כשחושבות וחושבים על סצנת הדראג, מדמיינים בעיקר גברים שמופיעים בדמות אישה, עם פאות, איפור מוגזם ועקבים. אבל מה לגבי נשים שהופכות למלכי דראג?ֿֿ אם טרם שמעתם על האופציה הזאת, אז נעים להכיר: "דראג קינגס" - נשים שמופיעות בדמות גבר, עם חליפות, פאות וקול בס.
זויה ברונשטיין, דראג קינג
(צילום: אורי דוידוביץ', כתבת: מיכאלה חזני)
(צילום: אורי דוידוביץ', כתבת: מיכאלה חזני, עריכת וידיאו: אסף אושי)
זה לא הפוך, זה דראג
זויה ברונשטיין (31) מתל אביב מופיעה בתור דראג קינג בשנים האחרונות, אף על פי שההתנסות הראשונה שלה עם דראג הייתה דווקא עם דמות נשית. "הדמות הראשונה שעשיתי בדראג הייתה של אישה, בעיקר כי לא ידעתי איך לתקוף את זה בצורה אחרת", היא מספרת. "מיד אחר כך עשיתי דמות של גבר שהתגלגלה להיות אנטון, הדמות הקבועה שלי.
"יש משהו נורא מעניין בלראות מה קורה בגוף שלי ובחוויה בכלל כשאני פתאום אומר לכולם, 'בואו תפנו אליי בזכר', אפילו בלי לשנות שום דבר", היא מהרהרת בקול. "אתה הולך בבר או במועדון שאתה מופיע בו, ופתאום אתה חושב על עצמך כעל גבר. יש בזה מצד אחד איזושהי תחושה של כוח, ומצד שני תחושה של זרות שאפשר לחקור. בכלל, נראה לי שלייצר דמות גברית מאפשר לי לעשות אי-אלו תיקונים לדמויות גבריות שפגשתי בחיים שלי".
את מרגישה שיש בך צד גברי?
"חד-משמעית. אני חושבת שבכולנו יש. מגדר זה משהו שהוא מאוד-מאוד אמורפי וזה רצף של דברים שבאופן חברתי נקבעו עבורנו, אבל בכולנו יש משהו גברי ומשהו נשי כל הזמן. השאלה היא איך אנחנו בוחרים להתייחס לזה. האם העובדה שיש לי שיער ברגליים הופכת אותי ליותר גברית? לא יודעת. דווקא מבחינתי, זה הופך אותי ליותר נשית. הרבה יגידו שככה אני חוקרת את הצד הגברי שלי, אבל לא, אני פשוט עצלנית", היא מחייכת.
איך הסביבה שלך הגיבה כשסיפרת לראשונה שאת דראג קינג?
"למשפחה שלי לא סיפרתי מיד על ההתחלה, עד שזה נהיה עניין מאוד דומיננטי בחיים שלי. לא רציתי לייצר פתח לשאלות על הנושא כמו 'מה, זה אומר שאת רוצה להיות בן עכשיו?'. בסוף, כל מי שאני מספרת לו על זה ישר מגיב ב'אה, לא ידעתי שגם נשים עושות את זה', ואחרי שהם מעכלים הם שואלים, 'רגע, אבל מה את עושה בדיוק?', ואז אני מסבירה והם אומרים, 'אה, זה כמו דראג רק הפוך'. ועל זה אני אומרת - 'לא. זה לא הפוך. זה פשוט דראג'".
"לא שם חבילה בדמות הדראג שלי. בולבול לא הופך אותך לגבר"
הבמה היא לא מקום זר עבור ברונשטיין, שעבדה בתיאטרון כמה שנים בעברה, אבל לעולם הדראג היא הגיעה דרך טובה חד-פעמית שעשתה עבור חברות, ומאז היא מתקשה להפסיק. "אני חשופה לעולם הדראג מאז שאני בת 17 או 18", היא מספרת. "חברות שלי התחילו לעשות דראג אי שם, בילדותי בנתניה, אבל אף פעם לא חשבתי שזה משהו שמתאים לי. בשנת 2014 הן הציעו לי להשתתף בערב שהן הפיקו, ערב דראג רוסי ומזרחי, והן חיפשו אנשים שיעשו נאמברים ברוסית. זה היה נשמע מגניב אז אמרתי יאללה, אני אנסה. הייתי אז בת 25 ועשיתי נאמבר אחד, ואז הן עשו את זה שוב ועשיתי עוד נאמבר, ולאט-לאט גיליתי שזה ממכר, שאני טובה בזה ושיש לזה קהל. ואז זה הפך למקצוע".
לברונשטיין לא היו כמעט מודלים לחיקוי כשהחלה לעסוק בזהות שלה כמלך דראג - זהות שאותה גיבשה לאט-לאט בהשראת מלכי דראג וזמרים מעבר לים, עד שהתגבש אצלה השם הרשמי והמלא של הדמות - The Artist Formerly Known As Anton או בקיצור: אנטון. אבל אם תשאלו אותה, היא מעדיפה שיקראו לו בשמו המלא.
