הילה דניאל: "הנשיקה שפתחה לי את הלב"
על פניו, זאת הייתה נשיקה רגילה ומביכה על הבר. זה היה כבר אחרי סוף הקיץ, יום לפני ערב יום הכיפורים. לבשתי גופיית סטן שחורה שחשפה כתף אחת, ג'ינס כהה שהחמיא לי במיוחד, סומק בלחיים, ברובו טבעי, וחיוך רחב. י' ישב מולי בחולצת פסים צמודה, כשפלג גופו התחתון מהודק בג'ינס דיזל כחול, ונראה כמו גבר שרק בא לי לדבר איתו עוד ועוד.
ישבתי שם, בדייט הראשון שלנו, אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא היו לי כאלה, דייטים ראשונים. בגיל ארבעים ושתיים כבר סגרתי את הבאסטה. שבועיים קודם הודעתי ביני לביני שזה או האקס או אף אחד. חלפו חודשים מאז שהוא נפרד ממני, ימים אחדים לפני יום ההולדת שלי. "מגיע לך יותר", הוא אמר והלך.
ולפתע ישבתי שם, עם גבר אחר, מופתעת שמישהו בכלל עורר אצלי את החשק לעלות על ג'ינס ועקבים ולצאת מהבית בשעות הערב. "אני בכלל לא יוצאת לדייטים!", פסקתי בקול רם, נדהמת מהאופן הפתאומי שבו הגיח לחיי, שעה שאני בסך הכול תרגלתי "שופינג תרפיה" באינסטגרם, מטביעה את יגוני בבגדים חדשים. לפתע לא נדרש ממני שום מאמץ מלבד הלוגיסטיקה של לצאת באמצע השבוע, כשהבת שלי איתי.
הילה דניאלצילום: פזית עוזהתארגנתי לדייט הזה בהתרגשות ובלחץ, רועדת מהמחשבה שהוא ימצא חן בעיני ואצטרך להניח לפנטזיה שלי לחזור לאקס, שוב, בפעם המיליון (אני הרי לא באמת לומדת מטעויות, רק חוזרת עליהן שוב ושוב).
הילה דניאל: "נשיקה בטעם של תקווה, מרעננת כזאת, עם פרפרים בבטן אחרי שכל הפרפרים מתו לי. נשיקה שהשאירה אותי פעורת פה רק מהמחשבה שיש פה גבר חדש שאני באמת מתרגשת ממנו"
"מי שמזמין את היין הוא גם זה שטועם", הכריז הברמן בנימה שוביניסטית משהו, דוחה מעליו את ההצעה הג'נטלמנית של י' שאני אהיה זאת שתטעם ראשונה ותכריע בין היין האיטלקי לצרפתי. זרמתי עם הברמן למורת רוחי, ותוך קריאות מחאה. בסוף י' הזמין לנו בקבוק שלם. כנראה שזיהה שיש לו עניין עם שתיינית, והשיחה קלחה בדיוק כמו היין שזרם לנו בגוף.
ואז היא הגיעה, הנשיקה הראשונה ממנו.
האמת? לא היה בה שום דבר מיוחד. היה לי ברור שהיא תגיע, כי הכימיה בינינו הייתה הדבר היחיד שיכולתי לחתום עליו בעיניים עצומות. היא גם לא הייתה שונה בתנועות הלשון או בדינמיקה שבה השפתיים שלנו נפגשו. אני אפילו לא זוכרת אם היא הייתה קצרה ומבוישת או ארוכה ותשוקתית, אבל דבר אחד אני יודעת בבירור - זאת הייתה הנשיקה הכי טובה שלי.
נשיקה בטעם של תקווה, מרעננת כזאת, עם פרפרים בבטן אחרי שכל הפרפרים מתו לי. נשיקה שהשאירה אותי פעורת פה רק מהמחשבה שיש פה גבר חדש שאני באמת מתרגשת ממנו. זו הייתה הנשיקה שפתחה לי את הלב אחרי עשור שבו היה שבוי בידי אחר. אלוהים שיחק אותה שם למעלה, האמנתי.
במשך חודש וחצי י' הצדיק את הלב שנפתח לי, עד שהתקרר לאיטו ועזב. לא אשקר, התרסקתי. הוא ממש מצא חן בעיניי, ולא הייתי מוכנה שהסוכרייה שקיבלתי תילקח ממני מהר כל כך. דבר אחד אני לא אשכח לו. הוא הראה לי שאני יכולה להתאהב עוד פעם, מחדש.
