השנה היא 2019, הקורונה טרם הכתה, ובאיסטנבול מתקיים כנס אקדמי בינלאומי בן שלושה ימים שאליו הוזמנו מרצות ומרצים מכל העולם. עד כאן נשמע שגרתי למדי, אלא שבפתח הבניין ניצבת ניידת משטרה, ובכניסה עומדים שני שוטרים בפנים חמורות סבר. ההוראות שקיבלו היו ברורות: למנוע התקהלות מחאה שעשויה להסלים ולפגוע חלילה במשתתפים. הרי אף אחד לא רוצה לקרוא למחרת בעיתון על חוקרות וחוקרים שנרצחו במסגרת כנס מדעי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל למה שמישהו ירצה בכלל לפגוע במשתתפים? על מה הם כבר מדברים שם בפנים שמעורר זעם? ובכן, כותרת הכנס המדובר הייתה "גברים וגבריות: אתגרים ואפשרויות בזמנים בעייתיים". ההרצאות עסקו במגוון של נושאים הקשורים בגבריות: אבהות, גבריות הגמונית וביטוייה בתרבות, חוויות של טרנסים, קווירים והומוסקסואלים, אלימות, חווייתם של גברים כמהגרים, מיליטריזם ועוד.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
על פניו נשמע כמו עוד כנס סוציולוגיה שמאגד כמה חוקרים וחוקרות במבנה אחד ומאפשר להם לדון ברצינות תהומית בסוגיות חברתיות, להתמנגל זה עם זו, לנשנש אוכל של כנסים ולהציג בכובד ראש את מחקריהם, אלא שמתברר שעבור אוכלוסיות מסוימות, כנס שמעז לשאול שאלות על גבריות הוא איום של ממש.
יום קודם לכן פרסם ארגון טורקי ימני שמרני כתבה בגנות הכנס, שאותו הגדיר כשערורייתי. הכתבה יצאה כנגד "ההומואים שמגיעים להרצות" ונגד הרעיון כולו. לדידם, מגדר ככלל ולימודי גבריות בפרט הם הרס התרבות הקיימת, הרס החברה והרס המשפחה. הארגון עודד את הציבור להגיע במיוחד למבנה במטרה למחות נגד קיום הכנס, וההפגנה אלימה החלה לקרום עור וגידים בטוויטר, תוך שחלק מהגולשים מביעים איומים מפורשים כלפי המשתתפים. מארגני הכנס מצאו את עצמם מנהלים התייעצויות בהולות עם נציגי עיריית איסטנבול. לבסוף הוחלט לקיים את האירוע כמתוכנן, אולם להקפיד על נוכחות משטרתית.
"זה היה מפחיד ומאוד לא נעים", משחזרת מיכל זאבי, שהגיעה לכנס במטרה להרצות על גברים ואקטיביזם פמיניסטי ברשתות החברתיות בישראל. "למזלי לא ידעתי את זה לפני, כי אם הייתי יודעת זה היה ממש מערער אותי. הבנתי שזה מה שקורה רק ביום הראשון. השוטרים בכניסה לא לגמרי הצליחו למנוע מהם להסתנן לתוך הכנס. בסופו של דבר היו כאלה שהצליחו להיכנס, הטיחו שאלות פרובוקטיביות וקיבלו מענה. זה היה לא נעים, ורק הבהיר לי עד כמה העיסוק בנושאי מחקר כאלה איננו טריוויאלי".
כיום זאבי היא דוקטורנטית בבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב. ההרצאה שהעבירה בכנס ההוא התבססה על עבודת התזה שכתבה עבור לימודיה לתואר שני במגדר: "כשהתחלתי לכתוב את הצעת המחקר, נפל לי האסימון שבעצם אני הולכת לראיין גברים. חשבתי ביני לבין עצמי שאולי כדאי לי לפני ללמוד קצת יותר לעומק על גבריות באופן כללי. חיפשתי הרצאות, מחקרים וספרים בנושא, וגיליתי שלימודי גבריות הם עולם שלם ומרתק".
