"אתמול רקדנו על מדרגות הרבנות, אבל באמת רקדנו. מאחלת לכל אחת שמתגרשת להתגרש ככה, ואם מישהי במקרה נתקלת בו בטינדר, אז תדעי שזאת זכייה בפיס", כתבה אורנה אסס בקבוצת הפייסבוק "מאמאצחיק", אחת מקבוצות הנשים הגדולות והוותיקות, וגרפה למעלה מ-23 אלף לייקים. "עכשיו תתחילו פרק ב' ביחד", ענתה לה באירוניה אחת הנשים בקבוצה. "אל תשאירי אותנו במתח", שאלה אחרת. "למה להתגרש ממפעל הפייס?!". תגובות אחרות כללו תמונות מאושרות אחרות של נשים לצד הגרוש שלהן, חלקן בטיולים שמחים באירופה, לצד תגובות שפחות פירגנו.
אורנה, מה גרם לך לפרסם כזה פוסט?
"כשהגענו לרבנות, גיא ואני ישבנו יחד, ושמתי לב שאנחנו די לבד בביחד הזה. כל יתר הזוגות שהיו שם ישבו בריחוק זה מזו מבחינת שפת הגוף שלהם, ולא דיברו האחד עם השני. רציתי להראות צד פחות טראומתי של הגירושים ולהעביר מסר שאפשר גם אחרת, ושאם כבר הגעתם למצב הזה, אפשר לראות בו גם את הטוב".
"דברים נראים אחרים כשכל צד לא מתבצר בעמדותיו"
אורנה וגיא אסס הם בני 44 מנהריה, ויש להם שלושה בנים. הם הכירו בגיל 19, והיו נשואים במשך 16 שנים. הם מספרים שחלפה חצי שנה מהרגע שנפלה ביניהם ההחלטה להתגרש, ועד לרגע שהם ממש רקדו על מדרגות הרבנות. "כשהגענו לרבנות, הדיינים בעצמם שאלו אותנו אם אנחנו מבינים למה באנו, והביעו תקווה שכל הזוגות היו מגיעים במצב כזה של תקשורת טובה. זה חיזק אותנו וגרם לנו לטפוח לעצמנו על השכם", הם משתפים בחיוך.
אורנה: "קיבלתי פניות בפרטי - בנות כתבו לי על הסיפור האישי שלהן וביקשו עצה איך להתגרש בטוב. אחרות ביקשו שאכיר להן את גיא"
איך בדיוק מתגרשים בשמחה?
"ברגע ששני הצדדים שמים את האגו בצד, הכול נראה אחרת", אומרת אורנה. "יש בינינו תקשורת יחסית טובה, ולאורך כל הדרך תמיד היינו חברים. הבסיס שלנו ממש טוב. נכון, גיא?"
"מסכים", הוא מאשר. "התקשורת שלנו טובה ומכבדת. הדברים נראים אחרת כשכל צד לא מתבצר בעמדותיו, ומנסה להסתכל גם על השיקולים והאילוצים של הצד השני. אחרי שצלחנו את נקודת האבל הראשונה, קיבלנו החלטה לסיים את הנישואים בטוב, ומשם יצאנו לדרך. גם כשהיו קשיים, מתח ופערים, ידענו שלא נדרדר לתהומות של מריבות וחיכוכים שישפיעו גם עלינו, אבל בעיקר על הילדים".
"גם ככה הנפש שלנו פצועה ומצולקת מהמלחמה. ידענו שאנחנו לא יכולים להוסיף למתח של המצב הביטחוני גם את המתח של הגירושים. ברגע שהתייחסנו לגירושים בצורה קלילה ולא טראומטית, כך גם הילדים ראו את זה. כל יום התאמנו בלשמר את ההחלטה הזאת, כי בקלות אפשר ליפול למחוזות אחרים. כרגע זה נראה שהדברים עוברים בסדר".
