כשדנה הכירה את אמיר (השמות שונו כדי לשמור על פרטיות המרואיינים), במסיבה לפני שמונה שנים, היא לא חשבה שהעובדה שהוא מעשן קנאביס פה ושם תפריע לה אי פעם. זה צעיר, זה מגניב, זורמים. פאסט פורוורד לגיל 34, והיא מבינה שעל מנת לנהל חיי משפחה נורמטיביים, אמיר יצטרך להודות בעובדה שהוא מכור ולהתחיל לטפל בעצמו.
"זאת הייתה ממש סצנה של 'תבחר - אני והילדה או הג׳וינט הזה שביד שלך. יש לך חמש דקות להתאפס על החיים שלך ולהחליט מה אתה רוצה לעשות מכאן והלאה'", היא משתפת. "לא יכולתי להמשיך עם השגרה המקולקלת הזאת של בית-עבודה-טיפול בתינוקת כשהכול עליי, כשמהצד השני יש אדם שאני אוהבת, שבחרתי לחיות איתו את שארית חיי, אבל הוא כבר מזמן לא האיש שאמרתי לו 'כן'. הוא בילה את מרבית הזמן שלו ברביצה במרפסת בתחושת ריחוף וסתלבט. כשבן-אדם מעשן ג׳וינט 'פעם ב...', את יודעת, בחתונה של חברים או ביציאה משותפת, זה סבבה, זה לא מדאיג. אבל כשבן אדם לא מצליח לפתוח את היום בלי לעשן ולא מסוגל לסיים אותו בלי לעשן, באופן תלותי, זאת כבר נורת אזהרה שלא יכולתי להתעלם ממנה. זה הפך לשגרה".
מתי הבנת שדי, שאת לא יכולה להמשיך יותר?
"זה היה ערב חג פסח, הוא לא הצליח להתארגן על חומר וקלט שהוא אוטוטו נשאר בלי. הוא פשוט התחרפן מזה. לא רצה לבוא לארוחה אצל ההורים, לא הצליח לתפקד ברמה שהילדה בכתה כי צריך היה להחליף לה חיתול והוא פשוט לא היה מסוגל להרים את עצמו מהמיטה. בכי, צרחות, ואני לבד עם הכול. פה נפל לי האסימון שבעלי מכור. זה הפך לשגרתי בשבילו, כמו לצחצח שיניים, כמו להתקלח. לפני כמעט שנה נפרדנו, לא רשמית אבל אנחנו כבר לא גרים ביחד. אני יודעת שהוא בתהליך גמילה אינטנסיבי ומקווה שיצליח לחזור לעצמו ואלינו".
"הוא לא הצליח להתארגן על חומר וקלט שהוא אוטוטו נשאר בלי, והוא פשוט התחרפן מזה. לא רצה לבוא לארוחה אצל ההורים, לא הצליח לתפקד ברמה שהילדה בכתה כי צריך היה להחליף לה חיתול והוא פשוט לא היה מסוגל להרים את עצמו מהמיטה, ואני לבד עם הכול. פה נפל לי האסימון שבעלי מכור"
המגיפה השקטה
התמכרות נחשבת למגיפה שקטה בישראל על אף שכיחותה. כ-1 מתוך 7 ישראלים סובל מהתמכרויות ולמרות עשרות שנים של מחקרים המצביעים על כך שהתמכרות היא בעיה בריאותית הדומה ליתר ההפרעות והמחלות, בעיני רבים, התמכרות עדיין מיוחסת לבעיה מוסרית ולחולשת אופי. יניר יעקובי הוא פסיכותרפיסט התנהגותי-קוגניטיבי, המתמחה בטיפול בהתמכרויות. לדבריו, את תחום ההתמכרויות ניתן לחלק לשני חלקים: התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים כגון סמים, אלכוהול ותרופות, והתמכרות להתנהגויות כדוגמת מין, הימורים, קניות, צפייה בפורנו או במסכים, אכילה ועוד.
