לילי (השם האמיתי שמור במערכת) תיארה לי באריכות כיצד בעלה מקלל, משפיל ומקטין אותה. הוא מאשים אותה בכל מה שמתקלקל בבית, הוא מבזה אותה, סוגר אותה בדירה והיא אינה רשאית לצאת ללא רשותו. לא פעם הוא דורש ממנה דרישות מיניות, גם כשאינה רוצה בכך. אין היא רשאית לנהוג או להחליט לאן או מתי תיסע, והוא מבודד אותה ממשפחתה ומחבריה, עובר על מכשיר הטלפון שלה ומוחק מספרים של חברות שלה שאינו מחבב.
בנוסף, הוא דורש ממנה לדווח על מעשיה כל יום מחדש, היא אינה רשאית ללמוד או לעבוד או לעסוק בהתפתחות עצמית מסוג כלשהו. הוא מסיע אותה לסופרמרקט וממתין בקופה, וכשהיא מגיעה עם עגלה עמוסה, הוא עובר פריט-פריט, מעיף פריטים רבים שלא נראים לו ואז מעביר את כרטיס האשראי שלו בקופה. לילי איננה יודעת אפילו באיזה בנק מתנהל החשבון המשפחתי שלהם או מה הסטטוס בעובר ושב. "אבל לפחות הוא לא מכה אותי ואת הילדים", היא מסכמת את דבריה הקשים.
מידור כלכלי
במהלך מסע שנפרס על פני חמש שנים, פגשתי נשים נוספות עם סיפורים דומים אך שונים. נשים אלה, המתמודדות עם בן זוג המפעיל עליהן פרקטיקות של שתלטנות קיצונית שאינה כוללת היבט של אלימות פיזית, סיפרו על קללות, ביזוי והשפלה, האשמות והתעמרות יומיומית.
רובן תיארו כיצד בני זוגן מגבילים או ממדרים אותן בגישה למשאבים כלכליים, מונעים מהן מידע לגבי משאבי המשפחה, חוסמים את גישתן לידע או לאמצעים המאפשרים ביצוע פעולות פיננסיות, מפקחים באופן צמוד על כל פעולה כלכלית שלהן, עד כדי כך שלעיתים הן נאלצות לפנות לאחד מבני המשפחה או לאדם אחר לבקשת מזומן נזיל או סיוע כספי, לא פעם בשביל לעשות פעולה פשוטה מאוד כמו קניות במכולת.
עוד בנושא:
עד כה, הוכרה האלימות במשפט ובשיח הציבורי כאלימות פיזית כלפי האישה. כתוצאה מכך, מרבית התלונות והתיקים שהגיעו לדיונים בבתי המשפט נסבו סביב רכיב זה. אולם מאפיינים רבים אחרים אינם זוכים לאותה בולטות, והמדובר בעיקר על מערכות פוגעניות שיסוד האלימות הפיזית נעדר מהן או פועל לצידן כיסוד נלווה ולא ראשי.
החוק והמשפט מורגלים להתמודד עם התנהגויות אשר כל אחת מהן בנפרד גורמת לנזק מוכר ומוחשי. הם מתקשים לזהות נזקים הנגרמים מהצטברות של מכלול התנהגויות השלובות זו בזו. ואולם נשים הסובלות מאלימות כלכלית כמו שמתארות לילי ואחרות, חוות תהליך תבניתי ארוך ומצטבר לאורך שנות הנישואים, שמרוקן אותן מהיכולת להיות ישות בוגרת, אוטונומית ועצמאית מבחינה כלכלית ואחרת. כבר שנים ברור כי בשלה העת להציע הגנה משפטית גם לתופעות שעדיין נתפסות כאפורות ומעורפלות, הנוגעות לחייהן של נשים רבות ומשפיעות על מעמד האישה במשפחה ובכלל.
נפוצות התופעה הזאת של אלימות כלכלית בקרב נשים נשואות חוצה דמוגרפיות, ואנו פוגשות את התופעה אצל נשים המתגוררות בעיר ובכפר, משכילות ושאינן משכילות, אימהות לילדים ושאינן אימהות לילדים. להערכתי, מדובר בלפחות 20% מהנשים הנשואות בישראל שסובלות משתלטנות קיצונית, כאשר המידור הכלכלי הוא הרכיב הבולט ביותר מבין יתר המאפיינים של התופעה.
כפי שהסתבר לכולנו, וכצפוי, במהלך החודשים האחרונים בהם התבקשנו להסתגר בבתינו, המספרים מצויים בעלייה חדה. ככל שנקדים להנכיח את התופעות הללו בספר החוקים, כפי שהצלחנו לעשות בשנת 1998 עם החוק למניעת הטרדה מינית, כך נצליח להתקרב למניעת רצח האישה הבאה.
ד"ר אילנה קוורטין היא אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים בעבודה ובעולם המשפחה. ד"ר למגדר ועורכת דין מומחית לזכויות נשים.
