איך שלא מסתכלים על זה, הנושא של פונדקאות בישראל (ובכלל) מעורר סערה. מי שמבקשים להתייצב בצד ה"צודק" של המתרס, יגלו במהרה שהתמונה הרבה יותר מורכבת ממה שנדמה. בצד אחד נמצאת הכמיהה לתא משפחתי בקרב זוגות הומוסקסואליים, ובצדדים האחרים זכויות נשים - שבעצמן נקרעות בשאלה הפמיניסטית סביב פונדקאות - וכן מקומה של המדינה כגוף מפקח והמחיר הכלכלי והחברתי שכולנו משלמים בדרך. לפני שבוע הסתיים מאבק בן 12 שנים, כשהכנסת אישרה את התיקון לחוק הפונדקאות הקובע שגם זוגות חד-מיניים ואבות יחידניים יוכלו להביא ילדים בהליך פונדקאות. על השמחה וההתרגשות של הקהילה הגאה, שחגגה את ההישג הענק, העיבו הקולות שמזהירים מפני מסחור גוף האישה, ניצול נשים מוחלשות והפיכתן לרחם להשכרה.
"מסגור סוגיית הפונדקאות בתקשורת חוטא לאמת", אומרת לובה פיין, ממנהלות קבוצת הפייסבוק "שיח פמיניסטי", שבה מתנהלים דיונים סביב סוגיית הפונדקאות באופן קבוע. "התומכים בפונדקאות מציגים אותה כפרקטיקה מובנת מאליה, שנגישה לזוגות הטרוסקסואליים ואסורה לזוגות בני אותו מין בגלל הומופוביה. בפועל זו פרקטיקה שקיימת במיעוט קטן של מדינות העולם, והיא מצויה במחלוקת - בגלל ההשלכות שלה על בריאות הנשים, בגלל השאלות האתיות שמעלה שימוש מסחרי מהסוג הזה בגוף האדם וגם בגלל ההשלכות על החברה, ללא קשר לנטיות מיניות".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- "ואז היא אמרה שהיא בהיריון. הייתי בהלם": יש דבר כזה גניבת זרע?
- למה כל כך קשה לנו להגיד פות?
לכאורה, משני צידי המתרס ניצבות אוכלוסיות שסובלות מדיכוי: גברים הומוסקסואלים ונשים. אלא שלדברי פיין, גם כאן מדובר במניפולציה: "רוב המשתמשים בשירותי הפונדקאות בעולם אינם הומואים אלא זוגות הטרוסקסואליים, חלקם הורים לילדים שמבקשים להרחיב את התא המשפחתי".
ועדיין, זוגות הומוסקסואליים רוצים להביא ילדים לעולם. מה את אומרת להם?
"שהביקורת על פונדקאות אינה קשורה למין ולאוריינטציה המינית של ההורים. ההורים ההומואים שפגשתי בחיי היו כולם, ללא יוצא מן הכלל, הורים מדהימים שהלוואי והייתי כמותם. מובן שזה לא מדגם מייצג, אבל זו ההתרשמות שלי. פגשתי גם אבות יחידים נפלאים. אני חושבת שבהחלט יש תרחישים אינדיבידואליים של פונדקאות לא נצלנית, שבה שני הצדדים מאושרים מהתהליך ונתרמים ממנו. הספקות שלי הם רק בנוגע לאפשרות לקיים שוק מסחרי שלם בצורה אתית ומיטיבה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ד"ר רונית עיר-שי, ראשת החוג למגדר באוניברסיטת בר אילן ועמיתת מחקר במכון הרטמן, מבהירה שהביקורת הפמיניסטית על חוק הפונדקאות עוסקת ביכולת הבחירה החופשית של אישה ביחס לגופה, ומתחלקת לשני זרמים שמנוגדים לחלוטין בתפיסתם: "הפמיניזם הליברלי טוען שאין בעיה עם פונדקאות בהנחה שמשלמים לפונדקאית. אפילו להיפך - זו זכותה של האישה להשתמש בגופה בכל דרך שהיא רואה לנכון. זאת לא בושה שנשים מקבלות כסף, וכאן משלמים הרבה כסף על עבודה שנשים עושות.