"בהתמכרות לחומרים שמכניסים לגוף על ידי שאיפה, בליעה, הסנפה, הזרקה או ספיגה ישירות לעור או לחלל הפה, ישנו מפגש בין החומר לקולטנים שיוצר שינוי התנהגותי, רגשי וגופני. בהתמכרות התנהגותית מפגש עם הפעולה הממכרת גורם לשחרור של דופמין במוח, האחראי על עונג והנאות. בשני הסוגים קיימים תלות וסבילות של הגוף".
5 צפייה בגלריה
התמכרות לכדורים. לאדם יש פוסט טראומה לא מטופלת שגורמת לו לנסות לווסת את הכאב דרך צריכת חומרים
(צילום: Shutterstock)
איך אפשר לזהות שבן/ת הזוג סובל/ת מהתמכרות מסוימת?
"באופן עקרוני, קיים קושי לזהות התמכרות בהתחלה. כשמדובר בהתמכרות לחומרים, התלות והסבילות קטנים בהתחלה וניתן לשלוט על הכמות והצורך להשתמש בהם. גם בהתמכרות להתנהגות, ניתן לשלוט בזמן שמשקיעים. בהמשך, לרוב קיים דפוס של הסתרה ושקרים שנוצר כדי לא לאפשר לסביבה 'להפריע' לאדם המכור. עוד קושי בזיהוי הוא בהכחשה של המכור, הן מול עצמו והן מול הסביבה.
"הסימנים שיכולים לאותת על התמכרות הינם הוצאות כספיות לא מובנות ובכמויות רבות, הסתודדות עם הנייד, שיחות יוצאות או נכנסות מאנשים לא מוכרים, שהייה רבה יותר מחוץ לבית, עייפות, עצבנות, מצבי רוח לא מוכרים, לצד תחושה של מרחק לא מוסבר בזוגיות שלא היה קיים לפני כן, הכחשות ושקרים על מקום הימצאות, התרחקות מהמשפחה או מהחברים, חוסר עניין במין, בעיות שינה וחוסר יציבות במקום עבודה. כשמדובר באלכוהול, גראס או חומרים כימיים אז גם ריח, הקאות, שיעול, צינון, צבע עור שמשתנה או מרשמים רפואיים חוקיים של תרופות ממכרות".
תחביב שיצא משליטה או התמכרות - איך יודעים מתי עובר הגבול? רוני רוקח, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומנהלת תחום טיפול והדרכה במרכז הישראלי להתמכרויות ICA, מסבירה: "ההגדרה הפשוטה להתמכרות היא כשאדם מאבד שליטה על צריכה של חומרים או התנהגויות. כשהשימוש הוא כפייתי ויש לכך השלכות שליליות על תחומי החיים שלו ולמרות זאת הוא ממשיך עד לרמה של פגיעה גופנית או נפשית. בהיבט הגופני ישנם תסמיני סבילות ואמידות אל מול כמויות החומר שהולכות וגדלות, בהיבט הפסיכולוגי קיים עיסוק אובססיבי וכפייתי, עם שאלות כמו 'מה יקרה אם ייגמר?', ומצוקה נפשית גדולה. ההתמכרות תופסת נתח משמעותי מהעיסוק ומהמחשבות, אין פניות לשאר תחומי החיים וישנן חוויות של מתח, חרדה וערך עצמי נמוך.
"בהיבט התפקודי-משפחתי חסרה נוכחות. תמיד נשמע מהפרטנר של אדם המתמודד עם התמכרות שהוא מרגיש מאוד לבד. בעצם, שני הצדדים סובלים מבדידות, קיים קושי לייצר קשרים חברתיים ולהחזיק קשרים משמעותיים לאורך זמן. לעיתים ישנה פגיעה גם בהיבט הכלכלי".
"צריך לנהוג באדם הסובל מהתמכרות בחמלה ובהבנה, שכן במרבית המקרים אותו אדם סובל מפוסט-טראומה, דיכאון, חרדה או מקושי נפשי עמוק אחר"
איך מפתחים התמכרות?
