לאחרונה התחברתי למורה רוחני בעקבות תקופה קשה שעברתי. תחילה פניתי אליו כשהתעורר אצלי הצורך, והוא חיזק אותי. אחר כך הגיעו השאלות האישיות שהעניקו לי תחושה נעימה, כאילו שהאיש מלווה אותי לאורך כל היום. ואז הגיע הפלירטוט, שמרוב בלבול וחוסר הבנה שיתפתי איתו פעולה.
"התאהבתי בך. תפסיקי להתייחס אליי כאל המטפל שלך", הוא אמר לי, ולא הסתיר את הרצון שלו במגע. הדיסוננס היה קשה, אבל התרגלתי לליווי שלו והייתי צריכה תמיכה. המשכתי להתייעץ איתו ושיתפתי אותו בהכול, כולל בדייט שהיה לי עם גבר שהכרתי. אלא שאת זה הוא כבר סירב להכיל - המטפל, מי שאמור היה לרצות בטובתי, נתקף קנאה ועשה לי 'גוסטינג'. המבוגר האחראי התנהג כאחרון הגברים בטינדר, והאמון שלי בבני אדם שוב נשבר. כפי שהוא ידע להרעיף אכפתיות, כך הוא ידע להכאיב, ולי כבר היה ברור שצריך להיזהר ממנו. שבוע מאוחר יותר הוא ניסה ליצור עימי קשר, אבל אני כבר ננעלתי, למזלי לפני שנחצה הגבול הפיזי בינינו.
"קיבלתי עדויות רבות מאנשים שבמהלך טיפולי יוני ולינגם עברו הטרדה מינית בוטה מצד מי שנחשבים למטפלים מוכרים בתחום, שלקחו את הטיפול לכיוון הפורנוגרפי"
לפני שבועיים התאבד מורה רוחני בשם ארז ארג'ונה, לאחר שיוחסו לו פגיעות מיניות של מטופלות. הפרשה, שפורסמה לראשונה באתר הפמיניסטי "פוליטיקלי קוראת", הכתה גלים והציפה שאלות קשות לגבי חציית גבולות במרחב הטיפולי. מטפלות ששוחחתי עימן שיתפו בגלוי בכך שהתופעה הבעייתית הזאת, של חציית גבולות במרחב הטיפולי, ידועה ואפילו נפוצה. מטפלים שפניתי אליהם סירבו בתוקף להתראיין.
"כל אחד יכול ללבוש לבן ולהחליט שהוא גורו"
"לצערי, תחום הטיפולים המיניים מאוד פרוץ. כל כמה חודשים יש מקרה נוסף. זה כואב מאוד אבל קורה", אומרת קרן-אור פרנקו, מטפלת זוגית ומנחה למיניות טנטרית, שמספרת שהוצפה בפניות אישיות בעקבות פרשת ארג'ונה מצד מי שביקשו לשתף אותה בחוויית הפגיעה שלהן. "כל אחת מאיתנו יכולה ללבוש לבן או סגול עם נוצות ולהחליט שהיא מקימה קליניקה, למדוט ולהיות גורו. כל עוד המהלך הזה תורם לאחרים, אני בעד. הבעיה מתחילה כשיש ניצול של הסיטואציה לתועלת האישית.
"בתור נפגעת אונס ותקיפה מינית בעצמי, איבדתי אמון במערכת. ניגשתי להתלונן ועברתי עימותים קשים מול שוטרים חסרי חמלה, היו לי הוכחות - ובכל זאת התיקים נסגרו בשל חוסר עניין לציבור"
"קיבלתי עדויות רבות מאנשים שבמהלך טיפולי יוני ולינגם (עיסוי באיבר המין שנעשה כחלק מטיפולים רוחניים - ה"ד) עברו הטרדה מינית בוטה מצד מי שנחשבים למטפלים ולמנחים מוכרים מאוד בתחום, שלקחו את הטיפול לכיוון הפורנוגרפי. כשאני שומעת עדות כזאת, אני חווה חוסר אונים. אני לא יכולה להוציא את זה מהקליניקה או להתלונן בשם הנפגעת, ואם אגיד למישהי לא ללכת למטפל מסוים, אני מסתכנת בתביעה".