יובל לוי: "השפתיים שלו היו כמו גושים ענקיים של חמאה"
עמדתי ליד תחנת הרכבת במדריד, וחיכיתי. איפה הוא? העיר שקקה חיים והייתה כה ערנית, רחובות העיר היו משובצים באנשים רעננים, שנראו כאילו זה עתה יצאו מהמקלחת.
''אני לא מוצאת אותך", סימסתי לו.
"איפה בדיוק את עומדת?"
''אני לא בטוחה''.
הייתי כבר קצת שיכורה, ואם להגיד את האמת, לא היה לי מושג איפה אני. לפי מה שגוגל אומר, והוא בדרך כלל יודע, נראה ששנינו נמצאים באותו מקום, אך תשומת ליבי הייתה נתונה לנהר האנשים שהתפצלו לאינספור נחלים ויובלים קטנים שעטפו אותי מכל עבר, כמו בריקוד סלסה מסחרר.
''איך את נראית?", הוא שאל, ופתאום נזכרתי שהתמונות שלי באפליקציה מטעות מאוד, כי שיניתי במראה שלי פרט משמעותי ממש לאחרונה. ''יש לי שיער כחול''.
בקושי חלפו עשר שניות מהרגע שבו חשפתי את הווידוי החושפני לגבי השיע-
''הולה!''
ומולי כבר עמד בחור יפהפה, בשנות השלושים המוקדמות לחייו, עם גלח בצדדים ומין אפרו של רסטות קטנות שהזדקרו מעלה, כאשר ממרכז מצחו השתלשלו שתי רסטות דקות וארוכות, עליהן הושחלו חרוזים בצבעי ג'מייקה, שנפלו מטה על לחייו משמאל ומימין. הוא לבש חולצה שחורה, מכנסיו היו קצרים וכתומים, והבד הספורטיבי והרפוי שלהם הבליט את העסק הנחמד שהתחבא מאחוריו. ושפתיים. היו לו אחלה שפתיים.
"יובל?"
הוא מדבר אליי!
"שלו... אה, הולה!"
הוא צחק.
''אז... לאן הולכים?'', שאלתי.
''לאן את רוסה?''
היה לו מבטא ספרדי כבד, כזה עם ש' שורקת. המבטא היה כל כך כבד, עד שבקושי הצלחתי להבין מה הוא אומר, אבל היה ברור ששנינו מעדיפים להגיע אליו הביתה.
אולי זה בגלל שהייתי כבר קצת שתויה, או אולי בגלל שהיה צפוף נורא ברחוב, או בגלל שפשוט לא יכולתי להתאפק וחיפשתי הזדמנות לגעת בו, הנחתי לו יד על המותן, ונצמדתי חזק וקרוב. הלכנו כמו גוף אחד, חבוקים בתוך ההמון, במשך דקות ארוכות. גם כשהצלחנו לחמוק מנחיל נוסף של אנשים, והדרך נהייתה מרווחת יותר, עדיין המשכנו לצעוד חבוקים ודבוקים זה לזו, ממעיטים במילים כי גם ככה לא הבנו כלום. האנגלית שלו הסתכמה בכמה מלמולים עם אותיות רפות, והספרדית שלי מסתכמת ב''הולה''. רמזור אדום. עוצרים. שתיקה.
יובל לויצילום: רוני כספיעמדנו מחובקים לפני המעבר החצייה, מלטפים אחד את השני בעדינות, לא יודעים מה עוד לעשות כדי לתקשר, מלבד להעניק מגע. הוא תמיד כזה שתקן? תהיתי לעצמי. ואם הייתי יודעת ספרדית, האם הוא היה מדבר יותר? האם מחסום השפה הוא זה שגורם לו לשתוק ככה? או שאולי זה חוסר ביטחון? מעניין אם בדרך כלל הוא דווקא הבדחן של החבר'ה, או זה שתמיד חופר כשהוא שיכור.
