הכירו את ג'ימי. הוא גבוה, שרירי, נאה, וכשהוא מחייך הוא חושף שורת שיניים לבנות מושלמות. ג'ימי הוא מה שמרבית הנשים יכנו "בחור חתיך", אבל הוא הרבה יותר מזה. הוא גם אינטליגנט, משכיל ומתנסח ברהיטות מרשימה. ואם לא די בכך, חשבון הבנק שלו מרופד לתפארת. מה נאמר? ממש גבר להביא הביתה לאמא. למעט עובדה אחת: ג'ימי הוא זונה ממין זכר. רובכם תקראו לו ג'יגולו. חלקכם "נער ליווי". באקדמיה ללשון עברית הוא יזכה בכינוי "זוֹנֶה". קחו איזו הגדרה שתרצו. העובדות נשארות זהות: ג'ימי מספק שירותי מין לנשים בתשלום. לעבודה הזאת, שרבים תופסים כנחשקת במיוחד, הוא הגיע אחרי שעבד כחשפן וגילה, כמו חשפניות רבות לפניו, שעבור כסף גדול באמת צריך לעשות קצת יותר מלהוריד את החולצה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
איך החיים של ג'ימי נראים כזונה ממין זכר? נפלאים, תודה ששאלתם. נשים חולמות עליו, גברים חולמים להיות כמוהו. המשפחה אומנם לא מתלהבת, אבל איזה גבר לא היה מוכן לקיים יחסי מין ועוד לקבל על זה כסף?
הסדרה "להיות ג'יגולו", ששודרה בין השנים 2016-2011 ברשת שואוטיים האמריקנית, סיפקה הצצה לחיים של ג'ימי ושל עוד ארבעה נערי ליווי כמותו. הסדרה תיעדה את חייהם, את הקשרים שפיתחו זה עם זה וגם את המעשים האינטימיים שביצעו עם הנשים ששכרו את שירותיהם.
7 צפייה בגלריה
עבודת החלומות? ג'ימי קבלוס מ"להיות ג'יגולו''
(צילום: YES, באדיבות קליף ליפסון, שואוטיים)
כולם גברים סטרייטים שעובדים בתעשיית המין בלאס וגאס, כולם נאים וחטובים. כמובן, כל היחסים היו בהסכמה, אף אחד מהמצולמים לא מכור לסמים או לאלכוהול, אף אחד מהם לא רעב ללחם, כולם בחרו במקצוע הזה מתוך מגוון אופציות אחרות וכולם, לפחות כך נראה, בריאים בנפשם ובגופם.
והלקוחות? אדיבות, חביבות, מתחשבות, לעיתים ביישניות, מלאות כבוד והערכה, מפנקות בטיפים שמנים וגם, ראו איזה פלא, מראן החיצוני נע בין סביר למצוין.
הסדרה, שאף שודרה בישראל ב-yes, זכתה למגוון תגובות. נשים הגיבו לה בסקרנות ובפליאה. גברים פשוט שאלו "איפה נרשמים לזה?". מעטים תהו מה בין הזנות הפוטוגנית המוצגת על המסך לזנות הגברית האמיתית המתקיימת בעולם. אחד הטוקבקיסטים כתב "זו סדרה מאוד אמריקנית. אין בארץ זנות גברית".
הוא טועה. יש בישראל זנות גברית. היא פשוט נראית הרבה פחות טוב.
זנות היא אחד הנושאים הנחקרים בעולם. הסיבות לכניסת נשים לזנות, ההשפעות הנפשיות והפיזיות וההיבטים הפסיכו-סוציאליים והכלכליים מספקים כר פורה למחקר אקדמי כבר עשרות שנים. במקביל, ספרים רבים עוסקים בזנות בשלל הקשרים, סרטים דוקומנטריים ועלילתיים ויצירות אמנות שונות מעניקים הצצה לחייהן של נשים בזנות, ובעיתונות ניתן למצוא שפע כתבות שמעלות לסדר היום הציבורי מגוון סוגיות הקשורות בזנות ובהשלכותיה.
אבל כל זה נכון כשמדובר בנשים בזנות. כשמחפשים מידע אקדמי על זנות גברית בעולם, נתקלים במספר מצומצם מאוד של מחקרים. בישראל, למרבה הצער, נתקלים בשממה כמעט מוחלטת. גם ניסיון למצוא התייחסות עיתונאית מקומית כלשהי לתופעה מעלה חרס. אם מסתמכים על האקדמיה ועל העיתונות בישראל, זנות גברית כלל לא קיימת או שקיימת רק כתופעה נדירה, שולית, כזאת שאינה מצדיקה מחקר או סיקור מעמיק. גברים לא עוסקים בזנות. נקודה.
