"מצבי לחימה מעצימים את הפגיעות של אוכלוסיות שהן מלכתחילה פגיעות. נשים וילדים מופרדים מהמשפחות שלהם, מהבית, מהחברה; הצרכים הבסיסיים שלהם לא מקבלים מענה והסיכון שלהם להפוך לקורבנות סחר עולה. למרבה הצער, יש אנשים רעים שיודעים לנצל את זה". כך אומרת אור אבו (31), מנהלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות.
מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, נתקלים ארגוני הנשים בארץ ובעולם בדיווחים על ניסיונות שידול לזנות של נשים אוקראיניות. הארגונים מדווחים על חשש הולך וגובר להתרחבות התופעה של סחר בנשים בשל המשבר. בשבועיים האחרונים נחשפנו לכך גם בתקשורת הישראלית – נשים אוקראיניות שהגיעו לארץ סובלות מניסיונות לשידול לזנות, כדרך "קלה" להרוויח כסף מהיר.
"בהולנד ובגרמניה הזנות ממוסדת, והתשתית לקלוט את הנשים האלה מוכנה כי הכול חוקי. גם הסרסור לא נחשב לפושע, יש לו רישיון עסק. מבחינתו, האישה האוקראינית היא חומר גלם, כוח עבודה"
"כל עוד קיימת תעשיית מין, יהיה מי שינצל את מי שנמצאת במצוקה", אומרת אבו. "בשבועות האחרונים מגיעות אלינו כמעט מדי יום ידיעות מחרידות על ניסיונות שידול לזנות. דווח לנו על פרסומות שמופצות במדינות כמו גרמניה והולנד, שמעודדות פליטות אוקראיניות לבוא לעבוד בזנות. בהולנד ובגרמניה הזנות ממוסדת, והתשתית לקלוט את הנשים האלה מוכנה כי הכול חוקי. גם הסרסור לא נחשב לפושע, יש לו רישיון עסק. מבחינתו, האישה האוקראינית היא חומר גלם, כוח עבודה".
"יש גם דיווחים על ניסיונות שידול של נשים בגבול על ידי עבריינים מתעשיית המין, וניסיונות לגייס אותן לבתי בושת כשהן חוצות את הגבול באוקראינה. אנחנו רואות עלייה בחיפוש מילים כמו 'בחורות אוקראיניות' באתרי פורנו, עלייה בחיפוש סרטונים של חיילים רוסים שאונסים בחורות אוקראיניות. אנחנו שומעות את זה מתחילת המלחמה. עוד דבר שאנחנו צופות שיקרה – עלייה בתופעה של קניית נשים כ'כלות מאוקראינה', שזה כמובן סחר לכל דבר, וכן גיוס נשים לפונדקאות. חשוב להבין כי אלה נשים שאין להן מעמד, הן פליטות שעלולות להידחף להשכיר את גופן, וזאת לא בחירה חופשית".
"יש לנו דירות שתוכלו להתמקם בהן"
לשון מודעה שפורסמה בשפה הרוסית ומטרתה לשדל נשים לזנות בגרמניה, מתארת את העסק כ"מעניק עזרה לנשים פליטות", ואת היתרונות הרבים שהנשים יזכו להם בתמורה לעבודתן. מהות העבודה לא מצוינת במפורש. כך נכתב במודעה:
"עסק של מעל 11 שנים. מזמינים בחורות מגיל 25 עד 55 לעבודה בגרמניה. משכורת אפשרית: עד 500 יורו ביום. נפגשים בשדה התעופה. מקבלים אישור עבודה. עבודה מתשע בבוקר עד עשר בלילה, 90% לקוחות קבועים ואווירה משפחתית. אנחנו מבינים איזה מצב קשה יש כרגע בעולם. פליטות רבות עוזבות את אוקראינה, ואנחנו מוכנים להעניק לכן עזרה! יש לנו דירות שתוכלו להתמקם בהן עם המשפחה שלכן. התנאי היחיד - העבודה המסורה שלכן".
מה הסכנה שעומדת בפני אותן פליטות אוקראיניות?
"הסכנה היא שיחכו להן בגבולות עבריינים, שייקחו מהן את הדרכון בתירוץ כזה או אחר. ברגע שאין להן דרכון, הדרך לסחר היא כבר ממש קצרה. פעילות מאוקראינה הוציאו פליירים באוקראינית שמזהירים נשים ממצבים כאלו בדיוק".
