אחד הקשיים הניכרים בזוגיות וביחסים בכלל, הוא עימות עם תפיסת המציאות של אדם אחר, מאחר שהיא שאינה נתונה לשליטתנו ואינה סרה למרותנו. המפגש עם הבלתי צפוי, המפתיע והלא ודאי בעולם החיצון מערער אותנו, וגורם לחלקנו לסגת בחזרה אל תוך עצמנו, תוך כדי שאנו בוראים מציאות חלופית ואשלייתית, שנוח לנו יותר להתמודד איתה.
זה קורה למשל אחרי פרידה, כשהכאב כל כך מציף אותנו עד שחלקנו נבחר לספר שהחבר לא עזב אותנו, מה פתאום, אנחנו אלה שדחינו את אותו חבר. במקרים קיצוניים יותר חלקנו נבחר אף "לחגוג" את האובדן במקום להתאבל עליו, משום שברור לנו, במציאות החלופית הפרטית שבראנו, שמוטב לנו בלעדיו. אנו משכנעים את עצמנו שהאובדן שלו אינו באמת אובדן, משום שהאחר חסר ערך וראוי לבוז, ואיזה מזל שנפרדנו ממנו.
3 צפייה בגלריה
יחסי אהבה שנאה
יחסי אהבה שנאה
"אנו משכנעים את עצמנו שהאובדן שלו אינו באמת אובדן, משום שהאחר חסר ערך וראוי לבוז"
(איור: Shutterstock)
אדם אחר ידבר לבן זוגו באכזריות או חלילה ייתנהג אליו באלימות, ואז יאמין שהוא מסוגל בקלות לחזור בו מהדברים, להתנצל, לקנות פרחים, וכתוצאה מכך למחוק את כל מה שהיה, ולמעשה לשכתב את ההיסטוריה כאוות נפשו. אולם גישת ה"לסלוח ולשכוח" שאדם כזה מאמץ, רק כדי להימנע מלפגוש את המציאות כפי שהיא, מעוורת אותו בנוגע למעשיו, ומסתירה ממנו את האמת הרגשית של הקשר.
"אנו משכנעים את עצמנו שהאובדן שלו אינו באמת אובדן, משום שהאחר חסר ערך וראוי לבוז, ואיזה מזל שנפרדנו ממנו"
הפסיכולוגיה מכנה את זה "חשיבה מאגית". כלומר אומניפוטנטית ("כל יכולה"), חשיבה שמשמשת למטרה אחת בלבד - לחמוק מעימות עם האמת הכואבת שעולה מהתנסותנו עם מציאות שאינה בשליטתנו. בחשיבה המאגית אנו מאמינים שאנחנו היוצרים הבלעדיים של המציאות שבה אנו ואחרים חיים, ושהמציאות הנפשית הפנימית שלנו מאפילה על האמת ומנצחת אותה. במצבים כגון אלה, מה שקובע הוא לא מה שקורה בפועל, אלא מה שאנחנו חושבים ומרגישים שקורה.

מציאות נפרדת

במהות שלה, חשיבה מאגית היא חשיבה מנחמת, מכיוון שהיא מבוססת על פנטזיה שבה הכול אפשרי והכול בשליטה כל יכולה של הנפש (זוכרים את הספר המפורסם "הסוד"?). השימוש בפנטזיה כל יכולה מעין זו, משרתת את האשליה המרכזית בחשיבה המאגית, וגורמת לנו להאמין שאנחנו יכולים לחמוק באופן מאגי מהאמת.
שקרים, מניפולציות והונאות עצמיות ביחסים הם ביטוי של חשיבה מאגית, מכיוון שהם עוזרים לנו לברוא מציאות פנימית אלטרנטיבית ואשלייתית, כאשר המציאות הזוגית מכאיבה לנו מדי. כשאנו מאמצים שקר או מוליכים את עצמנו שולל בהונאה עצמית, אנו מבקשים להוריד מעצמנו את הנטל הכרוך בלפגוש את המציאות כפי שהיא או בלחשוב באופן עצמאי, ביקורתי ועמוק. אולם כפי שקורה ברוב הפעמים במלודרמה האנושית, הצורך שלנו להקל על עצמנו באמצעות שקרים, מתנגש בצורך האנושי להסתכל על דברים בסקרנות ולחתור לאמת.
