לפני שנה וחצי, סביב תהליך מורכב וכואב של מעבר דירה ופרידה מזוגיות של עשור, התחלתי לחוות בימים שלפני המחזור שינויים במצב הרוח, שהתבטאו באמוציונליות, בבכי בלתי נשלט, בכעס ובחרדה. כחמש שנים לפני כן עשיתי קורס בנושא שיטת המודעות לפוריות, שהיא שיטה טבעית למניעת היריון, ולמדתי לעקוב אחר השלבים השונים במחזור החודשי שלי.
ידעתי מיד שהתנודות במצב הרוח קשורות למצב הורמונלי, ושייכתי אותן למחזור החודשי. מצאתי את עצמי מתריעה בפני בן זוגי דאז שאני עומדת לקבל, ולכן אני עתידה להיות אמוציונלית ובלתי צפויה, והכנתי אותו שיהיו כמה ימים קשים שיחלפו ברגע שאקבל מחזור. גם השתדלתי שלא לקבוע תוכניות חשובות בימים האלה.
הוא היה מבין ומכיל, אבל מערכת היחסים הזאת הגיעה לבסוף לסיומה. אחרי הפרידה שמתי לב שעם כל חודש שחולף, התסמינים שלי רק הולכים ומחמירים. לצד התנודות הרגשיות התחילו להופיע אצלי גם תסמינים פיזיים כמו עייפות חמורה, כאבי שרירים, רגישות לרעש, רעב קיצוני, בעיות בשינה והפרעות בריכוז. אבל התסמינים הפיזיים התגמדו לעומת החוויה הנפשית הקשה: חרדה, מחשבות טורדניות, חוסר תקווה, דיכאון ומחשבות אובדניות.
תחושות קשות אלו התפוגגו כלא היו עם תחילת המחזור, כאילו ענן שחור התרומם מעליי. קלטתי שבכל חודש, בימים שלפני המחזור, אני פשוט הופכת לגרסה אחרת לגמרי של עצמי. קשה לי לצאת מהבית, ואפילו לקום מהספה הפך למטלה מאתגרת. הסתובבתי מיואשת ומדוכאת, עם תחושה כללית שאין טעם לחיים ושאני חסרת ערך לחלוטין, בעוד שבשאר החודש אני אישה מתפקדת, חברותית ביותר ואופטימית רוב הזמן.
ידעתי לקרוא לתופעות האלה PMS, כי עקבתי אחריהן וראיתי שהן מגיעות באופן קבוע בימים שלפני המחזור. התחלתי לכתוב על כך ברשתות החברתיות, וקיבלתי לא מעט הזדהות מנשים אחרות שחוות תסמינים דומים, אבל אף אחת לא ידעה איך אפשר להקל על הסיוט הזה, שחזר על עצמו מדי 25-21 ימים. אף אחת גם לא ידעה שיש לדבר שאני חווה שם בפני עצמו, ושזאת תסמונת נפשית לכל דבר ועניין. אחרי מחקר קצר ברשת גיליתי שאני כנראה סובלת מ-PMDD - תסמונת דיספורית קדם-וסתית.
90% מהנשים יחוו סימפטומים לפני הווסת, רק 5% יחוו PMDD
ד"ר זהירה כהן, פסיכולוגית קלינית ופוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת קיימברידג', חוקרת את השינויים ההורמונליים אצל נשים ואת הביטוי המוחי שלהם. לדבריה, לא פחות מ-90% מהנשים חוות איזשהו סימפטום לפני המחזור, בין אם אלו סימפטומים פיזיולוגיים כמו נפיחות וכאבים ובין אם אלה שינויים במצב הרוח. רוב הנשים חיות עם זה בשלום, ומתנהלות עם זה ביומיום ללא מצוקה ניכרת.
אלא שאצל חלק מהנשים, אומרת כהן, בין 1% ל-5%, מופיע מצבור של כמה סימפטומים בו-זמנית ובעוצמה חזקה, וזה משפיע להן על החיים ומקשה על התפקוד היומיומי שלהן, בין אם מבחינה חברתית, במערכות היחסים, בעבודה או בשעות הפנאי.
