עוד שבוע, עוד רצח של אישה. לרבים מאיתנו נוח להסתכל על מקרים כאלו כמקרי קצה נדירים המייצגים גברים מעורערים בנפשם. אולם גישה זו מקטינה את היכולת שלנו להבין ולהתמודד עם הבעיה הרחבה של אלימות בתוך זוגיות - כאשר אנו מתייגים מישהו כ"לא נורמלי" כדי להרחיק אותו מעצמנו (קל לעשות זאת כשמדובר ברצח), אנו עושים שירות רע לנושא כיוון שראוי להסתכל על תופעת האלימות כעל רצף ולא דיכוטומיה.
כשאישה כמו דיאנה נרצחת, המקרה מגיע מיד לתקשורת, הגבר מוקע וטחנות הצדק טוחנות לאט אך בביטחה. אולם על כל עשרות הנשים שנרצחות בשנה, ישנן עשרות אלפי נשים שחיות במעגל אלימות כזה או אחר הכולל אלימות מינית, מילולית, כלכלית ופסיכולוגית. מקרים אלו לרוב אינם מדווחים לתקשורת, נשארים בתוך המשפחה ומסבים סבל רב למעורבים.
המטרה של טור זה היא להעמיק, עד כמה שאפשר, בתהליכים הפסיכולוגיים המניעים את האלימות בתוך התא הזוגי, כדי להבין כיצד ניתן להתמודד עם התופעה. מה מאפיין בני זוג הנקלעים ליחסים אלימים? מדוע קשה כל כך קשה להשתחרר מהם, ומה גברים ונשים יכולים לעשות כדי למנוע התדרדרות?
המנוע של האלימות הזוגית
זוגיות בריאה היא הישג התפתחותי לא מבוטל המגיע לאחר תהליך התפתחותי ארוך של בניית הזהות המגדרית. אנו מתחילים לפתח את הזהות המגדרית שלנו אי שם בצעירותנו בתוך קבוצת השווים: בן ספורטיבי יקבל הכרה מהבנים, כפי שבת יפה תקבל הכרה מהבנות.
השינוי העיקרי בגיל ההתבגרות מתרחש כשהמפתחות לערכנו העצמי עוברים למגדר השני (קחו למשל נערים הרודפים אחר הכרה וקבלה מהנערות, ולהיפך). בשלב זה יכולה להופיע אלימות הקשורה למאבק על ליבו של המגדר השני. דוגמה שכיחה לכך היא נער שדוקר נער אחר לאחר שהוא חושד בו כי הסתכל על חברתו. מכיוון שבגיל ההתבגרות אנו עדיין לא בטוחים בגבריות או בנשיות שלנו, כל איום עליהם עלול להפוך אותנו לתוקפניים.
בזוגיות מונוגמית אנו נותנים לאדם אחד כוח רב לתקף או לערער את תחושת העצמי שלנו. עכשיו קחו אדם שמסיבות שונות לא סיים בהצלחה את תהליך בניית הזהות המגדרית שלו, שימו אותו במסגרת שבה הוא זקוק נואשות לאדם אחר כדי שיאשרר אותו ויגרום לו להרגיש מיוחד או אטרקטיבי, ותקבלו כר פורה להתפתחות של אלימות. מדוע? כיוון שתלות מייצרת פגיעות רבה שמובילה לתוקפנות, במיוחד בקרב גברים.
המנוע של האלימות הזוגית הוא אותה תוקפנות שנוצרת כתוצאה מתלות גדולה מדי באישורים של בן זוגי. לתוקפנות גברית שני ביטויים עיקריים: שליטה והשפלה. שליטה תאפשר לגבר שאינו בטוח בגבריותו להבטיח שזוגתו לא תעזוב או תבגוד בו, וגם לוודא שהיא תמשיך לספק לו את האישור שהוא צריך ממנה. מטרתה של ההשפלה, לעומת זאת, היא להקטין את האטרקטיביות של בת הזוג, ובכך להקטין את עוצמת התלות שלי בה, כיוון שדחייה מאדם חסר ערך פחות כואבת.
