חג החירות הוא הזדמנות טובה לדון בסיטואציה ההפוכה, שמתרחשת במקרי קיצון בקשרים רומנטיים. אני מדבר על תלותיות יתר, או בשמה הקליני, 'קודיפנדנט'. קודיפנדנט הוא הניסיון הנואש לווסת רגשות וחסכים כואבים, במיוחד סביב תחושת ערך עצמי, בעזרת אדם אחר הנחווה כמושלם.
קבלה, תשומת לב ותוקף מאותו אדם, משמשים כמרגיעים לנפש שברירית, שאינה יכולה לווסת את עצמה לבדה. במקרי קיצון, מדובר בהתמכרות של ממש לאדם אחר, בדומה לתהליך ההתמכרות לחומרי הרגעה כימיים. אולם כמו כל דבר שאנו מתמכרים אליו, זה מתחיל בהרגשה טובה, אך מסתיים במפח נפש, מכיוון שהאחר אינו רוצה או יכול לאהוב בחזרה.
רועי צור על קשיים סביב יצירת אינטימיות
בניגוד להזדקקות טבעית, תלות לא בריאה באדם אחר מתאפיינת באידיאליזציה, בציפיות לא ריאליות ובהיעדר גבולות. אידיאליזציה היא התהליך של הפיכת האחר לסוג של "כוח עליון" עבורנו, כתוצאה מתחושת ערך עצמי נמוך. ציפיות לא ריאליות לזרם בלתי פוסק של אהבה ותשומת לב מגיעות מתחושת ריקנות, והיעדר גבולות ושאיפה להתמזגות נובעים מחוסר בשלות ומחוסר נפרדות, ואני אסביר.
כשאנו עושים לאחר אידיאליזציה, אנו מעלים אותו על במה דמיונית, ומרגישים שיש לו כוח משיכה שלא ניתן לעמוד בפניו. במצב של אידיאליזציה, השהייה שלנו בנוכחותו של אותו אדם מעניקה לנו את ההרגשה שאנחנו שווים, יפים ומוצלחים יותר. אנחנו נשקיע אנרגיה רבה במערכת היחסים, ובתמורה לכך נצפה לאהבה בלתי מותנית, כמו גם לדאגה, טיפוח מתמיד וזמן משותף עימו.
"כשאנו עושים לאחר אידיאליזציה, אנו מעלים אותו על במה דמיונית, ומרגישים שיש לו כוח משיכה שלא ניתן לעמוד בפניו"
המרכיב השני, ציפיות גבוהות, הוא הרצון לקבל אהבה בלתי מותנית ובלתי מוגבלת, על מנת לכסות על תחושת עצמי שברירית. כשאנו מחזיקים באמונה הנסתרת שמישהו אחר יכול לדאוג לנו, להעריך אותנו ולהפוך אותנו לשלמים ולשמחים באופן שלא חווינו מעולם, אנו נצפה ממנו לפצות אותנו על האהבה שחַסְרה לנו בילדותנו. זוהי אותה אהבה ראשונית שלא קיבלנו בצורה מספקת בבית, ושתפקידה הוא להעביר את המסר "אתה חשוב, אתה ראוי ואתה משמעותי", ולסייע בבניית ערך עצמי.
המאפיין השלישי הוא היעדר גבולות בריאים. הפנטזיה על התמזגות רומנטית חסרת גבולות עם אדם מושלם יכולה ללוות אדם מסוים כל חייו. נשים יכולות לחלום על האביר על הסוס הלבן, בעוד שגברים יכולים לפנטז על אישה שמטפלת ומטפחת אותם באופן אימהי. גם אם הרעיון נתמך על ידי רומנים הוליוודיים, מערכות יחסים המבוססות על אינטנסיביות גבוהה, דימוי שווא של האחר, וציפיות לא ריאליות ממנו, הן לא בריאות מטבען.
"כשאנו מחזיקים באמונה הנסתרת שמישהו אחר יכול לדאוג לנו, להעריך אותנו ולהפוך אותנו לשלמים ולשמחים באופן שלא חווינו מעולם, אנו נצפה ממנו לפצות אותנו על האהבה שחַסְרה לנו בילדותנו"
התלותיים אינם מחפשים אינטימיות בריאה - ממנה הם מפחדים, אלא התקרבות או התמזגות חסרת גבולות שחונקות את האחר. הגבולות הבין-אישיים שלהם מתרופפים, מתוך מחשבה שכך מתנהל קשר אינטימי. אולם למעשה לא ניתן לקיים קשר קרוב ללא גבולות בריאים וללא תחושה של נפרדות בריאה. גבולות מגינים עלינו מפני האחר ועליו מפנינו, ועוזרים לנו לשמור על תחושת עצמי יציבה, תוך כדי שאנו קשובים לצרכים ולרצונות של שני הצדדים.