ואולם, במציאות ההנחה הזו מתנגשת חזיתית עם הנתונים הסטטיסטיים שנאספו בנושא, ובעיקר עם מה שקורה בשטח. יש בישראל גברים שעוסקים בזנות, רק שהזנות שהם עוסקים בה רחוקה שנות אור מעבודת החלומות שמוצגת ב"להיות ג'יגולו".
לפי סקר לאומי על תופעת הזנות בישראל, שבוצע על ידי משרד הרווחה והמשרד לביטחון פנים ופורסם ב-2016, חיים בישראל כמה מאות גברים שעוסקים בזנות, בתדירות שנעה מנמוכה ועד ליומיומית. למעלה משני שלישים מהם, כך על פי הסקר, נותנים שירותי מין רק לגברים אחרים, קרוב לרבע מספקים שירותי מין רק לנשים וכעשירית מספקים שירותים לשני המינים. מרבית הגברים מספקים שירותים תחת המסגרת של דירה דיסקרטית או זירת עיסוי. רק כחמישית מהם עוסקים בזנות רחוב.
קרוב למחצית מהגברים בזנות רחוב החלו בעיסוקם בטרם מלאו להם 18, ויש להם בממוצע רק תשע שנות לימוד. כמחצית מהם מוסלמים. מרבית הגברים המספקים שירותי מין בדירות דיסקרטיות החלו להציע את שירותיהם לאחר גיל 25, ויש להם בממוצע 12 שנות לימוד. רובם המוחלט יהודים.
הסקר הזה, יש לציין, בוצע לפני חמש שנים. הנתונים כיום, כך מספרות פעילות ופעילים בתחום, מעט שונים ותלויים במיקום הגיאוגרפי. על דבר אחד אין ויכוח: זנות, בכל המגדרים, מתחילה בגיל צעיר.
"כשאני אומרת 'גיל צעיר' אני מתכוונת לגיל ההתבגרות, לפעמים אפילו 13-12", מספרת מאיה ברון, ראש תחום קצה ונערות בעמותת עלם- עמותה לנוער בסיכון. "בהתחלה היא לא נראית כמו הזנות שאנחנו מכירים. יש לה צורות אחרות - הנער מספק אקט מיני מסוים תמורת משהו, והמשהו הזה יכול להיות קופסת סיגריות, מקום להניח בו את הראש או כל דבר אחר. בשלב הזה הנער לא בהכרח מרגיש מנוצל ולא תופס את עצמו כחלק מתעשיית המין. בהמשך הזנות הולכת ומתקדמת, ובגיל 21-20 היא כבר מקבלת צורה של זנות מסחרית, בוטה".
מיהם הלקוחות?
"הרוב המוחץ של הלקוחות הם גברים".
מה לגבי נשים?
"אחת לכמה זמן יש גם סיפורים על לקוחות נשים, אבל מבחינה סטטיסטית מספרן זעום. מה שכן, יש נשים שמסרסרות: משדלות נערות ונערים לזנות, מחברות בין הלקוח לנער ולוקחות על זה עמלה".
גם ד"ר גלעד פדבה, מרצה ללימודי גברים בתוכנית נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב ומחבר המאמר "ילד אשכנזי טוב שגדל בבית אמיד ברמת השרון: נערי ליווי, וידויים חושפניים והזניית גוף הגבר", מעריך שמעט מאוד נשים הן לקוחות זנות. הסיבה לכך, לדבריו, היא החברה הפטריארכלית והשוביניסטית שלנו, שבה חרמנות נשית היא לא לגיטימית.