לימודי גבריות הוא תחום לימוד שצמח מתוך לימודי מגדר, והתפתח בעולם בהדרגה החל משנות ה-70 של המאה הקודמת. על קיומו יש להודות לפמיניזם, אולם גם לשורה של אירועים ותהליכים היסטוריים כמו המרד של הצעירים במלחמת וייטנאם. הצבתו של הגבר בתחרות תמידית והדרישה להקרבה ולניצחון יצרו לחץ ופחד, ועוררו התנגדות ורצון לשאול שאלות. בשנות ה-90 נכנסו לצלחת הזו גם גברים שחורים ומהגרים, עם דרישה לחקור גם אותם ולא להתמקד אך ורק בחייו של הגבר הלבן. בראשיתו של עשור זה הוקם האיגוד האמריקני ללימודי גבריות, AMSA -The American Men's Studies Association, המארגן אחת לשנה את הכנס העולמי בתחום.
לימודי גבריות באקדמיה משולבים בדרך כלל בתוכניות ללימודי מגדר, וקיים קשר חזק בין תוכני הלימוד של גבריות לפמיניזם. המחקרים עוסקים בין היתר בגברים בעולם העבודה, בפגיעות מיניות, בגברים בספורט, בחברויות בין גברים, בעולם הרגשי של גברים ובשיח הטיפולי, באינטימיות, בצבא, במיליטריזם ובלאומיות, בגבריות הומוסקסואלית ועוד.
במוסדות האקדמיים אשר יושבים בציון ישנו מספר מצומצם יחסית של קורסי בחירה שעוסקים בגבריות, שרובם מוצעים לסטודנטים במסגרת לימודי מגדר. האוניברסיטה היחידה שמציעה תוכנית ממוקדת ללימודי גבריות היא אוניברסיטת בר אילן. התכנית נפתחה בשנת 2009, במסגרת תואר שני ושלישי בלימודי מגדר. בוגרי לימודי גבריות משתלבים אחר כך בתחומי הטיפול והעבודה הסוציאלית, החינוך וההוראה, הקרימינולוגיה, הרפואה המגדרית או האומנות.
"אין הרבה תוכניות ללימודי גבריות בעולם. יש מגמות דומות בארה"ב, אוסטרליה ובשוודיה", מספר ד"ר ירון שוורץ, מרצה בתוכנית בתחום של חינוך נערים לשוויון מגדרי, עמית מחקר במכון הרטמן והגבר הראשון בישראל שקיבל תואר דוקטור בלימודי מגדר.
מה בדיוק לומדים שם?
"בלימודי גבריות לוקחים תיאוריות פמיניסטיות, ובראשן התיאוריה על יחסי הכוח בחברה, ובודקים היכן הן נוגעות בגברים, איפה הממד של יחסי הכוח עובד בחיים שלהם. הלימודים האלה מושתתים על אג'נדה של איזון יחסי הכוח בחברה. אפשר ללמוד על גבריות בכל מיני דרכים, ובטח יש לא מעט קורסים שנוגעים בתחום, אבל זה עדיין לא לימודי גבריות. יש הבדל משמעותי.
"ישנן מספר תיאוריות בסיס שהלימודים מושתתים עליהן. התיאוריה הראשונה והדומיננטית ביותר גורסת כי כל קבוצת גברים בחברה - החל מהגברים האתיופים בישראל, דרך חברת סטארט-אפ וכלה בגברים בצה"ל - מורכבת מארבע תת-קבוצות: הקבוצה ההגמונית - אלה ששולטים בחברה, בעלי הכוח שקובעים מה יקרה ואיך; הקבוצה של הוונאביז - גברים משתפי פעולה שינסו בכל צורה אפשרית להתנהג, להתלבש ולדבר כמו הגברים ההגמוניים, אבל הם לעולם לא יהיו חלק מהם. הם כן יזכו לדיבידנדים על התמיכה בקבוצה השלטת, אבל לא יהיו שייכים לה; קבוצת הגברים השלישית תתנגד לקבוצה השלטת ותילחם בה, ואילו הקבוצה הרביעית תהיה משועבדת לה.
