הם לא מאושרים בזוגיות שלהם ורוצים לעזוב את בני הזוג. יתרה מכך, ברור להם שלמערכת היחסים הזו אין עתיד, ובכל זאת הם נשארים. כך עובר לו עוד יום, עוד שבוע ועוד שנה והם דוחים את הקץ הבלתי נמנע. "סחבת מערכות יחסים" היא הרגל מגונה שאנחנו יודעים שמזיק לנו, אך פשוט לא מצליחים להיפטר ממנו. מה גורם לאנשים להישאר במערכת יחסים למרות שלא טוב להם בקשר, ואיך אפשר להתגבר על ההרגל המגונה ולהגיע להחלטה הנכונה בזמן הנכון, בלי לשרוף זמן יקר ואנרגיות מיותרות על זוגיות נטולת עתיד?
כדי לקבל תשובות שוחחתי תחילה עם נופר טל (39), רווקה פלוס ילדה. נופר "סחבה" זוגיות של ארבע שנים במהלכן התארסה פעמיים לאותו הבחור, למרות שמהרגע הראשון היא הרגישה בליבה שזה לא 'זה'. היא והארוס לשעבר הכירו בשנות העשרים לחייה. הוא היה איטלקי ובן להורים נוצרים, דבר שהפריע לה, ובכל זאת, נופר הסכימה להינשא לו, ועוד פעמיים!
"ההצעה הראשונה הגיעה אחרי שנתיים של קשר", היא נזכרת. "הוא קנה לי טבעת בשדה התעופה והציע לי. ידעתי שאני לא באמת רוצה להתחתן, אז לא קרה הרבה מעבר לזה. הפעם השנייה אירעה כשנה אחרי כן, כשהוא שוב הציע לי להינשא לו, הפעם במסיבת יום הולדתי".
נופר מודה שלא ברור לה למה היא נשארה למרות שדחתה שוב ושוב את החתונה. "מדי פעם הייתי עושה ריאליטי-צ'ק ומגיעה למסקנה שאין ברירה וצריך להיפרד, אבל עובדתית לא עשיתי זאת. אולי בגלל שהיה זה רומן מהסרטים וקבלתי פידבק חיובי מהסביבה. אני לא יודעת מדוע, אבל העובדה היא שבמשך שלוש שנים חייתי על הקו, כשידעתי שאין לזה עתיד".
לאחר שהארוס סגר את העסק שלו והתכונן לעזוב את ארץ מולדתו ולעבור לישראל בשבילה, חשה נופר לחץ נוראי ופנתה לייעוץ מקצועי. בעקבותיו, החליטה להיות נאמנה לעצמה וסיימה סוף-סוף את הקשר. למרות זאת, היא מודה שאפילו לאחר הפרידה השניים המשיכו להיפגש: "אין מה לעשות, קשה להיפרד סופית בגלל כוח האינרציה. זה פשוט הרגל ואין לזה שום קשר לאהבה בכלל. במבט לאחור, מראש לא הייתי נכנסת למערכת יחסים איתו".
אבל מילים לחוד ומעשים לחוד, וכך קרה שגם בזוגיות הבאה של נופר, ה"סחבת" חזרה: מתוך שלוש שנות קשר, נופר מודה שיכולה הייתה לוותר על שנתיים. כשאני שואלת מה הפעם קרה, היא משיבה שככל הנראה, עמוק בתוכה, היא לא הייתה בשלה לקשר מחייב, אבל היום היא כבר עושה דברים אחרת: "היום אני פועלת אחרת. למדתי לחתוך ישר אם זה מורכב. אם קיים ספק כרוני אז למדתי להקשיב לעצמי, לא לבטל אותו ובמקום זה לתת לו את המקום שהוא צריך. גם למדתי שזאת לא בושה לפנות לייעוץ לפעמים. אני הייתי צריכה לעבור דרך, אבל היום אני סופר ממוקדת", היא מסכמת בהחלטיות.
"לקח לי המון זמן למצוא זוגיות, אז נאחזתי בה"
גם לאיתי (29) היה קשה לסיים זוגיות שידע במשך שנים שאין לה עתיד: "הייתה שם אהבה גדולה אבל גם הרבה ריבים וויכוחים. הייתי צריך ללכת על ביצים. בהתחלה חשבתי שזה אני, אבל לאחר חצי שנה הבנתי שהבעיה אצלה", הוא משתף.
אט-אט חלחלה באיתי התובנה שהם פשוט לא יסתדרו לעולם: "אחרי שנה טיילנו בפראג, מקום יפה ופסטורלי. דווקא שם היו הכי הרבה ריבים וצעקות, סבל במקום הנאה. היה זה רגע של בהירות כי רק שם נפל לי האסימון שאין סיבה שהקשר הזה ימשיך", הוא מודה. ובכל זאת, השניים המשיכו לשנתיים נוספות, כאשר בסופן הם אפילו התכוונו לעבור לגור יחד: "למרות שידעתי שזה צפוי להיגמר, רציתי לעבור לגור איתה. חשבתי שהדברים אולי ישתפרו בהמשך, ורציתי לתת צ'אנס אחרון".