3 צפייה בגלריה
איור של אנשים משקרים
איור של אנשים משקרים
"שקרים, מניפולציות והונאות עצמיות ביחסים, עוזרים לנו לברוא מציאות פנימית אלטרנטיבית ואשלייתית"
(צילום: shutterstock)
"בהישעני על הניסיון הפסיכואנליטי, זוכר אני כי צמיחה מנטאלית בריאה תלויה באמת, כפי שיצור חי תלוי במזון. אם היא נעדרת או חסרה, האישיות מתנוונת", אמר הפסיכואנליטיקאי ו. ביון. הכוונה היא שהמחיר שהאדם משלם על השימוש בחשיבה מאגית הוא כבד, מכיוון שהוא נשען על פנטזיה כל יכולה, שנועדה ליצור מציאות נפשית חלופית, שהאדם חווה כאמיתית יותר מהמציאות שבפועל.
חשיבה זו משתמשת במציאות מומצאת כתחליף למציאות הקיימת, כדי לשמר את העולם הפנימי של האדם. באופן זה האדם אינו לומד שום דבר מהניסיון, מהחוויה, מהמפגש עם העולם החיצוני ומהאחֵרוּת הסובייקטיבית של בני הזוג שלו. הוא אינו מעשיר את עולמו, הוא נותר כלוא בתוך עולם פנימי מומצא, והוא יכול במקרי קיצון לשגות במחשבות שווא ובאשליות שהוא ברא לעצמו.
במצב פסיכולוגי שכזה האדם אינו מסוגל ללמוד מניסיונו ואינו יכול להבחין אם הוא בכלל ער למציאות או ישן בתוך עולמו שלו. כך, במקרה של פרידה, האדם לא יעצור להתאבל על שאבד לו, ובכך ימנע מעצמו את הצמיחה הפסיכולוגית שיכולה לקרב אותו לאמת הנפשית שלו. הוא אינו לומד לדוגמה מדוע הוא נעזב ומה כדאי שיילמד להבא. באותה מידה, האדם המתעלל בבן זוגו אינו פוגש אשמה, שיכולה להביא אותו לחרטה כנה ואמיתית, ולתיקון שנובע מתוך מפגש אמיתי עם האחר.
כשזה קורה, חיינו הרגשיים מצטמצמים, כמו גם האחר שהופך בעינינו לאובייקט ותו לא, כלי המשמש להצלחה, להתקדמות, להאדרה מזויפת של עצמנו על חשבונו. כשאנו בוחרים בשקרים ובהונאות עצמיות, אנו כלואים בתוך עצמנו, בודדים ומנותקים מכל מה שיכול להזין ולקרב אותנו לאמת הרגשית של חיינו.
"כשאנו בוחרים בשקרים ובהונאות עצמיות, אנו כלואים בתוך עצמנו, בודדים ומנותקים מכל מה שיכול להזין ולקרב אותנו לאמת הרגשית של חיינו"
בניגוד לחשיבה המאגית, התוודעות לאמת היא תהליך אינסופי של היכרות מתמשכת עם המציאות, תוך כדי פגישה מתמדת עם החלקים הלא ידועים שלה. למידה שכזאת מן הניסיון, בהכרח תפגיש אותנו עם תסכול רב, בעוד שחשיבה מאגית, על שקריה והונאותיה העצמיות, מסייעת לברוח מתחושות כמו כאב ומתסכול, המאפיינות את המציאות האמיתית.
לא בכדי ניסח פרויד שני עקרונות לתפקוד הנפשי: האחד הוא עיקרון העונג והשני הוא עיקרון המציאות. על פי עקרון העונג, לנפש יש נטייה לחזור למצבי סיפוק והנאה, ולהימנע ממצבי כאב ותסכול, בכל פעם שהמפגש עם המציאות קשה מדי. עקרון העונג הוא כמו בועה שהאדם ממשיך לחיות בתוכה, כל עוד הוא מקבל את הסיפוק המיוחל, הנובע מהנסיגה מהמציאות החיצונית.
לחילופין, יציאה מעקרון העונג וחזרה לעקרון המציאות מתאפשרת רק כאשר הגמול המצופה אינו מספק כבעבר. אדם יכול לדמיין מערכת יחסים מושלמת או לצפות בפורנו ולפנטז על מגע מיני מרגש, כדי שאלו יקלו על חרדתו מדחייה, אולם בשלב כלשהו, כשהפנטזיה תחדל מלהעניק לו את הסיפוק המיוחל, הוא יצטרך לצאת לעולם ולחפש אדם חיצוני וממשי. יציאה זו בהכרח תהיה כרוכה בכאב ההתפכחות, אולם גם בלמידה, בהתפתחות ובמפגש עם האמת.