"בארה"ב היה ניסיון בעבר להוציא לאור מגזין בשם 'פליי גירל'", הוא מספר, "הם ניסו למכור בחורים שריריים חתיכים ומגודלי איבר שיוצאים מהבריכה נוטפי מים, אבל האיכרות העסוקות מנברסקה ומגדלות הבוטנים מג'ורג'יה לא הביעו עניין. המגזין כמעט נסגר, עד שבמחלקת השיווק עלו על רעיון מבריק - לפרסם את המגזין הזה לגברים גאים בניו יורק. בנקודה הזו הם התחילו לעשות סכומים היסטריים של כסף. אני לא חושב שהסיבה היא שלנשים לא כיף להסתכל, אלא שהעולם לא מאפשר את זה. אנחנו חיים בחברה צבועה, שבה כאשר בחור אומר לחבר 'אני חרמן ואני חייב סקס הערב' זה נשמע לכולם לגמרי טבעי. מה יותר טבעי מגבר צעיר שזקוק לסקס, והרבה ומהר ודחוף? לעומת זאת, ברוב החלקים של האוכלוסייה, אישה לא יכולה לומר 'אחותי, אני סופר-חרמנית הערב, אני חייבת למצוא בחור לסקס', זה פחות עובד. יש התחסדות פוריטנית שלא מאפשרת לנשים להודות בחרמנות, בהזדקקות למגע גופני. לנשים יש פחות לגיטימציה לחפש סקס מזדמן, ועוד פחות לגיטימציה לחפש סקס מזדמן בתשלום".
ייתכן שיש מדינות בעולם שבהן יש מספר גדול יותר של לקוחות נשים, אבל על דבר אחד אין עוררין: בכל העולם, הרוב המוחץ של לקוחות זנות, גברית ונשית כאחד, הם גברים.
מבחינת האפיון הבסיסי, אין הבדל בין גברים שצורכים זנות גברית לגברים שצורכים זנות נשית: על פי הספרות המחקרית, מדובר באותם גברים בדיוק. הממוצע העולמי מצביע על גבר בן 37.5, חילוני, לבן, נשוי או בקשר ארוך טווח. יחד עם זאת, גברים שצורכים זנות מגברים עוברים לכאורה על טאבו נוסף - לא רק שהם משלמים על מין, הם משלמים על מין הומוסקסואלי. האם זה אומר שכל הלקוחות מגדירים את עצמם בהכרח כהומואים? לא. האם זה אומר שכל הלקוחות נמשכים אך ורק לגברים? גם לא.
"לפחות בחלק מהזנות הגברית הקיימת בעולם אני מאשים במידה רבה את ההומופוביה", מוסיף פדבה. "הרבה גברים מתחתנים עם נשים בשעה שהם מעדיפים גברים. אני מעריך שבישראל יש עשרות אלפי גברים שמתחתנים כתוצאה מלחץ חברתי, כי הם מפחדים מעצמם, ממה יגידו, שינשלו אותם מהירושה, שיפטרו אותם מהעבודה או שאף אחד לא ירצה להיות חבר שלהם. הם נישאים לאישה ומנהלים לכאורה אורח חיים הטרו-נורמטיבי, ואז הם מחפשים סקס מהצד עם גברים. כאשר הם לא מצליחים למצוא אותו בחינם, יהיו כאלה שישלמו עבורו. אני לא חושב שצריכת הזנות נעשית בשמחה או בחדווה, אלא בבושה מהולה בחרמנות.
"לצד אלה, יש כמובן גם לקוחות הומואים שככל הנראה לא מצליחים למצוא פרטנרים מהסוג שהם רוצים, ומוכנים לשלם עבור זה. ייתכן שחלקם מוכנים לשלם כי הם מעוניינים באקט אלים במיוחד, משפיל במיוחד או מבזה במיוחד, והם מתקשים למצוא מישהו שיתנדב לכך מרצונו.
"בכלליות, ידוע שנשים בזנות נאנסות ברמה יומיומית, נשדדות פעמים רבות ומותקפות פיזית לעיתים קרובות. אני מאמין שהמצב של גברים בזנות זהה. להערכתי, חלקם הגדול נאנסים לעיתים קרובות, נשדדים, נסחטים. לא משלמים להם עבור חיבוק. אני לא חושב שהזנאים שמחפשים גברים עדינים ומנומסים יותר מהזנאים שמחפשים נשים. זנאי הוא זנאי הוא זנאי".
כפי שלא כל הלקוחות הומואים, גם הגברים שעוסקים בזנות, כך מתברר, לאו דווקא שייכים לקהילה הגאה. הם פשוט מוכרים את הגוף שלהם למי שמוכן לשלם.
"הנטייה שלנו היא לחשוב שברוב המקרים מדובר באוכלוסייה להט"בית", אומרת ברון. "במציאות זה לא תמיד ככה, אבל כמעט תמיד שאלת הזהות המינית תרחף באוויר. בסופו של יום, הבנים בזנות הם הומואים, ביסקסואלים, סטרייטים, טרנסים וסיסג'נדרים. יש מגוון רחב, אבל עצם העובדה שמרבית הלקוחות הם גברים מעמידה את הזהות המינית והמגדרית בסימן שאלה: האם אני הומו? האם אני סטרייט? האם אני טרנס? מה זה אומר עליי שאני מוכן לשכב עם גבר?"