האם תייעצי לאישה שנפגעה להתלונן או להתעמת עם המטפל?
"אני מרגישה שידינו כבולות מכל כיוון אפשרי. בתור נפגעת אונס ותקיפה מינית בעצמי, איבדתי אמון במערכת. ניגשתי להתלונן ועברתי עימותים קשים מול שוטרים חסרי חמלה, היו לי הוכחות - ובכל זאת התיקים נסגרו בשל חוסר עניין לציבור. החוקרים שואלים אותך מה עשית שם, מה ההיסטוריה המינית שלך ולמה היית בלי בגדים. מאוד קשה להתמודד עם זה. אני גם לא מאמינה שעימות עם המטפל יכול לעזור. זה רק להוסיף עוד רובד לטראומה. מי שמרשה לעצמו לנצל את הסיטואציה, מלכתחילה מאמין בצדקת דרכו. הוא יעשה לה 'גזלייטינג' וישיב לה שזה חלק מהתהליך ושעליה לסמוך עליו".
גזלייטינג הוא סוג של התעללות רגשית הכרוכה בהכחשות מתמשכות של עובדות. הכחשות אלו זורעות ספק בלב הקורבן וגורמות לו לתחושות של חרדה ובלבול. לאורך זמן, ההתעללות עלולה להביא לכך שהקורבן יתחיל לפקפק בזיכרון, בתפיסת המציאות ובשיקול הדעת שלו.
איך בכל זאת אפשר להיזהר כדי שמקרים כאלה לא יישנו?
"אין דרך לשמור במאה אחוז. גם בתחום הפסיכולוגיה יש מי שפוגע, ובכל זאת אני חושבת שאיגוד מסודר יסייע להסדיר את הנושא ולהציב תנאים בסיסיים כדי שניתן יהיה לדעת על מי אפשר לסמוך, ממש כפי שנעשה לאחרונה בתחום ה-NLP, עם הקמתה של הלשכה הישראלית ל-NLP שמציבה קריטריונים מאוד ברורים לקבלת חברות, כולל צורך בתעודת יושר. ברגע שמטפל חורג מכללי האתיקה, יש למי לפנות ואיך להתמודד".
עד שתהיה רגולציה, האחריות מוטלת בלית ברירה על המטופלות, שצריכות לבדוק למי הן הולכות וללמוד לשאול את השאלות הנכונות מראש, מסבירה פרנקו. "הבעיה היא שאנחנו לא תמיד יודעים מה לשאול. הרי גם כשאת הולכת לרופא והוא אומר לך, 'קחי את התרופות האלה והאלה', את תיטלי את התרופות מפני שהוא בעל הידע והסמכות. את מבקשת ממנו מענה, ולרוב תסמכי עליו".
"בדרך כלל, אישה תגיע לטיפול מתוך רצון להתמסר לתהליך והיא מראש סומכת על מי שמלווה אותה. יחד עם זאת, אני מאמינה שאם עולה התנגדות אסור להתעלם ממנה, והכי חשוב לסמוך על האינטואיציה. הבטיחות שלנו חשובה יותר מאי-הנעימות מול הצד השני"
אז מה חשוב לשאול?
"אני מציעה לבדוק מה את רוצה לקבל מהתהליך, מה את צריכה מהמטפל, מהם הגבולות שלך ומה את רוצה לחוות. הכלי הנכון ביותר הוא לדעת כמה שיותר מידע מראש. תבדקי איזה סוג של מגע יהיה, אם יהיו בגדים למשל. אם מתגלים חוסר אחידות במענה, חוסר שיתוף פעולה או גמגום, ואם נותרות שאלות פתוחות, אלו נורות אדומות. בנוסף, חשוב לבדוק אם יש חיבור עם המטפל, ולא לשים את עצמנו בצורה עיוורת בידיים של אדם חיצוני.