יובל לוי: "לא היה אכפת לי מי אני, מה יחשבו עליי או עליו או עלינו. התנשקתי עם גבר זר ברחוב, שאיתו לא הצלחתי להחליף מילה. זאת ללא ספק הייתה הנשיקה הכי משוחררת ומענגת שחוויתי, ולא היה אכפת לי שעצרתי את התנועה ברחוב"
הייתי צריכה תשובה. הרגשתי שאני רוצה להבין את האיש הזה שמחבק אותי בביטחון אך בשקט מופתי. הסתובבתי אליו כדי להביט לו רגע בעיניים, אולי שם אמצא אותו, את מי שהוא, בתוך המבט השחור משחור שלו. סובבתי את ראשי אליו, ואז, ממש כמו שני מגנטים, מינוס ופלוס, השונים בתכלית האחד מהשני ובלי שום דבר מחבר מלבד משיכה בלתי נשלטת, רכנו זה אל פיו של זו, והתנשקנו.
השפתיים שלו היו כמו גושים ענקיים של חמאה. החזקנו האחד את השנייה בעורף ונצמדנו. הוא ינק לי בשובבות את השפה התחתונה, נשך אותי בחוזקה בשפה ואז הרפה את הנשיכה, בזמן שהוא משאיר את השיניים שלו על השפה שלי ועוטף אותה בגושי החמאה שלו. זה הטריף אותי. עטפתי בשתי ידי את ראשו, כאילו שאני מסתירה אותנו מכל העולם בתוך קונכייה של ידיים.
המכוניות צפרו, האנשים חלפו על פנינו, ואנחנו המשכנו להתנשק בקונכייה הקטנה שיצרנו לעצמנו. הצמדתי אותו אליי עוד. זרם של התרגשות עבר בי, ויצאה ממני נהמה עמומה. תפסתי לו את הלסת ברכות החלטית אך מהירה, ומצצתי לו את השפה התחתונה, בעוד שנינו מטים את הראש אחורנית לאט לכל אורך היניקה, עד שהשפה שלו השתחררה לחלוטין מבין שיניי, ולאט-לאט פקחנו עיניים. נשמנו באיטיות והבטנו זה בזו. מה לעזאזל? מי זה הבחור הזה?
בגלל שהייתי בעיר זרה, במדינה זרה, מוקפת בשפה זרה, ומשוחררת מהכול, לא היה אכפת לי מי אני, מה יחשבו עליי או עליו או עלינו. התנשקתי עם גבר זר ברחוב, שאיתו לא הצלחתי להחליף מילה. זאת ללא ספק הייתה הנשיקה הכי משוחררת ומענגת שחוויתי, ולא היה אכפת לי שעצרתי את התנועה ברחוב.
סקס אפיל
האם אתם יודעים להתנשק? | #101
29:19
(האזינו לפרק של "סקס אפיל" עם כל הטיפים בדרך לנשיקה המושלמת)
ליגד גרנית: "זה הכול בנשיקה שלו"
"זה הכול בנשיקה שלו", אומרת שר בשירה האגדי מהניינטיז, ואני זוכרת שגם כנערה מתבגרת וגם כאישה מנוסה, לא הבנתי על מה היא מדברת. מה זאת אומרת "הכול בנשיקה שלו"? מה עם שאר הדברים שעושים עם הגוף? למה זה כל כך חשוב שיש על זה שיר? כל רעיון הנשיקה הצרפתית, על אף שהתנסיתי בו, מעולם לא העיף אותי.
לא הרגשתי שהאקט הזה מעיד על אהבתו של הפרטנר אליי, והרבה פעמים ההנאה מהאירוע הרטוב הזה גבלה בגלים קטנים של גועל. למשל, כשהנשיקה עצמה לא הייתה טובה, או כשהיא הרגישה כמו פלישת חשופיות למרחב הפרטי שלי, או כשהשיניים שלנו נתקלו באופן סדיר זו בזו. והאף? למה יש בחורים שמנח האף פשוט לא מסתדר איתם? ומה עושים עם הזיפים האלה? בהתחלה זה סופר סקסי ואז זה כואב. בקיצור, לא קל.
ליגד גרניתצילום: חיים קמחיאפשר להגיד שרוב השנים לא הייתי באטרף על להתנשק וחבל, כי בנשיקה משתחררים מלא הורמונים מופלאים, שגורמים לנו להרגיש טוב וגם להיקשר אל בני זוגנו. זאת ממש פעולה גאונית של הביולוגיה שלנו, שמטרתה לייצר חיבור. אנחנו צריכים להתנשק בשביל לשמור על החיבור הרגשי והפיזי אל בני הזוג שלנו. הבעיה היא שלא עם כולם יש לנו את ההתאמה הכימית הזאת.
