בתקופה האחרונה הבת שלי חורשת על סרט אחד בנטפליקס, "הנערה הגבוהה". מה היה קורה אילו היית הנערה הכי גבוהה בבית הספר, שואל הסרט את הצופה, והבשורה לא מעודדת. "היי ג'ירפה, מה מזג האוויר שם למעלה?", מציקים הילדים לגיבורת הסרט הגבוהה. אף אחד לא רוצה לצאת איתה, והיא מרגישה חריגה ובודדה - עד לרגע שבו מגיע לבית הספר בחור שוודי גבוה מאוד, וחייה משתנים לטובה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
בשביל שירי ביטנר בת ה-32, הסרט הזה הוא לא פחות מסיפור חייה. "כל חיי הייתי גבוהה מאוד. כבר בכיתה ט' התגאיתי ב-180 סנטימטרים. הייתי חריגה בנוף ותמיד בולטת. ביסודי כינו אותי בשמות כמו 'ג'ירפה', דבר שפגע בי ועד היום יש לי חולשה לכינוי הזה. היו זורקים לי משפטים כמו 'מה ההורים שלך האכילו אותך, שמרים?', משפטים שגרמו לי לצחוק בנימוס אבל להיפגע מבפנים".
כתבות נוספות למנויים:
מעציב לשמוע.
"אבל התחשלתי. קיבלתי החלטה שזאת אני. למדתי לפלרטט באופן מקצועי, בניסיון להוכיח שאין יותר נשית ממני - וזה עבד! גברים נמשכו לאנרגיה הזו. אמרו לי שיופי בא והולך, אבל סקסיות וחושניות, שיש לי בשפע, זה מצרך נדיר.
"יחד עם זאת", אומרת ביטנר, "באפליקציות כן הרגשתי צורך לציין את הגובה שלי, גם בפרופיל וגם בכל התחלת שיחה - ולא פעם נפסלתי על זה. אפילו אחרי שיחה ממושכת יכלו לעצור את השיחה ולכתוב לי, 'את מקסימה והשיחה איתך כיפית ממש, אבל את בערך ראש מעליי וזה לא ילך'. לקחתי את זה כהפסד של הצד השני, אבל כשזה חוזר על עצמו זה כבר לא פשוט".
גברים נמוכים פנו אלייך?
"כן, היו גם גברים נמוכים שפנו אליי, ותמיד הפניתי את תשומת ליבם לכך שאני גבוהה מהם. לעיתים הם היו משיבים שזה לא מפריע להם, מה שהפתיע אותי, ובהחלט העלה את קרנם בעיניי. הרגשתי שזה ראוי להערכה, ובו-זמנית ניסיתי להבין מול עצמי למה ראיתי את זה בצורה שכזו - האם אותו בחור לוקח על עצמו משימה קשה וחשובה, כאילו שאני איזה פרויקט? אבל בסיטואציה כמו מסיבה או פאב, העיניים תמיד סיננו לפי הגובה. אני זוכרת שלפעמים הייתי מאוד מתבאסת כשבחור נמוך מצא חן בעיניי, כי ידעתי שאין סיכוי לקשר".
נשמע מייאש.
"בוודאי שהיו רגעי ייאוש, אין דרך להתחמק מהם, לא משנה כמה את בטוחה בעצמך. בעיקר כשהיה לי ולבחור עניין אמיתי האחד בשנייה, ובכל זאת נפסלתי על סעיף הגובה, או אחרי שכבר נפגשנו ואז הבנו שהפרשי הגובה מרגישים מגוחכים. בצעירותי, ידיד טוב שלי שנמוך ממני בעשרה סנטימטרים התאהב בי. הוא הציע לי לצאת, וסירבתי פעם אחר פעם. הביך אותי לצאת עם מישהו כל כך נמוך ממני. נרעדתי מהמחשבה על איך זה ייראה. בנוסף, חשבתי שהוא לא יוכל להתמודד עם זה, שהחברים שלו יצחקו עליו ושבסוף הוא יתחרט".
אז ויתרת?
"לא! לבסוף נכנעתי, וזה היה הדבר הכי טוב שקרה לי! היינו יחד שלוש שנים וחצי, הוא גרם לי להבין שאין קשר בין גובה לגבריות, ונתן לי להרגיש הכי נשית ויפה שיש. מאז היו עוד כמה גברים נמוכים בחיי. למעשה, כל מי שנמשכתי אליו היה נמוך ממני. מסתבר ששנים אמרתי שאני מחפשת גבר גבוה רק כי ידעתי שזאת הציפייה החברתית, ובכל פעם שהייתי בזוגיות הייתי מדברת על הגובה שלי, כמו מישהי שצוחקת על עצמה לפני שיצחקו עליה".