"בעבר הייתי בטיפול שבו המטפל הציע להתפשט, ושם שמתי את הגבול", משתפת פרנקו. "אמרתי לו שאני לא חושבת שיועיל לי להתפשט או לראותו בעירום, אבל לא כולן יודעות לשים את הגבול. בדרך כלל אישה תגיע לטיפול מתוך רצון להתמסר לתהליך, והיא סומכת על מי שמלווה אותה. יחד עם זאת, אני מאמינה שאם עולה התנגדות אסור להתעלם ממנה, והכי חשוב לסמוך על האינטואיציה. הבטיחות שלנו חשובה יותר מאי-הנעימות מול הצד השני. בשורה התחתונה, יש הרבה יותר מטפלים טובים ומוסריים מאשר נצלנים, וזה בעיקר מה שמעודד אותי", חותמת פרנקו.
"ברגע שאדם פוגע באחר, אין שום אור ואהבה"
פריידי מרגלית, מייסדת תפישת המטאיזם העומדת בראשה של קהילת "מרחב מודעות", שותפה לתחושות הקשות: "אני שומעת ויודעת על מטפלים, בעיקר בתחום המיני, שבפירוש חוצים גבולות, אבל אנחנו לא יכולים לעשות עם זה דבר מלבד להמליץ לתלמידות שלנו לא ללכת אליהם, וגם זה בעדינות", היא אומרת. "צריך מאוד להיזהר ולבדוק בפני מי אנחנו מתפשטים, לא רק פיזית אלא גם רגשית, ועם מי אנחנו בוחרים לשתף את הדברים הכי כואבים".
בחלק מהתגובות סביב פרשת ארג'ונה דובר על כך שהוא היה איש של אור ואהבה. מאוד צורם לשמוע את המילים הללו בהקשר כזה.
"בדיוק. ברגע שאדם פוגע באחר אין שם אור ואהבה. גבר שאונס או מטריד נשים הוא לא מורה רוחני, לא מטפל, לא גורו ולא רב. כמו שאין אדם שהוא קצת רוצח, אין אדם שהוא קצת אנס. גם מי שפעל לטובת העולם כל חייו - אם הוא רצח אדם אחד, הוא רוצח. כל היתר זה פלטפורמה.
5 צפייה בגלריה
פריידי מרגלית. לבדוק היטב מול מי מתפשטות, גם פיזית וגם רוחנית
(צילום: מילי סדנאות השראה וצילום)
"אדם כזה הוא אדם מאוד חולה, שיצר מצע מאוד פורה לחולי שלו בדמות חדר הטיפולים. בעיניי, חדר הטיפולים הוא קודש קודשים, מקום המאפשר לצד השני להתפשט רגשית, ומלכתחילה שם אותו במקום פגיע וחלש. במקום כזה הגבולות צריכים להיות מאוד ברורים, ונקודת המבט של המטפלים צריכה להיות כזאת שמקדשת את המרחב. תפקידו של איש הסמכות הוא לשמור על הגבולות. יחסי מין עם המטופל הם בפירוש חציית גבולות בגלל יחסי הסמכות. מעצם קיומם של יחסי סמכות אין שם הסכמה אמיתית".
"חדר הטיפולים הוא קודש קודשים, מקום המאפשר לצד השני להתפשט רגשית, ומלכתחילה שם אותו במקום פגיע וחלש. במקום כזה הגבולות צריכים להיות ברורים"
לפי משנתה של מרגלית, במקום לחפש את הגורו בחוץ, מוטב כי נזכור שהמורה נמצא בתוכנו. "אני מאמינה שכל אדם יודע הכי טוב על עצמו, ולכן לא מחפשים תשובות בחוץ. אני לא מאמינה בגורואים למיניהם, ואני ממליצה להתרחק מאנשים כאלה. לא לתת אמון ברמה עיוורת, ותמיד לחקור מה נעים ונוח לי. לא להגיע למקומות שהם 'זירת החטא' מלכתחילה".
