בשבועות האחרונים נחשפו ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" תחקירים ועדויות על אודות התנהלותם הפוגענית של הגינקולוגים פרופ' אלקלעי וד"ר גיא רופא, אבל אם תסתכלו סביבכם, תגלו שהרבה נשים חוו פגיעה כזו או אחרת מגינקולוג. דווקא במקום הכי רגיש והכי חשוף שלנו - בכל המובנים – רבות מאיתנו זוכות להערות מטרידות, לעג, יחס פולשני ואגרסיבי ואטימות לב.
המקרים האפורים, אלו שלא מספיק מובהקים מבחינה משפטית, נוטים ליפול בין הכיסאות. התקשורת לא מתעניינת בהם, בתי החולים מקלים בהם ראש וכך גם רשויות החוק. כך ממשיכים הפוגעים לעבוד באין מפריע, נהנים מגישה ישירה לגופן ולנפשן של מטופלות נוספות.
במקרה הטוב, הנפגעות מזהירות מפני הפוגעים ברשתות החברתיות, בזהירות מרבית כמובן, מתוך הבנה שמהלך כזה עלול לחשוף אותן לתביעה. במקרה הרע, הן מראש שותקות מעוצמת הבושה והטראומה. עכשיו כמה מהן אוזרות אומץ לדבר, והסיפורים שלהן מובאים כאן לפניכם.
אזהרת טריגר: חלק מהסיפורים כוללים תיאורים גרפיים של הטרדות מיניות.
"תשמרי את הקולות לבעלך, מותק"
"לפני כמה שנים, כשהייתי בזוגיות, החלטתי להחליף את הגלולות בהתקן תוך-רחמי", מספרת מאי (שם בדוי). "התייעצתי עם הרופא בנוגע לזה ובנוגע לחששות שלי מהפרוצדורה הלא נעימה בעליל, והוא הרגיע אותי שאין לי ממה לחשוש, ושזה הליך פשוט וקל יחסית שצריך לעשות בזמן הווסת".
"התחלתי לבכות וצעקתי לו שיטפל בי יותר ברגישות כי כואב לי נורא, אבל הוא רק צחק עליי! באיזשהו שלב, בזמן שאני מתייפחת, הוא חייך ואמר, 'את הקולות הסקסיים האלה תשמרי לבעלך במיטה, מותק'"
מאי הגיעה בזמן הווסת כפי שנתבקשה, אך במקום העדינות שהובטחה לה, נהג בה הרופא באגרסיביות. "כמעט התעלפתי מרוב כאב", היא משחזרת. "התחלתי לבכות וצעקתי לו שיטפל בי יותר ברגישות כי כואב לי נורא, אבל הוא רק צחק עליי! באיזשהו שלב, בזמן שאני מתייפחת, הוא חייך לעברי ואמר, 'את הקולות הסקסיים האלה תשמרי לבעלך במיטה, מותק'.
"לא האמנתי למשמע אוזניי ולא לאגרסיביות שבה בוצע עליי הליך כל כך עדין. נבהלתי ונפגעתי עד עמקי נשמתי. רציתי להתלונן, אבל הרגשתי מבוכה גדולה מדי. בדיעבד, הייתי צריכה לעשות את זה. הסיפור הזה גורם לי לבכי גם שנים אחרי שהוא קרה. גם עכשיו, שש שנים אחר כך, אני בוכה כשאני נזכרת בו".
"הוא האשים אותי שאני מונעת סקס מבעלי"
"היו לי כמה ביקורים טראומטיים אצל רופאי נשים, אבל השיא הוא הרופא שעשה לי סקירה מוקדמת בהיריון", מספרת נופר ליבנה (32). לדבריה, היא הלכה אליו לפני שנתיים בעקבות כאבים עזים שהרגישה בעת קיום יחסי מין, כאבים שהתבררו מאוחר יותר כתסמינים של אנדומטריוזיס. בשל הכאבים נמנעו היא ובן זוגה מקיום יחסים במשך זמן רב, ומסתבר שהגניקולוג הפנה אליה את האצבע המאשימה.