למה זה קורה לדעתך?
"מגיל צעיר אנחנו סופגות מהסביבה ומהטלוויזיה שאישה נשית צריכה להיות נמוכה מהגבר, קטנת ממדים. היא יכולה להרשות לעצמה להיות אפילו 'טום בוי', אבל רק בתנאי שהיא קטנטנה. גם גברים סופגים את המסר הזה, שלהיות גבוהה זה לגיטימי רק אם את דוגמנית. עם התחושה הזו גדלתי והרגשתי חריגה, וכמו כל אחד שמשהו בו חריג, או שמתחשלים מזה או שזה מפיל אותך. אז התחשלתי. למדתי שגובה הוא בדיוק כמו כל תכונה אחרת שאחד אוהב ואחר פחות, ושלצד הגובה יש בי דברים יפים, נעימים ומושכים.
"למדתי להיות הרבה פחות שיפוטית כלפי אנשים אחרים, כי כל אחד עובר משהו עם החיצוניות שלו שמשפיע על הפנימיות. אין ספק שלהיות בחורה בגובה של 180 סנטימטרים בהחלט עיצב חלקים רבים ממני".
היום את בזוגיות?
"כן. יש לי בן זוג שנמוך ממני בשני סנטימטרים. עד היום כשאנחנו מצטלמים יחד אני אומרת לו 'תהיה גבוה'. הוא יודע שזה אומר להתיישר עד כמה שאפשר כדי שלא אצא גבוהה מדי לעומתו, אז כנראה שזאת שריטה שלא באמת עוזבת".
אנה בת ה-42 מספרת שנולדה תינוקת גבוהה, שישה סנטימטרים יותר מהנורמה. "הילדות שלי עד גיל 12 עברה בברית המועצות. הייתי ילדה חריגה פעמיים: פעם אחת בתור יהודייה, ופעם שנייה מפני שהייתי גבוהה מאוד. עניין הגובה מיד הבליט אותי בכל מקום. בתפיסה של הוריי, להיות חריג ובולט זה לא טוב. הם לא ידעו לתת לי ביטחון והתייחסו לגובה שלי כאל חיסרון, ואיך אפשר לטשטש חיסרון? על ידי טיפוח מאפיינים שנחשבים ליתרונות, כמו להיות נחמדה, תלמידה טובה וחכמה. על משקל: 'היא מכוערת אבל יש לה לב טוב'".
ואיך קיבלת את זה?
"זה גרם לי להתבייש בגובה שלי. הרגשתי כמו איזה גולם ענק. אני זוכרת שלא קיבלו אותי לחוג לריקודים סלוניים מכיוון שלא נמצא אף ילד בגובה שלי. בגיל 12 הייתי כבר בגובה של 172 סנטימטרים, ובכיתה י"ב נעצרתי בגובה הסופי שלי, 180 סנטימטרים".
איך זה השפיע על קשרים עם בנים?
"לאורך כל התקופה של גיל ההתבגרות לא הייתי רלוונטית לדייטים, מכיוון שהייתי גבוהה מכל הבנים. במקום 'שלום' הייתי שומעת 'וואו, איזה גבוהה את'. הבנתי את המסר, והפנמתי שיהיה לי מזל גדול אם מישהו בכלל יסתכל על ענקית כמוני.
"מה שכן, ברגע ששחררתי וכבר התחלתי להאמין שאף אחד לא יסתכל עליי הכרתי את החבר הראשון שלי, שבהמשך הפך לבעלי ולימים לגרוש שלי. במצב הכי זקוף שלו הוא היה 178 סנטימטרים. הייתי בהלם שיש מישהו שרוצה אותי למרות הפגם הנוראי הזה, והתחתנתי בלי אהבה גדולה כי היה לי ברור שזו הזדמנות חד-פעמית.
"יחד עם זאת, בגלל שסוף-סוף היה לי בן זוג קיבלתי יותר ביטחון עצמי. התחלתי ללכת זקוף. פתאום כולם החמיאו לי, וגברים נמוכים ממני התחילו איתי. אחרי הגירושים כבר הייתי שלמה עם עצמי. באפליקציות משפט הפתיחה שלי היה 'אני 1.80 מ''. אם היו פונים אליי גברים נמוכים יותר הייתי מפנה אותם לעובדה הזו, והתשובה תמיד הייתה שאם זה לא מפריע לי זה לא מפריע להם, ואף להיפך".
מה השתנה לדעתך?