"מהצד השני, הפמיניזם הרדיקלי מסתכל על שאלת חופש הבחירה בפונדקאות מתוך ההיבט של מערכת יחסי הכוחות בחברה, שבתוכם מתנהלת אפשרות הבחירה. זה נכון שזכות האישה לבחור ביחס לגופה – אבל עד כמה באמת יש לה חופש בחירה בתרבות פטריארכלית שמחפיצה נשים ומשתמשת בגופן? האם האישה באמת בוחרת, או שהיא במעמד כלכלי שבו נלקחת ממנה הברירה והיא למעשה מנוצלת? בדרך כלל, נשים עניות יותר מנוצלות על ידי גברים פריבילגיים עשירים יותר ולבנים. יש ביקורת אפילו יותר רדיקלית, ששואלת מה בעצם ההבדל בין פונדקאות לזנות. נשים מוכרות את גופן בשני המקרים. לפי התפיסה הזו, בפונדקאות כמו בזנות נעשה שימוש באיברים האינטימיים של האישה לצרכים שאינם משרתים את האינטרסים שלה".
חוק הפונדקאות בישראל קיים עוד משנת 1996, אך עד לפני שבוע ההליך התאפשר לזוגות הטרוסקסואליים בלבד. בגלל הרגולציה שכבר קיימת ומיעוט מספרן של הנשים הפונדקאיות בארץ, ההליך הישראלי נחשב מסורבל מבחינה בירוקרטית ולעיתים אף יקר יותר. זוגות ישראלים רבים בוחרים לפנות לפונדקאיות במדינות כמו אוקראינה, גיאורגיה, ארה"ב וקנדה.
ברוב מדינות ארה"ב ובקנדה מותרת רק פונדקאות אלטרואיסטית (כלומר כזו שבה האישה מקבלת פיצוי כספי שאינו שכר), שדומה במהותה להליך הישראלי אך יקרה הרבה יותר. עד לפני כשבוע, כשאושר התיקון לחוק לזוגות חד-מיניים בארץ, ארה"ב וקנדה נחשבו לפתרון עבור הקהילה הלהט“בית וזוגות הומוסקסואליים רבים פנו לפונדקאות במדינות אלה, תמורת סכומים של עד כחצי מיליון שקל לכל ניסיון התעברות.
בגיאורגיה חוקי הפונדקאות גמישים יותר, ומאפשרים לזוגות שאינם מעוניינים בקשר אישי עם הפונדקאית להשתמש בשירותיהן של נשים שפונדקאות היא מרכז פרנסתן. נשים אלה אינן עובדות על פי חוק, ומרגע שחתמו על הסכם הפונדקאות עם הזוג המיועד הן מחויבות לתהליך של עד שישה ניסיונות אפשריים להתעברות. עם זאת, הליכי הפונדקאות בגיאורגיה ובאוקראינה פתוחים רק לזוגות הטרוסקסואליים.
בעשור האחרון זוגות ישראלים הטרוסקסואליים שהתהליך הישראלי יקר להם פונים למדינות כמו אוקראינה וגיאורגיה ומתחילים תהליך של בחירת פונדקאית, בדיקות רפואיות, הפריות מבחנה וכמה ניסיונות הפריה, עד להיריון. העלות הכוללת של הליך פונדקאות בארץ היא כ-220 אלף שקל כולל טיפולים רפואיים, לעומת כ-160 אלף שקל בגיאורגיה. בגיאורגיה ובאוקראינה החוק מתיר שימוש בביצית של האישה הפונדקאית, דבר שנחשב לבלתי חוקי בשאר מדינות העולם. במקרה כזה החוק הישראלי דורש בדיקת די.אן.איי לתינוק שנולד מהאם הפונדקאית, שתוכיח שהוא אכן שייך מבחינה ביולוגית להוריו ולכן יהודי. רק לאחר הבדיקה יכולים ההורים לחזור עם הילד לארץ.