"אצל רוב הנשים הסימפטומים מופיעים בימים שלפני הווסת, והם דועכים בתחילת הווסת", אומרת כהן. "כדי לקבל אבחון ל-PMDD אנחנו צריכות לעשות מעקב יומיומי של רשימת הסימפטומים שחווה אישה במשך שלושה חודשים, ורק כשנראה שהסימפטומים מופיעים בזמן הספציפי הזה בחודש, ולא בזמנים אחרים, תינתן אבחנה של PMDD.
"אלה יכולים להיות סימפטומים רגשיים: שינויים במצב הרוח, אמוציונליות - הרגשה שכל דבר גורם לך לבכות - רגישות לדחייה, עצבנות, נוירוטיות, שינויים בתפיסות העולם, למשל חוויית ייאוש או חוסר תקווה. גם מחשבות טורדניות, חרדה, מתח וחוסר שליטה.
"סימפטומים התנהגותיים יכולים לכלול קושי להשלים משימות, חוסר עניין, חוסר אנרגיה, חוסר ריכוז, שינויים בתיאבון כמו חוסר בתיאבון או כמיהה מוגברות לפחמימות. גם שינויים בשינה מאפיינים את התסמונת, למשל שינה לא רציפה או לא מרעננת. בין הסימפטומים הפיזיים נשים מדווחות על רגישות בחזה, נפיחות, גזים, כאבי שרירים וחולשה בגוף".
"יום אחד התחלתי לבכות ולא הפסקתי שלושה ימים"
לימור ריבן אפשטיין גילתה שהיא סובלת מ-PMDD כשהגיעה לגיל 30 וניסתה להיכנס להיריון. "התופעה הזאת ממש ניהלה לי את החיים. לא הבנתי שזה קורה, לא שמתי לב לתנודות ההורמונליות, חשבתי שאני פגומה, שמשהו בי לא בסדר. גיליתי שמצבי סטרס מחמירים את התופעות. התסמינים המרכזיים שלי היום הם חרדה, ירידת בתחושת הערך העצמי, פסימיות, תחושת חוסר מסוגלות, פתיל קצר ותחושה שבא לי להתרחק מאנשים. האינטראקציות החברתיות יותר מאתגרות עבורי בימים האלה".
איך הבנת שמשהו לא תקין בתחושות שאת חווה?
"יום אחד התחלתי לבכות ולא הפסקתי שלושה ימים. לא הבנתי מה קורה לי. הלכתי לגינקולוג שלי ולרופאת המשפחה. אף אחד מהם הם לא ידע לאבחן מה יש לי. נשארתי ממש לבד, אבודה בתוך העצב הנורא, בוכה. הבנתי שעובר עליי משהו ממש לא רגיל. שמעתי במקרה על הספר 'נשים, הורמונים ומצבי רוח' של ד"ר ציפי דולב, וקבעתי מיד תור פרטי אליה. היא פסיכיאטרית מגדרית, והיא הראשונה שאבחנה אותי כסובלת מ-PMDD. לא הכרתי את המושג לפני כן ולא ידעתי על מה היא מדברת, אבל הרגשתי הקלה מאוד גדולה והבנתי שאני לא מוזרה או מדמיינת".
"יום אחד התחלתי לבכות ולא הפסקתי שלושה ימים. לא הבנתי מה קורה לי. הלכתי לגינקולוג שלי ולרופאת המשפחה. אף אחד מהם לא ידע לאבחן מה יש לי"
"אחוז משמעותי מהנשים שסובלות מ-PMDD עברו איזושהי טראומה או סטרס כרוני החל מתקופת הילדות", אומרת ד"ר כהן. "לא אצל כולן זה כך, כמובן. יש נשים שאצלן זה עניין גנטי והיו להן ילדות והתבגרות נורמטיביות, אבל אחת ההשערות המקובלות לתסמונת היא שחיקה של מערכת הסטרס במוח, וישנם עדויות ומחקרים שמאששים את זה".