גברים בעלי נטייה לאלימות הם בעלי עצמי נרקיסיסטי שברירי. כלומר, בעלי תחושת עצמי פגיעה ושברירית שגורמת להם להרגיש בקלות שלא רוצים או מעריכים אותם. המאפיין הראשון שלהם הוא שהם בעלי "עור דק" - הם נפגעים בקלות ונעדרים יכולת מספקת להכיל תסכולים ולווסת את רגשותיהם. המאפיין השני הוא שהם נוטים לקחת כל דבר שאחרים אומרים להם באופן אישי, כאילו שהכול מכוון כנגדם.
גבר כזה יחווה את ההתנהגויות של זוגתו כהתנהגויות שבאות לפגוע, לזלזל בו או לעזוב אותו בכוונה. פגיעות גבוהה, קורבנות ונפיצות רגשית הם מתכון בטוח לאלימות שתופנה לגורם שמאיים על שלמותם: בת הזוג.
"למה הן נשארות?"
השיח החברתי ובוודאי המשפטי נסוב סביב שאלת האחריות, וטוב שכך. הרבה פעמים נשים מבלבלות בין אחריות לשותפות, אולם העובדה שאישה שותפה במערכת יחסים אלימה אינה עושה אותה אחראית בשום צורה לאלימות המופנית כנגדה. כדי להבין מדוע קשה לנשים רבות לצאת ממעגל האלימות או מדוע הן חוזרות לזרועותיו של גבר אלים, כדאי שנסתכל על זוגיות אלימה גם מהזווית הפסיכולוגית, כלומר כמערכת.
זוגיות בריאה יכולה להיווצר רק לאחר ששני הצדדים סיימו את תהליך בניית הזהות המגדרית שלהם והבשילו בשני תחומים פסיכולוגיים עיקריים: הראשון הוא תחושה בריאה של ביטחון וערך עצמי, שגורמת לנו להרגיש שאנו באים עם נדוניה לתוך הקשר. השני הוא תחושה בריאה של נפרדות, שגורמת לנו להגיע כאנשים שלמים בתוך הקשר, ובכך להיות מסוגלים להישען על עצמינו ולשכך חרדות נטישה ופרידה. השורה בשיר של שלומי שבת, "בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך אני בעצם כלום", היא דוגמה רעה מאוד לקשר. כששני התנאים הללו לא מתקיימים, אנחנו נכנסים למערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית מבחינה ריגשית.
במערכת יחסים כזאת יש ניסיון לעקוף את שני התנאים של הזוגיות הבריאה באופן הבא: השולט מגיע עם עמדה שבה הוא לא מרגיש שיש לו מספיק מה להציע. הוא מפחד שהאחר יעזוב אותו, ולכן הפתרון שלו הוא לשלוט באחר. שליטה באחר מייצרת עוצמה מדומה שמשככת את החרדות הנלוות. הנשלט, לעומת זאת, מגיע עם עמדה דומה אך עם פתרון הפוך: אני אוותר על עצמי, ארצה אותך, אתן לך לשלוט בי ובתמורה לא תעזוב אותי. כלומר, אין לי מה לתת, אז אתן את עצמי במקום.
3 צפייה בגלריה
"העובדה שאישה שותפה במערכת יחסים אלימה אינה עושה אותה אחראית בשום צורה לאלימות המופנית כנגדה"
(צילום: Shutterstock)
מערכות יחסים סאדו-מזוכיסטיות מבחינה רגשית הן נפוצות מאוד ואינן חייבות להיות אלימות, אולם מערכות יחסים אלימות הן בהכרח הקצנה של דינמיקה סאדו-מזוכיסטית. האלימות בהן מתרחשת לרוב ברגעים בהם תחושת פרידה, דמיונית או מציאותית, ממשמשת ובאה.
הנקודה העיקרית שחשוב להבין בהקשר של הקושי להשתחרר ממערכת יחסים אלימה, היא שלמרות שהיא יכולה להיות סוערת, פוגענית ופוצעת, היא באותה נשימה גם מרגיעה מאוד עבור שני הצדדים, כיוון שהיא משככת חרדות נטישה, גורמת לשני הצדדים להרגיש שהאחר לא יכול בלעדיהם, ובכך מחזקת את הזהות המגדרית של שניהם.