"התמכרות יושבת על כאב. אף אדם לא בוחר לבלות את חייו בהתמכרות, הוא מגיע לשם כשיש טראומה או כאב, לכן התמכרות מכריעה גם אנשים נורמטיביים לחלוטין, 'מבית טוב' מה שנקרא, ויכולה להתרחש לצד החיים הרגילים - מה שנקרא 'מכור מתפקד', ועדיין לפגוע בהם. התמכרות בדרך כלל מגיעה בתור אמצעי ויסות והרגעה של כאב נפשי או פיזי מאוד עמוק. לכן תמיד נבדוק מהו מקור הכאב, מה קרה לאדם שהביא אותו לחפש נחמה במקום אחר. צריך לנהוג באדם הסובל מהתמכרות בחמלה ובהבנה, שכן במרבית המקרים אותו אדם סובל מפוסט-טראומה, דיכאון, חרדה או מקושי נפשי עמוק אחר".
"לא הבנתי מה הביג-דיל. כולה פורנו, כולם צופים"
רובי (53) יכול להעיד היטב על כך שההתמכרות צובעת את כל תחומי החיים. במשך חמש שנים היה מכור לצפייה בפורנו, דבר שעלה לו בחיי הנישואים שלו ובמקום עבודתו. רק היום, לאחר כמעט עשור, הוא מצליח להודות בהתמכרות שהשתלטה עליו. "עברו הרבה שנים עד שהסכמתי ללכת לטיפול. למעשה, עד שאשתי לשעבר לא הטילה וטו שהיא רוצה להתגרש, לא הכרתי בחומרת הבעיה. כאילו, לא הבנתי מה הביג-דיל. כולה פורנו, כולם צופים. היינו זוג צעיר בשנות השלושים המאוחרות לחיינו, עם שני ילדים, השגרה השתלטה עלינו, שלא לדבר על העבודה. זאת הייתה בריחה מהמציאות כי במציאות שחיינו בה לא היה זמן או כוח ליחסי מין, אז השלמתי את הצורך הזה מול המסך".
איך זה התחיל?
"זה התחיל מסקרנות, סרטון פה ושם, עד שזה השתלט עליי והפך להיות הרגל קבוע. הייתי צופה בטלפון אחרי העבודה, באוטו, או בלילה מהמחשב הנייח כשכל הבית כבר הלך לישון. שנים שלא נכנסנו לישון יחד. תמיד היא לפניי ואז אני אחרי הצפייה. היו לי כל מיני תירוצים כמו משחקי מחשב או מיילים שהייתי צריך להשלים, עד שהיא גילתה כהשארתי את אחד האתרים פתוחים והיא חיברה את כל הנקודות לקו אחד ברור".
וואו. האם אתה חושב שקיים סיכוי שהיא ידעה על זה הרבה לפני הגילוי? זאת אומרת, שלקח לה זמן להתעמת עם העובדה שאתה מכור?
"חשבתי על זה הרבה בזמנו. אני מניח שהיא חשדה במשך תקופה אבל לא רצתה להתעמת איתי. אף אחד לא רוצה להיות זה שיהרוס לעצמו את החיים. היא העדיפה לא לדעת, אני חושב, עד שכבר לא הייתה לה ברירה כי זה היה לה ממש מול הפרצוף".
מה זה עשה למערכת היחסים הזוגית?
"הרבה חשדנות, כעס, טינה. אמון שנפגע. היא נטרפה מזה ששיקרתי ובכלל הרגישה שבגדתי בה למרות שזה לא קרה, כי מבחינתה היה למערכת היחסים שלנו צד שלישי, הפורנו. גם כשהבטחתי שאפסיק - פעם, פעמיים, שלוש, לא הצלחתי. אני חושב שבזמנו הרגשתי שהעולם הסודי הזה שבניתי לעצמי עשה לי טוב ולא רציתי לוותר עליו בשום מחיר - והיה מחיר. כשהכול התפוצץ לא הצלחתי לתפקד בעבודה ופוטרתי, הייתה גם פגיעה בכל ההתנהלות בבית. הילדים הרגישו שמשהו קורה, הגענו לנקודת האל-חזור והחלטנו לסיים את זה יפה, לטובת הילדים".