שאלת זהותו המינית של הגבר בזנות מרגיזה את ד"ר פדבה. "פעם הצגתי את המחקר שלי בנושא זנות גברים בכנס בנושא זנות שהתקיים באוניברסיטה העברית", הוא מספר. "המארגנות שינו לי את כותרת ההרצאה מ'זנות גברית' ל'זנות הומוסקסואלית', ומאוד כעסתי. כאשר גבר שוכר את שירותיו של גבר אחר למטרות מין, הוא לא בהכרח מגדיר את עצמו כהומו, וגם הבחור שהידרדר לזנות לא בהכרח מגדיר את עצמו כהומו. עצם החלוקה הקשיחה בין סטרייט, הומו, ביסקסואל וכו' בעייתית מאוד. בחיים עצמם המיניות האנושית הרבה יותר מורכבת, נזילה ורחבת יריעה, ויש בה סתירות, שינויים והתפתחויות. צריך לזכור שרוב הזנות בעולם מתקיימת בעולם ההטרוסקסואלי. איכשהו, אף הרצאה באותו הכנס לא זכתה לכותרת המטופשת 'זנות סטרייטית'. למה ההפרדה הזו? בסופו של דבר זנות איננה קריירה אלא הידרדרות. השילוב בין מצוקה חברתית למצוקה כלכלית מוליד זנות. מי שמגיע אליה נמצא לרוב בקבוצות מוחלשות בחברה הישראלית, נטולות קול, מעמד והשפעה. אדם בזנות לא באמת בוחר את הלקוחות שלו, ומגדר הלקוחות לא מעיד עליו דבר".
הסיבות לכניסת גברים צעירים לזנות רבות ומגוונות בדיוק כמו המקבילה הנשית, אולם בשני המגדרים מככבת פגיעה מינית בילדות כמקור עיקרי.
"אנחנו נוטים לחשוב שבנות נפגעות יותר, אבל זה לא נכון", מבהירה ברון. "עד גיל 12 וייתכן שאפילו 16, ההערכות מדברות על שיעורי פגיעה כמעט זהים. בפגיעות שמתקיימות בתוך הבית ילדים מותקפים כמו ילדות, מה שאומר שהפוטנציאל אחר כך להימצא במצבי מצוקה הוא זהה. ובכל זאת, עדיין נמצא יותר בנות בזנות מבנים בזנות. אני מניחה שהסיבות לכך תרבותיות וחברתיות, וקשורות לעובדה שלבנות יש יותר נטייה לפגוע בעצמן, ואילו בנים נוטים יותר לפתח דפוסים עברייניים.
"חשוב להבהיר - אם תבדקי, תגלי שם כמעט תמיד פגיעה מינית מסוימת בילדות, אבל הסיבות לכניסה לזנות לעולם לא מסתכמות אך ורק בפגיעה. תמיד מדובר בצירוף של מספר גורמים. אצל בנים, לרוב אנחנו רואים את השילוב בין פגיעה מינית להוקעה חברתית מסוימת. חלק גדול מהם מגיעים מאוכלוסיות סגורות ושמרניות, גם ערביות וגם דתיות. בחברות האלה, ברגע שמתעוררת שאלה של זהות מינית נראה פעמים רבות הוקעה מהחברה ואז הגעה לחיי רחוב, שם הזנות הופכת לאחד ממנגנוני ההישרדות".
ענבל פרן פרח חוקרת את המפגש של נשים וגברים בזנות עם המערכת הרפואית, ובמקביל עובדת במרפאה הניידת למיגור נזקי הזנות בחיפה. המרפאה הזו היא אחת מתוך שתיים (השנייה בתל אביב) הפועלות תחת משרד הבריאות, ומספקות מענה רפואי וסוציאלי לאנשים בזנות מכל המגדרים והמגזרים. במסגרת עבודתה פרן פרח מגיעה לזירות שבהן מתקיימת זנות באזור הצפון - מדירות דיסקרטיות ועד לרחוב – ופוגשת את הגברים והנשים העוסקים בה.
"בחיפה מרבית הגברים שעוסקים בזנות הם ערבים", היא אומרת. "חלקם פלסטינים, חלקם תושבי ישראל. המשותף להם הוא הוקעה מהחברה על רקע הנטייה המינית. כשהתחלתי לעבוד במרפאה הניידת לפני שש שנים, הגיעו אלינו בעיקר גברים מבוגרים יהודים שעסקו בזנות רחוב. כיום אנחנו בעיקר רואות צעירים רבים מהחברה הערבית, ואילו היהודים הם רק 20%-30% מסך הגברים".