מה היא "זירת החטא"?
"הטיפ שלי הוא להסתכל איפה רואים גבר עומד במרכז ומסביבו נשים רבות מפזזות, ממזמזות ומתחנחנות. בדרך כלל הכתובת נמצאת שם. אז אם את לוקחת חלק בזה, קחי אחריות ותביני שאת משתתפת בחגיגה כזאת".
אם מישהי חווה חוסר נוחות בטיפול, מה עליה לעשות?
"בשלב הראשון, אני מציעה לבטא את התחושה במהלך הטיפול ולראות לאן המטפל מוביל את זה. אפשר לומר, 'אני מרגישה משהו לא נקי בינינו'. מטפל ראוי יראה לך את הפתולוגיה ויעזור לך לפורר את זה. מטפל בלתי ראוי ייכנס בדיוק לשם, וזה סימן לקום וללכת.
"לא קיים טיפול שבו את שוכבת עם המטפל שלך, לא משנה מה הוא יגיד לך. הוא גם לא אמור לפלרטט איתך"
"לא קיים טיפול שבו את שוכבת עם המטפל שלך, לא משנה מה הוא יגיד לך", מדגישה מרגלית. "הוא גם לא אמור לפלרטט איתך. לפעמים זאת התממשות הפנטזיה של המטופלת על המטפל הגדול שרוצה אותה, אבל גם אם מישהי מרגישה מעוניינת, זה מעוות. אין ספק שהאחריות היא קודם כל על המטפלים, שחייבים לשים את הגבולות, אבל גם על המטופלות לשים לב.
"לשם המחשה, הנהגים חייבים לשמור על הולכי הרגל במעבר החצייה, אבל גם על הולכי הרגל לשים לב לאופן שבו הם חוצים. אני אומרת לתלמידות שלי שהכוח אצלן, ושלא ייתנו את הסמכות לאחר. אתן אחראיות להגיד לא כשאתן מרגישות את הכיווץ הראשון. תוודאו שאתן מרגישות בנוח עם האדם ועם המסרים שלו, ותבדקו עד כמה הוא מעורר הערצה".
מה לגבי פנייה למשטרה?
"אף על פי ששמעתי על לא מעט מקרים שמתמסמסים, אני כן ממליצה ללכת למשטרה ולפנות לקו סיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית. בעיניי, מלבד העבודה הפנימית, צריך לעשות גם צעדים פיזיים".
מהן תחושותייך האישיות בעקבות הפרשה?
"מאוד כאבתי אבל לא הופתעתי. בנוסף, לצד הסערה יש בי אופטימיות גדולה. האנושות שלנו חוותה אלפי שנות דיכוי, אונס ורצח של נשים, ובמקביל שנות אילוף של גברים לתוקפנות ולשתלטנות. היום אנחנו בתוך מהפכה ומנקות את הדרך לדור הבא, כדי שהבנות שלנו ירגישו בטוחות יותר וכדי שהבנים יהיו יותר חומלים. אני מאמינה שהיד עוד נטויה, ושיתגלו עוד מקרים שיזעזעו אותנו. הרבה אמיתות יוצאות לאור, והאור שוטף את החושך. זה לטובה, לשם העלאת המודעות ואולי גם כדי לעורר תשובה בקרב המטפלים".
פגיעה על פגיעה
אלינה בלחין, מלוות תהליכים אישיים ופעילה למניעת פגיעה במרחבי הטיפול השונים, מתארת כי בעקבות הפרשה ישנה התעוררות גדולה בקרב נשים שאוזרות אומץ לדבר, גם אם באופן אנונימי. "אם שיערנו שיש בעיה, אנחנו מבינות כעת עד כמה היא חמורה. יש חוויה של זעקה נשית ותחושה של תמיכה שנוצרת. משהו מהבושה מתפוגג. אנחנו בתחילת תהליך של ניקוי אורוות, והשנה הגענו לשיא מבחינת המקרים שיצאו לאור.