ברבות ממדינות אירופה (אוסטריה, גרמניה, צרפת, נורווגיה ושוודיה למשל) פונדקאות אינה חוקית כלל. פונדקאות אלטרואיסטית אפשרית במדינות כמו בריטניה ופורטוגל, אבל רק עבור אזרחי המדינה ובעזרת פונדקאיות מקומיות.
במדינות המערב, השאלה האתית סביב פונדקאות גרמה למחוקקים לאסור על ההליך או להגביל אותו בניסיון למנוע פונדקאות מסחרית. בעבר גם מדינות כמו הודו, תאילנד ונפאל אפשרו פונדקאות מסחרית, אבל אחרי שאלפי זוגות מערביים הגיעו כל שנה כדי להשתמש בשירותיהן של נשים מקומיות סגרו מדינות אלה את שעריהן לפונדקאות מבחוץ, במטרה למנוע תיירות ילודה של מדינות עולם ראשון למדינות עולם שלישי.
בשנת 2010 עתרו איתי פנקס ארד ובן זוגו יואב ארד לבג"ץ. הזוג היה אז בעיצומו של הליך פונדקאות בחו"ל, לאחר שמיצה את האפשרויות שהוצבו בפניו בארץ. "היינו אז אחרי שש שנים של זוגיות וחלמנו להפוך להורים", משתף איתי. "הבנו שאימוץ בישראל אינו על הפרק. אחר כך ניסינו תהליך של הורות משותפת עם אישה שנכנסה להיריון, אבל לצערנו הייתה הפלה טבעית. אחר כך הגיע הרעיון לפונדקאות בארצות הברית, שגם היא התגלתה כלא אפשרית בגלל הסכומים. כל הניסיונות האלה לקחו שנים".
איתי ויואב הבינו שהחוק מפלה אותם רק מפני שהם זוג גברים, ובהיותם אקטיביסטים בקהילת הלהט"ב הם החליטו לפעול. "פנינו לוועדה לנשיאת עוברים כדי שיאפשרו לנו להתחיל תהליך פונדקאות. קיבלנו תשובה שהם אפילו לא פותחים את הטפסים שלנו בגלל שאנחנו זוג גברים - אפליה לשמה. ב-2010 החלטנו לעתור לבג"ץ. במעמד העתירה הוחלט להקים ועדה מקצועית בנושא השוויון בחוק הפונדקאות, ולהעמיד בראשותה את פרופ' מור יוסף. לקחו לוועדה שנתיים לקום, ובינתיים השתכנענו למחוק את התביעה.
"התיקון לחוק עבר בקריאה ראשונה אבל אז הממשלה נפלה, והממשלה הבאה לא הסכימה לקדם את החוק. ידענו שהשינוי בחוק ייקח שנים, אז במקביל פנינו להליך פונדקאות בחו"ל. בזמנו הקולנוענית ציפי ברנד רצתה לעשות סרט תיעודי על פונדקאות בהודו, והסכמנו שהיא תלווה את התהליך שלנו. ב-2012 יצא הסרט שלה, 'גוגל בייבי', שהשתתפנו בו.
"במהלך הדיונים בחוק כבר נולדו התאומות שלנו בעזרת הפונדקאית בהודו, ואילו הילדה השלישית שלנו נולדה ב-2014 בהליך פונדקאות בתאילנד. היה לנו ברור שזה מסע ארוך, ושאנחנו לא עושים את המאבק הזה בשבילנו אישית. לכל אורך הדרך, המדינה כל הזמן התנערה והתחמקה ולא נתנה תשובה טובה למה לא לאפשר פונדקאות גם לזוגות חד-מיניים. הטיעון הכי חזק היה 'שלא יהיו מספיק פונדקאיות לזוגות הסטרייטיים'.
