"האישה הזאת רוצה מישהו שיראה אותה, מישהו שהיא תוכל להישען עליו רגשית. היא רוצה מישהו שמרגיש אותה ורגיש למה שהיא עוברת בחייה. מישהו מפותח דיו כדי לדבר בפתיחות על הרגשות שלו, אדם שמחובר לעצמו, שלא מפחד להיות איתה בירידות ובעליות של החיים, ושיידע לתקשר את כל מה שהוא עובר. כן, האישה הזאת חולמת על גבר שיעניק לה ביטחון רגשי ולא רק ביטחון פיזי, שאותו היא כבר יכולה להשיג בכוחות עצמה".
"נו, באמת, את רוצה להגיד לי שאתן נמשכות לבכיינים?", הוא מועך את בדל הסיגריה שלו במאפרה, ומתקשה להסוות את הגועל שבמבטו. "בכיינים זה דבר שיפוטי להגיד. הייתי קוראת לזה רגישים או יותר נכון, מרגישים", השבתי, יודעת שאין מצב שבשיחת החולין הקצרה שלנו, באמצע יום העבודה שלו, באמת אצליח להעביר לו את המסר.
ליגד גרניתצילום: חיים קמחיהוא גבר אלפא. כמעט בן 50 וגרוש פעמיים. חתיך הורס. יש לו אופנוע כבד, עבודה סקסית והוא טייל כבר בכל העולם. תכלס, הוא בדיוק עשוי מהחומר הזה שלפני עשור או שניים הייתי מתעלפת עליו בשנייה. אבל משהו השתנה. משהו השתנה אצל נשים בעשור האחרון, ואני רואה את זה יותר ויותר בקליניקה ובסביבתי הקרובה. נשים פתאום נמשכות הרבה יותר לגברים שאני קוראת להם "גברים מרגישים". איך חברה שלי אומרת? "הגבר החדש שמתפתח פה הוא כל הטוב בסטרייטים ובגייז, והוא מופלא". אז בשורות טובות לאלו מכם שהם כאלה, כי הנה מתחיל לו עידן מעניין של משיכה בין המינים.
משהו השתנה אצל נשים בעשור האחרון, ואני רואה את זה יותר ויותר בקליניקה ובסביבתי הקרובה. נשים פתאום נמשכות הרבה יותר לגברים שאני קוראת להם "גברים מרגישים". איך חברה שלי אומרת? "הגבר החדש שמתפתח פה הוא כל הטוב בסטרייטים ובגייז, והוא מופלא"
אישה, טוענים הפסיכולוגים האבולוציוניים, מעדיפה גבר בעל תכונות אישיות שמסמלות ביטחון כלכלי, יציבות, הגנה וביטחון. היא נמשכת לגבר חסון, גבוה או רחב, מכיוון שתכונות אלו מתקשרות להגנה פיזית, ומבחינה אבולוציונית ופסיכו-ביולוגית, המוח שלנו מתוכנת להימשך לזה. זה ממש מוטמע בגנים שלנו, כי בימי קדם הגבר היה צריך להגן על נשותיו וילדיו ולהילחם בנמר או בדוב שארבו לו מחוץ למערה. גבר היה צריך להיות אמיץ, חזק וכריזמטי על מנת לצאת ולצוד מזון למשפחתו.
לפי תיאוריות אלו, גברים נמשכים לנשים בעלות מראה שמעיד על פוריות, כמו למשל, עור בהיר, קימורים, עיניים גדולות, פה ורדרד ומשתוקק, תכונות פיזיות שמייצגות רכות, נשיות ועידון, שמעידות כביכול על היכולת שלנו להיות אימהות יותר טובות.
כוס התה שגרמה לי להתאהב
עם ההתפתחות האנושית שלנו, אנו כנשים הפכנו להיות יותר כריזמטיות ולספק את צרכי הביטחון בעצמנו ולעצמנו. אנחנו כבר לא זקוקות שיפרנסו אותנו או שיגנו עלינו, אנחנו פחות מלקטות ויותר ציידות בעצמנו, וברוב במקרים אנחנו חותרות לשוויון בכל תחום. אז אני לא אומרת שגבר בעל עבודה טובה או חזות שמעידה על ביטחון כבר לא עושה לנו לנו את זה, כי אני די משוכנעת שזה תמיד יהיה מושך ואטרקטיבי. אנשים תמיד יימשכו לאנשים בעלי ביטחון, הצלחה וידיעה מי הם ולאן הם הולכים בחייהם, ללא קשר למין ולמגדר.
