש הומור, שלא תמיד נשמע טוב למי שלא מבין, למדתי להגיד לה בעברית 'לא עכשיו'. אז אני דואג ללחוש לה את זה כשמתחילות בדיחות על כלות בהזמנה בדואר, או כשהיא מתחילה להגזים".