עובדים סוציאליים העוסקים במערכות יחסים אלימות יודעים עד כמה הן מנחמות וממכרות עבור שני הצדדים, ולכן קשה הרבה פעמים להוציא אישה ממעגל האלימות. זהו מעגל התמכרותי ששני הצדדים כלואים בו, ולרוב החוויה של שניהם תהיה של היעדר בחירה וקורבנות חסרת אונים. אנשים שיצאו מקשרים כאלו יודעים עד כמה קשה לעזוב קשר כזה. העוזב יהיה חייב לפגוש כאב מוכחש של שנים שקשור גם לשחזור קשרים מעברו, חרדות נטישה, קשיי נפרדות וגמילה מאדם אחר.
הדרך לחברה נטולת אלימות עוברת בביטחון מגדרי
כדי לטפל באופן עמוק בתופעת האלימות, מוטלות עלינו כחברה שתי משימות עיקריות: האחת היא לעזור לגברים ונשים צעירים לפתח את הביטחון המגדרי שלהם, והשנייה היא לעזור להם לפתח גבולות פנימיים וחיצוניים שיעזרו להם לווסת ולרסן תוקפנות.
נתחיל בביטחון המגדרי: אנו מלמדים גברים להיות חזקים, להימנע מכל מפגן של חולשה ולבלוע את הרגשות שלהם. אולם פגיעות היא לא חולשה, ואלימות היא לא כוח, היא כוחנות. פגיעות היא ביטוי של עוצמה דווקא בגלל שהיא מאפשרת לנו להכיל ולהתמודד עם רגשות קשים כגון בושה ופחד.
גבר אלים שאינו יודע לדבר את פגיעותו הוא למעשה גבר חלש מאוד. גברים שרוצים לעבוד על תחושת העצמי שלהם צריכים להיות מסוגלים להבין ולדבר את מה שעובר עליהם, ורצוי שיעשו זאת בנוכחות גברים אחרים, ישמעו את סיפוריהם ויילמדו מגברים בוגרים יותר שעברו דבר או שניים בחיים.
נשים, לעומת זאת, צריכות ללמוד להגביר את קולן ולהפסיק להשתמש במנגנוני הגנה כגון הכחשה. הכחשה היא מנגנון הגנה שעוזר לנו לעוות את המציאות באופן שיגרום לה לכאוב פחות. בהכחשה אני בעצם שומר סוד מעצמי ומסלק את הדבר המטריד מחוץ למודעותי.
חז"ל אמרו "מרבה דעת, מרבה מכאוב". כשאנו יודעים או רואים פחות, אנחנו כואבים פחות, אבל כל דבר בא עם מחיר משלו. טוב יעשו נשים אם יעדיפו את כאב הידיעה וההתמודדות האמיצה עימו, על פני התחושה השקרית שהכול בסדר. ההצעה שלי לגברים ולנשים היא לא להישאר לבד - לא עם רגשות מעוררי זעם, ולא עם מה שקורה לכן מתחת לאף, גם אם הוא מביא לך פרחים בשביל שתשכחי את מה שהיה.
לצערי הרב, החברה הישראלית היא חברה שמתירה אלימות, ולעיתים אף מקדשת אותה כדרך לפתרון קונפליקטים. בכך היא גורמת לאלימות מסוגים שונים לשגשג בקרבה. בהיעדר תמריץ חברתי עלינו ללמד את הגברים לווסת את התוקפנות שלהם דרך עידוד לפנות לטיפול, למעגלי שיח גברי, לסדנאות להתמודדות עם כעסים, ולעשות זאת הרבה לפני שהם מגיעים לנקודת האל-חזור. לכן, אם את או אתה קוראים את הטור הזה והוא מדבר אליכם, אל תמתינו, פנו עכשיו לקבלת עזרה.
רועי צור הוא עו"ס קליני, פסיכותרפיסט עוסק בטיפול פסיכולוגי, טיפול זוגי, וטיפול פסיכולוגי אונליין. במוצ"ש הקרוב ה 13.2 יעביר את ההרצאה "מהתאהבות לאהבה" במסגרת "Funzing".
