סטודנטית יקרה,
החלטתי לכתוב את המכתב הזה בהשראת האירועים האחרונים, שכללו עדויות של סטודנטים וסטודנטיות למשחק שאזרו אומץ לצאת עם הסיפורים שלהם לתקשורת. לצערי, הסיפורים שלהם אינם הסיפורים היחידים שקורים במקומות הללו. בבתי ספר למשחק וגם לאמנות בישראל יש לא פעם חציית גבולות בעייתית שיכולה לצלק אנשים. אני מקווה שהמכתב הפתוח שלי יגיע אלייך ויאיר לך קצת את הדרך. אני כותבת אותו בהשראת הניסיון שצברתי כתלמידה לשעבר למשחק.
הדבר הראשון שאני רוצה להגיד לך הוא שאת אמיצה. תשאלי, "מה אמיץ כל כך בלרצות להיות שחקנית? זה בסך הכול יעזור לי ללמוד להצטלם, לעמוד על הבמה, לקבל אהבה ואהדה ולעשות קצת צחוקים". אז זהו, שהתיאור שלך הוא האוטופיה שרק מעטות זוכות בה, בזמן שמרבית הסטודנטיות ילמדו שהחלום הגדול שלהן עתיד להתנפץ להן בפרצוף.
עוד ביום הראשון ללימודים יגידו לך שנכון שעברת את האודישנים ונכון שהתקבלת והכול באמת טוב ויפה, אבל מאמי, תתעוררי על עצמך כי רק מעטות מאוד מצליחות, וכדאי שתהיי מוכנה להיכשל. ינסו להמחיש לך בכל דרך אפשרית שהתחרות קשה, ושאם את באמת רוצה להיות שחקנית, את חייבת לשתף פעולה, לעבוד קשה, לסתום את הפה, לעשות כל מה שנגיד לך עד שנהפוך אותך לשחקנית, ואז אולי אבל רק אולי, תצליחי.
שוב ושוב ימתחו את גבולותייך כדי לבדוק מתי תישברי. אולי עכשיו? אולי מחר? יעמידו למבחן את כל עולמך הפנימי. ישוו שוב ושוב בין הלב שלך ללב של חברותייך ללימודים. יבקשו ממך לחשוף סיפורים אישיים ואינטימיים, לשחק אותם ולהמחיש אותם מול כל הכיתה והמורים. אם תחליטי שאת בוחרת באירועי חייך המטלטלים ביותר, בטראומות עבר שהתקשית עד כה לפתוח ולהתעמת איתן, הם יגידו שאת נועזת ויעריכו אותך.
אבל אחרי שתחשפי את קודש הקודשים שלך, תסיימי את הסצנה כשאת גמורה, מצולקת ומותשת. בעיניים כמהות לאהדה תביטי בחברייך לכיתה ואחר כך במורים שאת כל כך מעריצה. לרגע קל עוד תחושי הקלה, אך במקום מילות עידוד והערכה, את תשמעי שזה היה מאולץ, לא אמין ושהגב שלך כפוף מדי לטעמם וזה "מוריד", סיפור אמיתי.
ישפטו אותך לפי אמות מידה שטחיות וחיצוניות, יגידו לך מול כל הכיתה שאת שמנה או רזה מדי, שאת לא נשית או לא משדרת סקס אפיל. אולי יבקשו ממך להתפשט, ואולי את תביאי את עצמך לעשות זאת מיוזמתך, רק כדי להוכיח כמה את נועזת, שונה ומיוחדת. כשתעשי את זה את תתעלמי מתחושותייך האמיתיות ומהגבולות שפעם היו לך. את תיסחפי כי תרצי להוכיח, ותלכי רחוק יותר ויותר.