אורנה: "רציתי להראות צד פחות טראומתי של הגירושים ולהעביר מסר שאפשר גם אחרת, ושאם כבר הגעתם למצב הזה, אפשר לראות בו גם את הטוב"
אני אשאל את שאלת השאלות - למה התגרשתם?
"בניגוד לתגובות שקיבלנו, אין כאן שום דבר עסיסי. אף אחד מאיתנו לא עבר צד", גיא צוחק. "היו בינינו פערים ומחסומים שלא אפשרו לי לתת מעצמי כמו שהייתי רוצה. הרגשתי שאורנה יכולה לקבל יותר ושאני יכול לתת יותר, ומשהו בנישואים שלנו לא אפשר את זה. יכולנו להמשיך כך עוד הרבה שנים, אבל החיים הם חד-פעמיים וקצרים, אז חשבנו שכדאי שננסה למצוא את האושר, כל אחד במחוזות שלו".
אורנה: "זה היה תהליך שהתבשל תקופה ארוכה. אנחנו ביחד מגיל 19 ואנשים משתנים. הרגשתי שלכל אחד מאיתנו נולדו חלומות ורצונות אחרים. בשנה האחרונה התחלתי להרגיש שאני משלמת מחיר אישי כתוצאה מכך שאני מרגישה חנוקה במקום שאני לא שלמה בו, משם כבר היה ברור שזה ענין של זמן.
"כמובן שהרבה אנשים בסביבה שלנו היו מופתעים. גם בתקופות הפחות טובות שלנו, לא הוצאנו את הקשיים החוצה. אבל התבשלנו הרבה זמן עם ההחלטה, והגענו אליה אחרי שמיצינו את כל האפשרויות. אחד הדברים האחרונים שאפשר לומר עלינו, ושדווקא כתבו עלינו בתגובות לפוסט, הוא שעשינו משהו פזיז".
גיא: "התהליך היה כזה שאפשר לנו בסוף לרקוד על מדרגות הרבנות. אין ספק שזה סיפור סינדרלה של גירושים"
מה באמת חשבתם על התגובות בפייסבוק?
אורנה: "היו הרבה תגובות שיפוטיות. כתבו שזה בלתי נתפס שאנחנו מוותרים. היו גם מי שהשתמשו בשפה יותר בוטה. מכיוון שפרסמתי את הפוסט בהומור, לא התרגשתי. מצד שני, היו מי ששיתפו שגם הם התגרשו בטוב. אפילו קיבלתי פניות בפרטי - בנות כתבו לי על הסיפור האישי שלהן וביקשו עצה איך להתגרש בטוב. אחרות ביקשו שאכיר להן את גיא".
אז מה העצה שלכם?
גיא: "בעיניי, הכול עניין של החלטה כנה. אם בני הזוג מחליטים שהם עושים את זה בטוב, בלי מטענים וכעסים, כך יהיה. התהליך היה כזה שאפשר לנו בסוף לרקוד על מדרגות הרבנות. אין ספק שזה סיפור סינדרלה של גירושים".
"כשנפרדנו, התאבלתי על הדברים שאיבדנו, על הפנטזיה על המשפחה המושלמת ועל הפרידה מהמשפחה של גיא", מוסיפה אורנה, "אבל כששלב האבל הסתיים, המשכתי עם הפנים קדימה ובחרתי להיות שמחה וליהנות מהחיים בלי להתעסק ברגשות האשם. הרעיון של גירושים תמיד הפחיד אותי, ואני חושבת שביום שבו הפסקתי לפחד והבנתי שגיא תמיד יהיה שם בשבילי, זה המקום שבו שחררתי. הבנו שאנחנו יכולים להישאר חברים, אבל בתור בני זוג זה לא עובד יותר".
מה אתם מאחלים לעצמכם?
גיא: "אני מקווה שנמשיך לכבד ולראות האחד את השנייה. זה הבסיס למשפחה מאושרת. אז אף על פי שאנחנו גרושים, יש פה קן משפחתי שאסור לנו להרוס אותו".
אורנה: "אני מקווה שגיא יבחר בת זוג שאני אתחבר אליה".