"אדם יכול לצפות בפורנו ולפנטז על מגע מיני מרגש, כדי שאלו יקלו על חרדתו מדחייה, אולם בשלב כלשהו, כשהפנטזיה תחדל מלהעניק לו את הסיפוק המיוחל, הוא יצטרך לצאת לעולם ולהכיר אדם ממשי. יציאה זו בהכרח תהיה כרוכה בכאב ההתפכחות, אולם גם בלמידה, בהתפתחות ובמפגש עם האמת"
לאנשים מסוימים קשה יותר לעשות את המעבר הזה, מכיוון שהוא מטלטל את תחושת הערך העצמי והביטחון השבריריים שלהם, ופוגע באותנטיות ובחיוניות שלהם. אלו אנשים שמתקשים להציג לעצמם מציאויות רגשיות מורכבות, כך שמעבר לעיקרון המציאות מרגיש להם כמו פגיעה מסוימת בערכם או בתחושת המוגנות שלהם.
קחו לדוגמה אנשים שמאמינים בתיאוריות קונספירציה או מאמינים לחלוטין שהאדם שזה אתה פגשו הינו אידיאלי ומושלם. בין אם אנו לגמרי לא מאמינים למציאות (כפי שקורה בקונספירציה) או הולכים שבי אחריה (כפי שקורה בהתאהבות רומנטית), בשתי הדוגמאות אנו מתכחשים לרכיב הלא-ידוע שבמציאות, ומחליפים אותו ברכיב לכאורה ידוע, אך למעשה לגמרי מומצא.
3 צפייה בגלריה
התאהבות
התאהבות
הפיכת האדם שבו התאהבנו למושלם היא החלפת רכיב האי-ודאות ברכיב מומצא
(איור: Shutterstock)

לכן, כשאתם מכירים אדם חדש ומתקשים לשאת את אי-הוודאות הכרוך בתהליך ההיכרות, אולי במקום לספר לעצמכם (ולו) שקרים קטנים, ולטוות הונאות עצמיות ("ברור שהוא עף עליי") או דפרסיביות ("הוא בטוח יעזוב אותי"), נסו פשוט להיות במגע עם החלק הלא ידוע שיש בו אי-ודאות, חרדה ומידה לא מבוטלת של מאמץ וכאב. דווקא המגע הפגיע עם המציאות יוליד רגעי אינטימיות לא מתוכננים, שיקרבו אתכם למערכת היחסים שדמיינתם.
נכון, פגישה עם האמת אינה מתגמלת באופן מידי כמו המפגש עם השקר, כפי שאהבה ארוכת שנים אינה יכולה להתחרות בריגוש הראשוני של ההתאהבות. האמת היא ביישנית, היא זקוקה לזמן, היא דורשת מאיתנו להמתין, להאט, לשאת אי-ודאות ואי-ידיעה. היא דורשת מאיתנו להרפות, להתמסר, לעמוד בפיתוי להזדהות עם התשוקות והפחדים שלנו, ובעיקר להתמודד עם אותו חלק בנו שדורש ודאות.
אך האמת מתגלה בפנינו רק כשאנו מתמסרים למציאות כפי שהיא מגלה את עצמה ברגע הנוכחי, גם אם היא מעוררת בנו אי-נוחות רבה. היא מזמינה אותנו למפגש בלתי אמצעי עם החוויה של עצמנו בתוך המציאות הלא ודאית, בלי לברוח למניפולציות, הונאות עצמיות וטשטוש עצמי.
אז אם הגעתם עד הלום ואתם חפצים במפגש עם האמת, היאזרו אם כך בסבלנות, בפתיחות ובסקרנות, והיעזרו בחוסנכם על מנת להתמודד עם האתגרים, התסכול והכאב שעתידים להגיע. אם לא תיסוגו לחשיבה אשלייתית פרי דמיונכם, ותוותרו על תיאוריות הקונספירציה והשקרים, כנראה שתגלו עד כמה מתגמלת תהיה האמת בהמשך הדרך, כפי שרק אהבה ארוכת שנים יכולה לתגמל, ואולי בעצם, אלו שניים שהם אותו הדבר.
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" העוסק בטיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין.