סצינת הדייטינג יכולה להיות מאוד מאתגרת ומייאשת, לא משנה מה הסטטוס שלך, אבל על אחת כמה וכמה כשאת אם חד-הורית שנמצאת לבדך עם הילדים 24-7, וכל יציאה מהבית כרוכה באופרציה שלמה. בתור גרושה עם ילדה קטנה, יש לי ימים בלעדיה, אבל אני זוכרת היטב את הפעמים הבודדות שבהן השארתי את בתי בבית עם סבתה ויצאתי. זה תמיד היה כרוך בסשן ארוך של בכי כתוצאה מהפרידה הזמנית שנכפתה עליה, ולווה בהרגשה שלי, שזה פשוט לא שווה את זה. לפעמים המאמץ וההשקעה פשוט גורמים לך לוותר מראש על הדייט.
רוני אוחיון (39) היא אמא לזואי בת ה-10, וגרושה כבר שש וחצי שנים. "בזמנו חיינו בארה"ב, וכעבור חצי שנה מהפרידה חזרתי לארץ עם זואי", היא מספרת. "אבא שלה נשאר בחו"ל, אז אני מגדלת אותה לגמרי לבד, וזה מתיש אותי נפשית. במיוחד קשה לי עם התחושה שאין אדם נוסף בבית שאפשר לסמוך או להישען עליו. הכול עליי. אם אני לא אעשה משהו, הוא לא יקרה".
זה מאוד קשה. את מצליחה בכלל לצאת לדייטים?
"בשנה וחצי הראשונות אחרי הגירושים גרתי עם אמא שלי, וכביכול יכולתי לצאת מהבית בלילות כשהילדה ישנה, אבל לא יצאתי אפילו לא לדייט אחד. לא יכולתי לדמיין את עצמי יוצאת עם מישהו. הרגשתי רע עם עצמי, לא היה לי חשק לעשות שום דבר. תפקדתי כאמא בלבד, ותהיתי - מי ירצה אותי כשאני לבד עם ילדה? עד היום, המחשבה הזו מציקה לי. בנוסף, לא יכולתי לדמיין להכניס גבר זר לחיים של הבת שלי, ולא ראיתי איך אני מצליחה גם להיות בקשר זוגי וגם אמא במשרה מלאה. זה הרגיש לי יותר מדי, אז ויתרתי על הרעיון".
ועכשיו?
"יש תקופות שבהן אני יוצאת פעם בשבוע-שבועיים, אבל זה קשה, הרי אין לי ימים קבועים בשבוע בלעדיה. הכול צריך להיות מתוכנן מראש ומהונדס. אז לפעמים אני מטריחה את אמא שלי להגיע או נעזרת בבייביסיטר - הוצאה כשלעצמה. לכן, כשהדייט לא מוצלח, אני מתבאסת גם על הבייביסיטר, אבל בעיקר על כל המאמץ שהשקעתי לחינם, וזה מייאש.
"היום זואי ישנה אצל חברות מדי פעם, אז מתפנה לי ערב באופן ספונטני, אבל עדיין קשה לתכנן דייט בהתראה כזו. בנוסף, מכיוון שזה הזמן היחידי שיש לי שהוא פנוי, אני צריכה לחשוב מה באמת בא לי לעשות - לצאת לדייט, להיפגש עם חברות או לשבת בבית עם עצמי. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות".
"הרבה טענו שאין לי מקום לזוגיות. יכול להיות שזה נבע מכך שהם עצמם לא היו רציניים. זאת סיטואציה מבאסת, אבל לפחות היא מנפה את הלא מתאימים"
את מצליחה לאזור כוחות לדייט אחרי יום שלם שתפקדת בו לבד כאמא?
"אם אני כבר יוצאת לדייט, אני מגיעה גמורה. כשזואי הייתה קטנה, הערב כביכול רק התחיל, אבל אני כבר הייתי מותשת נפשית מההשכבה שלה או מהפרידה ממנה, כך שהתקשיתי מאוד להתרכז בדייט. הרבה פעמים זה גרם לי להימנע, והעדפתי לצאת רק עם חברות שאיתן ידעתי שאוכל לפרוק".
איך גברים מתייחסים לסטטוס שלך?
"היו מי שאמרו לי שמפריע להם שאין לי הרבה זמן פנוי, והרבה התייאשו וטענו שאין לי מקום לזוגיות. יכול להיות שזה גם נבע מכך שהם עצמם לא היו רציניים. זאת סיטואציה מבאסת אבל לפחות היא מנפה את הבחורים הלא מתאימים.
"לעיתים הרגשתי שבגלל הסטטוס שלי, גברים רוצים רק סקס ולא רוצים להיכנס לקשר רציני, כאילו שכתוב לי 'פאק מי' על המצח. זה נחמד שהם רואים אותי כאישה סקסית, אבל זו תחושה נוראית. אני מקבלת את ההרגשה שמשהו פגום בי בגלל שאני גרושה, ושאני טובה רק לסקס. זה פוגע לי בביטחון העצמי".
מה עושים עם הבדידות?
"אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא סוף העולם שאני לבד, אז אני צופה בסדרה, קוראת ספר, מבלה עם חברות או עובדת הרבה, אבל לא תמיד זה עוזר. עם כל הקשיים הכרוכים בלגדל ילדה לבדי, הדבר הכי קשה הוא שאין לי אהבה".
"דייטים? בזבוז זמן וכסף בתוך שוק בשר לא הוגן"
אלונה ברנשטיין (49), אם חד-הורית לשלושה ילדים, שותפה לתחושות הקשות. "ויתרתי לגמרי על דייטים", היא אומרת. "זה נראה לי בזבוז זמן וכסף בתוך שוק בשר שאינו הוגן. הרגשתי שאני משקיעה יותר אנרגיה ממה שאני מקבלת. יש אופרציה שלמה שכרוכה ביציאה שלי מהבית - לדאוג שמישהו יהיה עם הילדים ולהחזיק בייביסיטר זמינה. באזור מגוריי, בייביסיטר עולה בין 60 ל-80 שקלים לשעה, וזו הוצאה לא מבוטלת.
"במקביל, הרגשתי שאף אחד לא לוקח אותי ברצינות, לא באמת רוצה להכיר, ושהדייטים מכוונים בעיקר למקום אחד - לגמור את הערב במיטה. הבנתי שזה לא בשבילי. אני מעדיפה לבלות עם חברות, שזה בילוי בטוח, מאשר להתבאס על עוד דייט כושל. בנוסף, הילד לא יירדם אם יצאתי מהבית, לכן מאוד קשה לי לצאת עד שהוא נרדם. האנרגיה שאני משקיעה כדי שהוא יירדם מתישה אותי, ואני יוצאת באפיסת כוחות. אם אני עם חברות הן מרימות אותי מהר, אבל אם זה דייט, הערב מראש נידון לכישלון".
"אני מעדיפה לבלות עם חברות, שזה בילוי בטוח, מאשר להתבאס על עוד דייט כושל"
מה לגבי מפגשי גרושים-גרושות?
"אני לא לוקחת בהם חלק. אין לי זמן פנוי, ואני לא מחפשת להגדיל את המעגל החברתי שלי".
הלבד לא קשה לך?
"למדתי להתרגל לזה. יש את הרגעים שבהם אני מרגישה לבד, לא שווה ולא נחשקת, כי אין מי שיחזר אחריי, אבל אני מסלקת את המחשבות האלה מהר מאוד ונזרקת לאיזה ספר או סידרה. אולי כשהבן האמצעי יפרח מהקן, אחזור לנסות שוב".
"הגרושים שהכרתי שאפו להיות עם כמה שיותר נשים. למה שאבזבז עליהם את הזמן שלי?"
גם אוקסנה בקר (41) מספרת שהיא החליטה לוותר על דייטינג, לפחות לעת עתה. אוקסנה היא אמא חד-הורית כבר ארבע שנים, ויש לה שלושה ילדים בני 15, 13 ו-5. "הגרוש לא לוקח אותם בכלל, לא באמצע שבוע ולא בסופי שבוע, אז אני כמעט ולא יוצאת לדייטים. אני לא יכולה להתחייב למשהו קבוע, לא יכולה להיות ספונטנית או להישאר לישון אצל מישהו".
"גברים צריכים הרבה תשומת לב, ואין לי זמן לזה. ולמרות שההורים שלי עוזרים לי, זה לא מספיק", היא משתפת. "התקופה הכי ארוכה שלא יצאתי בה לדייטים נמשכה שנתיים, וקרתה ממש אחרי שנפרדנו. הילדה הייתה רק בת חצי שנה, היא חלתה הרבה, ולא יכולתי להשאירה לבד".