"נורא חסרים לנו מודלים של דראג קינגז בארץ", היא אומרת בצער. "רק כשהתחלתי ונכנסתי לסצנה הזאת בצורה יותר מיינסטרימית גיליתי שדראג קינג זה לא מובן מאליו. לאנשים יש איזושהי תחושה שאולי זה פרפורמנס שהוא פחות מעניין כי לכאורה, מה כבר יכול להיות מעניין בלהיות גבר? אנשים חושבים שזה לא שואו מספיק גדול, אבל בפועל אני עושה דראג, וזה אומר שאני מביאה נאמברים ומתלבשת בצורה מוגזמת. זה אומר שאני כולי מנצנצת ושמחה. אני מרימה אם צריך, או מדכאת אם מביאים אותי ליום הזיכרון. ואני מביאה שואו".
דראג קווינז עושות ליפסינק לשירים של דיוות. מה דראג קינגז עושים?
"דראג קינגז עושים כל מיני, גם שירים של דיוות, אבל הדיוות שלנו קצת אחרות. שלי זה דיוויד בואי, פרדי מרקורי, אדם למברט, אבל גם תום פטרובר מהיהודים, ולפעמים זה ג'סטין טימברלייק ורובי וויליאמס. יש לנו את הדיוות שלנו".
את חושבת שיש תחרות סמויה בין דראג קינגז לדראג קווינז?
"אני לא חושבת שיש תחרות, אבל אני כן חושבת שהרבה פעמים אנחנו צריכות לעבוד הרבה יותר קשה בשביל להוכיח את עצמנו. זאת אומרת במקומות שבהם מלכת דראג תוכל להסתפק בלעלות על הבמה ולעשות פאן ושמח, לי לעומת זאת אסור שתהיה רבע טעות, כי הטעות הזאת לא רק תשליך עליי - כי מילא, אני עוד אתמודד עם זה - הבעיה העיקרית היא שזה עלול לגרום למישהי להחליט שהיא לא אוהבת פרפורמנס של דראג קינגס ולא להגיע יותר".
למה את חושבת שלקהל יותר נוח לראות גבר עושה דמות של אישה?
"דראג קווינז זה נפוץ יותר, אין פה ויכוח, וכצופה, נוח לי לראות דברים שאני מכירה. אבל אני חושבת שכשגבר עולה לבמה בדמות נשית, הוא עושה משהו שמוריד אותו בשרשרת המזון. לא כי אני חושבת שנשים הן חלשות יותר, אלא שמבחינת התפקידים החברתיים, אם אתה 'גבר' ואתה מתלבש או נראה כאישה, אז עכשיו אתה לוקח על עצמך דמות שהיא חלשה יותר בחברה, שזאת אולי פעולה שהיא מאוד מסוכנת כלפי האינדיבידואל, אבל היא לא מסוכנת חברתית. כלומר, אין פה איזושהי שבירה של המנגנון של החברה.
"לעומת זאת, כשאישה לוקחת על עצמה תפקיד גברי, היא מטפסת במדרגות הסולם החברתי. היא בעצם פורצת איזושהי דרך של משהו שלא היה חשוף אליה לפני כן. פתאום היא מקבלת יותר כוח. מבחינת האינדיבידואל, זה מאוד מעצים. מבחינת חברתית - בעיניי זה מאוד מסוכן כלפי מי שההגמוניה היא שלהם, שהם גברים לבנים סטרייטים".
כולנו נולדים עירומים, והשאר הוא דראג
בתוכנית הריאליטי האמריקנית "מרוץ הדראג של רופול", שבה מתחרות מלכות דראג על התואר "מלכת הדראג הבאה של אמריקה", אין כל ייצוג למתמודדים שהם דראג קינגס. "רופול (מנחה התוכנית ואחת מדמויות הדראג המפורסמות בארה"ב - מ"ח) אמרה פעם באיזה ריאיון שדראג הוא דרך למחות כנגד הפטריארכיה, ובעיניה כשאישה עושה את זה, זה מאבד את האירוניה ולא עושה את אותה הפעולה. אותי זה נורא מצחיק, כי אם יש מישהו שיכול למחות נגד הפטריארכיה זה מן הסתם נשים, ואני חושבת שדווקא יש המון אירוניה והמון כוח בלעשות את ההיפך".
התהליך שעוברת ברונשטיין עד העלייה לבמה, תהליך שכל דראג קינג או קווין עוברת, הוא ארוך ומתיש. מלאכת האיפור ארוכה ודקדקנית, ומטרתה העיקרית היא להסתיר סממנים נשיים או גבריים. אחר כך יש לכסות או למתוח איברים מוצנעים, כדי לייצר דמות כמה שיותר אמינה כשאתה מנסה 'לעבור' במגדר שהוא לא שלך. אבל ברונשטיין לא הולכת לפי הספר, והיא מרגישה נוח לשוטט חופשי במגרש המגדרי ולעשות מה שמתחשק לה, גם אם היא לא תיראה לגמרי כמו גבר.
