שאלה חדשה נכנסה ללקסיקון הישראלי בחודשים האחרונים – איפה הייתם ב-7 באוקטובר? כמו את כולנו, גם את חלי נעימי וטימור שבתאי מירושלים, השבת השחורה תפסה בהפתעה. שניהם עצמאיים. לחלי יש קליניקה לייעוץ זוגי ומשפחתי, וטימור הוא סוכן נסיעות פרטי. מיד נעצרה להם העבודה, ואיתה גם מקורות ההכנסה. "המצב מייצר חוסר ביטחון כלכלי וכמובן נפשי, אך בכל זאת הצלחנו לחזק את הערבות ההדדית שיש בינינו, ואת הרצון לתת תמיכה זה לזו בכל פאן אפשרי", משתפת חלי.
"מאחר שאנחנו בפרק ב', יש בינינו הפרדה רכושית. זה אומר שחשבונות הבנק שלנו נפרדים וכל אחד מאיתנו מתנהל עצמאית מבחינה כלכלית. בזמן שאצלי העבודה החלה לחזור בטפטופים, במקרה של טימור לא רואים את האופק. בינתיים אנחנו מתנהלים בזהירות, מוציאים כספים קודם כל על מה שחייבים, ונמנעים ממותרות".
"מעבר לפן הכלכלי, הביטחון האישי מאוד התערער, ואנחנו חווים חרדה ודאגה גדולים, כל אחד לילד הביולוגי שלו. להבדיל ממשפחה אורגנית בפרק א', שבה הכול ביחד, לטוב ולרע, בפרק ב' יש לא מעט דברים שהם נפרדים. אין לנו רכוש משותף ואין לנו ילדים משותפים, אבל כבר שמונה שנים שיש לנו 'יחד' חזק, ומאז הטבח הנוראי, הערבות ההדדית שלנו התחזקה אפילו יותר".
חלי: "ברגע שהוא דיבר, שמעתי את המבטא של ההורים שלי, והחלטתי שהוא יהיה שלי, הרגשתי שהוא הגבר שמתאים לי. בסוף הערב נפרדתי מהדייט ואמרתי לו שלא מתאים לי להיכנס עכשיו לקשר"
"החלטתי שהוא יהיה שלי"
כפי שחלי ציינה, היא וטימור הם זוג בפרק ב' של חייהם. היא בת 44 וטימור צעיר ממנה בשנתיים. הם הכירו לפני שמונה שנים, בצורה אגבית לחלוטין. "בכלל ישבתי לי בדייט עם בחור שחברה שידכה לי. זה היה במוצאי שבת, וישבנו יחד על הבר במסעדה אסיאתית. הבחור שיצאתי איתו התחיל לקשקש עם הברמנית. התברר שהייתה להם איזו היכרות מוקדמת. סיפרנו לה ששנינו גרושים עם ילד אחד, והיא ענתה שיש פה אחוות גרושים מפני שגם טימור, השף של הבר, הוא גרוש עם ילד. ברגע שהיא אמרה את השם טימור, קפצה לי נורה", משחזרת חלי.
נורה?
"כן, זה שם שמגיע מהתרבות של ההורים שלי! נולדתי באזרבייג'ן, ומאוד רציתי להכיר גבר עם מנטאליות כמו שלי. תוך כדי שטימור הכין לנו את הסושי, כבר צחקנו על כך שהסטטוס של כולנו זהה. ברגע שהוא דיבר, שמעתי את המבטא של ההורים שלי, והחלטתי שהוא יהיה שלי, הרגשתי שהוא הגבר שמתאים לי. בסוף הערב נפרדתי מהדייט ואמרתי לו שלא מתאים לי להיכנס עכשיו לקשר".
"בדיוק התכוננתי לצאת מהמסעדה, והסושי-מן שאל אותי אם אני יכול להחליף אותו לכמה דקות כדי שייצא להפסקה", מוסיף טימור. "הסכמתי, כמובן, ואז חלי התיישבה על הבר עם הדייט שלה".
מה קרה אחר כך?
"אחרי שבוע חלי שלחה לי הודעה בפייסבוק. היא ביקשה שאמסור ד"ש לברמנית. מתברר שהיא שאלה את הברמנית מה שם המשפחה שלי ואיתרה אותי בפייסבוק. התחלנו להתכתב, והיא הסבירה לי שלפני שבוע היא ישבה על הבר ואכלה את הסושי שלי. עניתי לה, 'היית עם חבר שלך, נכון?', הרי מבחינתי, ראיתי אותם כזוג. אבל חלי השיבה לי שהם כבר לא חברים, והמשכנו להתכתב עד מאוחר בלילה. למחרת ביקשתי את מספר הטלפון שלה, ואחרי כמה ימים, שבמהלכם לא הפסקנו לדבר בטלפון, נפגשנו".