"צריך להבין שכבר 25 שנה יש חוק פונדקאות בישראל, אבל הוא מיועד לזוגות סטרייטיים בלבד. אנחנו מעולם לא ביקשנו פריבילגיה אלא רק שוויון. אם לא היה חוק פונדקאות בארץ, לא היינו יוצרים אותו, אבל חוק הפונדקאות קיים והוא מפלה אותנו לרעה. אני לא נכנס אידיאולוגית למהות החוק, אם הוא צודק או לא. זה היה מאמץ של 12 שנים, והצלחנו לשנות אותו".
ובכל זאת, יש משהו פריבילגי בגברים ממעמד כלכלי גבוה שמגיעים לאישה ממעמד נמוך מהם, לפעמים ממדינת עולם שלישי, ומשתמשים בשירותיה כפונדקאית. מה דעתך על הביקורת הפמיניסטית על התיקון לחוק, שמזהירה מניצול של נשים מוחלשות?
"אני חושב שבדיוק בגלל זה נכון להסדיר את עניין הפונדקאות בעולם הראשון. בכיתה של אחת התאומות שלנו, במרכז תל אביב, הייתה אמא שבחרה לעשות פונדקאות. לא בגלל שהם היו במצב כלכלי נורא, היה אלמנט כלכלי אבל היא רצתה לעזור לזוג שלא יכול להביא ילדים בעצמו. אני חושב שצריכה להיות כמה שיותר רגולציה - צריך לוודא שנשים עושות את זה מתוך כשירות פסיכולוגית, שזו מישהי שכבר הייתה בהיריון, שזה לא התינוק הביולוגי שלה. צריך להסדיר את כל זה.
"מה גם שהסיכוי שבארץ הזכויות של הפונדקאית יישמרו הוא הרבה יותר גבוה מהיכולת לשמור על זכויותיהן של נשים בעולם השלישי. איפה פונדקאיות מתבאסות, ובצדק? כשדואגים להן במהלך ההיריון ונעלמים אחרי הלידה. אני מודע לכך, ועל כן כבר יותר מ-11 שנה שאנחנו שומרים על קשר עם הפונדקאיות של הבנות שלנו – שולחים להן מתנות, ברכות, תמונות. אם מישהו נעלם לפונדקאית אחרי הלידה, זה דווקא זוגות סטרייטיים. הסכמי פונדקאות אצל סטרייטים זה משהו שעושים בסוד בגלל שזה כרוך בחוסר פוריות, ויש סביב זה לא מעט בושה. זוגות גייז לרוב שומרים על יחסים טובים עם הפונדקאיות. יכול להיות שצריך לעשות שינוי בחוק, אבל באופן שווה עבור כולם".
המורכבות של המקרה הישראלי מעוררת סערה גם בגזרה הפמיניסטית: "הבעיה בישראל היא שפונדקאות וההשלכות והבריאותיות והאתיות שלה אף פעם לא עמדו במרכזו של דיון ציבורי", אומרת פיין. "יש כרגע דיון דומה שמתנהל במדינות אחרות, למשל בבריטניה - שמתירה פונדקאות אלטרואיסטית בלבד - ובשוודיה שאוסרת על כל הסוגים. כדי לקרוא על השלכות התהליך על בריאות הפונדקאיות, הייתי צריכה ללכת לאתרים הבריטיים וללמוד מהם שהיריונות בתהליך הפונדקאות כרוכים בסיכונים רבים בהשוואה להיריון טבעי. למה המידע הזה לא נגיש פה? חוק הסכמים לנשיאת עוברים נחקק בישראל ב-1996. למה לא נערך מחקר ארוך טווח שעקב אחרי בריאות האימהות הפונדקאיות? למה מרכז המחקר והמידע של הכנסת לא פרסם סקירה השוואתית של חקיקה בינלאומית והשלכותיה?"
הטענה היא שהרגולציה בישראל ממילא לא מאפשרת לנשים במצוקה כלכלית להיכנס לתהליך הזה.