"המפתח הוא ביטחון עצמי, כמו בכל דבר. הילדה שלי בת 15 היום וגם היא גבוהה, אבל כשהיא רואה את אמא שלה הולכת זקוף ומקבלת מחמאות, היא מזדקפת בעצמה".
נועם כהן בת ה-23 מתנשאת לגובה של 183 סנטימטרים, ומספרת שהיא זו שבעיקר פוסלת גברים בגלל הגובה. "קשה לי לצאת עם גברים שנמוכים ממני, זה עניין של משיכה", היא אומרת. "ככל שהגבר גבוה יותר, כך עדיף. אני רוצה להרגיש עטופה ומחובקת, ומגבר נמוך יותר, או אפילו באותו הגובה כמוני, אני לא מקבלת את התחושה הזו. ברור לי שאני מפספסת אנשים טובים, מעניינים ומלאי ביטחון בדרך, אבל לצערי זה לא עושה לי את זה. כשאני רואה גברים נמוכים שיוצאים עם גבוהות, זה חורה לי.
"השאלה הראשונה שאני שואלת בחור באתר היא 'מה הגובה שלך?'", אומרת נועם. "אני עושה את זה בזהירות, כדי לא להביך את הצד השני. למשל בצורת משפט כמו 'אני מקווה שאני לא יותר גבוהה ממך'. לפעמים זה מגיע גם מהצד השני, אבל כשמישהו פוסל אותי על סעיף הגובה אני מבינה את זה לחלוטין, ושמחה שהוא עשה את העבודה במקומי. כשנמוכים מתחילים איתי, אני אומרת להם שאני מעריכה את האומץ אבל לי זה פחות מתאים. הבעיה היא שרוב הגברים בארץ לא כל כך גבוהים".
איך הייתה הילדות שלך בתור ילדה גבוהה?
"עברתי ילדות מאוד לא פשוטה. היה לי מאוד קשה להשתלב, תמיד הייתי בולטת מעל הבנות, מעל הבנים ולפעמים גם מעל המורים. נתקלתי בבריונות, כינו אותי בשמות כמו 'ג'ירפה', אבל לאורך כל הדרך שמעתי מאנשים מבוגרים ומנוסים ממני שאומנם עכשיו קשה, אבל שמתישהו זה יעבור ואני אלמד לאהוב את הגובה שלי, וכך היה. למדתי לראות את היתרונות שבגובה שלי. בין היתר, זה גם מה שסייע לי להתקבל לתפקיד של דיילת אוויר. עד היום אין יום שלא שואלים אותי איך זה להיות גבוהה, מה הגובה שלי ואם גם ההורים שלי גבוהים".
מיטל מרלי בת ה-42 מתהדרת ב-178 סנטימטרים, ומספרת שלאחרונה, בזמן שערכה קניות בסופר, ניגשה אליה נערה צעירה ושאלה אותה איך היא הרגישה עם הגובה שלה בתור ילדה.
"התרגשתי מאוד כי הזדהיתי איתה. סיפרתי לה שבתור ילדה הרגשתי בודדה, חריגה, עצובה ומתוסכלת. מכיוון שהייתי גבוהה בראש אחד יותר מכל הכיתה, אף אחד לא רצה להיות חבר שלי. הייתי היחידה שלא היה לה בן זוג לרקוד איתו סלואו במסיבות כיתה, ותמיד חזרתי הביתה בוכה. בנוסף, אמרתי לה שהיום אני מאוד מרוצה מהגובה שלי. הרגשתי שנתתי לה תקווה.
"בילדות היו מכנים אותי בשם אולסי פרי, על שם שחקן הכדורסל", היא משתפת. "בספר המחזור ראו לנכון לציין את אורך הרגליים שלי, ממש לגלגו עליי. הייתי ענקית, התנשאתי לגובה של 163 סנטימטרים כבר בכיתה ו', ועד אחרי הצבא הגובה תמיד הפריע לי. גדלתי עם רגשי נחיתות, בכי והרבה מרמור, אבל הצלחתי לקחת את זה למקום של גאווה.
"היום אני מסבירה לבת שלי שלא משנה מה מפריע לה, כשהיא תגדל זה יהפוך ליתרון. למשל, אני עורכת דין וכשאני מופיעה בבתי משפט, אני מרגישה שהגובה נותן לי, ברמה הפסיכולוגית, יתרון מול עמיתים למקצוע".
איך הגובה השפיע עלייך בחיפוש אחר זוגיות?