איך היה הדייט הראשון?
חלי: "יצאנו למסעדה בירושלים. טימור שכר רכב במיוחד, והגיע אחרי העבודה. זה היה ברור לשנינו שזה לכל החיים. הוא ענה על כל מה שביקשתי".
טימור: "זאת הייתה הרגשה הדדית, אי אפשר לתאר את זה אפילו".
איך הקשר התפתח משם?
חלי: "היינו נפגשים שלוש פעמים בשבוע. פעמיים טימור היה מגיע לירושלים, ופעם נוספת אני הייתי מגיעה לתל אביב, והיינו יוצאים אחרי שטימור היה מסיים לעבוד. אחרי חודשיים הוא עבר להיות דייר קבע אצלי באופן לא פורמלי, ואחרי כמה חודשים המעבר בוצע פורמלית. בתחילת הקשר טימור היה עובד בלי הפסקה, ואט-אט הוא פינה זמן כדי לבלות ביחד, וגם בחן את דרכו החוצה מהתחום, שהוא הרגיש שהוא התחיל למצות".
איך היה המעבר למגורים משותפים?
טימור: "אומנם עבדתי אז בתל אביב אבל גרתי בחיפה, כך שזאת הייתה החלטה מאוד לא פשוטה. מה שהניע אותי הוא הרצון להקים זוגיות חדשה. הייתי נשוי במשך שבע שנים וגרוש שלוש שנים לפני שהכרתי את חלי. לפניה לא היו לי מערכות יחסים רציניות. הייתי כולי מושקע במסעדה. עבדתי 7-24, וחייתי חיים תל-אביביים. בתום שלוש השנים הללו קיבלתי עם עצמי החלטה שאני חייב קשר רציני. תוך שבוע הכרתי את חלי. המעבר גם לא פגע בקשר עם הבן שלי. הוא היה מגיע אלינו לשבתות בירושלים, ואני הייתי נוסע אליו פעם בשבוע להיות איתו בחיפה. היום הוא כבר בן 15".
"כשהתגרשתי, הבן שלי היה בן שנה, ובמשך שבע שנים מאז גירושיי ועד שהכרתי את טימור, שום גבר לא נכנס אליי הביתה", אומרת חלי. "הייתי מאוד חשדנית, לא נתתי אמון באף אחד ולא הסכמתי שהבן שלי יפגוש גבר אחר, אם זאת לא מערכת יחסים יציבה וממושכת, אבל מהרגע שפגשתי את טימור, ידעתי שאפשר לסמוך עליו ולתת בו אמון.
"מהר מאוד אמרתי לו שאני לא מחפשת אב שני לבן שלי, ושדי לי שהוא יקבל ויכבד אותו. עוד הדגשתי, שאם זה לא יעבוד עם הבן שלי, אז גם בינינו זה לא יעבוד. בתחילת הקשר הדבר הראשון שבדקתי היה את היחס לבן שלי. הייתי עושה לו מבחנים בלי שהוא ידע, משאירה אותם לבד בסלון ונכנסת לחדר כדי לבחון את התגובות שלהם". "האמת היא שהכול עבר ממש חלק. הרגשתי שחייתי איתם מאז ומעולם", מוסיף טימור.
חלי: "בתחילת הקשר הדבר הראשון שבדקתי, היה את היחס לבן שלי. הייתי עושה לו מבחנים בלי שהוא ידע, משאירה אותם לבד בסלון ונכנסת לחדר כדי לבחון את התגובות שלהם"
"ואז, משום מקום, הוא הוציא טבעת"
בחלוף חצי שנה, השניים החליטו שכדאי לעשות טקס כדי למסד את הקשר. "התחלנו לשמוע מהילדים שאלות שהעידו על חוסר ביטחון בקשר, והחלטנו לעשות משהו טקסי שישמח את המשפחות. בעצמי גדלתי על ערכים של מסורת ומשפחתיות, וזה היה לי חשוב", מספרת חלי.
הייתה הצעת נישואים?
"בהחלט. ביום ההולדת של טימור ישבנו במסעדה, ותוך כדי הארוחה שמתי לב שטימור מתחיל להתרגש, לרעוד ולהסמיק. שאלתי אותו מה יש לו. חשבתי שהוא עומד להתעלף או שהוא אכל משהו שהוא אלרגי אליו, ואז הוא התחיל להרצות לי על אהבה ועל כך שהחיבור שלנו הוא משמיים, שכבר מהדייט הראשון הוא ידע שאני זה לכל החיים, ושהוא לא חשב שאפשר לאהוב בצורה כזאת כמו בסרטים. ואז, משום מקום, הוא הוציא טבעת ושאל אם אני רוצה להינשא לו. בדיוק אחד השפים הגיש לנו מנה, קלט שיש פה הצעת נישואים, וצעק לכולם: 'חבר'ה, יש פה הצעת נישואים'. כל המטבח התחיל לתופף על סירים, ובשתי הקומות של המסעדה התחילו לשיר. ברור שאמרתי 'כן'".
