מתגרשים? כך תדעו אם פניכם למלחמה או שלום
מרגע שזוגיות מתפרקת כל הנחות היסוד שמקיימות את הקשר מתפוגגות ביחד איתה, ואת מקומן תופסת תחושה חזקה של חשדנות. איך מתנהלים למרות החשדנות הרבה והאם זה בכלל אפשרי?
זוגות רבים רוצים להתגרש בצורה הוגנת אבל רק מעטים מצליחים בכך. הסיבה לכך היא שמרגע שזוגיות מתפרקת, כל הנחות היסוד שמקיימות את הקשר מתפוגגות ביחד איתה, ואת מקומן תופסת תחושה חזקה של חשדנות. מה זומם הצד השני? מה הוא מנסה להשיג? החשדנות מתפשטת במהירות, וקשה מאוד לעצור אותה. היא גם מלבה את עצמה בקלות ומתעצמת בלי מאמץ מיוחד. נשמות טובות מסביב יכולות בקלות לפמפם אותה, וכשבן הזוג שופך קצת שמן למדורה הזו היא כבר נראית יותר כמו אש בשדה קוצים.
נוסיף לכך את העניין הקיומי/כלכלי שהופך להיות אקוטי: יש אנשים שהפרידה מעמידה בסיכון את מצבם הכלכלי ואת יכולת ההתפרנסות שלהם. זה מעורר חששות רבים, ומטבע הדברים גם רצון להשיג את המרב דרך לוחמנות ורגישות גבוהה לפעולותיו של הצד האחר (ויש כמובן גם את הרצון שלא לצאת פראייר, שהוא איום על הדימוי העצמי שלנו). כל זה יוצר סיטואציה שקשה מאוד לחשוב בה במונחים שפויים ושקולים.
כך, גם מי שרוצה לנהל פרידה הוגנת מוצא עצמו נסחף לרגשות רבי עוצמה, ופועל בניגוד למה שתכנן מלכתחילה. למה? כי פרידה אינה רק פירוק של זוגיות. היא גם פירוק של עצמנו, פשוטו כמשמעו. וכשאנו מפורקים, איננו פועלים במיטבנו. הסיכוי שלנו לפעול באופן יצרי ולא מווסת עולה במצבים אלו. המפגש עם בן הזוג שהפך לאויב מטלטל אותנו גם כשהפרידה מגיעה מאיתנו, וגם כשבראשנו נדמה לנו שאנו מוכנים אליה. קשה מאד לשלוט ברגשות הפגיעה והנקם שמציפים אותנו ולשמור על צלילות. בסופו של דבר, רובנו אינו מורגל להתנהל במצבים מתמשכים של חוסר אמון, והדבר מעורר בנו חרדות לא פשוטות.
משחק סכום אפס
הליך גירושים דומה מאוד למה שמכונה בתורת המשחקים "משחק סכום אפס" שיכול להסתיים באחת מארבע התוצאות הבאות: או שצד א׳ ינצח על חשבון ב׳, או שצד ב׳ ינצח את א׳, או ששני הצדדים יגמרו רע מאד, או שהם יצליחו למצוא פשרה הוגנת שבה כל אחד מהצדדים ישלם מחיר כלשהו. הדוגמה המקובלת לדילמות שמעוררת הסיטואציה הסבוכה הזו קרויה "דילמת האסיר": אסיר נעצר ומוטחים בפניו חשדות על ביצוע עבירה. יחד עימו נעצר אסיר נוסף, שיש לו מידע על מה שארע. למשטרה אין ראיות מספיקות, אז היא תנסה לנצל את מאזן החשדנות שנוצר בין שני האסירים שאין באפשרותם לתקשר זה עם זה, כדי לדלות מידע.
כל אחד מהם יודע שאם גם השני ישתוק ולא יסגיר את המידע המפליל, שניהם ישלמו מחיר כלשהו אבל יחסית נמוך כי חסרות ראיות. מאידך, הם גם יודעים שאם השני יבגוד בהם ויהפוך לעד מדינה, הם יהיו אלה שיופללו וישלמו על כך את מלוא המחיר, בעוד השני יצא ללא נזק (נשמע מוכר מאיפה שהוא?). לעומת זאת, אם הם ימהרו למסור עדות, השני ישלם את המחיר. וכך יוצא, לא פעם, ששני הצדדים מפלילים זה את זה, ומשלמים שניהם את המחיר היקר ביותר, בעוד שלו היו שומרים על מידה של אמון איש ברעהו, היו יוצאים נשכרים. שאלת האמון והחשדנות בסיטואציה השברירית הזו היא קריטית אפוא. אם ידעו השניים לשמור על קור רוח, הם יצאו כשידם על העליונה. השאלה היא איך עושים זאת? איך שומרים על אמון במצב כזה?