"לפעמים יש ניסיון לסגור את הדברים בקהילה, לדבר עם הפוגע או לקיים 'מעגל' שבו הפוגע והנפגעת יאמרו את מה שהם מרגישים. זהו חוסר הבנה בסיסי באשר לאופן שבו יש לטפל בפגיעה מינית"
"צריך לזכור שאדם מגיע למרחב הטיפולי אחרי תלאות. הוא רוצה להוריד סוף-סוף את ההגנות ולמצוא מזור. לכן כשדווקא שם המטפל מנצל את המצב, זאת אחת הפגיעות הקשות. בנוסף, אנשים שנפגעו כבר בעבר מועדים יותר לפגיעה חוזרת. אם המטפל מנצל את מנגנון הניתוק שלהם, זאת כבר פגיעה על פגיעה".
את מרגישה שתופעת הפגיעות המיניות בקהילה מושתקת?
"הקהילה הרוחנית מאופיינת בתחושת חוסר אמון בממסד, כך שצעדים כמו להתלונן במשטרה או לפנות למרכזי סיוע הם לא טריוויאליים, מה שגורם לפגיעות להישאר בתוך הקהילה. בנוסף, מלכתחילה מדובר בקהילה סגורה. מטפלים שמודעים לפגיעה שותקים, בין מתוך רצון לשמור על הקוד האתי ולא להוציא את הדברים מהקליניקה, ובין מפני שהם מקורבים למטפל ואולי גם מטילים ספק באמינות התלונה. לפעמים יש ניסיון לסגור את הדברים בקהילה, לדבר עם הפוגע או לקיים 'מעגל', שבו הפוגע והנפגעת יאמרו את מה שהם מרגישים. זהו חוסר הבנה בסיסי באשר לאופן שבו יש לטפל בפגיעה מינית.
"התרבות הרוחנית מעודדת התמסרות, לשחרר את הראש, לא לשאול שאלות ולא להטיל ספק. אלה בדיוק המנגנונים שגורמים לפגיעות להתמשך. אין חשיבה ביקורתית מהצד"
"גם השפה הרוחנית עצמה גורמת לכך שהדברים לא ייצאו לאור, בכך שהיא יוצרת חוויה של האשמת הקורבן", אומרת בלחין. "אפשר לשמוע אמירות כמו, 'היא הייתה צריכה לעבור את השיעור הזה'. מישהי יכולה לעבור חוויה כזאת, ולומר לעצמה שהיא זימנה את זה ושזאת הקארמה שלה. חמור מזה, למטופלת יש הרגשה שהמטפל יודע מה הוא עושה. התרבות הרוחנית מעודדת התמסרות, לשחרר את הראש, לא לשאול שאלות ולא להטיל ספק. אלה בדיוק המנגנונים שגורמים לפגיעות להתמשך. אין חשיבה ביקורתית מהצד.
"גם המדיה החברתית משחקת תפקיד חשוב. המטפל כותב פוסט ברשת, משדר ביטחון עצמי ופתיחות רוחנית וזוכה למאות לייקים ולמחמאות. במצב כזה מטופלת שמרגישה אי-נעימות חושבת שהבעיה אצלה. יכול להיות שבאמת לאותו מטפל ישנן תובנות מעוררות השראה, אבל ברמה האישיותיות הוא בעל הפרעת אישיות, אלים, מניפולטיבי, נרקיסיסט או פסיכופת - מושגים שרק כיום מתחילה להתעורר אליהם מודעות".
מה דעתך על האמירות שנשמעו על כך שיש "לחמול את הפוגע"?
"כותבים את זה אנשים שהם מורים בתחום, וזה מקומם בעיניי! זאת יריקה בפרצוף של הנפגעות ואמירה שמטשטשת את הגבולות. יש פה חוסר הבנה בנוגע לתהליך שעוברת אישה שעברה פגיעה מינית. הציפייה ממנה שהיא תהיה בחמלה היא ציפייה מעוותת. בדיוק להיפך, זאת העת לגנות את המעשים באופן חריף ולהבהיר שהיה כאן משהו חמור שלא ייעשה.