"הוא אמר שאני לחוצה, שאני מכווצת את השרירים האינטימיים שלי בעת הפעולה, ושבגללי נוצר הכאב", היא נזכרת. "חשוב היה לו גם לומר שזה לא בסדר שאני מונעת מין מבן זוגי". מובן שמאז אותו אירוע, ליבנה לא הלכה יותר לאותו גניקולוג, אך הדוקטור ממשיך לעבוד עד היום.
"ירדה לי דמעה והוא גירש אותי מהחדר"
בגיל 16 הגיעה לראשונה נטשה נועם גול (24) למחלקה לאנדומטריוזיס שבה עבד ד"ר ס'. היא הגיעה אליו עם טראומה מינית מוקדמת, מלווה באמה שהסבירה לרופא את מצבה הרגשי המורכב של בתה. "עם תחילת הבדיקה הווגינלית ירדה לי דמעה. לא התכווצתי ולא כלום, רק דמעה לא רצונית, שאמא שלי הסבירה לו שהיא נובעת מהטראומה", משתפת נטשה.
אלא שלדבריה, ההסבר לא שכנע את הדוקטור. "הוא הוציא ממני את המכשיר באגרסיביות, אמר שהוא לא יכול לעבוד ככה ושלח אותי החוצה מהמרפאה שלו". גול זוכרת שהיא ואמה היו המומות נוכח תגובתו של הרופא. "היא ניסתה לשאול אותו למה הוא התעצבן, אבל אמרתי לה לעזוב את זה". בסיום הבדיקה גול ואמה התלוננו לאחות הראשונה שפגשו במרפאה. "האחות לא ממש ידעה מה לעשות עם המידע. היא נראתה אבודה בערך כמונו, והתנצלה בערך מאה פעם".
בסופו של דבר, התלונה הועברה לבית החולים ולאחר שנתיים סיים הרופא את עבודתו. "הוא הועזב בשקט, אחרי מה שאני מתארת לעצמי כעוד מאות תלונות", משערת גול. "אבל לצערי, מסתבר שהוא ממשיך לעבוד במלא מקומות אחרים". מאז מקפידה גול לפנות לנשים מהתחום בלבד, אך זה לא תמיד מתאפשר לה. "לא בכל תחומי ההתמחות בגניקולוגיה יש רופאות נשים, ובאופן כללי, חסרות גניקולוגיות".
"תסתכלי לי בעיניים בזמן שאני בודק אותך"
הסיפור של ליה (שם בדוי), כיום באמצע שנות העשרים לחייה, התרחש כשהייתה בת 18. באותם ימים סבלה מדלקות תכופות בדרכי השתן, ומדי פעם נזקקה לגניקולוג חירום. באחת הפעמים הגיעה ליה לגניקולוג מבוגר שהעמיד אותה בפני סיטואציה מאוד לא נעימה.
"הוא ביקש ממני להסתכל לו בעיניים במהלך הבדיקה. הייתי מזועזעת ושאלתי אותו למה, והוא אמר לי שככה הוא רואה אם כואב לי או לא. סירבתי להסתכל לו בעיניים והוא שוב חזר על הבקשה. אני לא זוכרת אם הסכמתי או לא כי פשוט קפאתי. לקח לי זמן להבין שמשהו שם היה מאוד לא בסדר ושהגוף שלי התנתק מהסיטואציה".
"הרופא לחץ חזק על הבטן וזה היה בין מכאיב למדגדג, ומרוב מבוכה, צחקתי. הרופא הסתכל עליי ואמר, 'אני רואה שאת אוהבת את זה, הא?'. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי"
ליה מסבירה שהאירועים שלפני האירוע ואחריו נמחקו מזיכרונה, מאפיין שכיח של טראומה. "אם הייתי זוכרת את שמו הייתי מדווחת עליו, אבל לצערי זה קרה לפני שנים", היא אומרת. "קיוויתי שמישהי אחרת הייתה מספיק אמיצה כדי להתעמת איתו או להתלונן. כשצף כל עניין הגניקולוגים התעוררה בי תקווה שאולי מישהי שזה קרה לה תכתוב על זה ואני אזכר בשמו, כי אני בטוחה שאני לא היחידה שהוא עשה לה את זה".