"בכל כיתה בבית ספר קל מאוד לראות את החלוקה הזו - המקובלים, אלה שחולמים להיות המקובלים, אלה שהמקובלים ירדו עליהם וצחקו עליהם ואלה ששמו פס על המקובלים. דוגמה טובה לתיאוריה הזו היא מרכז הליכוד: הקבוצה ההגמונית השלטת מורכבת מביבי, מכץ וכמה שרים נוספים; יש את הוונאביז שמגיעים מהשוליים של הליכוד, ועושים ככל שביכולתם להידמות לקבוצה השלטת - אמסלם, אורן חזן בזמנו וכו'; יש את הקבוצה המשועבדת - אנשים שביבי פשוט ריסק לחלוטין; ויש את המתנגדים כמו סער, שיצאו ויצרו מפלגה אחרת.
"התיאוריה השנייה היא תיאוריית הלחץ הגברי, שלפיה כשגברים מרגישים שהם לא מצליחים להגשים את מה שמצופה מהם בחברה הספציפית שבה הם חיים, הם נכנסים ללחץ גדול מאוד, שבא לידי ביטוי בתוקפנות ובאלימות כלפי הסביבה ובהדרה של נשים שנתפסות כאלה שמפריעות להם להתקדם.
התיאוריה השלישית מכונה בחצי צחוק "דם, יזע וזרע". לפי התיאוריה הזו, בכל מקום גבר חייב להגשים את שלושת המאוויים הללו, ואף מוכן להקריב את עצמו בשבילם: זרע - למצוא בת זוג ולהביא ילדים לעולם; דם - להגן על הקרובים, על המדינה, על העיר, אפילו למות בשביל זה; ויזע - להשיג כסף ולפרנס. כשגבר לא עומד באחד מהמדדים האלה, הוא לא נחשב לגבר.
"בארץ התיאוריה הזו מאוד דומיננטית: אם עשית צבא, יש לך עבודה מעולה אבל אין לך בת זוג וילדים - אתה בטח הומו, משהו לא בסדר אצלך. אם עשית ילדים, יש לך עבודה אבל לא עשית צבא - חסר לך משהו ברזומה.
"אם התיאוריה השנייה מדברת על לחץ פנימי שמגיע מתוך הגבר, אז התיאוריה הזו מדברת על לחץ חיצוני, שהוא תוצר של אידיאולוגיה חברתית שכולנו שותפים לה. אימהות ואבות, סבתות וסבים, מוסדות חינוך. התיאוריות האלה באות לידי ביטוי בכל מקום בעולם. בעצם כל חברה בכל העולם יצרה אידיאולוגיה כמעט זהה של גבריות. בלימודי גבריות לוקחים את כל הנושאים שנחקרו על נשים ומסתכלים דרך אותה עדשה - מה זה אומר על גברים".
למה בעצם צריך את זה?
"בגלל שהגבריות במשבר. הגיוני ומתבקש לקחת את הגבריות לספת הפסיכולוג ולבחון מה עובר עליה. 98% מהאנשים שכלואים בבתי הסוהר על עבירות מין הם גברים, את רוב מעשי הרצח והשוד בעולם מבצעים גברים, רוב המתאבדים בעולם הם גברים, גברים מתים בגיל יותר מוקדם מנשים, גברם מתים יותר ממחלות לב, מתאונות דרכים, מלחץ בעבודה. יש לנו פה מגדר שלם שלכאורה הוא נחשב לבעל הכוח, אבל בכל מקום שבו יש לו כוח - הוא גם סובל מהכוח הזה, נפגע מהאחזקה בו. זה מגדר שצריך ללמוד אותו, לחקור אותו וגם לסייע לו.
"למעשה, כל הגברים כמעט שחוקרים את התחום של לימודי גבריות מגיעים מהעמדה הפרו-פמיניסטית. הם בהכרח מחזיקים באג'נדה ליצור שוויון מגדרי בין גברים לנשים, לאו דווקא שוויון ליברלי אלא עולם שלא מושתת על יחסי כוח ועל אלימות. בתחום הזה יש הרבה אספקטים של תיקון עולם. עבור נערים בתיכונים, לדוגמה, הדבר הזה מאוד משמעותי. כשמישהו בא ואומר לך 'יש גבריות אחרת שאתה יכול לאמץ', זה יכול לשנות לך את החיים".
