אמש (א') פורסם כי שלושה אחים בשנות ה-20 לחייהם מזרזיר, נעצרו בחשד שרצחו את אמם והסתירו את גופתה באזור הירדן ההררי. האם, בת 46 שהתגוררה לאחרונה בנוף הגליל, נעלמה בימים האחרונים - אך המשטרה פענחה את הרצח רק לאחר שאחד מבניה פרץ מחסום משטרתי ועורר את חשד השוטרים באזור. בהמשך אותרה גופתה של האם בירדן ההררי.
שלושת האחים נלקחו למעצר - ובית המשפט האריך אותו עד השבוע הבא, תוך הוצאת צו איסור פרסום על כל פרט מהחקירה. מלבד שלושת האחים (בני 20, 23 ו-28), נעצר גם קרוב משפחה נוסף החשוד בסיוע לרצח. מהחקירה עולה שהמנוחה הייתה נשואה פעמיים והתגרשה פעמיים. כעת נבדקת האפשרות שהרקע לרצח הוא סגנון החיים שלה, שלא מצא חן בעיני בני משפחתה.
הסטטוס של אישה גרושה בחברה הערבית הוא עדיין מעמד מסובך למדי. מדובר בחברה פטריארכלית שהאגו הגברי משחק בה תפקיד מרכזי. שני סיפורים של נשים ערביות שחיות בפחד מצמית, פן כל יום יהיה יומן האחרון, ממחישים באיזו מציאות מורכבת וקשה הן חיות, גם עכשיו, כשאני כותבת את הכתבה הזאת.
"הוא בעט בי בזמן שילדיי בכו מחוץ לחדר"
א' היא אישה בת 42 שנישאה בגיל 20 לגבר שהיה חבר הילדות שלה. שנה אחרי החתונה נולד בנם הבכור. היא מספרת לי שהאלימות של בן זוגה התחילה עוד לפני החתונה. "לפני שהתחתנו הוא הרביץ לי, אבל אהבתי אותו ואמרתי לעצמי שהוא תכף ישתנה, אבל אחרי הלידה זה רק החמיר. הוא התחיל לתת לי מכות נוראיות, אבל שוב הייתי טיפשה ואמרתי לעצמי שהוא ישתנה עם הזמן".
לדבריה, בן זוגה עשה הכול כדי לשלוט בה ובילדים. "עבדתי מהבוקר עד הערב, ולמרות זאת הוא היה נותן לי מכות כחלק מהשגרה. גם מהילדים הוא לא חסך. האלימות תמיד חגגה".
היא מספרת על מחזות קשים של אב שמרביץ בכוח לילדיו. "הוא היה מרביץ ומצליף בהם בחגורה, לאחר מכן לוקח את הגדול, חובט את ראשו בקיר עד שהיה מאבד את ההכרה. לאחר מכן, היה קושר את רגליו, ואני עומדת בהלם ואסור לי לומר מילה".
אם הסיוט המתואר אינו מספיק, בן זוגה גם איים עליה שהוא יתחתן עם אישה שנייה אם היא לא תמלא אחר מבוקשו. "בשלב מסוים אמרתי לעצמי - בסדר, שיתחתן עם עוד אחת. לפחות ככה האלימות תתחלק ביני לבינה, ואני לא אחטוף הכול לבד".
הימים עברו עד שהגיע ניסיון הרצח הראשון. "הוא התקשר לבקש 5,000 שקלים. אמרתי לו שאין לי כי עשיתי טיפול קוסמטי יקר וקניתי מוצרי חשמל וספה לבית. הוא אמר לי, 'אל תחזרי היום הביתה. אוי ואבוי לך מה יקרה לך', אבל לא פחדתי. חזרתי הביתה, ואחרי כמה שעות הוא נכנס עצבני, נעל את הדלת והתחיל להכות אותי. צרחתי מכאבים, כל הגוף שלי רעד. הוא בעט בי בנעלי העבודה שלו, בזמן שילדיי בכו מחוץ לחדר. הם ניסו לפתוח את הדלת ולא הצליחו. בינתיים הוא ניסה לחנוק אותי עם מגבת שקשר לצוואר שלי, ניסה שוב ושוב עד שאיבדתי את ההכרה".
בבית החולים גילתה שהחבלות גרמו לה לאבד את העובר. היא לא הייתה מודעת לכך שנכנסה להיריון, וכעת זה כבר היה מאוחר מדי. אחרי האשפוז בן זוגה נעצר, אך אחרי שמשפחתו ומשפחתה לחצו עליה, החליטה שלא להגיש נגדו תלונה והוא שוחרר.
א' אמרה לעצמה שהיא אומנם מוותרת על התלונה המשטרתית, אבל תפעל כדי להתגרש. היה לה ברור שכל אופציה אחרת תקרב אליה את מותה. היא שכרה דירה קטנה עם ילדיה וניסתה להמשיך באורח חיים שגרתי, אך לילדיה היה ברור שזה לא יקרה. הם חששו לחייה וביקשו ממנה לא לצאת מהבית אם זה לא למטרות עבודה.