להתמכר למכור
באשר לשאלה איך למרות הסבל בני הזוג נשארים בקשר עם בני זוגם המכורים, התשובות חלוקות. יש מי שסבור כי אנשים הנשארים במערכות יחסים עם בני זוג מכורים עושים זאת כי הם מרגישים אוהבים ומחויבים, ומכיוון שיש להם זכרונות טובים או תקווה ואמונה אמתית שבני הזוג שלהם יוכלו לצאת מזה. לעיתים קיימת ביניהם תלות שיתופית באופן לא מודע. יעקובי מכנה זאת "התמכרות להתמכרות של בן או בת הזוג".
תסביר.
"בן הזוג השני מכור לטיפול ולרצון לרפא את הפרטנר, מתוך כוונות טובות כמובן. כלומר, בדיוק כפי שהצד המכור מאבד את זהותו בתוך ההתמכרות, כך גם הצד השני מאבד את זהותו בתוך הטיפול בבן הזוג המכור. הוא מוותר על הצרכים שלו למענו, לוקח אחריות יתר על המכור ומזדהה עם קשייו, מרגיש משועמם וריקני בזוגיות לצד תחושת 'כל יכול', כי כביכול רק הוא יודע מה טוב ונכון לעשות במצב כזה. לרוב יש רצון לגמול את בן הזוג, אך בפועל עושים הכול כדי לטרפד את השינוי בטענות שונות כמו 'הוא יכול לבד', 'זה לא הזמן', 'הוא לא יצליח בלעדיי', ועוד".
הזוי. איך זה קורה?
"לעיתים בן או בת הזוג גדלו להורה מכור, ולכן באופן טבעי הם מתחברים לבן זוג שמכור בעצמו. יש גם את 'סינדרום המטפל' - מה שלא הצליח בבית שבו גדלתי, אולי יצליח בבית שהקמתי. לעתים מדובר בצורך של שליטה: בן זוג מכור-פעיל הוא חלש יותר ולרוב אין לו רצון או כוח להתעסק בתפקוד ובניהול הבית והילדים, מה שמשאיר את התפקיד הדומיננטי והמשמעותי לאחר. סיבה נוספת היא הפניית תשומת הלב מהבעיות הזוגיות לבעיות של בן הזוג המכור".
עמית סבג, עובד סוציאלי ב'וילה באלאנס' - מרכז גמילה מסמים ומאלכוהול, מוסיף ואומר כי כשקיימת נטייה של בני זוג להפוך להיות המטפלים כביכול של המכורים, למרות שאין להם הכשרה מקצועית לכך, הטיפול עלול לדרדר עוד יותר את המצב. "לכולנו ישנה נטייה לרצות לטפל בבני הזוג שלנו, אבל חשוב להבין שהתמכרות היא לא שפעת. זה לא פשוט 'עובר'. המכור תמיד יפעיל מניפולציות על בן/ת הזוג, שקרים והסתרות. במקרים רבים, הטיפול העצמי יותר פוגע ממסייע. אפשר לראות לעיתים 'רכישה' של דפוסים דומים אצל בן הזוג המטפל כמו הסתרת המצב כלפי חוץ, שקרים בשמו/ה של המכור/ה, בושה, ייאוש, התרחקות מהסביבה, כמו גם ירידה בדימוי העצמי עד כדי הזנחה של תחומי חיים אחרים. גם חוסר היציבות עלול להביא לייאוש מוחלט".