הנערים בתיכונים הם אלה שהובילו את שוורץ ללימודי מגדר. במשך כעשור עבד בנמ"ש (נוער מוביל שינוי), פרויקט של משרד החינוך בשיתוף עם שדולת הנשים שמטרתו לעורר שינוי חברתי באמצעות חינוך מגדרי בבתי הספר. במסגרת הפרויקט התקיימה סדרה בת 12 מפגשים בין קבוצת גברים, ושוורץ ביניהם, לבני נוער מכל רחבי הארץ.
"במהלך השנים התפתחה אצלי ההכרה שאנחנו מאוד לא מצליחים בעבודה שלנו. הנערים התנהגו רק יותר ויותר גרוע. עברתי בתיכונים לאורכה ולרוחבה של המדינה וראיתי שוב שוב את אותן התבניות חוזרות על עצמן: סקסיזם, שוביניזם, הטרדות מיניות, ניצול מיני ושימוש לרעה באינטרנט. לא משנה לאן הגענו, גילינו שההתנהגויות האלה נפוצות ומקובלות, ואז הבנתי שהבעיה היא לא נקודתית לאזור מסוים. יש כאן משהו רחב יותר. בנקודה זו עלתה המחשבה לחקור למה בעצם זה לא עובד, למה כשנפגשים 12 פעמים עם נערים, הם לא ממהרים לשנות את העמדות שלהם. רציתי לבחון את המגדר של הנערים, להבין מה קורה שם בהתפתחות הזהות המגדרית שלהם, ואז גיליתי שזה נושא שבכלל לא נחקר. המסקנה הייתה ברורה: אם אין גוף ידע כזה אז צריך ליצור ולייצר אותו, וזה מה שאני עושה עד היום".
מיהם הסטודנטים שמגיעים ללימודי גבריות?
"חד-משמעית יותר נשים מגברים, ביחס של 10/90. בישראל, הגברים שבכל זאת מגיעים כרגע הם או גברים דתיים או גברים על הרצף הלהט"בי. מאוד נדיר שגבר הטרוסקסואל חילוני מהמעמד ההגמוני מגיע ללימודים האלה".
"גברים בוחרים ללמוד מגדר מאותן סיבות שנשים בוחרות ללמוד מגדר", אומרת יונת בירין, שעבודת התזה שלה בחוג לפילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית עסקה בגברים שבוחרים ללמוד מגדר ובחוויית הלמידה שלהם.
"נשים בוחרות בזה כי לימודי מגדר בעצם עוסקים בשאלות של זהות. הם מקנים את הכלים לבחינה של החיים שלנו, התבוננות עמוקה פנימה על דברים שנראו לנו מובנים מאליהם לאורך שנים: שוק העבודה, זוגיות, מערכות יחסים. לימודי מגדר מאפשרים לנשים הסתכלות אחרת על התחומים האלה. זו הסתכלות לא קלה ומאתגרת, אבל מספקת מאוד ועונה על צורך משמעותי. אני חושבת שזה בדיוק מה שמדבר גם לגברים המעטים שבוחרים בזה. הרי גם גברים מפסידים בעולם פטריארכלי, ומכאן שהאפשרות לערער על העולם הזה מעניקה רווח גם לגברים. יש כמובן קשיים ומכשולים שכרוכים בבחירה יוצאת הדופן הזו, אבל הסיבות לבחירה די דומות".
מהם הקשיים? למה בעצם אין יותר גברים שבוחרים ללמוד על עצמם?
"זו לא תמיד חוויה קלה, קודם כל בגלל הסטיגמה. לימודי מגדר עד לא מזמן נקראו לימודי נשים. גם כיום, אם יש גברים אז יש אחד בקורס, אולי שניים. הם נדרשים להתמודד במקום שבו הם לא נחשבים טבעיים, וזה מערער את הזהות הגברית שלהם. הסביבה כמעט תמיד תניח אוטומטית שהם הומואים, וגם אם לא, הבחירה לא תעבור חלק אלא תעורר שאלות. אחד המרואיינים במחקר שלי אמר לי: 'כשמישהו הולך ללמוד כלכלה, אף אחד לא שואל אותו מיהו ואיך הוא הגיע לזה. זה לא מעניין אנשים'.