"הבנתי שאני מנהלת את אירועי החיים שלי לפי המחזור החודשי"
עינת צברי (44) נחשפה לתסמונת הדיספורית הקדם-וסתית כבר בגיל 23. "אצלי זה התפרץ אחרי שאמא שלי נפטרה באופן פתאומי. לקח לי זמן יחסית ארוך להבין מה עובר עליי. ככל שעברו החודשים ראיתי שהתפקוד היומיומי שלי לקוי, שאיכות החיים שלי יורדת, שאני צריכה להיות יותר במיטה. הבנתי שאני מנהלת את אירועי החיים שלי לפי המחזור החודשי, והיו לי כל מיני תסמינים שלא סבלתי מהם לפני כן. בגיל 30 הופיע לי פתאום אקנה חמור על כל הפנים, מצב שלא הכרתי אף פעם. חשבתי שאני סובלת ממעי רגיז, כי הייתה לי כל הזמן בטן נפוחה וסבלתי ממצבי רוח. התחלתי לעקוב אחר התסמינים האלה על מנת להקל על עצמי.
"גם התחלתי להימנע מאירועים חברתיים בימים האלה. הייתי מסתכלת מראש אם אירוע מסוים נופל על הימים האלה בחודש, ופשוט נמנעתי מלצאת. לאט-לאט הגעתי למצב שנותרו לי פחות ופחות ימים נורמליים במהלך החודש. קראתי לזה 'ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד', כי כלפי חוץ שמתי מסכה אבל מבפנים סבלתי. חוויתי כאבי שרירים, חולשה כללית, חוסר אנרגיה ורצון תמידי לישון, אבל למדתי לתפקד עם זה".
"קראתי לזה 'ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד', כי כלפי חוץ שמתי מסכה אבל מבפנים סבלתי. חוויתי כאבי שרירים, חולשה כללית, חוסר אנרגיה ורצון תמידי לישון, אבל למדתי לתפקד עם זה"
לימים היא הקימה את קבוצת הפייסבוק "תסמונת קדם וסתית PMS/PMDD קבוצת תמיכה לריפוי מלא", שבה נשים משתפות בחוויה שלהן עם התסמונת. "לפני קרוב ל-20 שנה, כשפניתי לפסיכיאטריה, גיליתי שכל רופא אומר לי בדיוק את אותו הדבר. המליצו לי לקחת כדורים נגד דיכאון וחרדה לאורך כל החודש עבור משהו שקיים רק בחלק מהחודש. לא קיבלת את זה, כי הבנתי שזה משהו הרבה יותר עמוק - עובדה שבחלק מהחודש הייתי נורמלית ושפויה והכול היה בסדר.
"התחלתי לנהל רישום של מה שקורה לי בימים הרגילים ומה שקורה לי בימים שלפני מחזור. למושג PMDD נחשפתי דרך מאמר של ד"ר ציפי דולב, אבל למעשה אבחנתי את עצמי לבד. לא היה אז פייסבוק ולא היה לי עם מי להתייעץ ולשתף, הייתה לי קהילה בתפוז וכל הזמן רציתי להגיע לעוד נשים, ואמרתי לעצמי שברגע שארפא אני אעזור לעוד נשים שסובלות מזה, אבל היה לי קשה להגיע אליהן".
"בעבר נשים היו חיות בשבט", אומרת צברי. "הסבתא והאמא היו גרות האחת ליד השנייה, הייתה יותר תמיכה בין נשים. היום אישה דורשת מעצמה להיות סופר-וומן, וכתוצאה מכך היא נותרת בודדה בתוך זה. התסמונת הזאת היא תופעה מערבית, החולי הזה נוצר בעקבות זה שאנחנו כבר לא חיות בקהילה. פתחתי את קבוצת הפייסבוק כי ידעתי שיש הרבה נשים שמחפשות תמיכה, וזה היה כמו רשת דיג - לאט-לאט התחילו להגיע עוד ועוד נשים.
"יש אצלנו הזדהות מאוד גדולה בין הנשים ותחושה שהן לא לבד, וזה באמת מהפכני. זה משהו שלא היה קיים בישראל לפני כן. בזמנו לא היה מי שיאבחן אותי. באתי לרופא נשים שאמר לי, 'נכון, יש דבר כזה תסמונת קדם-וסתית, פשוט תיקחי כדור'. הייתי צריכה להסתיר את התסמונת, התמודדתי לבד. לכן האמפתיה שמעניקה הקבוצה כל כך חשובה".
