"קנאה אינה שקולה לאהבה, כמו שרבים טועים לחשוב, והיא נובעת הרבה פעמים מחוסר ודאות או מחוסר ביטחון לגבי יציבות הקשר. אפשר אפילו לראות אותה כהבעת ספק במידת האהבה שלנו לבן הזוג. לקנאה עלולות להיות השלכות הרסניות בקשרים זוגיים, ודאי במידה והיא לא מווסתת", קובעת פרופסור גורית בירנבוים, פסיכולוגית חברתית וחוקרת זוגיות ומיניות מאוניברסיטת רייכמן.
במחקר החדש שלה ושל עמיתיה, "פרדוקס הפלירטוט", היא בחנה כיצד אנשים מגיבים כשבן זוגם זוכה לתשומת לב מאחרים. פרופ' בירנבוים ועמיתיה, פרופ' דורון פרידמן ופרופ' הארי ריס, יחד עם הדוקטורנט קובי ז'ולטק והסטודנטים נעמה גלעד, נועה ברגמן ודן פולק, ערכו ניסוי שבדק האם פלירטוט של גורם שלישי עם בן הזוג שלנו מדליק אותנו, או שאולי הוא דווקא מזיק לזוגיות.
"מחקרים מראים שכאשר אנשים רואים שאחרים חושקים באדם שהם מתייחסים אליו כאל בן זוג פוטנציאלי, הם נוטים לראותו באור חיובי יותר. הם חושבים, 'אה, אם אחרים רוצים אותו, הוא בטח שווה את זה"
"בחירת בן זוג היא אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בחיים, והשפעותיה על אושרו ומסלול חייו של הפרט נרחבות", אומרת פרופ' בירנבוים. "החיפוש עצמו מציב אתגרים רבים, החל מהשקעת הזמן הנדרשת ועד לסיכון לחוות חלילה הטעיה ורמייה על ידי בני זוג דוגמת 'נוכל הטינדר'. לכן זה לא מפתיע שבמרוצת האבולוציה, פיתחנו אסטרטגיות שיסייעו לנו לזהות בני זוג מתאימים, כדי להקטין את מידת הסיכון מצדנו.
פרופסור גורית בירנבויםצילום: גלעד קוולרצ'יק"אסטרטגיה נפוצה לזיהוי בני זוג מתאימים היא לבחון כיצד אחרים מגיבים אליהם. האם אי פעם חשבתם שמישהו מושך יותר אחרי שראיתם אותו מקבל תשומת לב חיובית מאחרים? התופעה הזו מכונה 'העתקת בחירת בני זוג'. זהו סוג של קיצור דרך, שבו אנשים משתמשים כדי לזהות בני זוג ראויים. מחקרים מראים שכאשר אנשים רואים שאחרים חושקים באדם שהם מתייחסים אליו כאל בן זוג פוטנציאלי, הם נוטים לראותו באור חיובי יותר. הם חושבים, 'אה, אם אחרים רוצים אותו, הוא בטח שווה את זה".
ואת זה ניסיתם לבדוק במחקר?
"במחקר רצינו להבין כיצד תשומת הלב שזוכה לה בן הזוג מאחרים משפיעה על התפיסה שלנו אותו כמושך, ועד כמה נשקיע מאמצים בשימור הקשר איתו. כדי לברר זאת ערכנו שלושה ניסויים, שבחנו את השאלה הזאת. בכל המחקרים, משתתפים שנמצאים במערכת יחסים משמעותית ומחייבת נחשפו למצבים שבהם בן זוגם קיבל תשומת לב ממישהו אחר, ללא שיתוף פעולה מצידו, לצד מצבים שבהם הוא היה באינטראקציה ניטרלית עם אדם אחר. כלומר, בסיטואציה שאינה רומנטית.
"לאחר מכן, המשתתפים התבקשו לדרג את מידת התשוקה המינית שלהם לבן הזוג, את מידת רצונם לעשות פעולה שמשמרת את הקשר איתו, ואת מידת הרצון שלהם להרתיע את אותם מתחרים שגילו עניין בבן זוגם ופלרטטו איתו".
"בכל מחקר השתמשנו בשיטה שונה", מסבירה פרופ' בירנבוים. "במחקר הראשון המשתתפים דמיינו תרחיש שבו מישהו אחר גילה עניין בבן הזוג שלהם, ללא הדדיות מצידו. לדוגמה, אחת המשתתפות תיארה תרחיש כזה: 'אנחנו בבר שלנו, ומשום מקום, בחורה מהממת מתחילה לנעוץ מבטים בחבר שלי. שאלתי אותו: 'מי זו?', ובן זוגי הגיב, 'אין לי מושג'. אבל זה הרגיש מוזר, אתם יודעים? דברים כאלה לא קורים סתם. מי היא ומה הסיפור שם?'
"במחקר השני שלנו רצינו ליצור סביבה שתרגיש מוחשית, אך גם תהיה מבוקרת יותר, כדי לבחון את אותה שאלה, ומימשנו זאת באמצעות מציאות מדומה. המשתתפים במחקר שלנו הרכיבו משקפי מציאות מדומה, ומצאו עצמם בבר וירטואלי הומה, שם הם צפו באינטראקציה בין בן זוגם לזר וירטואלי, שפלרטט איתו.
"במחקר השלישי שלנו עברנו מתרחישים דמיוניים לחוויות בחיים האמיתיים. המשתתפים התבקשו להיזכר באפיזודה אמיתית, שהתרחשה במערכת היחסים שלהם, שבה מישהו הביע עניין בבן זוגם. לדוגמה, אחד המשתתפים סיפר על המקרה הבא: 'הסתובבנו בתל אביב, כשלפתע הבחור הזה מופיע ומבקש את המספר של חברה שלי. התעצבנתי, כאילו, מי הוא חושב שהוא?! חברה שלי נפנפה אותו מהר, אבל המוח שלי כבר טס עם שאלות: מה אם היא תחשוק בו? האם אני עלול לאבד אותה? אולי היא תהיה מאושרת איתו יותר?''.