"אני מאמינה שתחת פיקוח, מקרי קצה של ניצול נשים אכן יכולים להיות מסוננים טוב יותר. השאלה היא אם זה מספיק. הטענה שהמדינה מפקחת ולכן הכול מושלם לא משכנעת".
ד"ר עיר-שי מסכימה עם ההסתכלות המצומצמת על ישראל כהכרחית לקיום הדיון: "צודקים מאוד הלהט"בים בכך שלא יעלה על הדעת שלא יתקיים שוויון בנושא. אם קיים חוק פונדקאות, הוא צריך להיות שווה עבור כולם. צריך להסתכל על המאבק הזה בתוך ההקשר של מדינת ישראל. אנחנו חיים בתרבות מאוד משפחתית, פרו-ילודה, שבה נושא הפריון מקודש. זה סוג של אנומליה ביחס לשאר העולם שבו גייז לא ממהרים להביא ילדות ולהתחתן - זה חריג בחו"ל. צריך לראות את הרצון הזה כמשהו שקשור ברצון להשתלב תרבותית במדינת ישראל".
הסכנות בפונדקאות מסחרית ברורות: פונדקאות כזו מבוססת על כלכלת שוק, שמשמעותה היא ריבוי סוכנויות תיווך שמנצלות את המצוקה, הן של זוגות ללא ילדים, שמותשים מהניסיונות להביא ילד ונואשים למצוא פתרון, והן של נשים שמבקשות לשפר את מצבן הכלכלי. מה שמדאיג במשוואה הזאת הוא יחסי הכוחות בין ההורים המיועדים בעלי האמצעים לבין הנשים הפונדקאיות מועטות האמצעים. מובן שבנושא כל כך סבוך, ראוי שיישמע קולן של הנשים עצמן, של אלו שהסכימו לעבור את התהליך ולשמש פונדקאיות עבור זוגות אחרים.
ליאת פלטנר ניסן היא אישה כזאת. היא שימשה פונדקאית ועברה שני תהליך היריון ולידה בישראל. לפני חמש שנים היא הקימה קהילת פייסבוק שמאפשרת ייעוץ, תמיכה ואוזן קשבת לנשים פונדקאיות נוספות.
מה ההבדל בין פונדקאות רגילה לאלטרואיסטית, ומה מתאפשר בארץ?
"אני מכירה הרבה פונדקאיות, רובן נמצאות איפשהו על הציר שבין מניע כלכלי לבין מניע אלטרואיסטי. טרם פגשתי מישהי שמגיעה ממניע כלכלי מובהק, ובטח שלא ממצוקה כלכלית. הוועדה לנשיאת עוברים לא תאפשר את זה".
ליאת מספרת שחלק מתפקידה של הוועדה לנשיאת עוברים הוא לאשר מי יכולה לשמש פונדקאית, ולבחון אם האישה מגיעה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. אם אין ביכולתה לפרנס את עצמה שלא בעזרת הליך פונדקאות, בקשתה להפוך לפונדקאית לא תתקבל.
חוק הפונדקאות הישראלי מונע אם כן ניצול של נשים ממעמד כלכלי נמוך?
"אני לא מאמינה שמישהי מגיעה לפונדקאות ממקום כלכלי נטו. הרבה מתהליכי הפונדקאות לא מגיעים ללידה בסוף, וישנה הגבלה של שנה וחצי לתהליך - את רוב הפיצוי הכספי מקבלת הפונדקאית לאחר הלידה. כלומר, אני יכולה להיכנס לתהליך של שנה וחצי או יותר ולצאת בלי כלום. אני אומנם אקבל פיצוי על הבדיקות, אבל זה סכום זעום. כשמבינות את זה, אם יש מישהי שמגיעה רק ממניע כלכלי זה בדרך כלל יוריד אותה מזה.