"הוא אמר, 'אני רואה שאת אוהבת את זה'"
הסיפור של מיכל (שם בדוי), באמצע שנות השלושים לחייה, קצר וחותך. זה קרה לפני שנה וחצי, בסקירה ראשונה אצל רופא מומלץ, אולטרסאונד וגינלי. "הרופא לחץ חזק על הבטן כדי לגרום לעובר לזוז כדי שיראה אותו טוב יותר, וזה היה בין מכאיב למדגדג, ומרוב מבוכה, צחקתי. הרופא הסתכל עליי ואמר, 'אני רואה שאת אוהבת את זה, הא?'. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי".
"הוא לא הסביר לי כלום, ופשוט הכניס את היד שלו"
גילי (שם בדוי) הלכה לגינקולוג לבירור לגבי אנדומטריוזיס. "הוא היה חברותי בקטע פלרטטני כזה, ותוך כדי שאני על המיטה בלי תחתונים, הוא שאל אותי מאיפה אני מוכרת לו והחמיא לי על הקעקועים בזמן שנגע בקעקוע שעל הירך. באופן כללי, הוא שאל הרבה שאלות אישיות במקום להסביר לי על הבדיקה".
ואז הגיעה הבדיקה. "ללא כל הסבר או הכנה הוא פשוט הכניס את היד שלו לתוכי. מה שהוא עשה שם הרגיש יותר פולשני מבדיקות גניקולוגיות קודמות שעברתי. קפאתי, ולא הצלחתי לשאול אותו מה הוא בדיוק עושה. בצירוף לאופן שבו דיבר אליי, פשוט לא ידעתי אם אני עוברת תקיפה או שזו בדיקה תקינה לאנדומטריוזיס".
כשהבדיקה הסתיימה, היא התקשרה לחברה שסובלת מאנדומטריוזיס, כדי להבין טוב יותר האם מה שנעשה לה היה תקין. מהבירור גילי יצאה עוד יותר מבולבלת. "החברה הסבירה לי שבאמת הבדיקה קצת יותר פולשנית, אז אני לא חושבת שזו הייתה תקיפה, אבל מה שלא היה תקין זה שבמקום להסביר לי מה הוא עושה, הוא דיבר איתי בטון פלרטטני. בדיעבד, גיליתי דרך קבוצת נשים שעוד נשים חוו אותו באופן דומה או יותר גרוע".
הסיפור של גילי הוא דוגמה קלאסית להטרדה אפורה אצל גניקולוג. קוראים ורופאים שאינם מבינים את חומרת האירוע, עלולים לפטור את עצמם מאחריות בנפנוף יד. "נו, באמת, זו פרשנות שלה", הם יגידו. "אין פה הטרדה אמיתית". אך אותן פעולות ומילים שגרמו לגילי ולאחרות לחוש אי-נוחות עזה, יכולות היו להימנע בקלות לו גניקולוגים פשוט יחליטו שמעתה והלאה הם מקפידים על כללי התנהגות בסיסיים אל מול המטופלת, בראש ובראשונה להסביר לה, בפירוט, מהי הבדיקה שהולכת להתבצע עליה או בתוכה, וכמובן להימנע משאילת שאלות אישיות שאינן לצורך הבדיקה, כל שכן התבדחויות בעלות אופי מיני.
"הוא נגע לי בדגדגן ושאל, 'כאן את מאוננת?'"
רוני (שם בדוי), אישה בשנות השלושים המוקדמות לחייה, הגיעה לגניקולוג בעקבות כתם חשוד על צוואר הרחם ודימום בעת קיום יחסי מין. "הוא היה הגניקולוג היחיד בתל אביב שמתמחה בתת התחום שהזדקקתי לו, והוא ניצל את זה".
"כשישבתי מולו חשופה, הוא מישש לי את הדגדגן ושאל, 'כאן את מאוננת? את מחדירה פנימה?' והרגשתי מאוד לא נעים"
היא הגיעה לבדיקה בשמלה, כדי שתוכל להפשיל אותה בקלות לצורך הבדיקה ועדיין להישאר מכוסה במידת מה, אך הרופא התעקש שהיא תתפשט לגמרי ותתכסה רק בסדין. הסדין היה מוכתם, לדבריה, והיא נרתעה, אבל החליטה לסמוך על הוראות הרופא, העיקר שתצא בריאה.