"גם החוויה בתוך השיעורים עצמם היא לא רק מתגמלת. אומנם גם גברים מפסידים מהפטריארכיה, אבל כשהם מתוודעים לחשיבה פמיניסטית הם גם מפסידים משהו - את הפריבילגיות שלהם. הם משלמים מחיר".
גם נשים משלמות מחיר.
"חד-משמעית. לימודי מגדר זו בחירה שיש מחיר בצידה. מהרגע שמניחים את המשקפיים המגדריים, כבר אי אפשר להוריד אותם. פתאום רואים הכול מנקודת המבט המגדרית: קשרים, זוגיות, יחסי מין, בחירות בקריירה, בעולם העבודה, במשפחה... גם לנשים זה לא קל. ניקח לדוגמה את ההסתכלות של הפמיניזם הרדיקלי על יחסי מין. יש הוגות פמיניסטיות שרואות בכל יחסי מין הטרוסקסואליים אונס. לא קל לאישה סטרייטית להיתקל בטקסט שרואה את כל יחסי המין שהיא קיימה ומקיימת בחייה כאונס, כי היא לא מעוניינת לראות בעצמה קורבן, וגם לגבר לא קל להיתקל ברעיון הזה כי הוא יוצא ממנו אנס.
"גם התגובה של הסטודנטיות שלומדות יחד איתך עשויה להקשות לפעמים. מצד אחד הם זוכים להרבה התלהבות וחנופה נוסח "וואי, איזה כיף שאתה פה' - חנופה שהיא כשלעצמה מעט מוגזמת לפעמים. אחד המרואיינים אמר לי: 'אני מקבל המון אמירות נוסח 'כל הכבוד', וקצת נמאס לי לשמוע את זה. למה אתן לא מבינות שכמו שזה מדבר לחיים שלכן, זה מדבר לחיים שלי?'. מצד שני, כשרואים גבר יחיד בשיעורי מגדר יש נטייה להפוך אותו לסמל מייצג. מרואיין אחר סיפר לי שאחת הסטודנטיות התחילה משפט ב'כל הגברים הם...', ומיד הסתובבה להסתכל עליו. לפעמים זה קשוח. בסופו של דבר הגברים שמגיעים לשם הם אינדיבידואלים, ואי אפשר להניח על הכתפיים שלהם את כל פשעי הפטריארכיה".
אז למה כדאי שגברים בכל זאת ילמדו גבריות?
"קודם כל עבור עצמם. זה מדהים לגלות את הזווית המגדרית, ולהבין לעומק דברים כמו למה מעקמים את האף כשגברים מדברים על רגשות? למה זה בסדר שילדה נופלת ומתחילה לבכות, אבל כשילד נופל ובוכה אומרים לו 'קום, אתה צריך להיות גיבור''? הרי כואב לו בברך בדיוק באותה מידה. למה גבר שרוצה להיות שינן או גנן בגן ילדים ייראה מוזר לאנשים? למה אנחנו לא מאפשרים לו לבחור איזה מקצוע שבא לו? למה גבר שעובר פגיעה מינית נאלץ להתמודד עם אתגר נוסף במקביל לפגיעה עצמה רק כי לא מצופה ממנו להיפגע מינית, ומה זה אומר עליו כגבר ואיזה הומו הוא אם מישהו או מישהי תקפו אותו מינית. תיאוריות פמיניסטיות עוזרות להסתכל על כל זה אחרת.
"ברמה הפוליטית-חברתית, המאבק הפמיניסטי הוא מאבק של כולנו. כולנו רוצות ורוצים לראות חברה טובה יותר. למה לא לתרום למאבק הזה כמה שיותר אנשים? להרוויח כמה שיותר קולות? לגוון את לימודי המגדר שלנו עם קולות נוספים? על הדרך אפשר גם לרכוב על הפריבילגיה של גברים: כשגבר מציג תיאוריה פמיניסטית, גברים מסוימים, שהיו מנפנפים אישה שאומרת את אותו הדבר בדיוק, מוכנים להקשיב. אנחנו רוצות עולם אידיאלי עם ראייה פמיניסטית, אז למה לא לגייס את כל מי שמוכן להתגייס?"