"רופאים לא תמיד לוקחים בחשבון את ההיבט ההורמונלי"
גם אני ניסיתי במשך כמה חודשים להתמודד לבד עם התסמונת ולקחת בקלות את הימים הקשים בחודש. במקביל הדיכאון והחרדה התגברו, ושמתי לב שאני מתחילה לפחד מהימים שלפני המחזור. לא הצלחתי לדמיין מצב שבו מדי חודש, לכמה ימים, אני לא ישנה ומנסה להמשיך לתפקד כרגיל, בזמן שאני מוצפת בחרדה משתקת ובמחשבות אפלות ובלתי נשלטות.
כששיתפתי בזה חברות טובות, הן דחפו אותי ליצור קשר עם רופאת המשפחה שלי. תיארתי לה את הסימפטומים שאני חווה וביקשתי עזרה, ולמזלי היא זיהתה את המצב ואכן אבחנה אותי עם PMDD. מאוחר יותר גיליתי שלרוב הנשים לוקח זמן רב לקבל אבחנה וטיפול שמתאימים להן.
"אנשי בריאות הנפש לא תמיד לוקחים בחשבון את ההיבט ההורמונלי באבחנה שלהם, ועל כן קשה לאבחן את התסמונת", מסבירה ד"ר כהן. "רק בשנים האחרונות התסמונת נכנסה ל-DSM, שזה ספר האבחנות של הפרעות הנפש. אז היום יש קצת יותר מודעות, אבל בהחלט לא מספיק.
"הרבה פעמים נאמר לנשים 'מה את דרמטית?', וזה לימד אותן להקטין את החשיבות של החוויה שלהן. אז נכון שמחזור הוא לא מחלה, אבל זה מצב נשי מיוחד וצריך לתת עליו את הדעת"
"הרבה נשים לא בהכרח מודעות לכך שהשינויים הפסיכולוגיים שלהן קשורים למחזור החודשי, ולכן אם מישהי תגיע לפסיכולוג או לפסיכיאטר שאינם מתמחים בבריאות האישה ותדווח על שינויים במצב הרוח, הסימפטומים עלולים להידמות לאבחנה אחרת, כמו אישיות גבולית למשל. חבל שלא כולם שואלים באופן מפורש אם השינויים קשורים במחזור. לכן זה צריך להיעשות במעקב סיסטמטי במשך שלושה חודשים קדימה, ולא בהסתמכות על הזיכרון.
"אני רוצה להאמין שאנחנו בשלב הביניים של מודעות לכל מיני מחלות וסינדרומים שקשורים בנשים", אומרת ד"ר כהן. "הרבה פעמים נאמר לנשים 'מה את דרמטית?', וזה לימד אותן להקטין את החשיבות של החוויה שלהן. אז נכון שמחזור זה לא מחלה, אבל זה מצב נשי מיוחד וצריך לתת עליו את הדעת. אנחנו לאט-לאט עוברות ממקום של הכחשה למודעות".
6 צפייה בגלריה
"אני רוצה להאמין שאנחנו בשלב הביניים של מודעות לכל מיני מחלות וסינדרומים שקשורים בנשים"
(צילום: Shutterstock)
"כשאני מראה במחקרים שלמחזור החודשי יש השפעות פסיכולוגיות על תפקודן של נשים, זה יכול בטעות לחזק את אותם שוביניסטים שרוצים להגיד שנשים לא צפויות או 'משתגעות' לפני המחזור, ועל כן הן לא מסוגלות להנהיג או לקבל הזדמנות שווה, אבל זה בדיוק ההיפך ממה שהמחקרים הללו מנסים להשיג. יש אחוז קטן של נשים שהסימפטומים אכן משפיעים להן על החיים, אבל העניין הוא שברגע שהן מודעות לזה ניתן להעניק להן טיפול, וההשפעה השלילית על חייהן פוחתת בצורה משמעותית.