"יום אחד, בדרכי לעבודה, הוא הופיע משומקום, דקר אותי בפלג גופי העליון וברח. זה היה ניסיון הרצח השני שלי. לילדים הוא אמר שמדובר במאהב שלי שעשה זאת, ושלו אין כל קשר למקרה. כעסתי מאוד כשילדיי האמינו לשקרים שלו".
מאז שזה קרה, א' כבר לא מעיזה להסתובב ברחוב. היא חיה חיי בדידות וחרדה, ומתקשה לצאת לבד מהבית. "אני מסתובבת רק עם מלווה שאני יכולה לסמוך עליו. אחרי ניסיון הרצח אני כבר לא חופשייה, אבל ההורים שלי מנסים לתמוך בי. הם בודקים ומוודאים שלא אהיה תחת סכנה כלשהי".
בחמש השנים האחרונות נרצחו 73 נשים ערביות, כאשר בשנת 2020, לא פחות מ-60 אחוזים מהנשים שנרצחו הספיקו להתלונן לפני הרצח על אלימות במשפחה. את הנתונים מסרה המשטרה במסגרת תגובה שהגישה לעמותת 'כּיאן' - ארגון פמיניסטי בחברה הערבית.
כיאן עומדת מאחורי מחקר שיוצג בקרוב בוועידת האו"ם, אשר בוחן באופן נרחב את הנתונים והממצאים האחרונים בעניין רצח נשים ערביות, תוך מתיחת ביקורת נוקבת על פעילות המשטרה שעדיין מסרבת למסור את כל המידע בנוגע לגורל החקירות והתיקים הקשורים לרצח נשים ערביות.
על פי המחקר, בעשור האחרון (2020-2011) נרשם שיא במספר מעשי הרצח של נשים בחברה הערבית, כאשר מעל 50 אחוזים מהקורבנות שהדו"ח התחקה אחר הסיפור שלהן, היו מוכרות למשרדי הרווחה, למשטרה או לשניהם יחד.
"הוא אמר שאין לו בעיה לרצוח אותי אם לא אשתוק"
בדיוק כמו א', גם ע' היא אישה ערבייה שנרדפת על ידי בן זוגה האלים מנישואיה הראשונים. היא גרושה ואמא לשלושה ילדים, שנישאה בגיל 19 לאיש דת אדוק באמצעות שידוך. "בהתחלה הוא היה בסדר עד שהתחלתי לחוש שינויים רבים בהתנהגות שלו. הוא התחיל לבגוד בי עם עובדת שהייתה בעסק המשפחתי שלו, ומבחינה פיזית הוא כל הזמן היה תשוש ומוזר".
בהמשך, גילתה שהוא נוהג לנהל רומנים עם נשים אחרות, ומשתמש בסמים קשים. "לפעמים הוא היה נעדר מהבית יומיים בלי להופיע, עד שהבנתי שיש לו עוד נשים בחייו. בדיוק באותה תקופה הייתי בחופשת לידה, וזה הכניס אותי לדיכאון עמוק".
ע', שחייה הפכו לבלתי נסבלים, מצאה עצמה מגדלת לבד שלושה ילדים כמעט ללא תמיכה. "יום אחד הוא הציע שנטוס יחד לחו"ל. הסכמתי. אחרי שהגענו, הוא שאל את המדריך איפה אפשר למצוא סמים וכנראה השיג. כל הטיול הייתי לבד עם הקטנים, בזמן שהוא היה מסטול. התקשרתי להורים שלי ואמרתי להם שאני לא יכולה להמשיך ככה יותר ושאני עוברת אליהם".
הוריה של ע' שכנעו את בן זוגה לעבור גמילה, ואחרי תחנונים רבים הוא הסכים. בינתיים ע', שסירבה להיפגש עימו כל הזמן הזה, הסכימה לחזור הביתה כדי לטפל בו. "הוא נגמל ובהתחלה החיים חזרו לשגרה, עד שהוא שוב חזר להשתמש. בוקר אחד ראיתי שהוא ישן בסלון והסם מפוזר בכל מקום. ניקיתי הכול לפני שהילדים יראו את המחזה ודאגתי לעדכן בכך את ההורים שלו. הוא הגיב לזה באלימות נוראית. הוא הרביץ לי מכות רצח כי כעס שסיפרתי על כך להוריו. אחרי שזה קרה, שוב עזבתי את הבית ועברתי לגור אצל הוריי".