עומרי טנקמן, מתרגם ועורך תוכן, הוא אחד מאלה שהתגייסו. הוא סטודנט לתואר שני במגדר באוניברסיטת תל אביב, ונמצא בימים אלה בשלבים מתקדמים של כתיבת התזה שלו, שעוסקת בגבריות של נכי צה"ל.
איך הגעת לחוג למגדר?
"התואר הראשון שלי הוא במשפטים בשילוב עם תוכנית אמירים באוניברסיטה העברית. בשנה האחרונה של התואר הייתה לי קליניקה לזכויות נשים בעבודה. יחד עם שתי סטודנטיות נוספות הטמענו מודל של הסכם קיבוצי רגיש מגדרית, עם התייחסות להיבטים כמו איזון בית ועבודה. במקביל לקחתי קורס מבוא לחשיבה פמיניסטית, ושם כתבתי סמינריון על החוויה של רופאות במקצועות מוטים מגדרית. זו הייתה חוויה משמעותית. נפל לי האסימון שזה תחום שמאוד מעניין אותי, ויש לי מה להגיד בו. אחרי ההתמחות במשפטים, ניגשתי לבחינות הלשכה ולשמחתי לא עברתי. חצי שנה אחרי התחלתי ללמוד מגדר".
מהר מאוד גילה טנקמן שלפחות בשנתון שלו, הוא הגבר היחיד בכיתה.
אילו תגובות קיבלת על הבחירה הזו?
"זה תלוי אם התגובה מגיעה מגבר או מאישה, ובאיזו סיטואציה. בגדול, התגובות מנשים מפרגנות והתגובות מגברים הן 'וואי, אחי, מה העניין?'. כמובן שכולם - החל מנהגי מוניות וכלה בסביבה הקרובה - שואלים אותי מה זה בכלל אומר, מה לומדים בפועל. התשובות שלי משתנות בהתאם לשאלה כמה כוח יש לי לשיחה וכמה בא לי להעמיק. לרוב אני עונה שאלו לימודים על יחסי גברים-נשים, והתשובה הזו מספיקה.
"שתי שאלות נוספות שתמיד מגיעות הן: 'רגע, מה אתה הגבר היחיד?' וכמובן - 'איך הגעת לזה?'. במשך תקופה מאוד ארוכה הייתי בטוח שהשאלה האחרונה היא ניסיון לומר 'וואי, בנאדם, מה נדפק לך במוח?', עד שמישהי הסבירה לי שזה ניסיון לשאול אותי אם אני גיי. אנשים מבינים למה אישה הולכת ללמוד את זה, אבל אם אתה גבר אז אתה בטח הומו. כשמבינים די מהר שאני סטרייט, סימן השאלה מתעצם".
ומה אתה עונה?
"בפרפראזה על המשפט המפורסם של דה-בובואר, 'אישה לא נולדת אישה אלא נעשית אישה', גם גבר לא נולד גבר. החברה מצפה מנשים ומגברים להתנהגויות מסוימות שאנחנו מאמצים לעצמנו כדי להתאים. העניין הוא שיחסי הכוח הם עדיין כאלה שבהם לגברים יותר נוח, אז יש להם פחות צורך להתעמת עם זה. כשפערי השכר הם 30% לטובת גברים, אז הרבה יותר קל לא לשאול מהם המחירים הטמונים ב-30% האלה גם עבור גברים".
בעצם, כשידך על העליונה קצת יותר קשה לעצור ולשאול שאלות?
כן, גברים לא הולכים ללמוד מגדר כי על פניו טוב להם, נוח להם והם סובלים פחות מקושי וממצוקה. יש פה איזשהו מסך עשן נוסח 'אצלי הכול סבבה'. מגיל צעיר אנחנו פחות חוששים לביטחוננו, אנחנו מרוויחים יותר, יש לנו נגישות גבוהה יותר למוקדי כוח, אז אין אפילו התחלה של ספק, אבל בתכלס יש פה מקסם שווא. בסוף, גם גברים משלמים מחירים על הפערים האלה. גברים סטרייטים לעומת להט"בים, גברים שחולמים לא לפתח קריירה אלא להיות עקרי בית, גברים שמוצאים את עצמם לא עונים כל הזמן על הדרישות הבלתי מתפשרות של החברה".