"לכן בתחילת הדרך הייתה לי שאלה אם המחקרים שאני עושה מיטיבים עם המאבק של נשים. אז התשובה היא כן, בהחלט. אני מאמינה שאם מבינים את התופעות הייחודיות שנשים עלולות לסבול מהן אז אפשר לטפל בהן ולחקור אותן, והמודעות לכך מאפשרת לנשים להיות בשליטה על חייהן ולממש יותר את עצמן בעולם".
"כשאני מראה במחקרים שלמחזור החודשי יש השפעות פסיכולוגיות על תפקודן של נשים, זה יכול בטעות לחזק את אותם שוביניסטים שרוצים להגיד שנשים לא צפויות או 'משתגעות' לפני המחזור, ועל כן הן לא מסוגלות להנהיג או לקבל הזדמנות שווה"
"לפמיניסטיות מסוימות יש נטייה לומר שלמרות הווסת אנחנו אותו הדבר, ושזה שוביניסטי לדבר על הווסת כעל משהו שפוגע בתפקוד או בשיקול הדעת", אומרת אוקסנה (29), "אבל מי שסובלת מ-PMDD חווה משהו אחר לגמרי. מדובר בווסת על סטרואידים. אני לא טיפה עצובה, אני מאוד עצובה.
"יומיים לפני קבלת הווסת משהו בי משתנה. הביטחון העצמי שלי בורח ממני, אני מרגישה חסרת ערך ותקווה. אני רואה את עצמי בצורה שונה ולא בטוחה בעצמי. נדודי השינה שלי מתחזקים, ואני אפילו לא מצליחה להירדם עם כדורים. גם הריכוז שלי יורד באופן משמעותי. אני מרגישה כאילו שיש בכי שתקוע לי בגרון מהרגע שאני מתעוררת".
את האבחון ב-PMDD היא גילתה אחרי שעברה פרידה קשה: "הופניתי על ידי הפסיכולוגית שלי בזמנו לטיפול אצל פסיכיאטרית שתחום ההתמחות שלה הוא פסיכיאטריה נשית. ידעתי שיש לי OCD, ומגיל ההתבגרות ידעתי שיש לי נטייה לדיכאון, אבל הפסיכיאטרית שמה לב שהתסמינים שלי מתגברים סביב ימי הווסת והביוץ. היא אמרה לי שזאת לא התסמונת הקדם-וסתית הרגילה, שאולי תגרום לך לבכות קצת מפרסומות ולהמשיך הלאה. היא אמרה לי מה זה PMDD, ורק אז הבנתי שאני לא לבד ושלתסמונת שלי יש שם".
איך התסמונת משפיעה על חיי היומיום שלך?
"קודם כל, אתחיל בכך שבחרתי לא להתראיין בשמי המלא בגלל שזה לא מידע שבא לי שבני הזוג הפוטנציאליים או המעסיקים הפוטנציאליים ימצאו עליי בגוגל, ויפסלו אותי בגללו. אני עובדת במשרה מלאה כל החיים, ואף פעם לא פניתי לקבל קצבת נכות. האם מדובר בתסמונת שפוגעת בתפקוד? בהחלט, אבל אני מביאה את עצמי בכוח לעבודה ומנסה להתרכז ולהתנתק.
"אני לא תמיד מצליחה, כי אני ישנה פחות ולכן פחות מרוכזת. אז אני מראש נמנעת מלקבוע תוכניות חשובות בימים האלה, שדורשות ממני ריכוז גבוה. יחד עם זאת, חשוב לי להגיד שכל אחת עוברת את זה שונה, ושאין סיבה להניח שמישהי לא תוכל לעבוד טוב בימי הווסת רק בגלל שיש לה PMDD. לפעמים עבודה היא המפלט שלנו והסחת דעת חשובה".