מהר מאוד, ערער הגניקולוג את אמונה של רוני. "כשישבתי מולו חשופה, הוא מישש לי את הדגדגן ושאל, 'כאן את מאוננת? את מחדירה פנימה?' והרגשתי מאוד לא נעים. אמרתי, 'לא, לא, רק מבחוץ, אבל למרות שזה מבחוץ, יש לי התכווצויות'. הוא ענה, 'בוודאי שיש לך התכווצויות', והדגשתי, 'הרחם מתכווץ, וכואב, ואז יש לי דימומים במשך ימים'.
"הוא שתק ובלי כל התראה מוקדמת, הוא שוב התחיל 'לשחק' עם האצבע שלו על הדגדגן שלי, בתנועה סיבובית עם לחיצות. תוך כדי, הוא אמר, 'אז כאן את מאוננת? כאן נכון?'". רוני התכווצה בכיסא, וחזרה שנית: "כן, אבל הדימום לא משם, הוא מבפנים". רק אז, לדבריה, הוא הפסיק את המגע. "בסיום הבדיקה הוא אמר שלא אוכל לקיים יחסי מין במשך עשרה ימים. עניתי לו שאין בעיה, ותגובתו הייתה, 'בכזאת קלות את מוותרת על זה?'. הגבתי במבוכה רבה שמאז הדימומים אני נזהרת".
בזמן שרוני התלבשה, היא שאלה את הגניקולוג מתי יגיעו התוצאות, והוא ענה, "'כשתהיי לבושה תשמעי יותר טוב'". משם, הדברים רק נעשו מוזרים יותר. "כשסיימתי הוא אמר שכדאי לי להוציא מזומן ולהביא לו כדי שאוכל לקבל תשובות מהר יותר. הבאתי לו את הכסף, ומיד הרגשתי מטומטמת. חשבתי לתומי שאזכה לפחות לקבלה, אך הקבלה שהובטחה לא הגיעה מעולם".
התשובות הגיעו אחרי שלושה שבועות, אבל לא לרוני. "המזכירה שלו התקשרה להגיד שאני צריכה לפגוש אותו בשביל לקבל אותן", היא מספרת. "היא אמרה שאני צריכה לבוא כשאני לא במחזור. חשבתי לעצמי, למה אני צריכה לא להיות במחזור כדי לקבל תשובות? מה הוא מתכנן?!".
לאחר ששיתפה רוני את בעלה בחששותיה הם פנו לקופת החולים שבה התבצעה הבדיקה, וסיפרו על הכסף שגבה ממנה הדוקטור, כמו גם על התנהגויותיו המשונות האחרות. "חזרו אלינו מדרג גבוה יותר אחרי כמה ימים, לשמוע קצת יותר פרטים", היא נזכרת. "במקביל הגשנו תלונה במשטרה, והשוטרים נראו בעיקר מאוכזבים שזה לא אונס, ושלחו אותי לדווח למס הכנסה ולמשרד הבריאות. עשיתי את זה". לדבריה, הסנקציה היחידה שננקטה נגד הדוקטור הייתה צו הרחקה שאסר עליו ליצור איתה קשר למשך 30 יום. והתיק במשטרה? "נגנז 'מחוסר אשמה'".
רוני מתארת תחושת חוסר אונים עמוקה סביב ניסיונותיה להשיג צדק. "בכיתי אתמול לבעלי שזה לא פייר שאין איך להזהיר", היא משתפת. "לרשויות החוק לא באמת אכפת, וברשת את חשופה לתביעה - ואז תצאי קרחת משני הצדדים. גם הוטרדתי וגם אהיה אשמה בעבירה? אני? יש תחושה שאם לא נאנסת, לא אכפת לאף אחד".
הפגיעה שחוותה רוני משותפת לנשים אחרות ורבות, שנבגדו פעמיים: פעם אחת על ידי המטפל שלהן, שאמור היה לדאוג לרווחתן ובריאותן, ופעם שניה על ידי רשויות החוק, שבמקום להגן עליהן הפנו להן כתף קרה, ובכך העמיקו את הפגיעה. האכזבה הזו פוקדת קורבנות מכל סקאלת הפגיעות המיניות, אך נפוצה במיוחד בקרב קורבנות הפגיעות ה"אפורות", שמרגישות, יותר מתמיד, שקופות אל מול המערכת.
פורסם לראשונה: 12:16, 12.01.22