פצעי ילדות
תלותיות יתר, אם כן, מתפתחת כתוצאה מהיקשרות לא בריאה בילדות. כשקשר הורה-ילד אינו מספק את הצרכים הרגשיים עבור הילד, לדוגמה בהורות נרקיסיסטית, כשהצרכים של ההורה ולא של הילד נמצאים במרכז, הילד עלול לפתח רגשות של בושה על כך שהוא מאכזב, אשם, ואינו מספק את מה שמצופה ממנו. הוא גדל עם התחושה שהוא אינו ראוי או מספיק עבור הוריו. לכן הכמיהה הלא מודעת להתמזגות, יחד עם הציפייה להרעפה של תשומת לב חיובית מהאחר, הן ניסיונות מכמירי לב להקל על תחושת נטישה כואבת שהתרחשה בילדות.
הסובלים מתלותיות יתר נושאים עימם כאב וריקנות שטרם נרפאו מהילדות, ואוחזים בתחושה שהם לעולם לא יהיו שלמים ובטוחים בלי שיהיה שם מישהו שיחזיק אותם. פחד נטישה עמוק תמיד מצביע על חוויות ילדות לא פתורות, מאחר שבעולם המבוגרים אנו אמורים ללמוד להכיל דחייה. למעשה, רק ילדים ננטשים. מבוגרים לעומת זאת נדחים מדי פעם, וממשיכים הלאה בחייהם.
אנשים הסובלים מתלותיות יחפשו בבגרותם קשר שיתקן וירגיע תחושות ורגשות כואבים, שמלווים אותם כל חייהם. למשל כעס על צרכים שלא מולאו, כאב שנובע מריקנות, תחושה של ערך עצמי נמוך, ובעיקר פחד עמוק על כך שהם אינם ראויים לאהבה. כתוצאה מאמונות אלה הם מאמינים שאם הם לא יתקרבו מאוד, עד כדי התמזגות עם האחר, הם ירגישו לא אהובים או רצויים.
אם כך, שני הפחדים העיקריים ביחסים – נטישה ואינטימיות – מציבים דילמה לא פשוטה עבור התלותיים. הם כמהים לאינטימיות אך לא מסוגלים באמת לשאת אותה, מכיוון שאינם מרגישים ראויים. זאת הסיבה שבגללה הם נוטים לבחור באדם שאינו יכול או מתקשה להתמסר אליהם בחזרה. אפשר לומר שזה בטוח הרבה יותר לרדוף אחר מישהו שאינו מתמסר בקלות, מאשר להיות אינטימי במחיצתו. מנגד, כשכבר מציעים לתלותיים אינטימיות בריאה, הם נלחצים ויוצרים מרחק מחודש בדרכים שונות.
"התלותיים כמהים לאינטימיות אך לא מסוגלים באמת לשאת אותה, מכיוון שאינם מרגישים ראויים. זאת הסיבה שבגללה הם נוטים לבחור באדם שאינו יכול או מתקשה להתמסר אליהם בחזרה"
רבים מהתלותיים מעידים על עצמם שכשהם לא נמצאים במערכות יחסים רומנטיות, הם דווקא יודעים לדאוג לעצמם, לווסת את רגשותיהם, להביע את צרכיהם באופן חופשי ולחיות חיים מאוזנים. אולם כשהם נכנסים לקשר רומנטי, הם נוטים לאבד שיווי משקל רגשי, ולהיבלע פנימה. תחושת העצמי שלהם מתערערת, לעיתים עד כדי הזנחה, והם מתקשים לתת תוקף ולסמוך על רגשותיהם. חרדת הנטישה שלהם דוחפת אותם לקרבה יתרה, והפחד מאינטימיות גורם להם לחבל בקשר בדרכים שונות וחוזר חלילה, כמו מעגל קסמים כואב שקשה לצאת ממנו.
תיאטרון הנפש הפנימי
בניסיון להחיות את פנטזיית הילדות האבודה של הצלה ואהבה ללא גבולות ותנאים, הם נמשכים לכוח המפתה של האחר שמתבטא לדוגמה ביופי, בחוכמה, בעוצמה או בכל דבר שהם בטוחים שחסר להם בפנימיותם. זה מתחיל מאהבה עזה ו"חסרת נשימה", המלווה בתחושה של אופוריה חזקה ותחושה של "הגעה הביתה", אולם למעשה האופוריה אינה נובעת מהאחר, שאותו הם רואים ומכירים באופן חלקי ושטחי בלבד, אלא מפנטזיה שמופעלת בעוצמה, והופכת את האחר לשחקן בתיאטרון הנפש הפנימי שלהם.