"הפסיכיאטרית שמה לב שהתסמינים שלי מתגברים סביב ימי הווסת והביוץ. היא אמרה לי שזאת לא התסמונת הקדם-וסתית הרגילה, שאולי תגרום לי לבכות קצת מפרסומות ולהמשיך הלאה. היא אמרה לי מה זה PMDD, ורק אז הבנתי שאני לא לבד ושלתסמונת שלי יש שם"
"הרבה נשים מספרות שהתסמונת הזאת פוגעת להן במערכות היחסים", אומרת ד"ר כהן. "חלק מהמודעות היא להגיד לבן או לבת הזוג 'היום לא כדאי להסתבך איתי. גם אם אני באה אליך ומתחילה לריב, אל תגיד כלום'. זה דורש תקשורת, אבל כשאדם מבין מה עתיד לקרות, הוא גם יודע להיערך לכך ולהתמודד עם זה בצורה טובה יותר. ככל שאנחנו יותר צפויות לעצמנו ולסביבה, יש פחות סיכוי שנפרק את החיים שלנו בימים האלה".
"כיום אני חיה חיים מלאים למרות התסמונת"
"בחוויה שלי התסמונת לא מייצרת עיוות של המציאות אלא מקצינה את התגובות שלי", אומרת לימור ריבן אפשטיין. "בימים האלה יש לי יכולת נמוכה מאוד להכיל קושי, אי-הסכמה או קונפליקט, לעומת ימים אחרים שבהם אני יכולה לחייך, להחליק סיטואציה, להכיל ולהגיב בצורה הגיונית. היום אני יודעת לזהות, להסתכל על הסיטואציה מבחוץ, לנשום, לבקש זמן, לתקשר את ה-PMDD החוצה.
"אני מוצאת שלדבר את זה מאוד עוזר לסביבה שלי להבין אותי, ולתת לי קצת זמן להירגע ולהיאסף. בסך הכול, היום אני חיה חיים מלאים למרות התסמונת. לפעמים אני צריכה להתנצל על חוסר סובלנות, היו לי גם לא מעט פעמים שלא הצלחתי לקום מהמיטה והיו לי ריבים עם בן הזוג, אבל עברתי מלהיות מנוהלת למנהלת. אני מחזירה מלחמה בחזרה".
"אני חושבת שכל מחלת נפש או תסמונת מצריכה רגישות מסוימת מצד בן/בת הזוג", מוסיפה אוקסנה. "זה לא מתאים לכולם. לפעמים ריב שגרתי יכול לצאת מפרופורציות ולהגיע למקומות מאוד כואבים רגשית רק בגלל שהוא נפל על הימים הרגישים יותר בחודש. יחד עם זאת, לא מדובר במשהו שגורם להזיות, זה פשוט מעצים תחושה שכבר קיימת.
"הפתרון הוא להיות מודעת לעצמך, לנהל יומן ולדעת שאוקיי, זאת לא אני, זאת התסמונת שלי מדברת כרגע. אני לא אפתח את הנושא הזה כרגע כי הוא יציף אותי רגשית. המודעות היא זאת שמאפשרת לנו לחיות לצד התסמונת".
לפי ד"ר כהן ההסבר לתסמונת עדיין לא שלם. ככל הנראה, מדובר בשילוב של גורמים הקשורים ברגישות המוח לשינויים הורמונליים, גנטיקה וסטרס. השערה מרכזית מדברת על חוסר בהורמון שנגזר מפרוגסטרון, הורמון ה-ALLO. השערות אחרות מתייחסות לקשר שבין אסטרוגן לסרוטונין, לתפקוד לא יעיל של מערכת הסטרס, ולחווית גמילה כשרמות הורמוני המין יורדות מהר מדי בחצי השני של החודש.
איך מטפלים בתסמונת, מעבר להסתגלות לחיים לצידה?
"יש כל מיני טיפולים שאפשר לנסות, אבל עבור כל אחת זה יהיה ניסוי וטעיה. לכל אחת עובד טיפול אחר כי יכול להיות משהו אחר שגורם לתופעה. הקו הראשון של הטיפולים הם כדורים נוגדי חרדה ודיכאון פסיכיאטריים, מסוג SSRI במינון נמוך. במקרה של PMDD ההמלצה היא לקחת את הטיפול התרופתי רק בין הביוץ לווסת, בשונה מהתוויות אחרות שממליצות לקחת את הכדורים ברצף לאורך זמן, כדי לראות שינוי. יש נשים שמדווחות על שיפור עם לקיחת תוספי תזונה כמו שיח אברהם, ויטמין E, סידן, מגנזיום, ויטמין B6 וזעפרן.
