ליאת ניסן-פלטנר (41), נשואה ואמא לשניים מקיבוץ דברת. דרמה תרפיסטית, מנחה למיניות מיטיבה ופונדקאית אלטרואיסטית
"המון אנשים מנסים להחליט בשבילי מה נכון ומה לא נכון לי. אני מדברת על כל הדיונים סביב פונדקאות – האם זה ניצול, האם זו בחירה, האם אני יכולה באמת לקבל החלטות על הגוף שלי. מבחינתי, מדובר בדיונים שנעשים מעל הפונדקאיות ולא איתן.
"אני פונדקאית. נתקלתי ברעיון הפונדקאות לפני כמה שנים, כשקראתי כתבה בעיתון. כבר הייתי נשואה אבל עדיין לא היו לי ילדים משלי. זה עניין אותי, אבל באותם ימים נשים נשואות לא יכלו להיות פונדקאיות בישראל. אחרי כמה שנים נודע לי שמאפשרים גם לנשים נשואות להיות פונדקאיות, וכך זה התחיל.
"עם ילדיי נכנסתי להיריון בקלות רבה, שלא לומר בטעות. זה פשוט בא לי טבעי, בזמן שמסביבי ראיתי כל כך הרבה נשים שמתקשות להיכנס להריון, לצד חברים גייז שחולמים להיות הורים. אמרתי לעצמי שיש לי פה יכולת, סוג של מתנה, שאני יכולה לעזור להגשים לאחרים את החלום. המטרה שלי לא הייתה להגביר את הילודה בעולם, אני מסתפקת מאוד בבן ובבת שלי, אני לא רוצה עוד ילדים משלי ואני אפילו אמביוולנטית לגבי הורות, אבל הבנתי שיש אנשים שמאוד רוצים ולא יכולים, בזמן שאני כן יכולה. היריון שנגמר בלידה זה פלא, זה לא מובן מאליו בכלל. זאת זכות גדולה בשבילי לעשות את זה.
"יום אחרי שהחלטתי שאני רוצה להיות פונדקאית, עניתי על שאלון באינטרנט ומיד קיבלתי הודעה שנמצאתי מתאימה לפי הקריטריונים הבסיסיים. חזרו אליי תוך רבע שעה מסוכנות תיווך שעוסקת בכך. קבענו פגישה והכול רץ די מהר. הלכתי עם בן זוגי לפגישה הראשונה והתחלנו סדרה של בדיקות רפואיות אצל רופא משפחה, בדיקות גינקולוגיות, אבחון פסיכולוגי ועוד.
"היריון שנגמר בלידה זה פלא, זה לא מובן מאליו בכלל. זאת זכות גדולה בשבילי לעשות את זה"
"סוכנות התיווך אחראית על השידוך עם ההורים המיועדים, וברגע שעשיתי את האבחון העבירו לי דו"ח על ההורים שהסוכנות בחרה עבורי, ובמקביל העבירו להם את הביוגרפיה שלי. רק אחרי ששנינו אישרנו, ניתן האור הירוק להיפגש ולהכיר. את הזוג השני שעשיתי לו פונדקאות הכרתי דרך חברה שילדה את הבן הראשון שלהם. הפכנו להיות חברים ולבסוף החלטנו שאנחנו הולכים יחד לתהליך השני. ידעתי שיש להם קושי בכניסה להיריון ורציתי לעזור להם ולצאת איתם לתהליך.
"רגע חתימת ההסכם מול הזוג הוא רגע שיא של התאהבות, ממש כמו ביום החתונה. את מצפה לעתיד המשותף ולא חושבת בכלל על האופציה שאולי תתגרשו, בדיוק כמו שאת לא חושבת בכלל על האפשרות שהתהליך יסתיים ללא לידה. מעטות הנשים שחושבות על זה ובודקות מה יהיה נכון בשבילן בידה ומשהו בתהליך הזה ישתבש, אבל זה עלול לקרות וצריך להקדיש לכך מחשבה.
"נתקלתי בתהליכי פונדקאות שלא הלכו חלק. אירועים של הפלות, לידה שקטה, מקרים קשים גם לפונדקאית וגם להורים. למזלי, זה לא קרה לי, אבל בגלל ששמעתי על מקרים כאלו, אז בתהליך השני כבר ידעתי היטב מהם הסיכונים ושיניתי מראש סעיפים בחוזה שכלל לא חשבתי עליהם בתהליך הראשון. למשל, הסכום המקורי שמוקדש בחוזה הסטנדרטי לטיפול פסיכוסוציאלי לא מספיק להרבה נשים, והיה לי חשוב לעגן סכום גבוה יותר בהסכם השני שעשיתי.