פרן פרח משתמשת במונח "גברים", אולם כשנכנסים לפרטים מגלים קשת שלמה של מגדרים: "זה נכון שרובם מגיעים מהקהילה הלהט"בית, וזה קשור בין היתר לזה שבישראל 2021 להיות הומו או טרנס, או לפעמים סתם צעיר שלא סגור על הנטייה או המגדר שלו, מחייב צעירים מסוימים לעבור דרך הזנות. אצל חבר'ה טרנסים, שמוקעים מהחברה שלהם ומהמשפחה שלהם, הזנות מהווה מעין אבן דרך בכניסה לעולם הטרנסי. נקרע לי הלב רק מלהגיד את זה. אני לא מבינה למה בחור שיוצא מהארון בתור טרנס או בחורה שיוצאת מהארון בתור טרנסית צריכים לעבור דרך מדור הגיהינום הזה שנקרא זנות, אבל לצערי זה קורה הרבה. כמובן, אני מכירה טרנסים וטרנסיות שגדלו בבית שקיבל אותם ותמך בהם, והם לא היו חייבים לעבור את דרך החתחתים הזו, אבל אם אתה גם טרנס וגם עני וגם מגיע ממקום כפרי - אז אתה מוצא את עצמך בהצטלבות של דיכויים. כל הדברים האלה ביחד זורקים אותך לרחוב. מדובר באוסף של מצבים שמייצרים כרוניקה ידועה מראש".
מדוע, להערכתך, זנות גברית מעולם לא עלתה לסדר היום הציבורי, בשעה שעל זנות נשית מתקיימים דיונים השכם וערב?
"אני אגיד שני דברים, שעשויים לעצבן הן את הקהילה הלהט"בית והן את הקהילה הפמיניסטית.
לגבי הקהילה הלהט"בית, אני חושבת שזנות גברים היא נושא שמובילי הקהילה והאליטה הלבנה שלה פשוט לא מעוניינים לעסוק בו. היית מצפה שהם יילחמו בעוולה הזו, אבל נראה שהרבה יותר קל להילחם עבור הזכות להתחתן. סדרי העדיפויות של הקהילה הם קודם כל לדאוג לשמנה וסולתה, לבורגנות הפריבילגית. בקהילה הטרנסית, לעומת זאת, קודם כל דואגות ודואגים לטרנסיות וטרנסים בזנות. בעוד שהארגונים הטרנסיים נאבקים עבור החוליה החלשה בקהילה, הארגונים ההומוסקסואליים בעיוורון מוחלט. לא אכפת להם שבקהילה שלהם יש המון זנות - ולא רק שלא אכפת להם, הם גם משתמשים בה.
"לגבי הקהילה הפמיניסטית, כאשר אקדמאית פמיניסטית חוקרת גברים ונותנת להם קול, היא חוטפת ביקורת. אני חטפתי אש במחקר הקודם שלי, מפמיניסטיות שלא הבינו למה אני טורחת לחקור גברים ולא נשים".
כלומר, למה לעשות כל כך הרבה מאמץ עבור הצד הרע לכאורה של המשוואה?
"בדיוק. העניין הוא שבעיניי פמיניזם איננו תנועה לשחרור האישה אלא לשחרור האדם".
גברים שעוסקים בזנות, כך מתברר, חולים יותר מנשים בזנות. "באוכלוסייה הזו יש שימוש מוגבר בסמים ובאלכוהול, ויש יותר יחסי מין אנאליים ופחות שימוש בקונדום אז רואים יותר תחלואה, יותר מחלות מין", מסבירה פרן פרח.
בשנה שעברה, בעקבות מקרים חדשים של HIV, היא ואחות נוספת במרפאה החליטו להקים קבוצה ייעודית לקידום בריאות עבור הגברים האלה. לקבוצה הגיעו 73 גברים בזנות - ושיהיה ברור, מדובר רק על חיפה והסביבה.
"דיברנו על קונדום, על מין אנאלי, על תזונה, על כל מה שקשור בבריאות. המפגשים האלה עשו שינוי מטורף. כל כך חבל שנאלצנו להפסיק".
למה בעצם?
"הקורונה".
