למה הם ממהרים לחזור לזוגיות אחרי הגירושים
יש לא מעט סיבות שבגללן גרושים וגרושות ממהרים לחזור לאתרי היכרויות, לצאת לדייטים ולתור אחר בן זוג חדש שימלא את הוואקום הזוגי שנוצר. לאן הם ממהרים והאם זה נעשה מהסיבות הנכונות?
היה לנו חלום להיות מוגנים בזוגיות, להקים משפחה ולחיות חיי אושר עילאי. החלום הזה התנפץ לו לרסיסים חדים, ולאחר שהרמנו את עצמנו אנחנו מנסים למצוא אהבה חדשה שתאפשר לנו להמשיך לחיות בקשר חם, אוהב ומכיל, שיכיל גם את ילדינו וגם את העבר שאנחנו מביאים איתנו לקשר החדש. אך מה הסיבה העיקרית לקשר החדש הזה? מה אנחנו מנסים להרוויח ממנו? והאם אנחנו מחפשים בני זוג בגלל הסיבות הנכונות?
דבורה שהיתה עקרת בית, התגרשה ומאז היא נאלצת לחיות עם ילדיה בצמצום; דנה עבדה בחצי משרה כדי להיות עם הילדים, ויחד עם משכורתו של הבעל הם איכשהו הצליחו להעביר את החודש. אלעד שמקפיד לשלם מזונות לילדיו, נשאר בסוף החודש עם משכורת מצומצמת אליה לא היה רגיל, בנוסף להוצאות שלו על מחיה, שכירות וכדומה. ידוע שאם אנחנו לא מיליונרים בעת הגירושים, אזי רמת החיים שלנו מצטמצמת וקטנה, גם אצל הגבר וגם אצל האישה, והרגלים חדשים של חסכון שלא ידענו עליהם בעבר מתחילים להיכנס בלית ברירה לתחשיב המשפחתי.
אני זוכרת שכשהתגרשתי קניתי את בגדיי בחנויות פשוטות וזולות. אפילו מכנסיים יפים נחשבו אצלי למותרות. אז למה שלא תתגנב למוחי הקט מחשבה אגואיסטית או השרדותית שכדאי לי למצוא חבר לחיים שאיתו יהיה לי קל וכיף, אך גם נוח יותר מבחינה כלכלית? הרי יש לנו את האינסטינקט של לשמור על ילדינו ולהעניק להם את כל צרכיהם, לא כך? לפעמים אנחנו לא חושבים על זה, אבל בני הזוג שלנו עושים הרבה בקשר. הם פועלים ועושים דברים רבים שעוזרים לנו בהתנהלות השוטפת בבית. האם לא עלתה בכם מתישהו המחשבה שאולי יהיה לכם טוב יותר אם בן זוג חדש יתפוס את מקומו של הגרוש, ויוכל להשלים אתכם בדיוק בדברים שאינכם טובים בהם?
לעיתים אנחנו חיים בחברה מסורתית פחות או יותר, בה נהוג לדאוג לנשים שלא תישארנה לבד ומצופה מן הגבר למצוא אישה שתמשיך לדאוג לו ולילדיו. לעיתים אנחנו מחפשים זוגיות כי החברה מצפה מאיתנו להמשיך את המשפחתיות, אולי ללדת עוד ילדים. ואפילו לא דיברתי על הלחץ החברתי: "נו, מצאת כבר חבר?", "מתי תתחתני שוב?", "לא הגיע הזמן לעבור לגור בדירה משותפת עם החבר החדש?". כי כמו הרווקים, גם הגרושים נאלצים להתמודד עם מבחר שאלות מלחיצות שהן תוצר של החברה הישראלית שמתקשה לראותנו לבד.
רק לא להיות לבד
לצד כל אלו, יש גם את כל אותם גרושים וגרושות שפשוט לא יכולים להיות לבד. קירות הבית סוגרים עליהם בלילות, הם לא מוצאים את עצמם עם השקט, ואולי הם פשוט פוחדים מהתבוננות אישית עצמית שמתרחשת רק כשאנחנו לבד. לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים להיות לבד, או שחווינו כל-כך הרבה לבד בילדות, עד שעוד קצת לבד כבוגרים ישגע אותנו סופית. אנחנו לא רוצים לחזור לתחושות הלא נעימות של הבדידות, ורוצים בני זוג שיעטפו אותנו בחום ואהבה.
בכלל, חום ואהבה הוא מה שרובנו מחפשים. אנחנו צריכים מישהו שיהיה לידנו, שיחיה לצידנו, שיהיה עד למעשינו ושיעניק לנו את הצרכים הבסיסיים של אהבה, קירבה וחברות. מישהו שלידו נרגיש מוגנים ובטוחים. שנוכל להתרפק עליו, שיהיה קשובים אלינו ושיגרום לנו להרגיש חשובים.
מה שבטוח הוא שלא משנה מהי הסיבה שבגללה נכנסתם לקשר הנוכחי, אם אין בתוכו משיכה, אהבה, חברות אמיתית ורגשית וקירבה אינטימית – הוא לא יחזיק מעמד, ולא יעזור אף שכנוע עצמי.
הלית אסא היא יועצת זוגית לפרק א' ו-ב', שמתמחה בשיטת האימאגו