"לעיתים, גם מצד הנפגעת אפשר לשמוע בלבול ואמירות כגון 'אנסת אותי, אבל אני בוחרת להסתכל לך בעיניים ולחמול אותך'. זה מעקף רוחני. ייתכן שבהמשך אפשר יהיה לסלוח, אבל בעת הזאת, כשהדם עוד טרי, לדבר על חמלה זה מוגזם".
מה תייעצי למישהי ששוקלת טיפול רוחני?
"ראשית, צריך להבין שהמטפל הוא לא חבר, לכן אם המטפל מזמין לבירה אחרי הטיפול, מדבר על חייו האישיים או מפנה שאלות חודרניות - זה תמרור אדום. כך גם שיחות טלפון והתכתבויות שחורגות מהטיפול, מחמאות ורמזים מיניים, בין אם זה במבט, במילה או במגע. עוד תמרור אדום הוא בקשה לשמירה על סודיות בטיפול או הצעה לשחזר טראומה מהעבר - כל אלו הם סימני אזהרה.
"צריך להבין שהמטפל הוא לא חבר, לכן אם המטפל מזמין לבירה אחרי הטיפול, מדבר על חייו האישיים או מפנה שאלות חודרניות - זה תמרור אדום"
"מטפל טוב ייתן לך את ההרגשה שאת במקום בטוח. שימי לב למשפטים שנאמרים בנימה של כפייה על דברים שאת צריכה לעשות, ולמשפטים שנאמרים בצורה מקטינה, לוחצת ומניפולטיבית, כמו למשל 'אם את לא תמשיכי איתי את התהליך, שום דבר לא יתרפא'. שימי לב, האם המטפל באמת רואה אותך או מעוניין רק להאדיר את עצמו? האם את מרגישה אשמה שאת לא עושה כדברו? האם הוא משתמש במידע שמסרת לו כנקודת תורפה, ומנסה להפעיל אותך דרך החולשות שלך? אני מעודדת להקשיב לתחושות ולהגיע לטיפול עם קורטוב של חשיבה ביקורתית. אם משהו צורם, לדבר על כך עם גורם מקצועי ולא לטשטש".
אילו צעדים אפשר לעשות כדי להקטין את ממדי התופעה?
"חלק מהעבודה כעת היא לעורר מודעות לנושא. הרבה פעמים אנשים סבורים שכל עוד יש הסכמה ליחסי מין אז הכול בסדר, כשבפועל מדובר על חוסר הבנה לגבי מהם יחסי מרות טיפוליים. בנוסף, כרגע ישנו ניסיון לעודד תחקירים נוספים ולהציף את הסיפורים דרך התקשורת. ידוע לי שישנם פוגעים סדרתיים, אבל מה שתורם להשתקה הכללית הוא נושא תביעות הדיבה. יש פחד לספר את הסיפור ולהזהיר מפני הפוגע, במיוחד אם זה אדם בעל קשרים וממון, מה שנכון להרבה מהפוגעים.
"לכן, כדי לחשוף את הפגיעות צריך התאגדות של נשים ועזרה של גורמים חיצוניים, שמכירים את המונחים 'פגיעה מינית', 'מניפולציה', 'הפרעת אישיות' וכדומה, שאינם נשמעים מספיק בז'רגון הניו-אייג'י. בנוסף, יש מחשבות על הקמת גוף שיבדוק יושר ואמינות של מטפלים, מתוך הבנה שמאוד קשה לדעת על מי לסמוך. צריך לנצל את המומנטום ולהזיז דברים, אחרת אנחנו עשויים לחזור לתרדמת. לסדר הקיים יש הרבה מאוד כוח".