לנגיף שנחת בישראל לפני כשנה היו בעיקר השפעות שליליות על עולם הזנות: "בסגר הראשון, שהיה הדוק יותר, המרפאה הפכה למעין מרכז לחלוקת מזון. אי אפשר היה לעסוק בזנות, אז העוני רק החמיר. מצאנו את עצמנו מחלקים 40-30 סלי מזון ביום. אחר כך הזנות חזרה לסורה".
"הזנות לא נפסקה מעולם", אומרת ברון, "מגפה או לא, עולם כמנהגו נוהג, אבל היו גם השפעות טובות: העיסוק בבריאות, בהיגיינה ובשמירה על הגוף פתאום עלה מדרגה, והשיח היומיומי מסייע להם לשמור טוב יותר על הבריאות שלהם".
השפעה נוספת של המגפה נוגעת לזירת הזנות. את הזנות הגברית לא סביר שתפגשו בבתי בושת גדולים עם סלון ופקידת קבלה, אולם גם היא, בדומה לזנות נשית, נמצאת בזירות מגוונות מאוד: ברחוב, במועדונים ובדירות דיסקרטיות. בעשור האחרון, ובעיקר מאז פרוץ הקורונה, זירת הזנות הגדולה ביותר מתקיימת ממש מתחת לאף שלכם - ברשת.
אתרי היכרויות, פורומים ואפילו הרשתות החברתיות הפכו לכר פורה לשידול לזנות, והם כיום המקום המרכזי שבו מתקיים שיח הסחר-מכר בין הזנאי לגבר בזנות. באופן רשמי, כל האתרים האלה מסרבים לפרסם שירותי זנות, אולם מדובר באיסור בלתי אפשרי לאכיפה. הרי אתרי היכרויות ורשתות חברתיות גם אוסרים על התחזות לאדם אחר, אבל כל ילד יודע שתוך דקות ספורות הוא יכול לפתוח פרופיל תחת איזה שם שמתחשק לו. לנסות לרדוף אחר פרופילים של גברים בזנות או של צרכני זנות באתרי היכרויות זה כמו לנסות להרוג זבובים שחגים מעל האוכל שלך בסיני - אתה מוריד אחד, ומיד מגיעים מאה אחרים.
"יש כל מיני מילות קוד באתרים האלה", מסביר ד"ר פדבה, "יש ממש אייקונים לזנות וקשה לפספס את זה. חלק מהבחורים מוסיפים סימן של דולר ליד השם שלהם. זה סימן מוסכם לכך שהם מציעים מין תמורת כסף. יש המון אנשים שהכינוי שלהם זה 'מחפש תמיכה' או 'תומך'. מדובר בגברים שרוצים להציע או רוצים לקבל תמיכה כלכלית עבור אקט מיני כלשהו. אחרים מציגים את עצמם כמעסים מקצועיים שגם מעניקים הרפיה, ולכולם ברור שמדובר בזנות לכל דבר ועניין".
בציבור הרחב - "העולם הסטרייטי" כפי שמכנה אותו פדבה - אם כבר מכירים בקיומה של הזנות הגברית, היא נתפסת כג'וב מהחלומות. משום מה, אנשים מדמיינים שכשהעוסק בזנות הוא גבר ולא אישה מדובר בתענוג צרוף. הסיבה לכך היא שגברים נתפסים כבעלי דחפים מיניים גדולים משל נשים, כיצורים שרוצים, מוכנים ומזומנים לסקס בכל שעה ביממה ובעלי סטנדרטים נמוכים בבחירת הפרטנרים שלהם. כמו כן, מכיוון שהמיניות הגברית נתפסת כאקטיבית וכוחנית, קשה לראות בעוסק בזנות יצור מנוצל. המילה "מנוצל" לא מסתדרת עם כוחנות ואקטיביות. התפיסות הללו כמובן מתרסקות בעולם האמיתי אל מול העובדה שמרבית הלקוחות הם גברים, וגם אל מול העובדה שאין אף אדם שמעוניין לשכב עם כל העולם. בסופו של יום, מדובר במגע מיני עם אנשים שאינך נמשך אליהם בהכרח, ושהסקס איתם אינו תוצר של רצון ושל התלהבות אלא של כורח המציאות.
"אני לא מכיר גבר שיאמר 'שמע, התחלתי לצאת עם זונה צמרת' או 'חברי הטוב עוסק בזנות', אומר פדבה, "יש בושה בסיפור הזה. אין הורה, בטח לא בישראל אבל להערכתי גם לא בעולם, שיגיד בגאווה 'הבן שלי עובד בזנות והוא מאוד מאושר'. זנות היא לא כבוד גדול לאף אחד, לא לגבר ולא לאישה. זה לא ג'וב מהחלומות, זה ג'וב מהגיהינום".