יעקובי מסביר כי אפשר לחיות עם בן זוג מכור לאורך שנים רבות עם דפוס ה"תלות השיתופית", היות והוא מאפשר לאדם להמשיך להשתמש או לנהל חיים כפולים, עד שזה מתפוצץ. בהימורים - הסתבכות כלכלית גדולה מאוד, שוק אפור או חובות עצומים. במין - מחלות מין וכספים, ובסמים - משטרה, שינויים גופניים וחוסר מוטיבציה לעבוד או לנהל חיים נורמטיביים. ואז ההתמכרות שהייתה נסתרת עד לאותה נקודה, יוצאת מהארון ונחשפת לעיני כול.
"בדרך כלל, מה שמביא אנשים לפנות לקבלת עזרה הוא מוטיבציה חיצונית מתוך הכרח ולא מתוך רצון חופשי, כשאחד מבני הזוג או בני המשפחה מתערב ומאיים בפגיעה כמו עזיבה, למשל. מצב נוסף הוא מוטיבציה פנימית, כשאדם מתחיל לזהות פגיעה תפקודית ורוצה להפסיק, אבל זה למשל מצב פחות נפוץ. כ-90% מהזוגות בכלל לא פונים לטיפול וחבל, כי ככל שמתחילים לטפל בשלב מוקדם יותר, כך ניתן למזער נזקים", קובעת רוני רוקח.
"התחלתי לשנוא אותו באיזשהו שלב"
שרון נשואה כבר 15 שנה לאריק, המתמודד עם התמכרות. לשניים ארבעה ילדים. אריק עבר לאחרונה תהליך גמילה וכיום הם מנסים לחזור לחיים: "כשרק הכרנו לא ידעתי כלום על העולם הזה. הוא סיפר לי וגם ראיתי שהוא מעשן גראס מדי פעם, זה הכול. עם הלידה הראשונה הייתי זקוקה לנוכחות שלו בבית, להפגנת אחריות. ביקשתי שיפסיק אבל הוא המשיך. בתחושה שלי, הוא כל הזמן הפגין כלפיי ביקורת והדבר הזה, לצד הסמים, פגע באינטימיות שלנו. לאט-לאט האמון הלך ונסדק. היו לנו כל הזמן מריבות דרמטיות. כשיצאנו לבילוי בחוץ למשל הוא היה שותה יותר מדי ומביך אותי בהתנהגות שלו. הרגשתי שאני לא יכולה לסמוך עליו, שאני מטפלת בילד נוסף. במהלך השנים נולדו לנו עוד ילדים ועם תחילתה של מגפת הקורונה הגיע הילד הרביעי.
"יום אחד, כשהסתכלתי במצלמות האבטחה של העסק, גיליתי שהוא והעובדים שלו נוטלים סמים קשים יותר מגראס. כשהתעמתי איתו הוא הכחיש. במקביל היה משבר גדול עם אחד הלקוחות בנוגע לכסף. המשכורת שלי כיסתה את ההוצאות אבל היה קשה. הילדה עברה לגן של הרווחה".
וואו. לא הרגשת בשום שלב שאת חייבת לעזוב?
"ברור, כבר התחלתי לשנוא אותו באיזשהו שלב כי הוא לא פרנס את המשפחה, לא היה בשביל הילדים, כל הזמן התלונן. הרגשתי שהוא לא רואה אותי, שאני חיה בשביל הילדים. הוא עבד כשליח וכל הזמן בילה עם חברים, הילדים בקושי ראו אותו, לא פעם הוא חזר בשעות מוזרות ולעיתים דילג על לילות. הבנתי שהוא משתמש ושאני חייבת לשים לזה סוף. מעבר לזה, פתאום קלטתי שאני מכורה למכור כבר שנים. שאני חלק מהדבר הזה בלי שהתכוונתי בכלל. כשביקשתי להתגרש הוא הבין שזה הסוף ואחרי הרבה שיחות הבטיח לעבור תהליך גמילה ואני הבטחתי להישאר. לפני כמה שבועות סיימנו את תהליך הגמילה ואני מקווה שנצליח לשקם את היחסים ואת האמון שנפגע. הדרך עוד ארוכה אבל אני מאמינה שנצליח לבנות חיים חדשים".