"אני פחות מנסה להסתיר סממנים נשיים, אבל כן לייצר סממנים גבריים או אנדרוגיניים", היא מסבירה. "למשל, הדרך הכי קלה להדגים את זה זה כשאני מסתירה את החזה שלי, ומה שאני עושה זה את הפעולה המדהימה של לקחת דבק ולקחת כל אחד מהשדיים שלי, ולהזיז אותם מתחת לבית שחי. אבל זה לא חובה. לפעמים אני בוחרת להדגיש דווקא את הסממנים הנשיים - שמה מלא נצנצים, עושה עיניים של דראג קווין. אני יכולה גם מראש לבוא בשמלה, מעבר לחליפות. אנטון הוא גם גברי וגם נשי.
"אני גם מופיעה הרבה פעמים עם עקבים כי זה מהמם, אבל הלבוש הוא בדרך כלל לבוש של גברים. אגב, עוד משהו שאני לא תמיד עושה, זה שלא תמיד אני שם 'חבילה', אלא אם כן זה ממש כאילו חשוב שזה יהיה בנאמבר, כי איכשהו התקבעתי על העובדה שבולבול זה לא מה שעושה גבר, ואני רוצה לעמוד מאחורי הדבר הזה".
5 צפייה בגלריה
"אני עושה את הפעולה המדהימה של לקחת דבק ולקחת כל אחד מהשדיים שלי, ולהזיז אותם מתחת לבית שחי"
(צילום: מתוך הווידיאו)
מישהו פעם האמין שאת גבר?
"אני לא חושבת שמישהו האמין שאני גבר, אבל אני לא מנסה שמישהו יאמין שאני גבר. אני לא מנסה להסתיר את זה שאני מצייר את השפם שלי, הוא מלכתחילה לא עובר כשפם אמיתי. אם הייתי רוצה שהוא יעבור ככזה, הייתי מדביק זקן בצבע של השיער הטבעי שלי וסוגר את זה. אבל אני רוצה שלא יאמינו לי. אני רוצה שיסתכלו עליי ויגידו, 'רגע, לא הבנתי, זאת את? זה אתה?', זה הכי כיף. הדבר שאני הכי אוהבת באנטון זה שאנשים לא מבינים - האם זאת אישה שהפכה לגבר או שזה גבר שהפך לאישה?"
אז את נהנית לראות אנשים מתפתלים בתוך עצמם?
"ברור! זה מה שהופך את זה לכזה מגוחך, ובכלל לייצר מצב שבו המגדר הופך להיות באמת איזשהו סימן שאלה, כי מה זה גבר? מה זה נשי? למה אדם הוא גבר? הוא גבר כי הוא קורא לעצמו גבר? או.קיי, אז האם כולנו יכולים לקרוא לעצמנו גבר? כן! זה מדהים אותי".
לפני ארבע שנים הקימו ברונשטיין וחבורתה ליין דראג שנקרא ״סטריינג' פרוט", בהשראת ליין הדראג "וורק" שבו הייתה שותפה. "'סטריינג' פרוט' הוא ממש הבייבי שלי, הוא בן ארבע עכשיו. התחלנו בערב של מקסימום 70 אנשים בקהל בתיאטרון קליפה הקטן, ואז צמחנו ועברנו לתיאטרון תמונע עם 250 איש ואישה בקהל, ובפעם האחרונה היינו במרכז ענב לתרבות, שזה פאר שכמותו לא ידענו לפני זה".
מה הליין הזה מציג?
"הליין יותר הזה הוא הרבה יותר אוונגרדי ופוליטי, בשונה מליין ה'וורק' שהוא ליין מאוד מיינסטרימי, קהילתי ושבועי, שבו כולם מוזמנים ומארחים את כולם. נגיד, בשנה הראשונה לליין עשיתי נאמבר אישי, Lucky של רדיוהד, וחיברתי את זה להרגשה מאוד אמביוולנטית שהייתה לי כי רק יומיים קודם רקדתי על משאית במצעד הגאווה והופעתי על הבמה המרכזית, אבל הרגשתי כאילו שאני משתף פעולה עם משרד התיירות ועם הממשלה שמנצלת אותנו.
"אבל זה היופי בדראג, שהוא כל כך פייק ופלסטיקי, אבל איכשהו תמיד זה מרגיש שהוא מוציא מאיתנו את הדברים הכי אמיתיים בתוכנו. אני מרגישה שדראג מאפשר גם העברה של המסרים הכי עמוקים וגם פשוט לעשות כיף, ובעצם את הכול ביחד. יותר מזה, כפרפורמר אני חושבת שהוא מאפשר לי להיות כל כך הרבה דברים שאני לא. בדראג אני יכולה להיות הכול, והקהל יאמין לי".
את חושבת שדראג הוא סוג של בריחה מהמציאות, הסתתרות מאחורי דמות?
"אני חושבת שכולנו כל הזמן מתחבאים מאחורי דמויות בחיים שלנו, אם זאת הדמות שלי כשאני עובד בעבודה היומיומית שלי או הדמות שלי כשאני מדברת עם ההורים שלי, הכול זה דמויות שונות. על כך אמרה ג'ודית באטלר: 'כולנו נולדים עירומים, והשאר זה דראג'".