בקרב אנשי אקדמיה מתנהל כבר שנים ויכוח סביב פיתוח תוכניות ללימודי גברים בנפרד מלימודי מגדר. יש הסבורים כי לימודי גבריות כדיסציפלינת מחקר נפרדת מיותרים בתכלית. הרי כל המחקר האקדמי במהלך ההיסטוריה נעשה בכל מקרה על גברים. אם עשו מחקר על תרופות בדקו את התרופות על גברים, ואם עשו מחקר על אירוע היסטורי חקרו מה גברים עשו בו. בשורה התחתונה, חוויות החיים של גברים בכל תחום שהוא כבר נחקרו. למה צריך בכלל לחקור גבריות?
מנגד, ישנם אלו המכירים בתרומה החשובה של הפמיניזם לנשים, ומבקשים הזדמנות דומה גם לגברים. ד"ר וורן פארל, מחנך אמריקני ואקטיביסט שנחשב לאב האינטלקטואלי של תנועת הגברים, טוען שלימודי גבריות נחוצים כתחום מחקר אקדמי מכיוון שהם מסייעים לשני המינים בהבנת הבעיות המורכבות של הגברים כמגדר, בעקבות תפיסות חברתיות ואמונות שגויות שדרשו מהם להוכיח יכולות כוחניות ולא מוסריות לאורך ההיסטוריה. ללא מחקרים על גברים מנקודת מבט גברית, לימודי מגדר ונשים אינם מציגים תמונה שלמה של התחום והלימודים מחטיאים את המטרה.
אבל גם אם נקבל את הגישה שלימודי מגדר הם משמעותיים לגברים, אסור לשכוח עבור מי הם נוצרו ומדוע: "אי אפשר למחוק בשום שלב בדרך את המקום החשוב של נשים בלימודי מגדר", אומרת בירין. "תיאוריה פמיניסטית מוצאה בנשים, ומדברת יותר על החוויה של נשים. בשעה שכל הפריזמות בעולם מסתכלות מנקודת מבט גברית, זו היחידה שמסתכלת מפריזמה נשית. אני לא חושבת או מכוונת לכך שבלימודי מגדר יהיה מספר שווה של סטודנטים וסטודנטיות. אני גם לא חושבת שצריך אפליה מתקנת כדי שגברים יבואו ללמוד מגדר, בדמות מלגות ייעודיות מעודדות. יחד עם זאת, כן ראוי לחשוב על הרווחים שניתן להשיג מנוכחותם של גברים בלימודי מגדר. אני מרגישה שבאמת מגיע גם להם ליהנות מהיופי שמאפשרת פריזמה פמיניסטית על החיים".
7 צפייה בגלריה
''מגיע גם להם ליהנות מהיופי". גבר מפגין נוכחות בעצרת שהתקיימה ביום האישה הבינלאומי במאלגה, ספרד
(צילום: shutterstock)
גם זאבי מאמינה שצריך גברים בלימודי מגדר: "כדי שגבר ייקח חלק במאבק לשוויון מגדרי הוא צריך קודם לפתח מודעות פמיניסטית, ואין שום מנגנון במדינת ישראל שמביא גברים למקום שבו הם מפתחים את המודעות הזו. כל מה שקורה קורה בטעות. במקרה הם גדלו בבית פמיניסטי, במקרה הם הגיעו לזה דרך בת זוג, במקרה הם נפלו על איזה קורס העשרה באוניברסיטה שהיום והשעה שלו התאימו להם במערכת ונפקחו להם העיניים.
"דווקא בגלל שגבריות היא המובן מאליו, לכל התבוננות וחשיבה מחודשת עליה יש משמעות. גברים שלומדים גבריות זו קבוצה זעירה מתוך כלל הגברים. אפשר להתווכח אם אנחנו בעדם או לא, אבל אין חולק על כך שהמרחב הפמיניסטי נשלט על ידי נשים, ובתוך המרחב הזה גברים הם אנדרדוג, ובגלל זה נקודת המבט שלהם בהכרח מעניינת. האנדרדוג תמיד רואה דברים שהשולט לא רואה".
פורסם לראשונה: 10:17, 29.07.21