ליגד גרנית: "היום אני כבר מבינה למה שר התכוונה. הדרך שבה הוא מנשק זו הדרך שבה הוא ינהג בך וזו הדרך שבה הוא יעשה איתך אהבה. הנשיקה שלו מגלה מי הוא לטוב או לרע, וכמה הוא רגיש אלייך"
הבנתי את זה רק כשפגשתי את בן זוגי הנוכחי, שזכה לתואר "הנשיקה הטובה בחיי". הנשיקה הראשונה שלנו קרתה באחת הסדנאות בפסטיבל ששנינו נכחנו בו. בשלב ההוא כבר היינו ידידים, וסתם בשביל הכיף נכנסו יחד לסדנה. ואז התבקשנו להסתכל האחד לשני בעיניים. העובדה שיש גבר שמחד אינו מפחד ליצר אינטימיות במבט, ומאידך אינו מתנפל עליי בתשוקה, ממש הטריפה אותי.
פתאום, כמו בהתערבות אלוהית, נפל החשמל באולם, ויכולתי לחתוך בסכין את המתח שנוצר בינינו. אבל הוא לא עשה דבר, וזה רק בלבל אותי יותר. אז בשיא האימפולסיביות שלי, פשוט קפצתי עליו והצמדתי את שפתיי לשלו.
זה היה אפי!
הוא היה מאוד נוכח, רגיש, רגוע, איטי ועדין. התרגלתי בעבר לתגובה הפיזית של גברים בנשיקה, ולא פעם הרגשתי כמו קורבן לטרף, אבל איתו זה לא הרגיש ככה. הוא לקח את הזמן, ולא עט עליי כמו נשר. זה היה שינוי מרענן. משהו בנשיקה הזו נתן לי ביטחון ורוגע וזה אפשר לי להיפתח אליו ולהיקשר, ערכים שרק הלכו והתעצמו מאז. משהו בזה שהוא לא דחף את הלשון שלו והתחיל ללעוס לי את הפרצוף אלא להפך - נתן לי רגע להוביל והתאים את עצמו אליי מתוך הקשבה ולא רק תשוקה בוערת, עשה את הקסם, שנמשך גם היום בכל נשיקה ונשיקה, תודה לאל.
אז היום אני כבר מבינה למה שר התכוונה. הדרך שבה הוא מנשק זו הדרך שבה הוא ינהג בך וזו הדרך שבה הוא יעשה איתך אהבה. הנשיקה שלו מגלה מי הוא לטוב או לרע, וכמה הוא רגיש אלייך. את רק צריכה להיות מספיק רגישה ונוכחת בעצמך, בשביל לשים לכך לב.
עדי שחם: "היה לי ברור שזאת לא תהיה נשיקה רגילה"
פגשתי אותו בהופעה שלי, לפני שנתיים בדיוק. הגעתי מראש להקים ציוד ולעשות סאונד-צ'ק ביריד אמנות ויד שנייה, שחברה מכרה בו. היא הייתה זאת שסידרה לי להופיע שם, אבל האמת שהגעתי בלי חשק. הייתי שלושה ימים אחרי פרידה מגבר שהתאהבתי בו קשות ולא שם עליי, והדבר האחרון שהיה לי כוח אליו זה להופיע על במה ולהיות חשופה.
כשבדקתי את המיקרופון, ראיתי אותו מהקצה השני של החדר, מציץ עליי מדי פעם מרחוק. גבר מזוקן עם קעקועים וחולצה צבעונית מכופתרת, שחשפה שערות בחזה. הוא היה מבוגר ממני בכמה שנים, בוודאות אבא, קיוויתי שהוא גרוש, והוא עמד ליד אחד הדוכנים.
קלטתי שהוא מסתכל, אבל נשארתי קולית. בעיקר הייתי בלחץ מההופעה בלוקיישן המאולתר הזה. ההופעה התחילה ומדי פעם קלטתי אותו מסתכל עליי מרחוק ומחייך. אחרי ההופעה, מלאה באדרנלין, עשיתי את עצמי בוחנת את דוכני המכירה ועצרתי בשלו. הצגתי את עצמי ופלרטטנו קצת. החמאתי לו על האמנות היפה שהוא מכר ושאלתי לשמו.