"על פי החוזה, הפונדקאית ובני משפחתה זכאים לטיפול פסיכוסוציאלי עד חצי שנה אחרי הלידה. אבל מה קורה במקרים שהתהליך מסתיים ללא לידה? מה קורה אם רק אחרי תשעה חודשים את מבינה שאת זקוקה לטיפול? חשוב להיכנס לתהליך מתוך מודעות ומוכנות לאירועים לא צפויים ומורכבים, שעלולים להתרחש במהלך הדרך.
"בהחלטה להיות פונדקאית יש גם אלטרואיזם, גם רצון לעזור ולתת מעצמי, וגם את העניין הכספי. כולנו מקבלות פיצוי כספי ואני חושבת שהוא מאוד חשוב. הרבה פעמים כשאני מדברת על תהליך הפונדקאות נדמה שהכסף מלכלכך את התהליך, אבל מבחינתי, הוא עושה את ההיפך – כסף מנקה את התהליך, הוא מאפשר את הקשר האישי, את החברות, את הקרבה והאינטימיות בין ההורים המיועדים לפונדקאית.
"בתהליך הזה יש המון מורכבות וקשיים, והתמורה הכספית היא פיצוי מסוים על כך. גם אם אני לא מרגישה שהיריון משנה את החיים שלי אלא משתלב בתוכם, אני עדיין מכניסה את עצמי ואת המשפחה שלי לתהליך מורכב ומטלטל. ההורים המיועדים לא משלמים לי באופן ישיר, הם מעבירים סכום כסף לחשבון נאמנות שמופקדת עליו עורכת דין והיא שמעבירה אליי את הכסף לפי תחנות שנקבעו מראש בהסכם. כך אנחנו לא צריכות בכלל להתעסק בכסף, ומתפנות להתעסק בקשר שנוצר בינינו לבין ההורים.
"אין ספק שיש לא מעט מורכבויות בתהליך. הגוף שלי עובר תהליך הורמונלי, רגשי ופיזי. המשפחה שלי, בן הזוג והילדים שלי לא בחרו בתהליך הזה, שמשפיע גם עליהם. המורכבות האישית שלי הייתה סביב הקשר ביני כפונדקאית לבין האמא הביולוגית שאני נושאת את התינוק שלה ברחם שלי. יש כאן הרי שתי נשים שמעורבות - היריון אצל אישה אחת ואימהות של אישה אחרת. מי מחליטה החלטות על ההיריון הזה? אם לדוגמה עולה צורך לבצע הליך רפואי כלשהו במהלך ההיריון – האם הבחירה היא של ההורים או שלי כפונדקאית? לכן הכול צריך להיות מסוכם מראש, למרות שבפועל, כשאני מגיעה לחדר הבדיקות, מדובר בגוף שלי ואין אפשרות לבצע בי הליך רפואי בלי הסכמה ישירה שלי. לדעתי תהליכים מיטיבים של פונדקאות מתבססים על אמון, על היכולת לסמוך האחת על השנייה ועל תקשורת פתוחה.
"שיא התהליך הוא כמובן הרגע שבו אני רואה את התינוק או את התינוקת בידיים של אמא ואבא שלה. עד כה לא חוויתי קושי עם הפרידה מהתינוק. הרגשתי שאני מחזיקה משהו שאינו שלי. קיבלתי לתוך רחמי עובר שהוא לא שלי, כמו בייביסיטר מאוד ארוך של תשעה חודשים. אני שומרת ודואגת, יש רגשות של חיבה, אני יכולה לדבר אליו תוך כדי, אבל בסופו של דבר, בדומה למטופלים ולמטופלות שלי, לא משנה כמה אני דואגת ועוזרת, מטפלת, שומרת ואפילו אוהבת – הם חוזרים הביתה.
"שיא התהליך הוא הרגע שבו אני רואה את התינוק בידיים של אמא ואבא שלו. עד כה לא חוויתי קושי מהפרידה מהתינוק. הרגשתי שאני מחזיקה משהו שאינו שלי. קיבלתי לתוך רחמי עובר שהוא לא שלי, כמו בייביסיטר מאוד ארוך של תשעה חודשים"
"בקהילת הפונדקאיות אנחנו קוראות לזה 'הפקדות' - לא לקחו ממני כלום וגם לא מחזירים אליי, רק מפקידים אצלי. הפקידו אצלי למשמרת עובר שהתפתח לתינוק, ועכשיו הוא חוזר להורים שלו. המורכבות מבחינתי היא לא בפרידה מהתינוק אלא בפרידה מהתהליך ומההורים. במשך תשעה חודשים הייתי בעמדה שבה אני הייתי המלכה, הייתי במרכז התהליך ובקשר קרוב עם הזוג, והניתוק מהזוג ומהתהליך יכול להיות קשה. כאן יש חשיבות ליכולת לקבל תמיכה מהמשפחה ומהחברים. כיום אני בקשר עם ההורים שהייתי הפונדקאית של התינוקות שלהם. עם הזוג מהתהליך הראשון הקשר מתבסס על החלפת תמונות ושיחות מדי פעם, ועם הזוג השני הקשר יותר חברי".