רוצים לנחש איך זה הסתיים? עשרה ימים בלבד לפני המעבר ובעקבות ריבים בלתי פוסקים, איתי נפרד מזוגתו. כשנשאל מדוע סחב את הקשר שנתיים נוספות, ענה שלא היה בשל לסיים זאת ממספר סיבות: "לא ראיתי את עצמי חוזר שוב לעולם הזה של האפליקציות והרשתות. לקח לי המון זמן למצוא זוגיות, אז נאחזתי בה. מה גם שלא ידעתי מהי זוגיות 'נורמלית' בכלל. בנוסף, הרגשתי שאני לא יכול להיפרד ממנה כי היא הייתה מאוד תלותית ופחדתי לפגוע בה ושהיא חלילה תשקע בגללי בדיכאון".
לא נפרדים בגלל אלטרואיזם
איתי לא היחיד שמסתובב עם התחושות והחששות הללו. מחקרים שעסקו בתופעה מראים שאנשים נשארים במערכות יחסים למרות שלא טוב להם בגלל יחסי רווח-הפסד. כלומר, משיקולים אגוצנטריים לחלוטין. מסתבר שככל שיש לנו יותר מה להפסיד, כך הסיכוי שניפרד קטן. אנו לוקחים בחשבון את כמות הזמן, המשאבים הרגשיים והכלכליים שהשקענו אל תוך הקשר ואף את האלטרנטיבות להיכרות שמחכות לנו מחוץ לקשר. כל המשתנים הללו מרכיבים את התמונה הכוללת, ובכל זאת ידוע כי בני האדם לא תמיד עושים מה שמניב להם תוצאות טובות יותר.
במחקר מ-2018 שפורסם במגזין "פסיכולוגיה חברתית ואישיותית" של אוניברסיטת יוטה, נדהמו לגלות כי השיקול המרכזי להישארות בקשר שאינו מיטיב, הוא דווקא אלטרואיסטי. אנשים שהאמינו כי הפרטנרים שלהם רצו מאוד להמשיך בזוגיות הקיימת, היו פחות להוטים ליזום פרידה. למעשה, ככל שאנשים רואים את בני זוגם כתלויים יותר בהם, כך קטן הסיכוי שהם יאזרו אומץ וייזמו פרידה.
"מגיע לשני הצדדים להגשים את החלומות שלהם"
לרועי (45), רווק מהרצליה, יש סיבה אחרת שגרמה לו להישאר בזוגיות נטולת עתיד: "הצורך במיניות, ברגש, בתחושה המופלאה של לאהוב ולהיות נאהב הן הסיבות שהשאירו אותי בקשר שלא רציתי כל כך הרבה שנים. מה שקרה אצלי זה שאף אחד מאיתנו לא הניח את המטרות שלו למען האחר, ובמשך שנים אני והאקסית רבנו עליהן בלי סוף". רק כשכלו כל הקצין, לאחר תקופה ממושכת של ריבים יומיומיים ובלתי פוסקים, ואחרי שרגשות שליליים כמו טינה וכעס מילאו אותו, הבין שטוב לו יותר בנפרד.
הפסיכולוגיה המחקרית בתחום מסבירה היטב את החששות של רועי: הפחד להיות לבד, הפחד מדחייה והפחד מכישלון, הם שגורמים לנו להישאר במקום ולא להתקדם הלאה. אכן, פרידה היא תהליך. אך המאמץ התמידי להתעלם מדגלים אדומים ולטאטא כל פעם מחדש את חוסר הוודאות והתסכול, רק פוגע בבריאותנו הפיזית והנפשית.
עצה שלי? במידה והיחסים רעים באופן כרוני, שוחחו עם בני הזוג ונסו לתקשר להם, בכנות וללא האשמות, מה לדעתכם צריך להשתנות כדי שהקשר הזה יצליח. כמו כן, הציבו לעצמכם מועד החלטה סופי שיימנע את הגרירה. מעבר לכך, אם אתם מרגישים שאתם בודדים למרות שאתם בתוך קשר זוגי, וכאשר כל שיחה הופכת לריב, ודאי שלא מדובר בעוד מהמורה בדרך, אלא בגסיסה איטית ומייגעת של הזוגיות קיימת.
במצב כזה, אנא מכם, כבדו את עצמכם ואת בני הזוג, ותנו להם ללכת. אם קשה לכם להיפטר מההרגל המגונה של "סחבת מערכות יחסים", אל תהססו לפנות לקבלת עזרה ותמיכה מקצועית. זכרו כי לבני הזוג וגם לכם יש חלומות, שאיפות, צרכים ומטרות, ומגיע לשני הצדדים להגשים אותם. מחקרים מראים שהישארות במערכת יחסים שלא טובה לנו מובילה לרמות נמוכות של סיפוק, הערכה עצמית, אושר ובריאות כללית. מה עוד אנחנו רוצים בחיים אם לא לקום בבוקר בריאים, מאושרים ובתוך זוגיות אוהבת ומספקת?
סיון קנטי אביטן היא שדכנית ויועצת זוגיות ודייטינג, מנחת סדנאות למציאת זוגיות, מייסדת מועדון הדייטינג האקסקלוסיבי SHRINE ומחברת הספר "אחת שיודעת"