לפתע, נכנסו גם אספקטים אחרים למשיכה. נוצר מצב, ואני בעיקר רואה את זה ברווקות מאוחרת ובפרקי ב', שנשים מחפשות דווקא את אותם גברים שלפני שני עשורים לא היו עומדים בסינון שלהן כי הם רכים מדי, תקשורתיים מדי, "נשיים מדי". ידידי הנעורים, אלו שהקשיבו לך בזמן שבכית על ההוא מכיתה ט' 3 ששבר לך את הלב, אלה שהיו רואים איתך 'דוסון קריק', אלה שאהבו לשחק עם האח הקטן שלך כשבאו לבקר, שהיו נותנים לך להוציא להם שחורים מהאף. אלה שתמיד ראית אותם כידידים בלבד והיתה שם אפס משיכה מינית מהצד שלך, אלה חוזרים, ובגדול, כשהם מושכים וסקסיים מתמיד!
פעם להיות פגיע לא היה סקסי כמו היום. גברים רגישים לא השתלבו חברתית ולרוב לא מצאו את עצמם בקבוצת השווים. הם מצאו מפלט בחברה נשית מכילה, ובעצם, בלי לשים לב, "עקפו בתור" ללב של הבחורה, אבל לא לאזורים אחרים לדאבונם, ונתקעו במה שמכונה ה-FriendZone.
אז מה קרה שברווקות מאוחרת ובפרק ב' פתאום בא לנו עליהם? ובכן, רווקות בגילאים מאוחרים ונשים שהתגרשו באמצע החיים, הן בדרך כלל נשים שכבר "עומדות על הרגליים" בעצמן. יש להן חיים מלאים, הן פחות מחפשות תכונות "ניאנדרטליות" בגבר, והן רק רוצות מקום שיכיל ויחבר אותן בחזרה אל הרכות שלהן, בלי להיות "חזקות ובשליטה", כפי שהן גם ככה במהלך רוב שעות היום, בעבודה ובחיי המשפחה.
רווקות בגילאים מאוחרים ונשים שהתגרשו באמצע החיים, הן בדרך כלל נשים שכבר "עומדות על הרגליים" בעצמן. הן פחות מחפשות תכונות "ניאנדרטליות" בגבר, והן רק רוצות מקום שיכיל ויחבר אותן בחזרה אל הרכות שלהן
אבל יש קאטצ': רגישות ופגיעות אינן סקסיות אם הן מגיעות מחוסר קבלה עצמית או מחוסר שלמות. רק גברים שלמדו לתעל תכונות אלו לטובתם והם שלמים איתן, יפגינו פגיעות לא מתנצלת שתמגנט אליה נשים בסביבתם. הם לא יתביישו להודות שיש בתוכם רגישות עמוקה ואכפתיות, שהם מרגישים את מי שמולם. הם יסתקרנו מהיכולת המופלאה הזאת לתקשר את שעל ליבם, ויהיו אמיצים מספיק להתמודד עם כל הרגשות שצפים בהם. לא פעם הם גם יסכימו להתפתח בתוך הזה, אפילו לבכות. גברים אחרים אולי ימשיכו לקרוא להם "בכיינים", אבל לגברים המרגישים כבר לא יהיה אכפת. הם למדו לאהוב את כל הסגמנטים האנושיים שבעצמם ולדבר רגשות בצורה הכי מושכת שיש.
2 צפייה בגלריה
"הם לא יתביישו להודות שיש בתוכם רגישות עמוקה ואכפתיות, שהם מרגישים את מי שמולם"
(צילום: Shutterstock)
כמובן שכולנו מורכבים ובעלי תמהיל של איכויות ומאפייני אישיות שונים ומגוונים. בן אדם יכול להיות גם רגיש וגם דוש, גם אטום וגם קסום. אין חוקיות. זה ספקטרום וזה ודאי לא דיכוטומי ומוכלל כפי שאני מציגה את זה פה. כל המגדרים נמצאים כעת בתקופה של חקירה, והפרספקטיבה שאני מעלה כאן, מעלה עוד שאלות. למשל, איך גבר שחוזר מיום שלם של עבודה אינטנסיבית יכול להיות רך, קשוב ורגיש לזוגתו? אולי הציפייה הזאת לא ריאלית בכלל?
מצד שני, איך אישה שכל היום עבדה והיתה עם הילדים, יכולה להיות "חיית מין" בלילה? אולי גם זה כבר לא הכי ריאלי. לכן אני חושבת שאנחנו במסע. שהעולם המודרני גורם לתפקידים המסורתיים הקלאסיים שלנו להתרחב, וזה גורר התרחבות גם בדפוסי המשיכה שלנו כלפי המין השני. בסוף זה לא תכשיט היהלומים שתקנה לה, זאת המחווה של כוס התה שתכין לה אחרי שהיא חזרה מהעבודה, כי את התכשיט היא כבר יכולה לקנות לעצמה. ברוכים הבאים לתור הזהב של הגברים המרגישים. חיכינו לכם.
ליגד גרנית היא מאמנת אישית ועסקית, מתמחה ביצירת אותנטיות במערכות יחסים, מנחה ומרצה