אלישבע קריטנברג (34) נשואה ואמא לשתיים, אחות, דולה, מטפלת בשיאצו ופונדקאית שעשתה כבר שני תהליכי פונדקאות לאותה משפחה
"אני ממש אוהבת להיות בהיריון. אני מרגישה שאני טובה בזה ואני אוהבת ללדת. הצעתי לבעלי שאהיה פונדקאית והסכמנו יחד שאלך על זה. כיום יש יותר ילדים שילדתי בפונדקאות מהילדים הביולוגיים לי. כשהחלטתי שאני נכנסת לתהליך, חברה שהייתה פונדקאית קישרה אותי למישהי שמלווה תהליכי פונדקאות. נפגשנו יחד אני, היא ובעלי, והיא שלחה אותי הביתה עם שיעורי בית, שאלות חשובות שהיה עליי לשאול את עצמי לפני התהליך. רק אחרי ארבעה חודשים נפגשנו עם הזוג, כי לקח לי זמן להתבשל עם זה.
4 צפייה בגלריה
אלישבע קריטנברג. שאלה עצמה מה הם התרחישים הכי גרועים שיקרו, במידה שמשהו ישתבש
(צילום: סלפי)
"היא שאלה אותי למשל מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות מבחינתי והאם אני מוכנה שהוא יקרה לי. זאת שאלה שהרהרתי בה רבות לפני שנכנסתי לתהליך, כי מבחינתי, לעבור ניתוח קיסרי ולאבד את הרחם היו שני תרחישים גרועים שחששתי מהם. הייתי צריכה לשאול את עצמי האם אני מוכנה לאבד את הרחם או להיכנס לניתוח קיסרי אם יהיה צורך בכך, והאם אני מוכנה ללכת לתהליך שיש בו סכנות כאלה, כמו גם סכנת מוות.
"חדר לידה הוא מקום קדוש ולהיות בחדר לידה של לידת פונדקאות – יש בזה נופך נוסף של קדושה. למסור להם את הילד, בכלל הרגע הזה שהתינוק מונח בידיים שלהם, מבחינתי זה הדבר הכי משמח בעולם"
"לפני כניסה לתהליך כזה כל הצדדים חייבים להיות מודעים לכל הסיכונים ולחשוב על כל המורכבויות. כאישה דתייה כמובן שגם עלתה השאלה מה יקרה במקרה שהזוג ירצה לעשות הפלה בגלל סיבוך עם העובר. חשוב מאוד גם שבן הזוג יהיה נוכח במפגשים עם ההורים כי זה תהליך ששנינו צריכים לבחור להיות בו, ואני כפונדקאית זקוקה לסביבה תומכת לאורך כל התהליך.
"הקשר עם ההורים דומה מאוד לזוגיות. נדרש רצון של שני הצדדים לבסס קשר מיטיב, ושכל צד יעשה כמיטב יכולתו כדי שהצד השני ירגיש טוב עם הסיפור הזה. לא סתם עשיתי שני תהליכי פונדקאות לאותו זוג. התחלנו כזרים ולאט-לאט הקשר התקרב, נוצר אמון. כבר בפגישה הראשונה איתם עמדתי על הדברים שחשובים לי. היה לי חשוב ללדת בצורה טבעית והאמא מאוד תמכה בי, גם כשאנשי צוות התנגדו לזה, היא הייתה איתי בזה.
"חדר לידה הוא מקום קדוש ולהיות בחדר לידה של לידת פונדקאות – יש בזה נופך נוסף של קדושה. למסור להם את הילד, בכלל הרגע הזה שהתינוק מונח בידיים שלהם, מבחינתי זה הדבר הכי משמח בעולם. בפעם הראשונה שעשיתי את זה חששתי שייקח לי זמן לחזור לעצמי רגשית ופיזית, והכנתי את כל מי שמסביבי לכך. לשמחתי, חזרתי לעצמי מאוד מהר. אני בקשר מאוד טוב עם ההורים. אנחנו נפגשים מדי פעם, ואני מקבלת תמונות שאני משוויצה בהן".