"אני הגעתי ממניע אלטרואיסטי ולא ידעתי בכלל באיזה סכום מדובר, ודי מהר הבנתי כמה חשיבות יש לפיצוי הכספי. זה מנקה משהו ומאפשר לתהליך להפוך להיות חברי, אינטימי וקרוב. אני עושה מעשה כל כך גדול עבור הזוג. הפונדקאית מקבלת פיצוי עבור הזמן, ההשקעה והמורכבות. זה אומר שבישראל לא ניתן לעשות פונדקאות אלטרואיסטית לגמרי, כי הפיצוי הכספי הוא בחוק.
"יש סכום מקובל שעומד על 165 אלף שקלים, ואת רוב הפיצוי מקבלות הפונדקאיות אחרי הלידה. הכסף מופקד בחשבון נאמנות מתחילת התהליך, וכדי לחתום על ההסכם חייב להיות כסף שמופקד בחשבון. זה הסכום הסטנדרטי, אבל הוא נתון למשא ומתן. הוועדה לנשיאת עוברים לא תאשר משהו בסכומים גבוהים יותר או נמוכים יותר משמעותית. זה לא סכום משנה חיים, אבל זה סכום מספיק גדול, ואני שמחה שהוא קבוע בחוק ושאני לא צריכה לשים מספר על הדבר הגדול הזה שאני עושה".
למה בחרת להיות פונדקאית?
"מבחינתי, זאת הייתה זכות להיות פונדקאית פעמיים. אני יכולה להיות בהיריון, יש כאלה שלא יכולות ויכולים. אני יכולה לעזור למישהי להגשים את החלום שלה, במקרה זה ילד, אבל זה יכול להיות כל דבר אחר. שמעתי על פונדקאות לראשונה כשהייתי נשואה ועדיין לא הייתי בהיריון. בזמנו לא הותר לנשים נשואות להיות פונדקאיות. מיד זה נשמע לי מעניין, אבל הבנתי שאני כבר נשואה ולכן זו לא אופציה. כמה שנים אחר כך גיליתי שמתאפשר לנשים נשואות לגשת לתהליך, וזה היה כבר אחרי שילדתי פעמיים. ישר אמרתי שאני הולכת על זה. זה הדליק אותי. אני היחידה כמעט מכל המעגל הקרוב של החברות שלי שנכנסה להיריון בקלות. כל השאר נתקלו בבעיות. היו לנו גם זוגות חברים גייז שאין להם דרך להיכנס להיריון. הייתי מאוד מחוברת לנושא של בעיות פריון ועקרות, הנושא הזה העסיק אותי ופגש אותי באופן יומיומי כמעט. לא בניתי על סכום הכסף, המשכתי להתפרנס ממקורות אחרים. עבדתי במהלך שני תהליכי הפונדקאות שעשיתי, ניהלתי מעון, עסקתי בחינוך. עצם זה שאישה יודעת שהיא מקבלת את הכסף בסוף התהליך כבר אומר שזה לא יכול להוציא מישהי ממעמד כלכלי בעייתי. הייתי מוגבלת לשני תהליכים בלבד, כשמטרת ההגבלה היא למנוע מצב של פונדקאות מסחרית".
איך יוצרים תהליך פונדקאות שמיטיב הן עם הפונדקאית והן עם הזוג?
"כדי שתהליך הפונדקאות יהיה מוצלח, מעצים ומספק לכולם, חייב להיות בבסיסו קשר. אנחנו קוראות לזה בקהילה שלנו 'פונדקאות מבוססת קשר'. אני נקשרת בתוך מערכת יחסים עם זוג, ויחד אנחנו יוצרים תקשורת כנה ופתוחה, שמבוססת על הרבה כבוד והערכה בין הצדדים. אם מתעורר קושי תוך כדי, מדברים על זה. כדי שזו תהיה חוויה חיובית, פונדקאות אחראית ומעצימה, אני צריכה לסמוך על הצד השני והם עליי. לכן הקשר הוא מאוד חשוב.