עדי שחםצילום: לינתן זוהרהוא הזכיר לי שדיברנו פעם באחת האפליקציות, אבל לא היה לי שום זיכרון מזה. חשבתי לעצמי שגבר כזה הייתי זוכרת. בלי להתבלבל נתתי לו את המספר שלי, ואז שמתי לב לטבעת על האצבע שלו. "הופה, מה זה?" הצבעתי. "אני נשוי, ביחסים פתוחים", הוא אמר בלי להתנצל. אני מודה שהתאכזבתי.
כמה לא מפתיע שהגבר ההורס הזה לא פנוי, חשבתי לעצמי. אומנם כבר נתתי לו את המספר, אבל האמת היא שלא התכוונתי לענות. לא הייתה לי כוונה להיכנס שוב ללופ רגשי עם גבר לא מושג.
אבל כפרה עליו, הוא התעקש.
למחרת, כשקיבלתי ממנו הודעה, עדיין הייתי סקפטית. "אני לא בקטע של לצאת עם גבר ביחסים פתוחים", אמרתי לו. "סקס חד-פעמי לא עושה לי את זה, ולא בא לי להיות 'הבחורה מהצד', גם אם זה בהסכמה". ניסיתי להישאר קשוחה והסברתי לו שהייתי ביחסים פתוחים בעבר, שאני מכירה את זה היטב, ודווקא בגלל זה אני לא בקטע.
אבל האמת היא שהייתי אחרי פרידה והייתי זקוקה לריבאונד. הגבר החתיך הזה שעף עליי ולא הפסיק להחמיא לי, היה המועמד המושלם כדי להשכיח ממני את הבחור החסום רגשית שיצאתי איתו במשך חודשיים, ולא אמר לי שאני יפה אפילו פעם אחת.
עדי שחם: "התנשקנו ארוכות שעונים על הרכב, בהתרגשות של שני אנשים שרוצים לטרוף האחד את השני. היה לנו ערב מרהיב ביחד שנגמר במיטה שלי"
אחרי יומיים של התכתבות אינטנסיבית, חילופי תמונות ושלל פלירטוטים, הסכמתי להיפגש איתו לדרינק בבר ששנינו אוהבים. אני זוכרת בדיוק מה לבשתי באותו הערב - גופיה שחורה מנצנצת עם מחשוף, חליפה ירוקה מחויטת ומעיל פרווה לבן.
הוא חיכה לי מחוץ לבר, שעון על רכב חונה עם סיגריה בפה וחיוך מרוצה. הוא נראה כל כך טוב. נמשכתי אליו בצורה כמעט חייתית. כשהתקרבתי אליו היה לי ברור שזו לא תהיה נשיקה רגילה על הלחי לשלום. חיבקתי אותו והוא משך אותי לנשיקה עמוקה ומלאת תשוקה.
התנשקנו ארוכות שעונים על הרכב, בהתרגשות של שני אנשים שרוצים לטרוף האחד את השני. היה לנו ערב מרהיב ביחד שנגמר במיטה שלי. הרגשתי שאני מכירה אותו שנים, ושהחיבור בינינו משחרר ממני משהו פראי שמאפשר לי להיות בדיוק מי שאני. קראתי לו "ממתק", כי הוא עזר להמתיק ימים קשים ואפורים ולהתגבר על תקופה של לב שבור.
זה לא נגמר בלילה הזה. התאהבנו מאוד, כצפוי. אחרי תקופה של רומן מרגש ששייך לסרטים, שבה נפגשנו פעם בשבוע לבילוי לילי רומנטי ומענג, החלטתי לסיים את זה. היה לי ברור שכל עוד אנחנו ביחד יהיה לי קשה לפתח זוגיות אחרת ורציתי לתת מקום לקשרים אחרים. רציתי מערכת יחסים שלמה משלי, כזאת שיש בה אופק משפחתי. אנחנו עדיין החברים הכי טובים, ואני אסירת תודה על הקשר איתו. אני תמיד אוהב אותו והוא אותי. יש בזה משהו מנחם, לדעת שהייתה לי אהבה גדולה ואמיתית, גם אם היא לא הייתה לתמיד.