יום אחד את תתחברי לעצמך ותגיעי למסקנה שאולי עדיף שלא תתפשטי הפעם. לא תביני למה אחרי כל העבודה הקשה שעשית, מתייחסים רק למראה ולמיניות שלך, אבל לא תדעי אם מותר לך בכלל להתקומם או שאולי מראש עדיף לוותר. האם יש לרגשות שלך בכלל מקום בעולם המשחק? את שחקנית הרי, ולימדו אותך לעשות כל מה שמבקשים ממך. את פלסטלינה, דף נקי, חומר גלם ביד הבמאי. האומנם?
"יום אחד את תתחברי לעצמך ותגיעי למסקנה שאולי עדיף שלא תתפשטי הפעם. לא תביני למה אחרי כל העבודה הקשה שעשית, מתייחסים רק למראה ולמיניות שלך, אבל לא תדעי אם מותר לך בכלל להתקומם או שאולי מראש עדיף לוותר"
יקירתי האהובה, את שחקנית בשר ודם, לא רובוטית. בעולם האמיתי, זה שמחוץ לכותלי בית הספר, מותר לך לחלוק על הנחיותיו של הבמאי ולבקש ממנו לתת לך רגע לנסות את זה בדרך שלך. שחקנים רבים עוברים אודישנים לא בגלל שהם רובוטים שמצליחים להמחיש את הפנטזיה שיושבת בראשו של הבמאי, אלא בגלל שהיה בהם משהו, במי שהם, שהרגיש נכון לתפקיד.
נכון, יש המון עבודה שתיאלצי לעשות אחרי שתעברי את האודישן, אבל יש לך בהחלט את המקום להגיד אם משהו מרגיש לך לא בריא או לא נכון. לא סתם ביותר ויותר סטים של סרטי קולנוע יש היום מתאמת אינטימיות שתפקידה לדאוג שבסצנות המיניות שתשחקי, את תרגישי הכי נוח שאפשר.
הגעת לבית ספר למשחק כדי ללמוד איזו שחקנית את תגדלי להיות. אינך צריכה למחוק כל רצון אישי, כל דפוס התנהגות, ולהפוך לדף חלק ופסיבי שמאפשר למורים לעשות בך כל מה שהם רוצים. שחקנית טובה יודעת מהם הגבולות שלה, מי היא באמת ומה מיוחד דווקא בה, בניגוד לכל שאר השחקניות.
"אמנות אמיתית נובעת מתוך כנות, אז היי כנה עם עצמך, ועם כל מה שאת מרגישה. תשאלי את עצמך כל הזמן האם מה שקורה עכשיו נכון עבורך? במידה ולא, אמרי זאת בקול"
בבקשה חשבי על מה שאת מביאה איתך בגלל האישה שאת, על החוזקות והחולשות שלך. את לא צריכה למחוק את הכבוד העצמי שלך, את גבולותייך האישיים ואת רצונותייך כדי להצליח. עמדי על העקרונות שלך ואל תתני לאיש לעשות ממך דף חלק. במקום זה היי דף מלא, שונה, יחיד ומיוחד.
אמנות אמיתית נובעת מתוך כנות, אז היי כנה עם עצמך, ועם כל מה שאת מרגישה בכל רגע נתון. תשאלי את עצמך כל הזמן האם מה שקורה עכשיו נכון עבורך? במידה ולא, אמרי זאת בקול. אם המורה מתעקש שעם הקשבה עצמית לא תצאי שחקנית, אמרי לו שבאת לכאן כדי ללמוד איזו מין שחקנית את תהיי, ולא איזו שחקנית הוא רוצה שתהיי.
זה אולי מבלבל, כי בזמן הלימודים תרגישי שכל מה שאת רוצה זה לרצות את מורייך, אבל זכרי שבאת לכאן כדי ללמוד, ושאת משלמת כסף כדי שהוא ילמד אותך. התפקיד שלו הוא לבנות אותך כשחקנית, בשום פנים ואופן לא לפצוע אותך. אז אל תתני להם לעבוד עלייך. הם לא באו למכור לך חלום, הם פה כדי למכור לך מקצוע, ועדיף שהדרך אליו תעבור בהקשבה עצמית.
- המכתב כתוב בלשון נקבה אך פונה לכל המגדרים.