"את הזוג הראשון הכרתי דרך חברת תיווך שמשדכת בין פונדקאיות לזוגות. שידכו לי זוג מקסים, היה תהליך מאוד קרוב, נקשרנו. את הזוג השני הכרתי דרך חברה פונדקאית שלא יכלה לעשות תהליך שני, ושידכה לי את הזוג שהיא עשתה לו פונדקאות בפעם הראשונה. במהלך שני התהליכים היה קשר מאוד קרוב ואינטימי. הלכנו לבדיקות יחד, נפגשנו עם המשפחות".
איך הסברת את הפונדקאות לילדים שלך?
"הילדים הבינו שאני בהיריון ושאני הולכת לתת ילד למשפחה אחרת. הסברתי לבן שלי, שהיה אז בן חמש, שהתינוק מתפתח בתוך הרחם ויש נשים שיש להן בטן חלשה ואימהות אחרות שיש להן בטן חזקה, ויכולות לשמור על העובר בבטן שלהן. אחרי זה גם פגשנו יחד עם הילדים את האמא המיועדת, והכרתי להם אותה בתור חברה שלי. הסברנו שהיא רוצה להיות אמא ושיש לה בטן חלשה, ולכן אני עוזרת לה. הבת הקטנה שלי הייתה בת שנתיים, ושמעתי אותה בלילה אומרת לגדול שלי, 'אולי לאמא יהיה תינוק?', והגדול אמר לה: 'לאמא יהיה תינוק אבל הוא לא יהיה שלנו'. היה לי מאוד חשוב מההתחלה שהם יידעו, כדי שלרגע הם לא יחשבו שהולך להיות להם אח או אחות".
אילו מורכבויות עלו אצלך בתהליך?
"כמו בכל מערכת יחסים, קיים פה פוטנציאל של ניצול משני הצדדים. יש פה בעצם אישה שנושאת עובר שהוא לא שלה, וזה יכול לעורר הרבה רגשות. זה תהליך מורכב הורמונלית, פיזית, רגשית, יש שאלות של ניתוק וחיבור לעובר. מנגד יש פה זוג שאין לו שום שליטה על הדבר הכי חשוב בחיים שלו. סתם דוגמה שחשבתי עליה - יש לנו שתי קומות בבית, ואני כל היום עולה ויורדת במדרגות. אחרי אחד מתהליכי הפונדקאות, התברר לי מהאמא שהיא הייתה בחרדה כל ההיריון שאני אפול ואתגלגל במדרגות. ההיריון של התינוק שלה כל כך רחוק ממנה, וזה מאוד מורכב גם עבורה.
"לפעמים גם מחפשים את השליטה הזאת. היא יכולה להתבטא בהודעות, בביקורים, הכול כדי להיות כמה שיותר קרובים להיריון. צריך לבסס יכולת לסמוך האחת על השנייה ולדבר על זה. לי היה ברור במהלך התהליך שאני לא רוצה עוד תינוק או תינוקת משלי, ושהילד שגדל אצלי הוא לא שלי. בהפריה חוץ-גופית יש מונח שנקרא 'החזרת עוברים', שזה השלב שבו מחזירים את הביצית המופרית לרחם האישה. מבחינתי, זו לא החזרה כי לא לקחו ממני כלום. אני קוראת לזה 'הפקדה' - מפקידים אצלי משהו. ברגע הלידה התינוקת חוזרת להורים שלה, וזה רגע מדהים.
"בלידת הפונדקאות השנייה שלי ילדתי במרכז לידה טבעית בתוך בריכה, האמא נכנסה איתי לבריכה והתינוק יצא ממני ישירות לידיים שלה. ישבנו כשהוא היה מחובר אליי בחבל הטבור על הידיים שלה, ואני חתכתי את חבל הטבור. זה היה רגע שסימל את סוף התהליך - אני לא מוסרת את הילד, אני לא נפרדת ממנו, אני מחזירה אותו להורים שלו. במהלך ההיריון מה שאפשר לי את החיבור לעובר זה החיבור של אמא שלו להיריון - היא הייתה מדברת אליו ונוגעת לי בבטן, בהסכמה כמובן, וזה אפשר לי להתחבר אליו מכיוון אחר. יש לו אמא, וזאת לא אני. זה קצת כמו בייביסיטר מאוד ארוך, כשהילד חוזר להורים שלו בסוף היום".