באותו רגע הם שוקעים בדמיונות על אהבה גדולה מהחיים, שמאופיינת על ידי קשר רגשי עמוק, קרבה וסקס נהדר, שיחד משככים את תחושות הבדידות והריקנות. אולם פנטזיות רומנטיות עוצמתיות רק מחזקות את תלותיות היתר באחר, שהופך לפתרון האולטימטיבי לתחושה פנימית חסרה ומכאיבה, ולצרכים אדירים ולא מסופקים במגע ובאהבה.
עם הזמן, השאיפה לקשר טוטאלי שימלא חסכים באהבה עצמית, מרחיקה את האחר וגורמת לו להסתתר מאחורי חומות והימנעויות שונות. האחר נסוג, הופך להיות לא נגיש, מסויג, עסוק מדי בדברים מלהיבים מחוץ לקשר, או שהוא פשוט מנסה לצנן את התלהבותו של הצד התלותי, מכיוון שגם בתוכו הוא אינו מרגיש ראוי.
כאשר הפנטזיה הרומנטית מתנפצת, והאחר המאכזב תופס את מקומו של ההורה הנוטש בתיאטרון הנפש הפנימי, חרדות של נטישה המלוות בכאב בלתי נסבל מציפות ומפעילות מנגנוני הגנה אוטומטיים מהילדות כגון התרחקות או זעם, קנאה, ביקורתיות יתר ומחשבות אובססיביות.
אם בתחילת הקשר, כל דבר שהאחר עשה נחווה באופן חיובי כיאה ל"כוח עליון", כעת כל דבר שהאחר עושה נחווה כשלילי וכפוצע באופן אישי. גם הניסיונות להשיב את האחר הופכים לעקרים, וגם אם הוא נשאר בקשר, נוכחותו הופכת לקרה ומרוחקת.
"כאשר הפנטזיה הרומנטית מתנפצת, והאחר המאכזב תופס את מקומו של ההורה הנוטש בתיאטרון הנפש הפנימי, חרדות של נטישה המלוות בכאב בלתי נסבל מציפות ומפעילות מנגנוני הגנה אוטומטיים מהילדות כגון התרחקות או זעם, קנאה, ביקורתיות יתר ומחשבות אובססיביות"
הדרך להחלמה מתלותיות או מ'קודיפנדנט' עוברת בהפסקת ההכחשה, בהתבוננות נכוחה בנטייה לתלותיות ובפיתוח דימוי עצמי חיובי ושלם. המכנה המשותף לחוסר ההצלחה שלנו במערכות יחסים הוא אנחנו. ככל שנקדים להתבונן בהשלכות של התנהגותנו על קשרים רומנטיים, כך ייטב לנו.
חשוב שאנשים הסובלים מתלותיות או מהתמכרות לאדם אחר יבינו שכל עוד הם מתנהגים כלפי אחרים באופן לא בוגר, תובעני ולא רציונלי, הם לא יכולים לצפות לאהבה ולהתמסרות, קל וחומר כשהם מתנהגים כלפי האחר באופן תוקפני. השאיפה להתמזגות עם האחר והציפייה שהוא יטפל וידאג לנו כמו הורה, הן סוג של התעללות רגשית. אף אחד לא יכול למלא אחר הדרישות הללו בעוצמות ובקצב המצופים.
ההצעה שלי היא שתתחילו לשים לב כיצד אתם מייחסים ערך עצמי מוגזם לאחר וערך עצמי נמוך לעצמכם, ובעקבות כך מקדישים ומייחסים לו זמן, תשומת לב ועוצמה רבה מדי, שרק מרתיעים אותו. שימו לב כיצד אתם מעלים את רף הציפיות בנוגע לקבלת יחס חיובי ואוהב ללא תנאי, כאילו משהו ממגע הקסם של האחר אמור לרפא פצע עמוק בליבכם.
שימו לב אם אתם מפתחים פנטזיית הצלה כלפי בן הזוג שלכם, או לחילופין - מצפים שהוא יציל אתכם ממשהו, ובדקו האם האינטנסיביות של הקשר גורמת לכם לשכוח את עצמכם, תוך טשטוש הגבולות ביניכם ובין הצד השני. היזהרו מאהבה עוצמתית ואובססיבית ממבט ראשון. היא בקלות עלולה להיות עדות להתמכרות ממבט ראשון. נכון, זהו תהליך לא פשוט שעלול לזמן כאב רב, אולם הכאב אינו האויב שלכם. זה הפחד לעבור דרכו בדרך להחלמה שממנו אתם מפחדים.
בהצלחה.
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" העוסק בטיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין.