"יש דיווחים על ניסיונות לגייס אותן לבתי בושת כשהן חוצות את הגבול באוקראינה. אנחנו רואות עלייה בחיפוש מילים כמו 'בחורות אוקראיניות' באתרי פורנו, עלייה בחיפוש סרטונים של חיילים רוסים שאונסים בחורות אוקראיניות. אנחנו שומעות את זה מתחילת המלחמה"
בימים האחרונים אנחנו רואות עלייה בשידול לזנות גם פה אצלנו, בישראל. מה הסכנה שנשקפת לנשים שמגיעות לארץ?
"יש שלוש קטגוריות של אנשים שמגיעים כרגע לישראל מאוקראינה:
1. יהודים שזכאים על פי חוק השבות לעלות לארץ, ונמצאים תחת אחריותו של משרד הקליטה.
2. פליטים אוקראינים שאזרחים ישראלים מזמינים אותם כמכרים או בני משפחה. הם אינם יהודים או שהמעמד שלהם כיהודים לא מאפשר להם לעלות לארץ מתוקף חוק השבות, אבל מאפשרים להם להגיע בגלל שיש להם קרובי משפחה ישראלים והם חיים אצלם.
3. פליטים. מדינת ישראל פתחה 5,000 מכסות של פליטים ופליטות שמגיעים לכאן על אשרת תייר.
"פה מתחילה הבעיה", מסבירה אבו. "לנשים הללו אין אשרת עבודה, אין להן זכויות. ברגע שאין לך אשרת עבודה את חייבת להתפרנס באיזושהי דרך, ואז הן עלולות להידרדר או להידחק לניצול לזנות. זה מצב הישרדותי בו נשים חייבות להציל את עצמן, ולכאן נכנסת תעשיית המין.
"יש בארץ תשתיות מוכנות, בתי בושת, מכוני עיסוי, דירות דיסקרטיות - רק צריך להכניס את אותן נשים לתוך המערך הקיים הזה. אנחנו כבר שומעות בתקשורת על דיווחים של ניסיונות לשידול דרך נתב"ג ודרך הגעה של סרסורים וזנאים למלונות, בהם פליטות אוקראיניות משתכנות כרגע".
איך המדינה מטפלת בזה?
"התקבלה החלטה עקרונית שהפליטות שלא מגיעות דרך חוק השבות, מה שנקרא הקטגוריה השלישית, יהיו תחת אחריותו של משרד הרווחה. הן אומנם לא יקבלו אשרת עבודה, אבל הן יהיו באחריות ובמעקב של משרד הרווחה שינסה לסייע להן. מתגבש גם מבצע שמטרתו לסייע לאותן פליטות בכל מיני היבטים - סיוע חומרי, נפשי, רווחה, חינוך לילדים ובריאות. בנוסף, מתהווה בימים אלו מוקד שייתן מענה בשפה האוקראינית, רוסית ועברית עבור הנשים הפליטות.
"זה מהלך מבורך, כמובן, ואנחנו מאוד שמחות לעמוד לצידו, אבל חשוב לנו לומר - זה צריך לקום מהר יותר, אין זמן! הנשים הללו חסרות כל. גם אם היו להן אמצעים באוקראינה, מה הן יכולות לעשות עם הכסף האוקראיני שהן מגיעות איתו? אין להן דבר. אנחנו קוראות למדינה לפעול עוד יותר מהר, להגיב עוד יותר מהר. להיות בנתב"ג, לתת מענה, לספק מידע, לעקוב אחר הנשים האלה ולראות שיש להן לאן ללכת ושהן לא מנוצלות.
"לתדרך את בקרי הגבול לבדוק מה קורה מהרגע שהן יוצאות משדה התעופה. צריך לאפשר להן היתרי עבודה, נגישות לשירותי בריאות, ורווחה. אחרי הכול, הן פליטות. אם המדינה קולטת אותן, היא צריכה לקחת עליהן אחריות בסיסית מוסרית, בלי קשר לדת שלהן".
"יש בארץ תשתיות מוכנות, בתי בושת, מכוני עיסוי, דירות דיסקרטיות - רק צריך להכניס את אותן נשים לתוך המערך הקיים הזה. יש דיווחים על הגעה של סרסורים וזנאים למלונות, שם משתכנות כרגע פליטות אוקראיניות"
מה אנחנו כאזרחי מדינת ישראל יכולים לעשות?