זה לא החזיק מעמד זמן רב מדי. כשבן זוגה לקח מנת יתר ואיבד את ההכרה למשך 18 ימים, ע' החליטה לחזור כדי לטפל בו. אך גם הפעם, שום דבר לא השתנה באמת: לאחר שמצבו הרפואי השתפר, אותו בחור חזר לסמים. "לילה אחד הוא לקח אותי למקום חשוך כדי שאעזור לו לקנות מנת סם. אמרתי לו שזה מפחיד, אז הוא איים עליי שאין לו שום בעיה לרצוח אותי אם לא אשתוק. השתתקתי. לצערי זה קרה שוב ושוב.
"בשלב מסוים הוא התחיל לדבר על כלי נשק, דבר שמאוד הדאיג והפחיד אותי. היום אני מבינה שהוא היה בהזיות, אבל בגלל שדאגתי, ביררתי עם המשפחה שלו ובאותו היום קיבלתי מכות רצח רק בגלל שהעזתי לדבר איתם. הוא ניסה לרצוח אותי. הייתי חסרת אונים ומשותקת. רציתי לבקש עזרה אבל לא הייתי מסוגלת. הילדים שלי ראו הכול וזה כאב לי".
רק אחרי המקרה הזה אזרה ע' את האומץ הנדרש כדי להתלונן עליו. אחר כך עזבה את הבית יחד עם ילדיה. מאז היא חיה בחרדות שיום יבוא והיא תשלם על כך בחייה. "כשאני נכנסתי לרכב ומסיעה את הילדים, אני תמיד מדמיינת סיטואציה כזאת כמו ששומעים בחדשות - כשיורים על אישה גרושה ורוצחים אותה בדם קר. זה מפחיד אותי כי ברור שזה עלול לקרות גם לי".
בשני הסיפורים הללו ניכר חוסר האמון ברשויות כשזה מגיע לטיפול במקרי אלימות במשפחה. בשני המקרים, כמו בעשרות מקרים נוספים, הנשים אזרו אומץ להתגרש רק בגלל שיכלו להיעזר בהוריהן התומכים, כך שההחלטה להתגרש ולהינצל מאלימות וניסיונות רצח, תלויה כרגע בעיקר בהורי האישה וביכולת שלהם להחזיק מעמד אל מול הלחצים החברתיים הנלווים.
"אנשי המקצוע לא עושים מספיק כדי להגן על נשים בחברה הערבית"
מחקר שפרסמה לאחרונה אוניברסיטת בן-גוריון, מראה שמספר מקרי הגירושים בקרב זוגות מוסלמים הכפיל את עצמו בין השנים 1995 ל-2017, מ-922 ל-2,140 מקרים מדי שנה. במקביל, נטען במחקר כי החברה הערבית עוברת בשנים האחרונות שינויים חברתיים ודמוגרפיים מרחיקי לכת.
מנאל שלבי היא ד"ר לעבודה סוציאלית, מייסדת ומנכ"לית עמותת אד'אר: הפורום המקצועי למאבק ברצח נשים. "יותר מ-50 אחוזים מהנשים הנרצחות בישראל בכל שנה הן ערביות", היא אומרת בצער. "זהו אינדיקטור מאוד מסוכן ביחס לאחוז הערבים במדינה, ויש לתופעה הזאת השלכות מרחיקות לכת", היא מסבירה.
"לצערי, אנשי המקצוע לא עושים מספיק על מנת להגן על אותן נשים שהן תחת איום ממשי, ויש הרבה עובדים סוציאליים שלא יודעים להעריך נכון את הסכנה שמרחפת מעל ראש האישה המוכה או האישה שנמצאת במצוקה.
"יש למשל מקרים שבהם הגבר האלים נכנס לכלא והגורמים המקצועיים מחליטים להחזיר את האישה לבית, במקום להבין שגם אם בן זוגה בכלא – הסכנה עדיין מרחפת מעל ראשה. הרי האחים והמשפחה שלו עדיין מתגוררים שם. זוהי סכנה ממשית לשלום האישה, ובמקרים האלה אסור להחזיר את האישה לסביבה העוינת הזאת. חייבים למצוא לה מסגרת חוץ-ביתית שתגן עליה".
גברים אלימים מהחברה הערבית מטופלים במרכזים למניעת אלימות במשפחה?
"יותר מ-80 אחוז מהגברים האלימים שהולכים לטיפול במרכזים טיפוליים למניעת אלימות נושרים אחרי המפגש הראשון, כי זה מאיים עליהם ומרתיע אותם. גורמי הרווחה צריכים לשים את הנושא הזה בעדיפות הראשונה. אי-אפשר לעבוד רק עם האישה ולשקם אותה. צריך גם לעבוד עם הגבר האלים".
ד"ר שלבי סבורה שרק עבודה משולבת ונכונה בין המשטרה לעובדים הסוציאליים תעזור למנוע את הרצח הבא. אבל בשביל שזה יקרה, צריך שהזעקה להגנת נשים מוכות תזכה לתמיכה ציבורית רחבה יותר, כזאת שתצעק כי "רצח נשים הוא לא גזירה משמיים".