"יש גם טיפול הורמונלי חדש, שבו אנחנו משלימים לאישה את ההורמון ALLO. גם הטיפול הזה יעבוד רק על נשים מסוימות, אלו שההורמון הזה חסר להן. הטיפול הזה עדיין לא קיים בארץ, הוא בשלבי מחקר כרגע".
מה לגבי גלולות למניעת היריון?
"גלולות זה עניין מורכב. יש נשים שלוקחות גלולות והן כל החודש בדיכאון. הגלולות מדכאות ביוץ, ולכן מתבטלת אותה תנודתיות בהורמונים במהלך החודש שגורמת לתסמונת. אם אין תנודתיות הורמונלית שגורמת לביוץ אז באמת אין תנודתיות במצב הרוח, אבל זה לא מבטיח שמצב הרוח הקבוע יהיה טוב.
"בעיניי, המחשבה שכדי למנוע שינויים במצב הרוח עלינו 'לשטח את העקומה' ואז אין בעיה היא לא הוליסטית, היא מקובעת. הגוף שלנו לא עובד בצורה הזאת, כי כשאת מדכאת מערכת אחת, את עלולה לפגוע במערכות אחרות. יש נשים שמאוד רגישות להורמונים, וזה יכול לגרום להן להחמרה. לקיחת גלולות זאת אחת האופציות, אבל זאת לא בהכרח האופציה הכי טובה. אישה צריכה לשים לב למה שקורה לה כשהיא לוקחת גלולות.
"בגזרת הטיפולים יש גם מקום לשינוי התנהגותי – תרגול מיינדפולנס למשל יכול לעזור. במיינדפולנס אנחנו לומדות להתבונן על מה שמתרחש, ומפתחות יכולת להתרחק מהחוויה ולא להגיב. כך אנחנו מצמצמות את הסבירות שנפעל על פי המחשבות שמציפות אותנו בעקבות התסמונת.
"ההנחה היא שאם נהיה מודעות ונדע שאנחנו בשלב המסוים הזה בחודש, כשנחווה את המחשבות הקשות הללו נדע אולי להתעלם מהן או להכיר בהן ולא לפעול על פיהן. זאת עבודה על מודעות. אם אני עוקבת במהלך החודש, ואני יודעת שהיום ומחר אני בימים הרגישים, אני יודעת שעליי לקחת הכול ברוגע, לא להיכנס לקונפליקטים. יכול להיות שדווקא היום ארצה לפתור את הסוגיה הכי חשובה במערכת היחסים שלי, אבל אני אומר לעצמי 'לא! לא היום'".
עינת צברי גילתה שמה שעזר לה זה שינוי התנהגותי ופסיכולוגי עמוק. "איבדתי את אמא שלי, אז כל הנושא של הרחם והנשיות היה מאוד חסום אצלי", היא משתפת. "גדלתי בסביבה גברית, עם שלושה אחים ואבא מאוד דומיננטי. הייתה הרבה הדחקה של רגשות. הייתי תמיד האישה החזקה, ואנחנו הנשים החזקות פוגשות פתאום את ה-PMDD באמצע החיים, ולא מבינות מאיפה זה הגיע.
"אני לא חושבת שזה מתפרץ פתאום, זה תהליך. התחלתי להרגיש את זה כשהפכתי מרווקה, שהיה לה את כל הזמן שבעולם לעצמה, לאמא ולבת זוג שיש לה גם קריירה. פתאום לא יכולתי לעמוד בזה, לא הקשבתי לרגשות שלי ולטראומות שלא עיבדתי מהעבר שלי. הייתי כבר בת 36, בשיא ה-PMDD, ורק אחרי שעשיתי תהליך עם הילדה שבי, ועיבדתי את המעבר בין הילדות לנשיות, הרבה מהתסמינים החלו להשתפר.