אדיר!
"בחנוכה, כחצי שנה אחרי כן ולמעשה שנה מההיכרות שלנו, עשינו טקס נישואים רפורמי. זה היה בדצמבר אבל השמש זרחה והחופה הייתה בחוץ מול הנוף היפה של ירושלים. הטקס היה מאוד קלאסי, עם המשפחה והחברים הכי קרובים".
האמנת שתתחתני שוב?
"האמת היא שיותר מחמש שנים אחרי גירושיי לא רציתי להכיר אף אחד, ולא יצאתי עם אף אחד. בין הנישואים הראשונים לשניים שלי עולם ההיכרויות השתנה. האפליקציות נכנסו לתמונה, וזה היה הלם טוטאלי עבורי. פגשתי שם הרבה אנשים שרוטים, עם בעיות נפשיות ועם עבר פלילי. אני קרימינולוגית בהכשרה האקדמית שלי ואדם חשדן מטבעי, כך שהיה לי מאוד קשה להתגבר על יצר החשדנות הטבוע בי ולהכיר אנשים זרים. אחרי חמש וחצי שנים הסכמתי לחזור לגשש, ולצאת מעט אבל רק עם אנשים שהכירו לי. זה היה לי מאוד מביך ומוזר עבורי. היה לי גם מאוד קשה להיות בסטטוס של גרושה.
"לפני שהכרתי את טימור, הייתה לי מערכת יחסים של כמה חודשים עם גבר שהכרתי דרך חברים משותפים. כשהקשר הסתיים, איבדתי אמון, ואמרתי לעצמי שלא אכפת לי להישאר לבד, הרי כבר יש לי ילד. אפילו הייתה בדיחה במשפחה שעם רשימת המכולת שלי, אני בחיים לא אתחתן שוב, ושאני צריכה להתחיל להתפשר. רציתי מישהו שיהיה בגילי, מהמנטליות שלי, שף, גרוש עם ילד אחד בגיל של הבן שלי, משכיל כמובן, ושלא יהיו לו בעיות כלכליות.
"ככל שנקפו השנים, לכולם היה נדמה שזוגיות שנייה הולכת ומתרחקת ממני, מפני שלא עשיתי פשרות. הרגעתי את כולם, והאמנתי שברגע שאמצא מישהו שיענה על הדרישות שלי, או לפחות על רובן המוחלט, אדע שהוא 'האחד' ואכנס למערכת יחסים מחייבת לכל החיים".
אז טימור היה ממש כמו בהזמנה.
"זה עוד כלום. אני זוכרת שלפני שהתחתנתי לראשונה, אמא שלי הייתה מציעה לי לעמוד על ידה במטבח וללמוד לבשל. הייתי עונה לה שאין צורך, מפני שאני אתחתן עם שף. אחרי שהתחתנתי היא אמרה לי, 'לא התחתנת עם שף, אז בואי תלמדי איך לבשל', ועניתי לה בצחוק, 'שטויות, בפעם הבאה אני אתחתן עם שף'", היא צוחקת.
3 צפייה בגלריה
חלי וטימור. היה לה ברור שגם עם רשימת מכולת נוקשה, היא תמצא בסוף את האחד שלה
(צילום: אוסף משפחתי)
"האמת היא שמאז שאני זוכרת את עצמי, שידכתי בין אנשים. יש לי אחות דתייה שנהגה לומר לי שהמתפלל על חברו נענה תחילה, והרגיעה אותי שמכיוון שאני דואגת לכל כך הרבה, זה יגיע גם אליי. באותה נשימה היא הייתה צוחקת שאני צריכה לדלל את רשימת המכולת שלי, אבל טימור בהחלט ענה על כל הרשימה. ראיתי שזה חיבור משמיים. באחד הדייטים הראשונים הוא אמר, 'חבל שלא הכרנו בפרק א'', ועניתי שטוב שכך, כי אז לא היינו יודעים להעריך מה אנחנו צריכים באמת".
מה למדתם על זוגיות בפרק ב' ממרום ניסיונכם?
"אנשים נכנסים לפרק ב' עם ציפיות בשמיים, ומאמינים שפרק ב' ירפא את כל הפצעים, יהיה הרבה יותר טוב מהנישואים הראשונים ושהאהבה תנצח הכול. האמת היא שפרק ב' הרבה יותר מאתגר מפרק א'. כל אחד מגיע עם הקיטבג שלו מהנישואים הקודמים, עם גרושים משני הצדדים ועם המשפחות שלהם. גם אנחנו מגיעים מצולקים ופגיעים מעצם הכישלון של נישואינו הראשונים, עטופים במנגנוני הגנה, ונכנסים למערכת היחסים כשאנחנו חשדניים מאוד. זה קונפליקט.