מעניין. ומה גיליתם?
"המסקנות היו מפתיעות למדי. מצאנו שאנשים הגיבו לתשומת הלב שניתנה לבן זוגם בכך שהם חשו פחות תשוקה, הראו עניין מופחת בהשקעה במערכת היחסים, והביעו רצון עז בהדיפת המתחרים שהעניקו תשומת לב לבן הזוג".
אז המחקר שלכם בעצם מפריך את התפיסה המקובלת שלראות מישהו מפלרטט עם בן או בת הזוג מדליק אותנו ואפילו מקרב, ומכאן הפרדוקס?
"התשובה היא שהמשמעות שאנשים מייחסים לתשומת הלב שאחרים מעניקים לבן הזוג משתנה בהקשרים שונים. כאשר אדם מחפש בן זוג, תשומת לב שניתנת לבן זוג אפשרי עשויה לשמש עדות לערכו של בן זוג זה. אבל במערכת יחסים קיימת, אותה תשומת לב עשויה להיתפס כאיום, המצביע על האפשרות לאבד את בן הזוג לאדם אחר.
"לכן, כדי להגן על עצמנו מהכאב הפוטנציאלי הכרוך באובדן בן הזוג, אנו עשויים לייצר ריחוק רגשי ממנו ולסגת מהשקעה במערכת היחסים איתו, בתקווה לרכך את המכה שנחווה במקרה שבו הפחדים שלנו יתממשו. באותו הזמן, הזעם שמעוררת תשומת הלב שניתנת לבן הזוג על ידי מתחרים עלול להתבטא בהדיפת המתחרים. תגובות תוקפניות אלה עשויות לנבוע יותר מרצון לנקום במתחרים, מאשר מרצון כן לשמר את מערכת היחסים".
"הסתובבנו בתל אביב, כשלפתע הבחור הזה מופיע ומבקש את המספר של חברה שלי. התעצבנתי. כאילו, מי הוא חושב שהוא?! חברה שלי נפנפה אותו מהר, אבל המוח שלי כבר טס עם שאלות: מה אם היא תחשוק בו? האם אני עלול לאבד אותה? אולי היא תהיה מאושרת איתו יותר?'"
מה אנחנו יכולים ללמוד וליישם מהמחקר בחיינו האישיים והרומנטיים?
"אנשים מסוימים עשויים לנסות לעורר את קנאת בן זוגם באמצעות קבלת תשומת לב מאחרים, כדי להרגיש נחשקים יותר או בטוחים יותר. המחקר שלנו מראה כי טקטיקה זו עלולה לחזור אליהם כבומרנג. במקום לחזק את מערכת היחסים, היא עלולה לפגוע בעצם הקשר שהיא שואפת לשפר. ממצאי המחקר שלנו לא תואמים את מה שמקובל לחשוב, ומראים שאנשים משתמשים באסטרטגיות שעלולות להשיג את התוצאות ההפוכות מהרצון האמיתי שלהם.
"אני סבורה כי הביטחון והיציבות, שאנשים רבים כמהים להם, לא תמיד אידיאלים להחייאת התשוקה המינית שלנו, שניזונה מריגוש, חידוש, מאי-ודאות ומנפרדות. תחושת הנפרדות, התחושה שלכל אחד מבני הזוג יש עולם שמתקיים בנפרד מבן הזוג, חיונית לליבוי התשוקה בקשרים ארוכי טווח. אנשים פחות נוטים לחשוק במה שכבר יש להם, ולכן תחושת זאת היא קריטית לשמירה על תשוקה בקשרים ממושכים. עם זאת, קיימות דרכים מועילות יותר להשיג תחושת נפרדות מאשר עירור קנאת בן הזוג, כמו פיתוח תחומי עניין עצמאיים לצד אלו המשותפים".
אז איך נכון יותר להתמודד עם סיטואציה כזו של פלירטוט עם בן זוג שאנחנו עדים לה, כדי לשמר את מערכת היחסים במקום לסכן אותה?
"קודם כל, אם בני הזוג מעוניינים לשמר את הקשר, כדאי שהם יימנעו מפלירטוט עם אחרים, ודאי שבנוכחות בן הזוג. מחקר קודם שלנו הראה שדי בכך שאדם אחר מפלרטט איתך, ובכך גורם לך לחשוב שיש לך עוד אפשרויות בשטח, כדי לסדוק את מנגנוני ההגנה של הקשר, ולפגוע בדרך שבה אנחנו תופסים את בן הזוג. אם כבר נקלעתם לסיטואציה שבה מישהו מגלה עניין בבן הזוג שלכם, מודעות למגננות שיוצרות אצלנו הרחקה, עשויה למנוע אסקלציה והתנהלות פוגענית מצדנו".
את חושבת שהיו מתקבלות תוצאות מחקר אחרות בחברה אחרת, פחות שמרנית מהחברה הישראלית?
"אנשים מונעים מתוך רצון להגן על מה שמשמעותי עבורם - היחסים הקרובים שלהם והם עצמם, והם יפעלו למנוע פגיעה בשתי החזיתות הללו. יחד עם זאת, אנשים לא חיים בוואקום והם בהחלט מושפעים גם מהתרבות שבה הם נטועים. אני לא חוקרת השפעות תרבותיות, ולכן אין לי על זה תשובה חד-משמעית.