מה את חושבת על הביקורת הפמיניסטית?
"אני ממש מתייחסת לבחירה שלי כפונדקאית כבחירה פמיניסטית. אני בוחרת לעשות משהו משמעותי שמשפיע עליי, וזאת בחירה חופשית שלי. אם נתייחס להשפעות הפיזיות של היריונות על הגוף, מישהי שמחליטה להיות רקדנית או ספורטאית או רופאה - זו בחירה אישית וחופשית שלה, וגם אלה בחירות שמשפיעות על הגוף והנפש של האישה. כמו שאני לא אגיד כלום למישהי שבוחרת לא להיכנס להיריון, אני גם לא אגיד משהו למישהי שכן בוחרת, גם אם זה עבור מישהי אחרת. ברגע שזאת בחירה אישית שלי, שאני מודעת להשלכות שלה, מבחינתי זה אפילו אנטי-פמיניסטי להעביר על כך ביקורת.
"בעיניי זאת פטרונות לקבוע עבורי שאני מוחלשת, מנוצלת או לא מודעת. אני פה. אל תדברו מעליי, דברו איתי. אני לא הודפת את המורכבות, אבל נורא קשה לי עם ה'בעד או נגד' המוחלטים לכאן או לכאן. צריך לבדוק כל מקרה לגופו, ולשפר את התנאים עבור הפונדקאיות. מבחינתי, גם אישה שמגיעה מתוך מניע כלכלי זה לגיטימי, גם לזה יש מקום. יש נשים שזאת הדרך שלהן להתפרנס, ובזה הן בוחרות. גם המניע של מטפלות סיעודיות, עובדות זרות שמגיעות מחו"ל, הוא כלכלי. אני לא יכולה לבחור בשבילה איך היא תתפרנס, רק לוודא שהיא תעשה את זה ממקום של בחירה".
מה התשובה לניצול? רגולציה?
"חשוב שהדברים יהיו מוסדרים. יש למדינה אחריות לבדוק אם האישה הגיעה ממצוקה כלכלית, אם היא מודעת לנזקים, לחשוב איך מפצים אותה, ושזאת תהיה בראש ובראשונה בחירה מודעת וחופשית של האם הפונדקאית. הוועדה לנשיאת עוברים מוודאת שנשים לא באות מתוך מצוקה כלכלית, אבל לאחר חתימת הסכם הפונדקאות התפקיד של הוועדה נגמר. ישנם בארץ תהליכי פונדקאות פרטיים שמתקיימים ללא ליווי, שבהם אף אחד מהמדינה לא בא לבדוק שהם נעשים כמו שצריך".
מה למשל דורש פיקוח ושינוי?
"חשוב לנו שתהליך הפונדקאות יהיה מלווה. זה תחום פרוץ שאין עליו השגחה מהמדינה, ולפעמים פונדקאית חותמת על חוזה בלי לשאול שאלות. בחוזה הפונדקאות מצוין סכום שמיועד לטיפול רגשי-פסיכולוגי עבור הפונדקאית ומשפחתה. הסכום נשמר בחשבון הנאמנות חצי שנה אחרי הלידה. אבל מה קורה כשאין לידה? מה קורה אם יש הפלה? או אם פתאום תשעה חודשים אחרי הלידה הפונדקאית מרגישה צורך בטיפול?
"הפונדקאית חותמת על ההסכם בשלב שבו כולם מתרגשים מהתהליך. מישהי חושבת שהיא תתגרש ביום החתונה שלה? מישהי חושבת שמשהו ישתבש? צריכה להיות רגולציה לצורך הזה וליווי צמוד. לכל אישה שמתעניינת בלהיות פונדקאית אני ממליצה לפנות לאחרות שכבר עשו את זה, ולהגיע מתוך מקום של מודעות ובחירה חופשית. להיות מודעת גם לדברים הפחות טובים".