"מלבד זאת, לפרק ב' נכנסים עם ילדים. מהר מאוד אתה מוצא את עצמך בקונפליקט נאמנויות בין הרצון להקים משפחה בפעם השנייה ולהתמסר לזוגיות, לבין הנאמנות לילד שלך, והרצון לשמור עליו. אני כל הזמן אומרת לזוגות שהם יכולים לצפות שיכבדו ויקבלו את הילדים שלהם, אבל לא שיאהבו אותם. משום מה נדמה לאנשים שמישהו יכול לאהוב ילד לא שלו, בזמן שבקושי יש לך סבלנות לילדים שלך.
"קונפליקט הנאמנויות הזה הוא אולי האתגר הכי גדול של פרק ב', והוא מה שגורם למרבית הזוגות לא להחזיק מעמד. כמובן שיש עוד אתגרים - כל אחד נכנס עם השק הכלכלי שלו ועם פרק א' שיושב על הצוואר. אלו גם האתגרים שלנו יש בקשר, שגורמים לא פעם למשברים".
מה עוזר לכם לצלוח את המשברים?
טימור: "יש לנו כבוד הדדי, והבנה שגם אם יש מלא בעיות, אנחנו נפתור אותן, מפני שהחיבור שלנו חזק מהבעיות".
"שנינו מבינים שאסור לתת לעבר שלנו להשפיע על ההווה", מוסיפה חלי.
יש לכם עצה לזוגות בפרק ב'?
"בעיניי, אחד הדברים שמאפשרים להמשיך לפרק ב' ולנהל זוגיות טובה זה הרצון שיהיה טוב לגרוש או הגרושה שלך, ואז גם יהיה טוב לילדים המשותפים שלכם. הרי טובת הילדים היא מעל הכול. בנוסף, מניסיוני האישי אני מציעה לזוגות לבדוק שיש ביניהם התאמה בסולם הערכים. על כל דבר אפשר להתגבר, אבל לא על תפיסות מנוגדות.
"אני מציעה לזוגות להיכנס עם יעדים ברורים ולעשות תיאום ציפיות כתוב. ממש לכתוב מה אתם רוצים מהזוגיות ואיך היא הולכת להתנהל בכל ההיבטים של החיים. בעיניי, הכול צריך להיות מדובר, כתוב ומסודר, מפני שכשהדברים לא מתואמים ומדוברים, בחלוף שלב ההתאהבות, החלום מתפוצץ בפרצוף והרסיסים עפים לכל עבר".
את מדברת על לערוך הסכם זוגי כמו חוזה?
"כן. אנחנו עשינו הסכם חיים משותפים. זה הסכם שאני מכינה לכל זוג שמגיע אליי בפרק ב'. בהסכם כזה אני מתייחסת לכל ההיבטים של החיים שבהם הערך של שותפות בא לידי ביטוי, כולל תחזוק של הבית, טיפול בחשבונות הבנק וטיפול בילדים. אנחנו בודקים איך ייראו השבתות, החגים, הבילויים והחופשות. אין דגם אחיד, ולכל זוג יש את מה שמתאים לו.
"חופשה עם הילדים, למשל, זה זמן מאוד אינטנסיבי ומאתגר עם הילדים הביולוגיים, אז על אחת כמה וכמה עם הילדים של הצד השני. לא סתם יש זוגות שלא מתאים להם לצאת לחופשות משפחתיות ביחד. המטרה היא לעשות תיאום ציפיות מוחלט ככל שניתן, מתוך הנחה שככל שמסכימים על הדברים מראש, נחסכים קונפליקטים מיותרים בהמשך".
זה משאיר בכלל מקום לספונטניות, גמישות ושינויים?
"ברור. זה הסכם מסגרת שמאפשר לכל צד להיכנס באופן מושכל לקשר. כמובן שההסכם מותאם לתקופה בחיים, ניתן לשינוי וגמיש. אבל האמת שהעצה הכי טובה שלי היא לקחת ייעוץ זוגי. גם אנחנו לקחנו ייעוץ זוגי לפני שחיברנו בתים. בנוסף, הייתה לנו החלטה משותפת ומושכלת מתחילת הקשר לא להביא ילדים נוספים. הסיבה לכך היא שבעיניי, ילדים זה לא דבר מחבר ולא ערובה לנישואים טובים, אלא להיפך. זה מוסיף אתגר מאוד גדול לזוגיות. בסופו של דבר, הסיכוי להצלחה בפרק ב' הוא מאוד קטן. אני לא יכולה להגיד שאנחנו נהיה ביחד עד 120, אלא רק לקוות".