אי הוודאות של הגירושים
החלטה על גירושים מעמידה אותנו, אם כן, במצב של אי-ודאות. אלא שלא כמו בתורת המשחקים, זו אינה סיטואציה תיאורטית. גירושים מעמידים אותנו בפני מצב שבו קיים פער מובנה בין הרצונות שלנו לאיזושהי מציאות מתקבלת על הדעת. קשה להכיל ולקבל פער זה. אנו צריכים לדאוג לאינטרסים שלנו מחד, אך גם להכין את עצמנו לכך שבסופו של התהליך קרוב לוודאי שנישאר עם חצי תאוותנו בידינו. אם נבוא מראש עם גישה שמנסה להשיג מקסימום, ניפול למחוזות לא רצויים. האם אנו יכולים לקבל זאת רגשית? האם אנו יכולים לשים בצד את רגשותינו, את פגיעותינו, ולפעול עניינית? רבים מאיתנו אינם מסוגלים לקבל זאת, וזה לרוב מנווט אותם למצבים קשים מאוד.
היכולת לתקשר באופן בלתי אמצעי היא קריטית במצבים אלו. היא מאפשרת לעיתים לפוגג או להקטין את החשדנות. אם ניתן להגיע לגישור, יש סיכוי לשמור על הליך פחות סוער. כשהתקשורת עוברת לידי עורכי דין חוסר האמון עולה במהירות, אם כי גם במצב זה ניתן להגיע לתוצאות לא אלימות. בסופו של דבר, עורכי דין אינם פועלים ללא הוראות מאיתנו. השאלה החשובה הבאה שאנו צריכים לשאול עצמנו, לאחר שהכנו את עצמנו באורח מפוכח, היא האם בצד השני יש מי שמוכן לקחת בחשבון את הצרכים שלנו. או במילים אחרות, מיהו בן הזוג שלנו ואיך הוא מתנהל במצבים של מריבה. האם הוא מתחשב או שהוא קטנוני ומתחשבן? האם הוא כוחני או נדיב? האם הוא חשדן ביסודו? חשוב לדעת מי עומד מולנו, ולקחת זאת בחשבון.
בני זוג רבים פועלים מתוך נקמנות. הם פורקים את זעמם על יחסים מתסכלים רבי שנים, או מסמנים אותנו כ"רעים" שיש לפגוע בהם כי זו דרכם להתמודד עם מורכבות הפרידה: להפוך כל אפור לשחור. קשה להתבונן כיצד הם הופכים לחיות אדם לפעמים, אך צריך להיערך לכך מראש. להבין שלפנינו מלחמה קשה שבה עלינו להיות תקיפים, אך לא אלימים. אם אנו יודעים למשל שהצד השני הוא נקמן מטבעו, אין מקום לדבוק ברעיון של גירושים ברוח טובה בכל מחיר. יש סיכוי סביר שהרצון הטוב שלנו ינוצל על ידיו באופן מחפיר. הוא יזהה את הרצון הטוב כחולשה, וילחץ על דוושת הדלק של האינטרסים שלו עד הסוף. כשהצד השני מתנהל מלכתחילה באלימות בוטה, אין מקום להתנהלות ידידותית מצדנו. זו תמימות, זה מרע את מצבנו וזה יכול להימשך גם לאחר הגירושים בסחיטה והשפלה מתמשכים.
אך אם בן הזוג שלנו איננו איש של קצוות בהתנהגותו, ניתן לחשוב על גירושים ברוח טובה. ושוב, חשוב לבוא עם חשדנות מפוכחת. זה אומר שאי אפשר לבוא עם רעיונות אידיאליסטיים ולהתאכזב כשמתברר שלצד השני יש אינטרסים. צריך לדעת שהוא פועל למען עצמו, ולקבל זאת. מצד שני, כדי להתנהל בלהבות לא גבוהות, עלינו לשלוט בחשדנות הממארת ולהיאבק על האמון. ואם הצד השני הופך להיות החשדן בקשר, עלינו לנסות ולהבהיר לו שפנינו אינם למלחמה, ליזום מחוות בונות אמון, אך גם להיות ערניים ולעצור אם אנו רואים שהמצב מידרדר לניצול.
אם הצד השני יראה שאנו מחפשים בעקביות הוגנות, הוא יירגע, ויחזור לתת אמון. המפתח, אם כן, הוא להתנהל בקור רוח מבלי לאבד את המצפן האנושי שלנו, אך גם מבלי לשגות בפנטזיות דמיוניות שאינן קשורות למציאות. זה בידינו, אבל זה גם תלוי מאד במי שעומד מולנו.
ענת פרי היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית.