"עשיתי את זה דרך עבודה פסיכולוגית עמוקה ושיחות מאוד קרובות עם חברה טובה לאורך שנים. לצערי נאלצתי לנתק יחסים משפחתיים שלא היו בריאים לי, אבל זה מה שהחזיר לי את הבריאות. אני מאמינה שיש משהו עמוק מאחורי אישה שסובלת מזה, שזאת בדרך כלל אישה שמחזיקה נורא חזק. את נורא רוצה להמשיך, אבל עד שלא תתמודדי עם התחושות שעולות בתוכך, התסמונת רק תלך ותיהפך לכרונית.
"בסופו של דבר, מה שריפא אותי היה שינוי בדפוסי ההתנהגות", ממשיכה צברי. "ראיתי שבימים של התסמונת מתחילים כעסים, הצפות רגשיות, החלטות רגעיות. התחלתי להתייחס לתחושות האלה בתור מידע שחיוני לי, מקור אינטואיציה ששווה לי לעבוד איתו.
"הרגשתי שהנביעה האמיתית של החוכמה, של הקול הפנימי שלי, יוצאת ממני בימים האלה, ושאני צריכה להקשיב לה. התחלתי לשאול את עצמי איפה אני עומדת בכל תחומי חיי לעומת איפה הייתי רוצה להיות – האם אני מרוצה מהעבודה שלי? האם אני מרוצה ממערכת היחסים שלי? איך היחסים שלי עם ההורים?
"לא לכל אחת מתאימה אותה הדרך. יש אחת שתיקח כדורים ואחת שתנסה טיפול רגשי, ואחרת שתנסה טיפולים טבעיים. אבל זאת תסמונת, וכמו שהיא באה היא גם יכולה להיעלם"
"עזבתי עבודה מאוד תובענית שהייתי בה, וה- PMDD ירדה בצורה משמעותית. זאת הייתה הנקודה שהתחלתי להרגיש את השינוי, התחלתי להעלות את רמת החיים שלי ולהקשיב באמת לפער בין מה שאני רוצה לבין מה שקורה בחיים שלי. השורש העמוק של ה-PMDD אצלי יושב, לדעתי, על מערכות היחסים עם ההורים ועל מערכות היחסים הגבריות בחיים שלי.
"הבשורה שלי היא שאפשר לצאת מזה. צריך המון אומץ וכנות ולשים את האגו בצד. לא לכל אחת מתאימה אותה הדרך. יש אחת שתיקח כדורים ואחת שתנסה טיפול רגשי, ואחרת שתנסה טיפולים טבעיים. אבל זאת תסמונת, וכמו שהיא באה היא גם יכולה להיעלם".
לימור ריבן אפשטיין גילתה שהמסע שלה להחלמה עובר דרך עזרה לנשים אחרות: "אחת הבעיות העיקריות בעיניי זה שיש המון תיאוריות ומעט מדי מחקר וידע בנושא, ושאין ממש פתרון. הבנתי שהדרך לרפא את עצמי היא לעשות את הפודקאסט הראשון בעברית על PMDD. המטרה שלי היא לאפשר לנשים שסובלות להכיר את התופעה, להרגיש טוב יותר עם עצמן, ללמוד מה יכול לעזור לכל אחת.
"רציתי גם לאפשר למטפלים כמו רופאי משפחה, גינקולוגים ופסיכיאטרים להכיר את התופעה ולעזור לנשים שמגיעות אליהם. מעבר לפודקאסט אני עושה גם הרצאות על PMDD כחלק מהעלאת המודעות לתופעה. לפודקאסט קראתי PMD MA, מפני שכל מי שסיפרתי לו שיש לי PMDD אמר לי 'PMD מה?', וזה חזר על עצמו כל כך הרבה פעמים. בעיניי זה מבהיר את חוסר המודעות, ומכאן השם.
ומה באשר אליי? ובכן, כיום אני בטיפול תרופתי במינון קטן של SSRI בחלק מהחודש שהתסמונת פעילה בו. בחודשים האחרונים השילוב של הטיפול התרופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי ומיינדפולנס, עוזר לי לעבור את הימים האלה במינימום חרדה וקושי, ובלי לפרק את מערכת היחסים שלי על הדרך.