מה עושה אדם שרוצה להיחלץ מהג'וב מהגיהינום הזה? ובכן, תלוי אם מדובר בגבר או באישה. לנשים יש מגוון רחב של אפשרויות סיוע ועמותות שעושות עבודת קודש. לגברים, לעומת זאת, פחות. הרבה פחות.
כדי לחלץ צעירות וצעירים שהידרדרו לזנות מפעיל משרד העבודה והרווחה את מרחבי הלב - תוכנית המיועדת לנוער ולצעירים מכל הדתות, המגדרים והמינים הנמצאים על רצף הזנות. התוכנית מציעה שירותי סיוע נרחבים: הלנה, ליווי פסיכיאטרי, ליווי ללימודים או לתעסוקה, שיחות פרטניות, טיפול משפחתי ועוד.
ישנם 13 מרחבים כאלה ברחבי הארץ. הצעירות והצעירים מופנים אליהם על ידי לשכות רווחה או עובדי ית"ד (התוכנית הלאומית לקידום צעירים וצעירות במצבי סיכון), או שמוצאים את דרכם בעצמם. רק שניים מתוך ה-13 פותחים את הדלת גם לבנים: במרחב הלב בתל אביב מקבלים בנות ובנים עד גיל 21, ואילו בחיפה עד גיל 26. שני המרחבים פתוחים 7/24, וניתן לדפוק על הדלת בכל שעה משעות היממה. במקביל, העמותה עושה ככל שביכולתה לאתר אותם בעצמה.
כאמור, לנשים בזנות שחצו את גיל 26 יש לא מעט עמותות ותוכניות סיוע שונות, אבל לגבר שחצה את גיל 26 ממתינה שממה עצובה. ואם לא די בעובדה הזו, בימים אלה ממש החליטו במשרד הרווחה שמרחב הלב בחיפה יפסיק לחלוטין את הטיפול בגברים, ומעתה ואילך יטפל אך ורק בנשים. במילים אחרות, יישאר רק מקום אחד בישראל שמוכן לפתוח את הדלת לגבר שרוצה להיחלץ מהזנות - וגם זה עד גיל 21.
"כשקיבלתי את ההודעה הזו נגמר לי האוויר", מספרת פרן פרח. "למרפאה הניידת בחיפה מגיעים באופן קבוע קרוב ל-80 גברים בזנות, רובם מגיעים גם למרחב הלב ושם הם ישנים. אין לגברים האלה לאן ללכת והם במצב על הפנים. איך אפשר לסגור להם את הדלת?"
זה המקום לציין שלפי החוזה המקורי של עמותת על"ם מול עיריית חיפה, הטיפול שאמורה העמותה לספק הוא לנשים בלבד, אולם חוזה לחוד ומציאות לחוד. בפועל, כבר שנים שמרחב הלב בחיפה מפעיל מרכז מעורב כתוצאה מצורך מובהק שהגיע מהשטח. לאורך השנים, יותר ויותר גברים הגיעו למרחב הלב וביקשו לקבל בו בדיוק מה שמקבלות הנשים - סיוע, ליווי, טיפול, לינה ותמיכה. והם אכן קיבלו זאת. כעת דורשים במשרד הרווחה לחזור למקורות ולספק את המענה לנשים בלבד, בדיוק כפי שכתוב על הנייר.
"במשרד הרווחה החליטו להפסיק את המימון, כי הם נזכרו פתאום להניף את דגל ההפרדה המגדרית", אומרת פרן-פרח, "לטענתם, אם גברים מקבלים אז נשים יקבלו פחות. במובן מסוים זה נכון, כי יש לנו משאבים מוגבלים והשאלה מי יקבל יותר היא שאלה אמיתית. אנחנו בתחרות בלתי נגמרת על אמצעים. יחד עם זאת, אם יש 100 גברים בזנות ועוד 300 נשים בזנות, אז המסקנה המתבקשת היא להגדיל את המשאבים ולא להעיף את הגברים החוצה. בנוסף, מי שפעיל במעגלי הזנות מבין מיד שהפרדה מגדרית בתחום שבו יש רצף של מגדרים זאת בדיחה. אני בעצמי לא יודעת כבר לומר מי גבר ומי אישה. חלק גדול מהאנשים בזנות מגדירים את עצמם איפשהו על הרצף, הזהות שלהם נזילה. בלתי אפשרי לייצר פה הפרדה דיכוטומית".