"בתור חד-הורית אני לא יוצאת עם מצב רוח טוב, אני יוצאת עם רגשות אשמה על כך שהבת שלי בוכה. ובשביל מה? בשביל להקדיש את הזמן שאין לי לגבר שלא לוקח אותי ברצינות?"
מדוע לא להשקיע בעצמך ולקחת בייביסטר פעם בשבוע?
"הדייטים שלי לא היו מוצלחים, זה לא שווה את הפעם בשבוע. אני מרגישה שגברים לא רוצים קשר רציני. הגרושים שהכרתי שאפו להיות עם כמה שיותר נשים, לא להתחייב ולא להכיר את הילדים. אז בשביל מה לי לבזבז עליהם את הזמן שלי?
"בתור אמא חד-הורית אני לא יוצאת מהבית עם מצב רוח טוב, אני יוצאת עם רגשות אשמה על כך שהבת שלי בוכה בבית, ובשביל מה? בשביל להקדיש את הזמן שאין לי לאיזה גבר שלא לוקח אותי ברצינות ולא מעריך את זה? כן הייתה תקופה שבמהלכה התקשיתי עם הבדידות, אבל התרגלתי. כשהילדה תגדל אולי אנסה שוב, הבעיה היא שאנחנו לא נעשות צעירות עם הזמן", היא אומרת.
מישהו לחלוק איתו רגעים קטנים של אושר
מורן ציגלר (37), אמא לשני ילדים בני 4 ו-5, משתפת שרוב הזמן הילדים איתה, ושקשה לה לקבוע תוכניות מראש בגלל אי-היציבות של ימי השהייה. "במשך שנה שלמה אחרי הגירושים כמעט ולא יצאתי לדייטים. אני ממש יכולה לספור על כף יד אחת את כמות הדייטים שהיו לי - ועדיין יישאר עודף. אני רוצה קודם כל להחזיר את עצמי לנקודת איזון של שמחה ונחת, לפני שאני בכלל חושבת על להכניס אדם נוסף לחיים שלי", היא משתפת.
"תקופת הקורונה הציפה איתה המון פחדים, והעצימה את הלבד. הרגשתי חוסר משווע בפרטנר שמכיר אותי, שידאג ויאהב, שיהיה לו אכפת ממני. מישהו לדבר איתו, להתייעץ, להפיג ביחד חששות, לתמוך האחד בשני, שיתעניין אם בכלל אכלתי היום ארוחת ערב או ששוב נשנשתי רק את השאריות של הילדים, שיגיד לי, 'אני רואה שאת גמורה מעייפות, לכי לישון', ויותר מכל - שישמח בשמחתי ושנחלוק יחד רגעים קטנים של אושר. הייתי הולכת לישון עם המחשבה הזו, ומתעוררת איתה בבוקר".
לגמרי מעורר הזדהות. זה שינה אצלך משהו?
"כן. כשהסתיימו הסגרים, הצעד הראשון שהחלטתי עליו היה לייצר אווירה של הרמוניה בבית וללמד את הילדים שלי להיות יותר עצמאיים, ובכך לאפשר לעצמי יותר זמן פנוי ונחת נפשי לצאת לדייטים. את הכלים האלה למדתי בקורס 'אמאמאמנת' של אפרת לקט".
"עם כל הכבוד לאפליקציות, אין כמו לצאת לעולם האמיתי ולהרגיש את התדר של הבן אדם במציאות"
צעד חכם.
"הצעד השני במסלול לעבר המטרה היה להצטייד בצי של בייביסיטריות ולשחרר שליטה. מרגע שהילדים קיבלו כלים לעצמאות, אני סומכת עליהם יותר, ולכן גם מאפשרת יותר בייביסטריות צעירות. הצעד השלישי היה להיות יותר אקטיבית ולהשתתף במפגשים קבוצתיים של קהילת הגרושים-גרושות, כמו קהילת ה'פלוס'. זה מקום טוב להיכרויות, ועם כל הכבוד לאפליקציות, אין כמו לצאת לעולם האמיתי ולהרגיש את התדר של הבן אדם במציאות".
ואז גם אפשר להיפגש עם הילדים.
"בדיוק. זו תקופה של פריחה עכשיו, אחרי שנת הקורונה יש כל מני יוזמות למפגשים קבוצתיים, ארוחות ערב משותפות, שבתות בפארק ואפילו טיולי קמפינג עם הילדים. בשבילם זו חוויה, הם מכירים חברים בגילם ויוצרים קשרים עם ילדים שנמצאים באותו סטטוס, ואני מקבלת הזדמנות להכיר".