"תמיד שאפתי להיות עם בן זוג גבוה ממני. החבר הראשון שלי היה גבוה ממני, הייתי אז בת 17 והתלהבתי שסוף-סוף מצאתי מישהו שהופך אותי לנורמטיבית. היום אני זו ששואלת את הצד השני מה הגובה שלו, מפני שזה מרגיש לי פחות נוח להיות עם גבר נמוך ממני. אני רוצה להרגיש שהגבר לידי הוא 'גבר', שהוא יכול לעטוף אותי. אין ספק שזה מקשה על החיפוש. זה מסנן רציני ביותר".
יעל בר-און, פסיכולוגית קלינית בקהילת סאמבאדי, מסבירה שאומנם התפיסה הרווחת בחברה המערבית היא שהגבר צריך להיות גבוה מהאישה, אבל גובה לכשעצמו אינו נתפס כחיסרון באופן אוטומטי. הקושי של נשים גבוהות נובע מכך שבתקופה שבה דימוי הגוף מתעצב, בנות מתפתחות הרבה יותר מוקדם מבנים.
"בנים קופצים בגובה סביב גיל 17-16, ובנות צומחות לגובה הרבה קודם. כתוצאה מכך, לבת הגבוהה יש חוויה שהיא ענקית, גם מול הבנים, וזה מלווה במבוכה שלה ובלעג מהסביבה. בשלב הזה מתגבשת הזהות העצמית, ולכן הבחורה הגבוהה מתחילה לחיות בתחושה שהיא אפילו הרבה יותר גדולה ממה שהיא באמת", מסבירה בר-און.
"בנוסף לכך, ישנה תפיסה חברתית שלפיה הגבר צריך להיות גבוה מהאישה, לגונן עליה, בזמן שהיא כביכול צריכה להיות קטנה ממנו. ברמה הפסיכולוגית העמוקה זה מתקשר עם מה שנקרא 'הפחד לתפוס מקום'. כשאישה בולטת מכל בחינה שהיא, למשל אם היא אישה הישגית, החברה מאותתת לה לא לבלוט. בחורה גבוהה לא יכולה שלא לבלוט בשל הנוכחות הפיזית, ולכן היא תנסה להקטין את עצמה על ידי זה שהיא תהיה מאוד נחמדה ומרצה, תנסה להיות בסדר עם כולם ולמעשה לברוח מעצמה. זו הדרך שלה להחביא את עצמה".
איך אפשר לשפר את דימוי הגוף הפגוע?
"את לא יכולה לברוח מעצמך, ולכן הדרך היא להתחבר לעצמך, להבין שזו את, שזה מה שיש, ולהתחיל להרגיש נוח ולאהוב את עצמך. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא דרך תנועה ומגע. אני מאוד ממליצה לנשים עם דימוי גוף ירוד לבצע פעילויות כמו טאי-צ'י, יוגה, ריקוד, טיפול במים, שיאצו וכדומה. כל אלו יכולים לאפשר חיבור אל עצמנו יותר מכל טיפול נפשי אחר, להבדיל מפעילות גופנית, אירובית ואינטנסיבית, שאומנם טובה לדברים אחרים אך בהקשר הזה אינה מתאימה, ואף עשויה ליצור את האפקט ההפוך.
"צריך להבין שגם אם אישה ברמה העמוקה מחפשת להרגיש קטנה מול הגבר הגדול שלה, או אישור לנשיות שלה, זה לא יעזור שהיא תהיה בקשר עם גבר גבוה יותר. קושי בדימוי הגוף לא ניתן לפתור באמצעות גבר שייתן לה תחושה שהיא קטנה יותר. במצב כזה דימוי הגוף הפגוע יבוא לידי ביטוי בקשר עצמו - הגבר יפגוש אישה שלא בטוחה בעצמה. העבודה היא ללמוד להרגיש יפה בעיני עצמך".
מה היית מייעצת לאישה שיש לה קושי לצאת עם גבר נמוך ממנה?
"ראשית, צריך לזכור שכאשר גבר לא פוסל אישה שגבוהה ממנו, ואפילו פתוח להכיר אותה, זה מעיד עליו שהוא מלא ביטחון עצמי ושהגבריות שלו לא מאוימת - וזה כבר צריך להקנות לו נקודות זכות. מעבר לזה, בסיטואציה כמו דייט אני מציעה לקיים פגישה בגובה העיניים. כשמדברים עיניים מול עיניים אין חשיבות לגובה, וכמו בכל דייט, אני מציעה לבוא אליו פתוחים ועם סקרנות לגבי האדם שאתם עומדים להכיר. אין ספק שכאשר מחפשים בן זוג כמו מתוך קטלוג, אפשר לפספס אדם שיכול מאוד להתאים לנו".