ההחלטה השנויה במחלוקת יצאה במקביל לדו"ח שפורסם בשבוע שעבר מטעם משרד העבודה והרווחה, בנוגע לפעילות המדינה בתחום הזנות. מהדו"ח עולה תמונה עגומה, שלפיה אין שום תוכניות עתידיות להקמת שירותים ייעודיים לגברים. כן הוצאו מכרזים להוסטלים, למרכזי יום שחלקם מיועדים גם לגברים, אולם כרגע לא ברור אם מישהו בכלל ניגש למכרזים האלה, ולטענת הפעילים הם גם לא מיועדים לרוב הגברים שעוסקים בזנות.
מה בעצם יקרה לגברים האלה עכשיו?
"אני לא יודעת. גם בימים כתיקונם, כשיש את המענים הקיימים כמו הלב והמרפאה, לפחות פעם בשבוע מתקשר לטלפון האישי שלי גבר צעיר בזנות, בוכה ומתחנן לעזרה. הילדים שלי משתגעים מזה. פתאום ב-21 בערב הטלפון מצלצל, כשאני מכניסה אותם למיטות. הבת שלי אמרה לי: 'חבל שאני לא גבר בזנות. הייתי מקבלת יותר יחס'. אם עכשיו אני מקבלת לפחות טלפון אחד כזה בשבוע, מה יקרה כשהלב יפסיק לתת להם מענה?"
"זו בדיחה", אומרת לי פעילה אחרת, "הם מנסים למצוא כרגע מקומות שאליהם ניתן להפנות את הצעירים האלה, אבל זה דיון עקר ומגוחך כי אין שום שירות רלוונטי בישראל. פשוט אין".
ענבל, אני רוצה לוודא - בלב חיפה פשוט יסגרו להם את הדלת רק כי הם בנים?
בשלב הזה של השיחה פרן-פרח פורצת בבכי. ניכר שהגברים האלה חשובים לה, והמחשבה על העתיד הקודר שאורב להם לא נותנת לה מנוח. "כן, רק בגלל שהם בנים. אני לא יודעת מה יהיה. פשוט לא יודעת. תוך שבועיים אמורים לבשר להם שאין להם דלת לדפוק עליה יותר. זה נורא. איך אפשר להגיד 'לא' לצעיר בזנות? יש בלב צוות מדהים שנותן את הנשמה. לחשוב שהחל מעוד שבועיים הם ייאלצו לטרוק את הדלת לגבר צעיר, זה שובר את הלב. אף פעם לא אמרנו לא לאנשים שזקוקים לעזרה, ולא משנה מה המגדר שלהם".
מה את חושבת שיקרה לגברים האלה?
"יהיה לזה מחיר בחיים. חד-משמעית".
ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "משרד העבודה והרווחה מפעיל מגוון רחב של מענים טיפוליים ושיקומיים לאנשים במעגל הזנות, ומרחבי הלב בחיפה ובתל אביב הם רק חלק מהם. מכיוון שהטיפול בזנות גברים הינו תופעה מורכבת, וחלק מהצעירים והנערים אשר נמצאים על רצף הזנות סובלים גם מהתמכרויות וקשיים נוספים, הם מטופלים במסגרות נוספות של הרווחה שמתמחות בטיפול במקרים כאלו, הן בתחום ההתמכרויות, דרות רחוב, מעונות, הוסטלים ודירות מעבר ומסגרות ייעודיות ללהט"ב.
"המרחב בחיפה, המיועד לטיפול בנערות וצעירות, הוסט ללא תיאום לטובת טיפול בצעירים. בימים אלו מתקיימת עבודה אינטנסיבית בכדי לבחון את המטופלים במרחב ובכדי להתאים עבורם תוכנית טיפולית מתאימה, וזאת בכדי לספק לנערות מרחב מוגן ומופרד מגדרית עבורן.
"הטענה כי לא מתוכננות הקמת מסגרות חדשות אינה נכונה. בשבועות הקרובים תתפרסם רשימת הזוכים במכרז שפרסם המשרד להפעלת מסגרות טיפוליות לגברים במעגל הזנות. אשכול המענים לגברים תוקצב ב-3.3 מיליון שקלים, ועם התקדמות יישום התוכנית הרב-שנתית לטיפול בשורדי ושורדות זנות, צפוי המשרד להפעיל מסגרות נוספות בשנים הקרובות".
פורסם לראשונה: 12:16, 09.02.21