"כל אחד צריך לחשוב עם עצמו איך הוא לא נותן יד לתעשיית המין - לא לשתף פעולה עם פורנו, חשפנות, זנות מצלמות. בסוף זה הכול ניצול, הכול על אותו רצף של כוחנות ושליטה בנשים. מי שלא מכיר בזה עוצם עיניים או שותף לזה, והוא חלק מהצד הפוגע. אז לעזור - זה קודם כל, לא לתת יד לתעשייה הזאת.
"מי שרוצה לסייע מעבר לכך יכול.ה להתנדב בארגונים או לסייע בתרומות. אפשר לתרום ולהתנדב ב'לא עומדות מנגד', עמותה שמסייעת לנשים בזנות, או בכל אחד מארגוני הסיוע האחרים שבקואליציה לנשים בזנות. אנחנו בקשר גם עם משלחת של עמותת טופז שיצאה מישראל לגבול אוקראינה, ומטרתה למנוע שעבוד של נשים לזנות. אנחנו מקבלות מהם עדכונים וגם להן אפשר לתרום ולסייע".
20 שנות סחר
אור מגיעה מרקע של עשייה במגזר הציבורי ואקטיביזם, וניכר שהיא שומרת על אופטימיות ומאמינה בלב שלם ביכולת שלה לפעול למען שוויון וצדק. "הנושא של אוכלוסיות בזנות תמיד בער בי, והיה לי ברור שאני רוצה להיות חלק מהמאבק", היא מספרת. "לפני שנה גיליתי מאמא שלי שבכניסה לבית הראשון שלנו, בבלוק ישן באשקלון, היה בית בושת. הייתי בת חצי שנה, אבל יכול להיות שזה השפיע באיזושהי דרך סמויה על העיצוב שלי כאדם".
על עבודתה במטה למאבק בחסר בנשים ובזנות, היא אומרת: "המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות הוא גוף לקידום מדיניות שקם ב-2003. אנחנו נמצאות בכל מקום בו אנחנו יכולות להשפיע, דרך עשייה משפטית, הגשת עתירות, קשר עם חברות כנסת, משרדים משפטיים ועבודה מול המשטרה.
"מלבד זה, אנחנו בקשר יומיומי עם הרבה שורדות זנות שנמצאות בכל מיני שלבים, בזנות פעילה או מחוץ למעגל הזנות. אנחנו מאוד מאמינות בקשר איתן ובקשר עם ארגוני הסיוע, כדרך להבין את השטח ואת הצרכים שעולים מתוכו".
איך נראתה תמונת המצב של ישראל לפני המלחמה, מבחינת זנות וסחר בנשים שמקורן באוקראינה ומזרח אירופה?
"סחר בנשים קיים בישראל מראשית שנות ה-2000. בשנים הללו דובר על 3,000 נשים בשנה שהועברו דרך גבול מצרים ונוצלו לזנות, רובן ממדינות מזרח-אירופה. בזמנו הנושא טופל ע"י הממשלה, ועד שנת 2011 הצליחו לצמצם את ההברחות בצורה משמעותית.
"בשנתיים האחרונות הקורונה צמצמה את הכניסה לישראל. הנתונים שיש לנו מ-2019 מראים שבקרי הגבול סירבו כניסה לישראל ל-456 נשים, על רקע של חשד להיותן קורבנות סחר. מדובר על נשים שהגיעו לכאן ממדינות מזרח-אירופה. המדינה לא מאפשרת להן להיכנס ושולחת אותן חזרה לארצות המוצא. ב-2018 סורבו כניסה 393 נשים, ב-2017 סורבו כניסה 231 נשים.
"ברור לנו שזה רק קצה הקרחון ושבפועל יש הרבה יותר נשים. על כל אישה שסורבה כניסה, יש עוד כמות של נשים שהצליחו להיכנס, אחרת זה לא היה משתלם לסוחרים להמשיך לעשות את זה. התופעה עדיין קיימת, נשים עדיין נכנסות ומנוצלות".
איך אותן נשים מגיעות לארץ?
"אתרי אינטרנט מזמינים אותן ומייצרים אשליה של 'בואי תטיילי על החוף בתל אביב'. הן מגיעות על ויזת תייר לתקופה של שלושה חודשים, מובטחת להן איזושהי עבודה. חלקן עוברות כל שלושה חודשים למדינה אחרת. זה נקרא 'טור'. אחרי שלושה חודשים אותן נשים שנשארות פה הופכות ללא חוקיות".