להיפגע מהאדם שאמור לטפל בך
עדיאל בר-שאול מלווה אנשים שעברו פגיעות מיניות, בהסתמך על ניסיונו האישי. הוא משתף כי בעקבות פרשת ארג'ונה הוא חווה טריגרים מעברו, ופועל כיום להקמת ארגון שייתן מענה לנפגעים. "יש לי חזון להקים גוף מקצועי שיאגד תלונות כנגד מטפלים וייצור קוד אתי, כי התחום הזה פרוץ מדי", הוא מסביר.
בר-שאול משתף כי הגיע בעבר לטיפול רגשי אצל מטפלת מוכרת, ודווקא אצלה הוא חווה פגיעה רגשית קשה. "מטפל פוגעני הוא מטפל שיש בו גם טוב וגם רע. הרי אילו היה בו רק רע אי אפשר היה להתקרב אליו כל כך, וכאן התעתוע", הוא אומר. "בדיעבד, אני מבין שמה שחוויתי כלל ניצול נפשי ורגשי שלי לצרכיה הרגשיים. נעשיתי חבר ואסיסטנט שלה, הגבולות הפכו לפרוצים וזה הביא לכך שהפכתי לתלותי, רציתי לרצות ולהרשים אותה, ומהר מאוד פרצתי את השריון מולה והתמסרתי.
"השיא אירע כשהיא הציעה לי להצטרף למעגל טיפולי כביכול. נפתחתי שם וגוללתי את הטראומה שחוויתי בילדות, שבגללה הגעתי למטפלת מלכתחילה. אלא שבדיוק ברגע ההוא, היא הפתיעה אותי והפגישה אותי עם אדם שאנס את אחותו. הייתי במצוקה גדולה. היא טענה שזה ריפוי גדול, אבל כיום אני מבין שהיא פעלה בחוסר הבנה לגבי אופן הטיפול בטראומה.
"היא הייתה מאוד טיזרית ומבלבלת, וכל מה שעניין אותי היה להקשיב לה. החיים שלה הפכו להיות הדומיננטיים. בהמשך התאהבתי בה ושיתפתי אותה בכך. היא אמרה שהיא יודעת, אבל המשיכה את הטיפול. זה הפך להיות הפיל שבחדר, פחדתי שהיא תעזוב אותי. בשלב מסוים הבנתי שיש כאן משהו לא טוב, זיהיתי שהיא לא יציבה, מקרבת מאוד ומרחיקה, אבל לא יכולתי לעצור.
"הרגשתי שהיא שולטת בי והתחלתי ללכת למטפלת אחרת. תגובתה לכך הייתה שאם אמשיך בטיפול אצל המטפלת השנייה, היא תעזוב אותי. הייתי במצוקה קשה. תחושת הניצול הנוראה והפגיעה באמון שחשתי שחזרו אצלי את הפגיעה המינית שעברתי בילדות".
מהן המסקנות שלך היום, אחרי החוויה הקשה שעברת?
"מרחב טיפולי צריך להיות כזה שבו המטופל לא מואשם. חשוב להרגיש בו שקט פנימי. אני מציע למצוא אדם קרוב שישמש כברומטר למה שקורה בטיפול, שיהיה אפשר לשתף אותו בלי מבוכה, ושיוכל לשקף דברים מהצד. לי הייתה אחת כזאת, אבל הייתי אטום כלפיה.
"תבדקו גם אם המטפל בכלל מוסמך לטיפול שאליו אתם מגיעים. זאת לא בושה לבדוק תעודות, למרות שתעודה אינה חזות הכול. בנוסף, אני מציע לעשות הערכת מצב כל כמה זמן לגבי המשך הטיפול. אתם מגיעים לפתוח את הלב, שימו לב שאתם חופשיים ונטולי פחד. למטפלים הייתי אומר - תפנימו שהאחריות על המרחב הטיפולי היא שלכם. קחו הדרכה צמודה, ובואו אליה עם כנות ויושרה מתוקף הבנת הכוח שיש בידיכם".