"יש אנשים שממש עובדים בתהליך התיווך הזה", אומרת אבו. "הם עושים את כל התהליך של התיווך, מזמינים אותן לבוא לפה, משווקים את האתרים שדרכם הן מגיעות. זאת תעשייה שלמה של עבריינים, סרסורים וסוחרי נשים שעושה כסף על כל אישה שמגיעה לכאן. הרבה נשים שמגיעות לא בהכרח יודעות שהן מגיעות כדי להיות מנוצלות לתעשיית המין. חלק חושבות שהן יגיעו לכאן כדי לעבוד בעבודה אחרת, ואז הן מגלות שאין להן אשרת עבודה, אין להן דרך לשרוד, והן נדחקות לדבר הזה.
"לצד הנשים שמגיעות ממזרח אירופה, יש המון מבקשות מקלט מאפריקה שנמצאות בזנות הישרדותית. תמורת קורת גג הן נאלצות להיות מנוצלות לזנות. זה לא משהו מאורגן. הן מבקשות מקלט ובגלל שאין להן שירותי רווחה ובריאות ואין להן מעמד חוקי, הן מתדרדרות לזנות על מנת להתקיים".
לא זבנג וגמרנו
במדינת ישראל שידול לזנות הוא פשע. בשנת 2018, בהובלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, נחקק החוק לאיסור צריכת זנות, אולם האכיפה שלו התחילה רק בינואר 2021. "החוק לא מגדיר את הנשים בזנות כעברייניות, ומתייחס רק ללקוחות ולסרסורים. הזנאים הם הפושעים והחוק מטיל עליהם קנסות. מספיק שהיית בבית בושת, זה כבר מאפשר למשטרה לתת לך קנס. קנס ראשון ע"ס 2,000 שקלים, קנס שני 4,000 שקלים. במקרים חריגים גם מגיעים למשפט.
"לצד החוק אושרה החלטת ממשלה בגובה 90 מיליון ש"ח, שדואגת לנשים עצמן. מטרת החלק הזה בחוק הוא לשקם אוכלוסיות בזנות, ולעזור לנשים ולגברים שמצאו את עצמם במעגל הזה, לצאת ממנו ולפתוח דף חדש.
"המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות קידם את החקיקה של חוק איסור צריכת זנות במשך 11 שנים, וזה חוק שאנחנו מאוד גאות בו. בשנתיים האחרונות אנחנו מתמקדות ביישום החוק, כדי שאף אישה לא תיפגע מתהליך האכיפה. שוטרים עברו הכשרות בנושא. היה לנו חשוב לתת להם ידע גם בכל הצד השיקומי של החוק. אנחנו נמצאות שם כדי לוודא החוק ייושם על הצד הטוב ביותר, ופועלות להקים מענים חדשים כדי להוציא נשים ממעגל הזנות.
"בשיתוף עם משרד הרווחה יצרנו מסלול מיוחד לפיו נשים בזנות בעלות חובות של מעל 150 אלף שקלים כתוצאה מנסיבות החיים, יוכלו לצאת מהחובות ולהתחיל חיים חדשים. החוק קבע שנשים וגברים בזנות הן אוכלוסייה שצריך לתת לה יחס ייחודי.
"מה שקורה עכשיו בעקבות המלחמה באוקראינה, הוא רק חלק מתופעה רחבה יותר שאנחנו מתמודדות איתה על בסיס יום-יומי, זה לא איזשהו גל שבא ויעבור. מוטב לא לצאת מנקודת הנחה שזה ייגמר והן יחזרו חזרה לארץ המוצא שלהן. חלקן אולי יחזרו חזרה, אבל נשים ומשפחות שלא יהיה להן לאן לחזור - תפקידינו כחברה להושיט להן יד, ולהיות שם בשבילן. לשפר את המענים והתשתיות עבורן, לתת להן הזדמנות טובה יותר לחיים ראויים".
"בסוף, גם אם נציל את כל הנשים שמגיעות לכאן מאוקראינה, עדיין יש תעשייה שלמה של ניצול נשים שחיות פה, התופעה הזאת לא הולכת לשום מקום", מסכמת אבו. "כל אישה ראויה, ומגיעה לה ההזדמנות להתקיים בכבוד בלי שינצלו אותה. זה הדבר שהכי משגע אותי ובוער לי בבטן – נסיבות חיים שלא תמיד אפשר לשלוט עליהן, מובילות נשים למציאות חיים בלתי נסבלת, ואנחנו כחברה צריכות וצריכים להושיט יד ולפעול לצדק, לשוויון ולצמצום פערים. לא נתפס בעיניי איך אפשר לתת לזה לחלוף לידינו. זה התפקיד שלנו לתת מענה לאותן נשים, מתוך הבנה בסיסית שכולנו שוות ושווים".
